חגים שהיו ציוני דרך בתולדות ישראל
”שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך את פני יהוה אלוהיך במקום אשר יבחר... ולא ייראה את פני יהוה ריקם” (דברים ט״ז:16).
1. מה ניתן לומר על החגים שנחוגו בימי המקרא?
מה עולה בדעתך כשמדובר בחגים? בימי קדם היו חגים שנודעו בהתמסרות להנאות ובאי־מוסריות. הוא הדין לגבי חלק מן החגים בימינו. אך החגים המוזכרים בתורת ישראל היו שונים. הם היו אירועים משמחים, וניתן לקרוא להם גם ”מקראי קודש” (ויקרא כ״ג:2).
2. (א) מה נדרשו גברי ישראל לעשות שלוש פעמים בשנה? (ב) מה משמעות המילה ”חג” שמופיעה בדברים ט״ז:16?
2 המסע לירושלים, ה’מקום אשר בחר יהוה’, שובב את נפשם של גברי ישראל הנאמנים, ובדרך כלל נתלוו אליהם בני־משפחותיהם. הללו תרמו בנדיבות לשלושת הרגלים (דברים ט״ז:16). המילה ”חג”, שמופיעה בדברים ט״ז:16, מוגדרת במילון התנ״ך מאת י. שטיינברג כ”יום מועד לזיכרון ושמחה”. החגים נערכו לזכר מאורעות ראויים לציון שבהם נטה אלוהים חסדו, ונחוגו בהקרבת קורבנות ובסעודות.a
חשיבותם של הַרְגלים
3. אילו ברכות הזכירו שלושת הרגלים לבני ישראל?
3 בני ישראל חיו בחברה חקלאית, לכן היו תלויים בגשמי הברכה מאת אלוהים. המשותף בין שלושת הרגלים שבתורה היה האסיף: אסיף השעורה בראשית האביב, אסיף החיטים בשִלהי האביב ואסיף יתר התבואה בסוף הקיץ. הללו היו ימי שמחה והודיה למוריד הגשם ועושה תבל. אך החגים לא הסתכמו בכך (דברים י״א:11–14).
4. לזכר איזה מאורע היסטורי נחוג החג הראשון?
4 החג הראשון נקרא חג המצות, וחל בחודש הראשון על־פי לוח השנה המקראי הקדום, בימים ט״ו עד כ״א בניסן, כלומר בסוף חודש מרס או בראשית אפריל. הוא נחוג מייד למחרת הי”ד בניסן, הפסח, ולכן נקרא גם ”חג הפסח” (לוקס ב׳:41; ויקרא כ״ג:5, 6). החג הזכיר לעם ישראל את גאולתו מעוניו, מסבלו במצרים, ולכן המצות נקראו ”לחם עוני” (דברים ט״ז:3). הוא הזכיר להם שבחיפזון יצאו את מצרים, שלא היה סיפק בידם להוסיף שמרים לבצק ולהמתין שיתפח (שמות י״ב:34). בחג זה אסור היה שיימצא שאור בבתי בני ישראל, וכל מי שאכל חמץ, גם אם מדובר בגֵר, דינו היה מוות (שמות י״ב:19).
5. איזו זכות הזכיר כנראה החג השני, ומי היו צריכים להשתתף בשמחה?
5 החג השני חל שבעה שבועות (49 יום) לאחר ט״ז בניסן, ב־ו’ בסיוון, הוא החודש השלישי, כלומר בסוף חודש מאי (ויקרא כ״ג:15, 16). הוא נקרא חג השבועות (בימי ישוע, פֶּנְטֶקוֹסט, שמשמעו ביוונית ”[יום] החמישים”). חג השבועות נחוג מדי שנה בסביבות המועד שעם ישראל בא בברית התורה במעמד הר סיני (שמות י״ט:1, 2). ייתכן שבימי החג הרהרו בני ישראל הנאמנים בזכות שנפלה בחלקם — היבדלותם כעמו הקדוש של אלוהים. כעם סגולה לאלוהים, הם נדרשו לקיים את תורתו. בין היתר ציוותה התורה לגלות דאגה ואהבה למעוטי היכולת, כדי שגם הם יוכלו לשמוח בחג (ויקרא כ״ג:22; דברים ט״ז:10–12).
6. מה הזכיר החג השלישי לעם אלוהים?
6 אחרון הרְגלים נקרא חג האסיף או חג הסוכות. הוא חל בימים ט״ו עד כ״א בתשרי, הנקרא גם איתנים, הוא החודש השביעי, כלומר בראשית אוקטובר (ויקרא כ״ג:34). עם אלוהים ישב בימים אלה בסוכות (מבנים ארעיים) שהוקמו ליד ביתם או על גגם מענפי עצים ועלים. חג זה הזכיר להם את 40 שנות נדודיהם ממצרים אל הארץ המובטחת, שנים שבהן הצטרך העם ללמוד להישען על אלוהים לקבלת צרכיו היומיומיים (ויקרא כ״ג:42, 43; דברים ח׳:15, 16).
7. כיצד נפיק תועלת מסקירת חגים שנחוגו בישראל בימי קדם?
7 הבה נסקור כמה חגים שהיו ציוני דרך בתולדות עם אלוהים הקדום. יש בחגים אלה כדי לעודדנו כיום, שכן גם אנו מוזמנים להתאסף דרך קבע — מדי שבוע באסיפות ושלוש פעמים בשנה בכינוסים (עברים י׳:24, 25).
חגים בימי המלכים משושלת דוד
8. (א) איזו חגיגה היסטורית נערכה בימי שלמה המלך? (ב) מהי גולת הכותרת של חג הסוכות האמיתי שאנו מצפים לו?
8 חגיגה היסטורית של חג הסוכות נערכה בימי שלטונו המשגשג של המלך שלמה בן־דוד. ”קהל גדול מאוד” התקבץ מכל קצווי הארץ המובטחת לחגיגת הסוכות ולחנוכת בית־המקדש (דברי־הימים ב׳. ז׳:8). בתום החג, שילח שלמה המלך את החוגגים. ”ויברכו את המלך וילכו לאוהליהם, שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה יהוה לדוד עבדו ולישראל עמו” (מלכים א׳. ח׳:66). חג זה היה בהחלט ציון דרך. גולת הכותרת של חג הסוכות האמיתי, אשר לו מצפים משרתי אלוהים כיום, תתרחש בתום אלף שנות שלטון ישוע המשיח, הוא שלמה הגדול יותר (ההתגלות כ׳:3, 7–10, 14, 15). אותה עת, אנשים מכל קצווי תבל, הן המוקמים לתחייה והן ניצולי הר מגידון, יעבדו את יהוה אלוהים באחדות ובשמחה (זכריה י״ד:16).
9–11. (א) בעקבות מה נחוג בימי המלך חזקיהו חג שהיווה ציון דרך? (ב) איזו דוגמה הציבו רבים מן הממלכה הצפונית, ממלכת עשרת השבטים, ומה מזכירנו הדבר כיום?
9 החג הבולט הבא שמתאר המקרא נחוג לאחר שלטון אחז, המלך הרשע, אשר השבית את בית־המקדש והחניף את יהודה. יורש העצר היה המלך חזקיהו הטוב. חזקיהו ערך תיקונים ופתח בתוכנית שיקום אדירה בשנת מלכותו הראשונה, והוא בן 25 שנה. מייד פתח את בית־המקדש ודאג לשיפוצו. לאחר מכן, שיגר המלך איגרות לבני ישראל שבצפון, בממלכת עשרת השבטים העוינת, והזמינם לחגוג את הפסח ואת חג המצות. רבים באו חרף הלעג של רעיהם (דברי־הימים ב׳. ל׳:1, 10, 11, 18).
10 האם היה החג מוצלח? המקרא מספר: ”ויעשו בני־ישראל הנמצאים בירושלים את חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה; ומהללים ליהוה יום ביום הלוויים והכוהנים בכלי עוז, ליהוה” (דברי־הימים ב׳. ל׳:21). איזו דוגמה נפלאה הציבו בני ישראל למשרתי אלוהים כיום, שרבים מהם סובלים התנגדות ועושים כברת דרך ארוכה כדי לנכוח בכינוסים!
11 תן דעתך, למשל, לשלושה כינוסים מחוזיים בנושא ”מסירות לאלוהים”, שנערכו בפולין ב־1989. בכינוסים נכחו 518,166 איש, חלקם הגדול מברית־המועצות לשעבר וממדינות אחרות ממזרח אירופה שבהן פעילות עדי־יהוה היתה אז תחת חרם. הספר עדי־יהוה — מכריזי מלכות אלוהים (אנג׳)b מדווח בעמוד 279: ”חלק מן הנוכחים בכינוסים הללו היו, לראשונה בחייהם, באסיפה המונה יותר מ־15 או 20 ממשרתי יהוה. לבם היה מלא הערכה למראה עשרות האלפים שבאיצטדיונים המתפללים עימם ונושאים קולם יחדיו בשירי תהילה ליהוה”.
12. בעקבות מה נחוג בימי המלך יאשיהו חג שהיווה ציון דרך?
12 משמת המלך חזקיהו, ומלכו מנשה ואחריו אמון, שוב פנה העם לעבודה זרה. אז עלה לשלטון מלך טוב נוסף, יאשיהו הצעיר, והשיב באומץ את עבודת אלוהים האמיתית על כנה. בגיל 25 ציווה יאשיהו לחזק את המקדש (דברי־הימים ב׳. ל״ד:8). תוך כדי שיפוץ בית־המקדש, נמצא ספר התורה שכתב משה. יאשיהו המלך קרא את התורה והדבר העיר את לבו. לכן דאג שהתורה תיקרא באוזני העם כולו (דברי־הימים ב׳. ל״ד:14, 30). לאחר מכן, נחוג הפסח ככתוב בתורה. המלך גם הרים תרומה נדיבה לאירוע וכך הציב דוגמה טובה. על כן אומר המקרא: ”ולא נעשָׂה פסח כמוהו בישראל מימי שמואל הנביא” (דברי־הימים ב׳. ל״ה:7, 17, 18).
13. מה מקביל כיום לחגים שנערכו בימי חזקיהו ויאשיהו?
13 השיקום הנפלא של עבודת אלוהים האמיתית בידי המשיחיים האמיתיים דומה לתיקונים שחוללו חזקיהו ויאשיהו. הללו החלו בשיקום מאז הוכתר ישוע המשיח למלך ב־1914. השיקום בן־זמננו מבוסס על הכתוב בדבר־אלוהים, מה שאפיין במיוחד את רפורמת יאשיהו. גם כיום, במקביל לימי חזקיהו ויאשיהו, מאפיינים את השיקום כינוסים. תוכנית הכינוסים כוללת הסברים מרגשים לנבואות מקרא ועצות בעִתן ליישום עקרונות המקרא. מספר הנטבלים הרב מגביר את השמחה באירועים חינוכיים אלה. בני ישראל גילו חרטה בימי חזקיהו ויאשיהו, וכך אלה שזה מקרוב נטבלו, פנו עורף למנהגים הרעים של הנצרות ושל שאר עולמו של השטן. יותר מ־000,375 איש נטבלו ב־1997 כסמל להקדשתם ליהוה, האל הקדוש — בממוצע, יותר מאלף איש ביום.
חגים לאחר הגלות
14. בעקבות מה נחוג ב־537 לפה״ס חג שהיווה ציון דרך?
14 לאחר מות יאשיהו שוב פנה העם לעבודה זרה בזויה. יהוה העניש בסופו של דבר את עמו, והביא את צבאות בבל על ירושלים ב־607 לפה״ס. העיר והמקדש נחרבו והארץ הפכה לשממה. בעקבות זאת ישב העם 70 שנה בשבי בבבל. אלוהים עודד את שארית היהודים שגילו חרטה, והללו שבו לארץ המובטחת כדי לשקם את עבודת אלוהים האמיתית. הם הגיעו לירושלים החרֵבה בחודש השביעי שנת 537 לפה״ס. ראשית, בנו מזבח להעלות עליו עולות מדי יום ביומו ככתוב בתורת משה. הם עשו כן בדיוק בזמן לְחגיגה היסטורית נוספת. ”ויעשו את חג הסוכות ככתוב” (עזרא ג׳:1–4).
15. איזו עבודה ציפתה לשבי ציון ב־537 לפה״ס, וכיצד מקביל מצבם לזה ששרר ב־1919?
15 עבודה רבה ציפתה לשבי ציון. היה עליהם לבנות מחדש את בית־מקדשו של אלוהים, את ירושלים ואת חומותיה. הם נתקלו בהתנגדות רבה מצד שכנים, שעינם היתה צרה בהם. תקופת בניית בית־המקדש היתה ”יום קטנות” (זכריה ד׳:10). יש הקבלה בין אותם ימים ובין מצב המשיחיים המשוחים הנאמנים בשנה בלתי נשכחת, ב־1919. אז הם שוחררו מן השבי הרוחני לבבל הגדולה, המעצמה העולמית של דתות הכזב. הם מנו אלפים ספורים בלבד בלב עולם עוין. היצליחו אויבי אלוהים להפסיק את קידום עבודת אלוהים האמיתית? התשובה לשאלה זו מזכירה לנו את שתי החגיגות האחרונות שמציין התנ״ך.
16. מה היה כה חשוב בחג שנערך ב־515 לפה״ס?
16 בניית בית־המקדש נשלמה לבסוף בחודש אדר, שנת 515 לפה״ס, בדיוק בזמן לחג האביב הנחוג בניסן. במקרא נאמר: ”ויעשו חג מצות שבעת ימים בשמחה; כי שימחם יהוה, והסב לב מלך אשור עליהם לחזק ידיהם במלאכת בית האלוהים, אלוהי ישראל” (עזרא ו׳:22).
17, 18. (א) איזה ציון דרך חגיגי התרחש ב־455 לפה״ס? (ב) באיזה מובן מצבנו כיום דומה?
17 ציון דרך נוסף התרחש כעבור שישים שנה, ב־455 לפה״ס. חג הסוכות שנערך באותה שנה ציין את השלמת השיקום של חומות ירושלים. המקרא מציין: ”ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות, וישבו בסוכות; כי לא עשו מימי ישוע בן־נון כן בני ישראל עד היום ההוא. ותהי שמחה גדולה מאוד” (נחמיה ח׳:17).
18 אכן שיקום בלתי נשכח של עבודת אלוהים האמיתית לנוכח התנגדות עזה! כיום המצב דומה. הפעילות האדירה של הכרזת הבשורה הטובה על מלכות אלוהים מגיעה עד קצה הארץ חרף גלי רדיפות ועל אף התנגדות, והבשורה על משפטי אלוהים נשמעת למרחקים (מתי כ״ד:14). חתימתם הסופית של אחרוני ה־000,144 המשוחים קרֵבה. יותר מחמישה מיליון חברי ’הצאן האחרות’, בני־לווייתה של השארית המשוחה, נאספים מכל האומות ומתאחדים עימה ל”עדר אחד” (יוחנן י׳:16; ההתגלות ז׳:3, 9, 10). ההיבטים הנבואיים של חג הסוכות אכן זוכים למימוש נפלא! אסיף אדיר זה יימשך גם בעולם החדש כאשר מיליארדי המוקמים לתחייה יוזמנו לחג הסוכות האמיתי (זכריה י״ד:16–19).
חגים במאה הראשונה לספירה
19. מדוע היה חג הסוכות שנת 32 לספירה לחג בולט?
19 אין ספק שהחגים שחגג בן האלוהים, ישוע המשיח, היו מבין הבולטים במקרא. בחן, למשל, את חג הסוכות שחגג ישוע בשנת 32 לספירה. הוא ניצל את האירוע ללמד אמיתות חשובות וביסס את תורתו בציטטות מן התנ״ך (יוחנן ז׳:2, 14, 37–39). בחג זה נהגו להדליק ארבע מנורות קנים גדולות בחצר המקדש הפנימית. הדבר תרם להנאה מפעילויות החג שנמשכו אל תוך הלילה. ישוע רמז כנראה על אורות גדולים אלה באומרו: ”אני אור העולם. איש ההולך אחרי לא יתהלך בחושך, אלא אור החיים יהיה לו” (יוחנן ח׳:12).
20. מדוע היה חג הפסח שנת 33 לספירה לחג בולט?
20 לאחר מכן הגיעו ימי הפסח וחג המצות בשנה המכרעת, 33 לספירה. ביום הפסח, הומת ישוע בידי אויביו והיה לשה הפסח האמיתי, אשר מת ונשא את ”חטאת העולם” (יוחנן א׳:29; קורינתים א׳. ה׳:7). כעבור שלושה ימים, בט”ז בניסן, הקים אלוהים את ישוע לתחייה בגוף רוחני בן־אלמוות. הדבר מקביל למנחת ביכורי השעורה המצוּוה בתורה. כך היה האדון ישוע המשיח שהוקם לתחייה ל”ביכורי כל ישני עפר” (קורינתים א׳. ט״ו:20).
21. מה אירע בחג השבועות שנת 33 לספירה?
21 חג השבועות שנת 33 לספירה היה באמת חג בולט. יהודים וגֵרים רבים, ועימם כ־120 מתלמידי ישוע, נתקבצו בירושלים בחג זה. במהלכו, שפך האדון ישוע המשיח, שהוקם לתחייה, את רוח־קודשו של אלוהים על 120 התלמידים (מעשי־השליחים א׳:15; ב׳:1–4, 33). הם נמשחו ברוח־הקודש והיו לעמו הנבחר החדש של אלוהים באמצעות הברית החדשה שהמתווך שלה הוא ישוע המשיח. הכהן הגדול הגיש ליהוה בחג שני כיכרות לחם חמֵץ, שנאפה מביכורי קציר החיטים (ויקרא כ״ג:15–17). כיכרות הלחם החמץ מסמלים את 000,144 האנשים הלא־מושלמים שישוע ’קנה לאלוהים’ למען ישרתוהו כ”ממלכת כוהנים... וימלכו על הארץ” (ההתגלות ה׳:9, 10; י״ד:1, 3). שני כיכרות הלחם החמץ אולי מסמלים גם שמוצאם של שליטים שמימיים אלה בשני פלגים של בני אדם לא־מושלמים, כלומר ביהודים ובנוכרים.
22. (א) מדוע המשיחיים אינם חוגגים את החגים שבברית התורה? (ב) במה נדון במאמר הבא?
22 הברית החדשה נכנסה לתוקפה בחג השבועות שנת 33 לספירה. השתמע מכך שבעיני אלוהים פג תוקפה של ברית התורה הישנה (קורינתים ב׳. ג׳:14; עברים ט׳:15; י׳:16). אין בזה לומר שהמשיחיים המשוחים הם ללא תורה. הללו כפופים לתורה שלימד ישוע המשיח, תורה הכתובה על לבבם (גלטים ו׳:2). משום כך המשיחיים אינם חוגגים את שלושת הרגלים שהינם חלק מברית התורה הישנה (קולוסים ב׳:16, 17). בכל זאת ניתן ללמוד רבות מן הגישה שהיתה למשרתי אלוהים מן התקופה הטרום־משיחית לחגים ולכינוסים אחרים שנועדו למטרות פולחן. במאמר הבא נדון בדוגמאות שבוודאי יעודדו אותנו להכיר בצורך לנכוח דרך קבע באסיפות המשיחיות.
[הערת שוליים]
a ראה גם הבנה מכתבי־הקודש (אנג׳) שיצא לאור מטעם .Inc ,Watchtower Bible and Tract Society of New York, כרך א׳, עמוד 820, טור ראשון סעיפים 1 ו־3, תחת הערך ”Festival“ (חג).
b יצא לאור מטעם .Watchtower Bible and Tract Society, Inc
שאלות חזרה
◻ לשם מה נחוגו בישראל שלושת הרגלים?
◻ מה אפיין את החגים בימי חזקיהו ויאשיהו?
◻ איזה ציון דרך חגיגי התרחש ב־455 לפה״ס, ומדוע מעודד הדבר?
◻ מדוע היו חג הפסח וחג השבועות שנחוגו בשנת 33 לספירה כה חשובים?
[תיבה בעמוד 13]
חג והלקח שבו
כל הרוצים להפיק תועלת נצחית מהקורבן המכפר של ישוע צריכים לוודא שחייהם עולים בקנה אחד עם מה שמסמל חג המצות. חג המצות האמיתי הוא החג השמח של המשיחיים המשוחים. הם חוגגים משום שחולצו מעולם רע זה ושוחררו מהרשעת החטא על־ידי קורבנו של ישוע (גלטים א׳:4; קולוסים א׳:13, 14). חג המצות נמשך שבעה ימים — מספר המסמל במקרא שלימות רוחנית. חג המצות האמיתי יימשך כל עוד קהילת משוחי־הרוח קיימת עלי אדמות, ויש לחוג אותו ’בתום ובאמת’. משמע הדבר שיש לעמוד על המשמר מפני שאור סמלי. במקרא, מסמל השאור תורות פסולות, צביעות ורֶשע. עובדי יהוה אמיתיים חייבים לשנוא שאור זה. אל להם להניח לו להשחית את חייהם ולטמא את טוהר הקהילה המשיחית (קורינתים א׳. ה׳:6–8; מתי ט״ז:6, 12).
[תמונה בעמוד 9]
עומר מביכורי השעורה הוגש מדי שנה בט”ז בניסן, היום שבו ישוע הוקם לתחייה
[תמונה בעמוד 10]
ישוע רמז כנראה על אורות החג כשקרא לעצמו ”אור העולם”