אנו עושים כמיטב יכולתנו!
”עשה כמיטב יכולתך”. עצה מעשית זו ניתנה פעם לשליח מפי חבר בגוף המנהל של עדי־יהוה. אך מדוע ראה האח לנחוץ לתת עצה בסיסית זו למבשר כה מנוסה? האין זה נכון שרוב השליחים עשויים לבלי חת ומתמודדים יום יום עם חרקים, נחשים, חום, מחלות וקשיים אחרים?
לאמיתו של דבר, השליחים של עדי־יהוה הם גברים ונשים רגילים, משיחיים שאהבתם העמוקה ליהוה ולרֵע מניעה אותם לשרת בארצות זרות. כולם משתדלים לשרת את יהוה כמיטב יכולתם ורואים בו את מקור כוחם (אפסים ו׳:10).
כדי ללמוד פרטים נוספים על השליחים, נדמיין לעצמנו שאנו מבלים יום שלם בבית שליחים טיפוסי במערב אפריקה.
יום בחיי שליח
השעה כמעט 00:7 בבוקר. הגענו לבית השליחים בדיוק בזמן כדי להשתתף בדיון בפסוק היומי. עשרת השליחים מקבלים את פנינו בברכה ומפנים לנו מקום ליד שולחן האוכל. אנו מתוודעים זה לזה, ואחת השליחות המשרתת כאן כבר שנים רבות מתחילה לספר חוויה משעשעת שהיתה לה בשירות. אבל השיחה נקטעת והיושב־ראש של היום מזכיר לקבוצה המאושרת שהגיע הזמן לדון בפסוק היומי. הדיון נערך בצרפתית. איננו דוברים את השפה, אך ברור לנו מאופן ההתבטאות, שהשליחים הזרים שולטים בשפה.
לאחר הדיון המקראי אחד האחים נושא תפילה מעומק הלב, וכעת מתחילים לאכול את ארוחת הבוקר. אנו שופכים כמות נכבדה של דגנים לתוך הצלחת, והשליח שיושב לידנו ממליץ לנו להוסיף פלחי בננה. אנו מסבירים שבננות אינן הפרי המועדף עלינו, אבל הוא מבטיח שנשנה את דעתנו אם נטעם את הבננות המקומיות. אז אנו מוסיפים כמה חתיכות בננה לצלחת ומתברר שהוא צודק. הבננות האלו הן מעדן מלכים — מתוקות כמו גלידה! אומרים לנו שהבאגט המוגש על השולחן נאפה השכם בבוקר במאפייה קטנה מול בית השליחים.
לאחר ארוחת הבוקר נבלה את היום עם זוג שליחים, שנקרא להם בן וקרן. שמענו שהשטח פורה בארץ זו שבמערב אפריקה, ואנו להוטים לראות זאת במו עינינו.
אנו מגיעים לתחנת האוטובוס ורואים שם כתריסר איש. עד מהרה השליחים משוחחים שיחה ערה עם אשה ובנה בנושא מקראי. איננו יודעים צרפתית ולא נותר לנו אלא לעמוד שם ולחייך. האשה לוקחת כמה כתבי עת המצפה ועורו! ובדיוק אז האוטובוס מגיע וכולם מנסים לעלות עליו באותו זמן. אנו נדחקים פנימה והמוני הנוסעים דוחפים אותנו מאחור. לא קל לשמור על שיווי משקל בדרכנו לחלקו האחורי של האוטובוס. הנהג מתחיל לנסוע, ואנו יודעים שצפויה לנו נסיעה מפחידה. מדי פעם האוטובוס נעצר בפתאומיות ומעמיס עוד נוסעים. אנו מחייכים לעבר הנוסעים והם מחייכים אלינו. הלוואי שיכולנו לתקשר איתם גם במילים!
האוטובוס נע במהירות ואנו מביטים החוצה ורואים את הפעילות הקדחתנית ברחובות. שתי נשים הולכות זו לצד זו כשעל ראשן משאות כבדים. על ראשה של אחת מהן מונחת גיגית מים. אדם בעל יוזמה פורש שמיכה על המדרכה ומניח עליה מספר תכשיטים קטנים וזולים למכירה. בכל מקום רואים אנשים קונים או מוכרים כמעט כל דבר שניתן לסחור בו.
לפתע פתאום, בן שעומד לידי, שם לב שמשהו מנקר ברגלו. מה זה יכול להיות? האוטובוס עמוס לעייפה, והנה שוב זה קורה. הוא מביט מטה ורואה סמוך לכפות רגליו סל ובתוכו ברווז המוציא את ראשו ומנקר ברגלו! בן מסביר שבעל הברווז לוקח אותו לשוק כדי למוכרו.
אנו מגיעים לשטח והשליחים אומרים לנו לשמחתנו שנבקר בשכונה אפריקנית טיפוסית. בהגיענו לבית הראשון בן מוחא כפיים בעוצמה כדי שהדיירים ישמעו. זו הדרך המקובלת בארץ הזו ’לדפוק בדלת’. בחור צעיר יוצא ואומר שהוא עסוק ומבקש שנשוב מאוחר יותר באותו בוקר.
בדלת הבאה אנו פוגשים אשה הדוברת בניב שבן אינו מבין. היא קוראת לבנה ומבקשת ממנו לתרגם את בן. כשבן מסיים את דבריו, האשה מביעה נכונות לקבל חוברת בנושאים מקראיים, ובנה מבטיח להסביר לה את תוכנה. בבית השלישי אנו מוצאים כמה צעירים היושבים בחצר הקדמית. שניים מהם ממהרים לפנות את כיסאותיהם כדי לתת לנו לשבת. לאחר מכן מתפתח דיון תוסס על השימוש בצלב לצורכי פולחן. השליחים קובעים איתם להמשיך בשיחה בשבוע הבא. הגיע הזמן לחזור אל הבחור העסוק שפגשנו בבית הראשון. מסתבר שהוא איכשהו שמע על השיחה שהיתה לנו עם הצעירים בהמשך הרחוב. יש לו שאלות מקראיות רבות והוא מבקש שיתנו לו שיעורי־מקרא. בן בודק ביומן ואומר שישוב אליו באותה שעה בשבוע הבא. בדרך חזרה לבית השליחים לארוחת צהריים, בן וקרן אומרים שעליהם לתכנן היטב את שיעורי־המקרא, משום שהם עשויים בנקל לייסד תוכניות רבות מדי לשיעורי־מקרא מעל ומעבר לזמן העומד לרשותם.
אנו משבחים אותם על הצרפתית השוטפת השגורה בפיהם. בן מספר שהוא וקרן משרתים כשליחים כבר שש שנים, ורק עכשיו הם מתחילים להרגיש בנוח עם השפה הצרפתית. לא היה להם קל ללמוד שפה חדשה, אבל ההתמדה נשאה פרי.
ב־30:12 נסובים כל השליחים מסביב לשולחן לארוחת צהריים. הם מסבירים לנו שבכל יום מוטל על אחד השליחים בתורנות להכין את ארוחות הבוקר והצהריים ולהדיח את הכלים. היום הכינה אחת השליחות ארוחה מעוררת תיאבון: עוף מטוגן עם צ׳יפס וסלט עגבניות — זו המומחיות שלה.
מה התוכניות של בן וקרן לאחר הצהריים? הם מספרים שבכל הארץ נהוג להיסתר מחום השמש בין 00:1 ל־00:3 אחה״צ, לכן בדרך כלל השליחים מנצלים את הזמן ללימוד אישי או למנוחה קלה. אין אנו מופתעים לשמוע מקרן ששליחים חדשים מסתגלים למנהג הזה די מהר!
לאחר מנוחת הצהריים אנו שבים לשירות השדה. בן מוחא כפיים ליד דלת ביתו של אדם מעוניין שכבר זמן מה לא מוצאים אותו, והנה מופיעים בדלת שני צעירים. הם אומרים שבעל הבית סיפר להם על הביקורים של בן והמליץ להם בחום לבקש את ספר העזר ללימוד המקרא דעת המובילה לחיי־נצח. אנו שמחים לתת להם את הספר. בהמשך אנו תופסים אוטובוס שיקח אותנו לאיזור שבו קרן תיתן שיעור־מקרא לאשה מעוניינת.
בשעה שהאוטובוס עושה את דרכו ברחובות הסואנים, קרן מספרת לנו שהיא פגשה את האשה בשעה ששתיהן נסעו במונית עם נוסעים אחרים. קרן נתנה לה עלון כדי שתקרא במהלך הנסיעה. האשה קראה את העלון וביקשה עלון נוסף. את השני קראה בעניין רב יותר. בתום הנסיעה קבעה איתה קרן להיפגש בביתה והחלה עימה בתוכנית פוריה לשיעורי־מקרא על בסיס החוברת מה אלוהים דורש מאיתנו? היום קרן תִלמד איתה את השיעור החמישי בחוברת.
נהנינו מאוד בשירות השדה, אבל יש לנו כמה שאלות לגבי שירותם של השליחים. המארחים שלנו מבטיחים לנו שכשנגיע הביתה הם יכינו לנו ארוחה קלה וישיבו לשאלותינו.
כיצד הם עומדים בקצב
בשעה שאכלנו ביצים מטוגנות, באגטים וגבינה, למדנו פרטים נוספים על חיי השליחים. ביום שני השליחים בדרך כלל נחים או דואגים לסידורים אישיים. רוב השליחים מקדישים קצת זמן באותו יום כדי לכתוב למשפחה ולידידים. החדשות מהבית חשובות להם מאוד, והשליחים אוהבים לשלוח ולקבל מכתבים.
מאחר שהשליחים חיים ועובדים יחד, עליהם לשמור על תקשורת טובה בינם לבין עצמם ולשם כך הם מתרועעים יחד ומשוחחים על נושאים רוחניים. בנוסף לתוכנית קבועה ללימוד אישי של מקרא, כל יום שני בערב לומדים השליחים את המקרא יחד עם חוברת המצפה. בן אומר שכאשר שליחים מרקעים שונים חיים תחת קורת גג אחת אין מנוס מחילוקי דעות קלים, אך השיעור המשפחתי עוזר להם לשמור על אחדות ושלווה. השליחים גם משתדלים שלא לקחת את עצמם יותר מדי ברצינות.
גורם חשוב נוסף היא תכונת הענווה. השליחים נשלחים כדי לשרת ולא כדי שישרתו אותם. הם יודעים שאחת המילים שבכל שפה קשה מאוד לאומרן היא ”סליחה”, ובייחוד כשמתנצלים על דבר שנאמר או נעשה שלא בכוונה. בן מזכיר לנו את דוגמתה של אביגיל, שהתנצלה על יחסו הנבזי של בעלה וכך הרגיעה את הרוחות ומנעה אסון (שמואל א׳. כ״ה:23–28). היכולת ’לחיות בשלום’ היא מאפיין חשוב מאוד אצל שליח טוב (קורינתים ב׳. י״ג:11).
אחת לחודש מקיימים השליחים אסיפה ובה הם דנים בעניינים הנוגעים למשפחה ובשינויים בתורנויות. לאחר מכן, הם נהנים מקינוח מיוחד. זה נראה לנו סידור מעשי וטעים.
בתום ארוחת הערב אנו עורכים סיור קצר בבית השליחים. הבית צנוע והשליחים מקפידים לשמור אותו נקי ומצוחצח. יש בו מקרר, מכונת כביסה ותנור. קרן מספרת לנו שבארצות טרופיות, כמו הארץ הזו שבמערב אפריקה, ניתן להשיג גם מזגנים. דיור הולם, מזון בריא ואמצעי זהירות פשוטים מסייעים לשליחים לשמור על בריאותם ומרצם.
התמקד בצדדים החיוביים
התרשמנו מכל מה שראינו. אולי גם אנו יכולים לשרת כשליחים. כיצד נדע אם זה מתאים לנו? המארחים שלנו נתנו לנו קצת חומר למחשבה.
ראשית כל, הם אומרים, שליחים משיחיים אינם מחפשים הרפתקאות. הם מחפשים אנשים ישרי לב החפצים ללמוד על הבטחותיו הנפלאות של אלוהים. השליחים מקדישים לפחות 140 שעות בחודש לשירות השדה, ולכן אהבת השירות היא מרכיב חיוני.
אך מה באשר לנחשים, ללטאות ולחרקים? בן אומר לנו שהם שורצים בהרבה ארצות יעד, והשליחים מתרגלים אליהם. הוא מוסיף שלכל ארץ יופי ייחודי, ועם הזמן השליחים לומדים להתמקד בצדדים החיוביים. תנאים שבעבר נחשבו ל”קשים” הופכים עד מהרה לדבר שבשגרה, ובמקרים מסוימים אף למהנים. שליחה אחת ששירתה במערב אפריקה שנים רבות ונאלצה עקב התחייבויות אישיות לשוב לביתה אמרה שהיה לה קשה יותר לעזוב את השליחות מאשר לעזוב את ארצה שנים קודם לכן. ארץ שליחותה הפכה לביתה.
האם אתה מוכן?
בן וקרן נתנו לנו חומר רב למחשבה. ומה לגביך? האם שקלת אי פעם את האפשרות לשרת כשליח בשטח זר? אם כן, אתה אולי קרוב למימוש מטרתך יותר ממה שאתה משער. אחת הדרישות העיקריות היא לאהוב את השירות המלא וליהנות מהושטת עזרה לזולת. זכור, השליחים אינם גיבורי על, אלא גברים ונשים רגילים, והם עושים כמיטב יכולתם במלאכה חשובה מאוד.
[תמונות בעמוד 27]
כל יום מתחיל בדיון בפסוק מקראי
[תמונות בעמודים 28, 29]
תמונות מאפריקה
[תמונה בעמוד 29]
חיי שליח הם חיים מלאי סיפוק