דע את יהוה — האל שהוא ישות
ד״ר רָדָקְרִישְנַן מהודו השווה בין התפיסה ההינדית לגבי אלוהים ובין זו של מערכות דתיות אחרות וציין: ”אלוהי העברים הוא אל שונה. הוא ישות פעילה בהיסטוריה ומתעניינת בשינויים ובמתרחש בעולם מתפתח זה. ישות המְתקשרת עימנו”.
שמו של אלוהי המקרא הוא יהוה. אין אל אחר המשתווה לו. מה ידוע לנו עליו? כיצד נהג באנשים בתקופת המקרא?
יהוה ומשה ”פנים אל פנים”
קשר אמיץ, ”פנים אל פנים”, שרר בין יהוה ובין משרתו משה, הגם שמשה לא היה מסוגל לראות במו־עיניו את אלוהים (דברים ל״ד:10; שמות ל״ג:20). בצעירותו, צידד משה בבני־ישראל, שהיו אותה עת משועבדים במצרים. הוא פנה עורף לחיים שהיו לו כבן למשפחת פרעה, ”ובחר להתענות עם עַם אלוהים” (עברים י״א:25). כתוצאה מכך, נתן יהוה למשה זכויות מיוחדות רבות.
כבן למשפחת פרעה, ”משה לוּמד בכל חוכמת המצרים” (מעשי־השליחים ז׳:22). אולם, כדי להנהיג את עם־ישראל, נדרש ממנו גם לטפח את תכונות הענווה ואורך־הרוח. זאת עשה במרוצת 40 השנים שהיה רועה במדיין (שמות ב׳:15–22; במדבר י״ב:3). יהוה היה אומנם סמוי מן העין, אך הוא התגלה למשה וגילה לו את מטרתו, ובעזרת המלאכים, הפקיד אלוהים בידיו את עשרת הדיברות (שמות ג׳:1–10; י״ט:3 עד כ׳:20; מעשי־השליחים ז׳:53; עברים י״א:27). המקרא מספר לנו: ”ודיבר יהוה אל משה פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו” (שמות ל״ג:11). למעשה, יהוה עצמו אמר: ”פה אל פה אדבר בו”. איזה קשר יקר ואישי היה למשה עם אלוהיו, שעל אף היותו סמוי מן העין הוא ישות ממשית! (במדבר י״ב:8).
משה לא העלה על הכתב רק את תולדות עם־ישראל הקדום, אלא גם את התורה על כל הקשור לה. הופקדה בידו גם זכות נוספת, יקרה מפז — כתיבת ספר בראשית. ההיסטוריה המוזכרת לקראת סוף הספר היתה ידועה במדויק בחוג משפחתו של משה, ולכן היה קל יחסית להעלותה על הכתב. אך מניין השיג משה את הפרטים לגבי ראשית תולדות האדם? אפשר שהיו ברשותו תעודות עתיקות בכתב, שנשתמרו על־ידי אבות אבותיו, ובמקורות הללו נעזר. מאידך, ייתכן שנמסרו לו פרטים בעל־פה או ישירות על־ידי התגלויות מאת יהוה. עוד מימים ימימה, יראי אלוהים בני דורות שונים הכירו בקשר האישי שהיה למשה עם אלוהים בעניין זה.
יהוה — הישות שהיא אלוהי אליהו
גם אליהו הנביא ידע את יהוה, הכיר בו כאל שהוא ישות. אליהו קינא לעבודת־אלוהים הטהורה ושירת את יהוה חרף היותו מטרה לשנאה ולהתנגדות עזות מצד עובדי הבעל, גדול אלילי כנען (מלכים א׳. י״ח:17–40).
אחאב, מלך ישראל, ואשתו איזבל, ביקשו להרוג את אליהו. מחשש לחייו, נס אליהו לבאר־שבע, מערבה לים המלח. משם הוא הלך אל המדבר ופילל למות (מלכים א׳. י״ט:1–4). האם נטש יהוה את אליהו? האם חדל להתעניין בעבדו הנאמן? ייתכן שאליהו חשב כך, אך טעות גמורה היתה בידו! לאחר מכן, יהוה דיבר אליו בשקט ושאל: ”מה לך פה אליהו?” לאחר מפגן דרמטי של כוח על טבעי, היה ”אליו קול [בשנית], ויאמר: ’מה לך פה אליהו?’” יהוה גילה עניין אישי באליהו כדי לעודד את משרתו המהימן. הוא הועיד לו פעילות נוספת, ואליהו נענה ברצון לקריאה זו! אליהו מילא נאמנה את התפקידים שהוטלו עליו, קידש את שם יהוה, הישות שהיא אלוהיו (מלכים א׳. י״ט:9–18).
לאחר שדחה את עם־ישראל, יהוה חדל לדבר אישית עם משרתיו עלי־אדמות. אין הדבר מרמז שהוא איבד את העניין שלו בהם. הוא ממשיך לכוון ולעודד אותם בשירותו באמצעות רוח־קודשו. קח לדוגמה את השליח פאולוס, שהיה ידוע בעבר בשם שאול.
רוח־הקודש מנחה את פאולוס
שאול היה יליד טרסוס, עיר חשובה בקיליקיה. הוריו היו עבריים, אך הוא נולד כאזרח רומי. עם זאת, פאולוס חונך על־פי דקדוקי אמונת הפרושים. אחרי כן, בירושלים, היתה לו הזדמנות לגדול ולהתחנך ”לרגלי גמליאל”, מורה תורה ידוע (מעשי־השליחים כ״ב:3, 26–28).
בשל קנאתו התועה של שאול למסורת היהודית, הוא השתתף במערכה הזדונית נגד תלמידי ישוע המשיח. הוא אפילו הסכים להריגת סטפנוס, המשיחי הראשון שמת על קידוש השם (מעשי־השליחים ז׳:58–60; ח׳:1, 3). אחרי כן הודה, שאף שקודם לכן היה מגדף, רודף ומבזה, ’רוּחם מפני שבהיותו חסר אמונה פעל בלי דעת’ (טימותיאוס א׳. א׳:13).
רצון כן לשרת את אלוהים הוא שהניע את שאול. לאחר ששאול חבק את המשיחיות בדרך לדמשק, יהוה השתמש בו רבות. המשיח שקם לתחייה הורה לחנניה, תלמיד משיחי קדום, לעזור לשאול. לאחר מכן, פאולוס (שמו הרומי שבו נודע שאול כמשיחי) הודרך על־ידי רוח־קודשו של יהוה לבצע שירות פורה וממושך באזורים מסוימים ברחבי אירופה ואסיה הקטנה (מעשי־השליחים י״ג:2–5; ט״ז:9, 10).
האם ניתן לזהות כיום הכוונה דומה מאת רוח־הקודש? אכן כן.
אתיאיזם אינו מונע מיהוה לגלות עניין אישי
ג׳וזף פ. רתרפורד היה נשיאה השני של חברת המצפה. הוא נטבל ב־1906 כאחד מתלמידי המקרא — השם שבו היו ידועים עדי־יהוה דאז — כעבור שנה נתמנה ליועץ המשפטי של החברה, והיה לנשיא החברה בינואר 1917. עם זאת, עורך־דין צעיר זה היה פעם אתיאיסט. כיצד הוא הפך למשיחי ולמשרת יהוה כה נלהב?
ביולי 1913, שימש רתרפורד כיושב־ראש של כינוס שערכה אגודת תלמידי המקרא הבינלאומיים בספרינגפילד, מסצ׳וּסטס שבארה״ב. עיתונאי מהעיתון המקומי, דה הומסטד ראיין את רתרפורד והסיפור נכתב פעם נוספת בחוברת שנועדה להיות סקירת הכינוס.
רתרפורד הסביר שכאשר תכנן לשאת אשה, השקפתו הדתית היתה כשל הבפטיסטים ואילו השקפתה הדתית של אשתו לעתיד היתה כשל הפרסביטֶרים. כאשר הכומר של רתרפורד אמר ש”היא תלך לאש גיהינום משום שלא נטבלה, ושהוא ילך היישר לגן־עדן בשמים משום שנטבל, השכל הישר שלו התקומם על כך, והוא הפך לאתיאיסט”.
רתרפורד נזקק לשנים אחדות של מחקר מעמיק כדי לבנות מחדש את אמונתו באל שהוא ישות. לדבריו, הוא יצא מתוך הנחה, ש”דבר שאינו יכול להתקבל על הדעת, אינו צריך להתקבל על סמך רגש”. המשיחיים ”חייבים להיות בטוחים באמיתותם של כתבי־הקודש שבהם הם מאמינים”, הסביר רתרפורד והוסיף: ”הם חייבים לדעת על מה הם מתבססים”. (ראה טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17.)
אפילו כיום, אפשרי בהחלט שאתיאיסט או אגנוסטיקן ילמדו את כתבי־הקודש, יבנו אמונה ויפתחו קשר אישי הדוק עם יהוה אלוהים. צעיר אחד למד ביסודיות את המקרא בעזרת הספר דעת המובילה לחיי־נצח, שיצא לאור מטעם חברת המצפה, ולאחר מכן הודה: ”לא האמנתי באלוהים כשהתחלתי ללמוד, אך כעת אני רואה שהידע המקראי שינה לחלוטין את כל אורח־החשיבה שלי. אני מתחיל להכיר את יהוה ולבטוח בו”.
ה”נבל” ואלוהים
”אף כותב בברית הישנה [בתנ״ך] מעולם לא העלה על דעתו להוכיח או להסביר את קיומו של אלוהים”, אומר ד״ר ג׳יימס הֵיסטינגס במילון המקרא (A Dictionary of the Bible). ”העולם הקדום ככלל לא נטה להכחיש את קיומו של אלוהים או להביא טיעונים להוכחת הדבר. האמונה התקבלה על דעתו של האדם בטבעיות והיתה נחלת הכלל”. כמובן, אין זה אומר שכל האנשים באותה תקופה היו יראי אלוהים. לא כך היה. הכתוב בתהלים י״ד:1 ו־נ״ג:2 מזכיר ”נבל” האומר בלבו ”אין אלוהים”.
איזה סוג אדם הוא נבל זה, איש המתכחש לקיומו של אלוהים? אין מדובר בבער מבחינה שכלית, אלא הוראת המילה נבל היא שפל מבחינה מוסרית. פרופסור ס. ר. דרייבר, בהערותיו בספר התהלים המקביל (The Parallel Psalter) מוסיף לרעיון ואומר כי הפגם ”אינו רפיון שכל, אלא קהות מוסרית ודתית, חוסר רגישות או אטימות מוחלטות”.
מחבר התהלים מתאר גם את התמוטטות המוסר הנובעת מגישה זו: ”הִשחיתו, הִתעיבו עלילה, אין עושה טוב” (תהלים י״ד:1). ד״ר הֵיסטינגס מסכם את דבריו: ”אנשים המסתמכים על כך שאין אלוהים בעולם ושאין חשש מפני עונש, נעשים מושחתים ועושים מעשים נתעבים”. הם מאמצים בגלוי עקרונות שאינם משקפים יראת אלוהים, ומתעלמים מאלוהים, מן הישות שאין הם מעוניינים למסור לה דין וחשבון. אך בימינו, השקפת עולם זו טפשית וחסרת היגיון כבימי מחבר התהלים שכתב מילים אלה, לפני יותר מ־000,3 שנה.
אזהרות מאת אלוהינו שהוא ישות
הבה נשוב עתה לשאלות שהועלו במאמר הפתיחה. מדוע במוחם של אנשים כה רבים לא מתיישב אל שהוא ישות עם הסבל הרווח בעולם כיום?
המקרא מכיל מידע שנכתב בידי בני־אדם אשר ”רוח הקודש הניעה [אותם]... לדבר מטעם אלוהים” (פטרוס ב׳. א׳:21). רק המקרא חושף בפנינו את הישות האלוהית, יהוה. הוא גם מזהיר אותנו מפני הישות המרושעת, הסמויה מעיני האדם, אשר לה עוצמה רבה לכוון ולשלוט בחשיבה האנושית — השטן. לפי ההיגיון, אם איננו מאמינים שקיים אל שהוא ישות, כיצד נוכל להאמין גם בקיומו של השטן כישות?
השליח יוחנן כתב בהשראה שזה ”הנקרא מלשין ושטן... מתעה את כל תבל” (ההתגלות י״ב:9). אחרי כן, אמר יוחנן: ”יודעים אנו כי מאלוהים אנחנו, וכי העולם כולו נתון ביד הרָשָע” (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). הצהרות אלה משקפות את דברי ישוע, דברים שנכתבו בידי יוחנן עצמו בספר הבשורה שלו: ”שר העולם הזה הנה הוא בא ובי אין לו מאומה” (יוחנן י״ד:30).
מה שונה עיקר־אמונה מקראי זה מאמונת האנשים כיום! ”בימינו, לא נהוג לדבר על השטן. העידן הספקני והמדעי שבו אנו חיים, הוציא את השטן לגמלאות”, נאמר בקתוליק הרלד. עם זאת, ישוע אמר בתקיפות לאנשים שרצו להורגו: ”אתם מאביכם השטן ואת מאוויי אביכם חפצים אתם לעשות” (יוחנן ח׳:44).
ההסבר המקראי לגבי כוחו של השטן הוא הגיוני. הוא מבהיר מדוע רוב האנשים אומנם משתוקקים לחיות בשלום ואחדות, אך בכל זאת העולם מוכה שנאה, מלחמות ואלימות לשמה, כגון זו בדנבליין (שהוזכרה בעמודים 3 ו־4). יתר על כן, השטן אינו האויב היחיד שעימו עלינו להתמודד. המקרא מזהיר גם מפני שדים — יצורים רוחניים רעים שלפני זמן רב הצטרפו לשטן כדי להתעות את האנשים ולנצל אותם (יהודה 6). ישוע המשיח התמודד פעמים רבות עם רוחות אלה, והצליח לגבור עליהן (מתי י״ב:22–24; לוקס ט׳:37–43).
אלוהי האמת, יהוה, שם לו למטרה לטהר את כדור־הארץ מן הרֶשע ולחסל לבסוף את פעילות השטן ושדיו גם יחד. על סמך ידיעתנו את יהוה, תוכל אמונתנו להיות איתנה ונוכל לסמוך על הבטחותיו. הוא אומר: ”לפנַי לא נוצר אל ואחריי לא יהיה. אנוכי, אנוכי יהוה, ואין מבלעדיי מושיע”. יהוה הוא אכן ישות אלוהית לכל יודעיו, עובדיו ומשרתיו. הוא מושיענו, אין לנו מושיע מלבדו (ישעיהו מ״ג:10, 11).
[תמונה בעמוד 7]
פיתוחים מן המאה ה־18 ובהם משה כותב את בראשית א׳:1 בהשראת אלוהים
[שלמי תודה]
מתוך Oxford ,by J. Baskett The Holy Bible
[תמונה בעמוד 8]
פעמים רבות גבר ישוע המשיח על השדים