אחים שפיתחו גישות שונות
החלטות ההורים משפיעות באורח בלתי נמנע על ילדיהם. אמירה זו תקפה כיום כפי שהיתה בגן עדן. למרד של אדם וחוה היתה השפעה מרחיקת לכת על האנושות כולה (בראשית ב׳:15, 16; ג׳:1–6; רומים ה׳:12). למרות זאת, כולנו יכולים לטפח יחסים טובים עם הבורא אם נבחר לעשות כן. הדבר מומחש בסיפור על קין והבל, האחים הראשונים בתולדות האנושות.
אין תיעוד מקראי לכך שאלוהים דיבר אל אדם וחוה לאחר שגורשו מעדן. אף־על־פי־כן, יהוה לא הסתיר את פניו מבניהם. קין והבל בוודאי למדו מהוריהם על כל מה שקרה. הם יכלו לראות ”את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים” (בראשית ג׳:24). גברים אלה גם נוכחו באמיתות הצהרת אלוהים שזיעה ומכאובים יהפכו לחלק מהחיים (בראשית ג׳:16, 19).
קרוב לוודאי שקין והבל ידעו שיהוה אמר לנחש: ”ואיבה אשית בינך ובין האשה, ובין זרעך ובין זרעה. הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב” (בראשית ג׳:15). ידיעותיהם של קין והבל על יהוה איפשרו להם לטפח יחסים תקינים עימו.
הרהורים בנבואת יהוה ובתכונותיו כמיטיב אוהב ללא ספק נטעה בקין והבל רצון לשאת חן בעיני אלוהים. אבל עד לאיזו מידה יטפחו רצון זה? האם יפעלו בהתאם לרצונם המוּלד לעבוד את אלוהים, יפתחו את רוחניותם ויאמינו בו? (מתי ה׳:3).
האחים מביאים מנחות
לימים הביאו קין והבל מנחות לאלוהים. קין הביא מפרי האדמה, והבל הביא מבכורות צאנו (בראשית ד׳:3, 4). ייתכן שגברים אלה היו באותה עת בני 100 בערך, שכן אדם היה בן 130 כאשר נולד בנו שֵת (בראשית ד׳:25; ה׳:3).
מנחותיהם של קין והבל הצביעו על מודעות לעובדה שהם חוטאים ועל רצונם לשאת חן בעיני אלוהים. הם בוודאי חשבו בשלב כלשהו על הבטחתו של יהוה בעניין הנחש וזרע האשה. לא כתוב כמה זמן ומאמצים השקיעו קין והבל כדי לפתח יחסים טובים עם יהוה. אך תגובת אלוהים למנחותיהם חושפת את הרהורי לבם.
מספר חוקרים סבורים שלדעת חוה, קין היה ה’זרע’ שנועד לחסל את הנחש, משום שכאשר נולד קין, היא אמרה: ”קניתי איש את יהוה”, כלומר יצרתי איש בעזרת יהוה (בראשית ד׳:1). אם קין חשב כמוה, הרי שהיתה בידו טעות גמורה. הבל, לעומתו, הגיש את קורבנו באמונה: ”מתוך אמונה הביא הבל לאלוהים קורבן טוב מזה שהביא קין” (עברים י״א:4).
אך השוני בין שני האחים לא הסתכם בכך שלהבל היתה תובנה רוחנית ולקין לא. גם גישותיהם היו שונות. לפיכך נאמר: ”ויִשַע יהוה אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה”. סביר להניח שקין הקדיש מחשבה מועטה, אם בכלל, למנחתו, והגיש אותה כלאחר יד. אך יהוה לא הסכים שיעבדו אותו רק כדי לצאת ידי חובה. קין טיפח לב רע ויהוה הבחין במניעיו השליליים. תגובתו של קין לפסילת מנחתו חשפה את גישתו האמיתית. בנוסף לכך, הוא לא ניסה ליישר את ההדורים: ”ויחר לקין מאוד ויפלו פניו” (בראשית ד׳: 5). התנהגותו וחזותו הסגירו מחשבות רשע ותחבולות להרע.
האזהרה והתגובה
אלוהים היה מודע לגישתו של קין ולכן ייעץ לו: ”למה חרה לך ולמה נפלו פניך? הלוא אם תיטיב, שְׂאֵת? ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו; ואתה תמשול בו?” (בראשית ד׳:6, 7).
בדברים אלה טמון לקח עבורנו. ניתן לומר שהחטא אורב לפתחנו ומוכן לבולענו חיים. עם זאת, אלוהים חנן אותנו בבחירה חופשית וביכולתנו להחליט לעשות את הטוב והישר. יהוה קרא לקין ’להיטיב’ אך לא הכריח אותו להשתנות. קין בחר את דרכו שלו.
התיאור שנכתב בהשראה ממשיך: ”ויאמר קין אל הבל אחיו; ויהי בהיותם בשדה ויקם אל הבל אחיו ויהרגהו” (בראשית ד׳:8). קין הפך לרוצח מרדן ואכזרי. הוא לא הראה טיפת חרטה כאשר שאל אותו יהוה: ”אֵי הבל אחיך?” קין העיז פניו והשיב בקשיחות: ”לא ידעתי, השומר אחי אנוכי?” (בראשית ד׳:9) השקר הגמור של קין וההתנערות מן האחריות חשפו את שרירות לבו.
מְאֵרַת יהוה היתה על קין והוא גירש אותו מאיזור עדן. הקללה שכבר הוכרזה בנוגע לאדמה תהיה ככל הנראה גדולה יותר במקרה של קין, והאדמה שיעבוד לא תיתן לו מפריה. נגזר עליו להיות נע ונד בארץ. קין קָבל על חומרת הדין והביע חשש שמא ינקמו מידיו את דם אחיו, אך דבריו לא שיקפו חרטה כנה. יהוה שם לקין ”אות” — ככל הנראה מדובר בצו שהכול יֵדעו וישמרו, אשר מטרתו למנוע מאחרים לנקום בו ולהורגו (בראשית ד׳:10–15).
אז ’יצא קין מלפני יהוה, וישב בארץ נוֹד [ארץ הגוֹלים] קִדמת עדן’ (בראשית ד׳:16). הוא לקח לו אשה מקרב אחיותיו או אחייניותיו ובנה עיר על שם חנוך בכורו. ללמך, צאצאו של קין הרשע, גם היתה נטייה לאלימות. אך אילן היוחסין של קין נגדע במבול שבימי נוח (בראשית ד׳:17–24).
לקחים עבורנו
נוכל ללמוד משהו מסיפור חייהם של קין והבל. השליח יוחנן מאיץ במשיחיים לאהוב את איש רעהו ”לא כקין אשר היה מן הרע והרג את אחיו”. מעשיו של קין ”היו רעים, אך מעשי אחיו מעשי צדק”. יוחנן גם אומר: ”כל השונא את אחיו רוצח הוא. ויודעים אתם שכל רוצח אין חיי עולם מתקיימים בו”. אם כן, הדרך שבה אנו מתנהגים עם אחינו משפיעה על יחסינו עם אלוהים ועל תקוותנו לעתיד. איננו יכולים לשנוא את אחד מאחינו המשיחיים ובו בזמן להשביע את רצון אלוהים (יוחנן א׳. ג׳:11–15; ד׳:20).
נראה שקין והבל זכו לאותו חינוך, אבל קין לא גילה אמונה באלוהים. הוא למעשה שיקף את גישתו של השטן, אשר היה ’רוצח מראשית ואבי השקר’ (יוחנן ח׳:44). חייו של קין מראים שלכולנו יש בחירה חופשית, שהבוחרים לחטוא מתנכרים לאלוהים, ושיהוה שופט בסופו של דבר את חסרי החרטה.
הבל, בניגוד לאחיו, הוכיח את אמונתו ביהוה. אכן, ”מתוך אמונה הביא הבל לאלוהים קורבן טוב מזה שהביא קין; בגללה הועד עליו כי צדיק הוא, שכן אלוהים העיד על מתנותיו”. אף שלא נכתבה במקרא ולו מילה אחת מפיו של הבל, הוא ’עדיין מדבר’ באמצעות אמונתו המופתית (עברים י״א:4).
הבל היה ראשון לשומרי נאמנות רבים. דמו, אשר ’צעק אל יהוה מן האדמה’, לא נשכח (בראשית ד׳:10; לוקס י״א:48–51). אם אמונתנו תהיה כמו זו של הבל, גם אנחנו נוכל ליהנות מיחסים נפלאים וממושכים עם יהוה.
[תיבה בעמוד 22]
עובד אדמה ורועה צאן
בין התפקידים שנתן אלוהים לאדם הראשון היו עבודת אדמה וטיפול בבעלי החיים (בראשית א׳:28; ב׳:15; ג׳:23). בנו קין בחר להיות עובד אדמה, ואילו הבל היה לרועה צאן (בראשית ד׳:2). אך מדוע היה צריך לגדל כבשים אם מזונם של האנשים כלל רק פירות וירקות עד אחרי המבול? (בראשית א׳:29; ט׳:3, 4).
כבשים זקוקים לטיפול מצד בני אדם כדי להתפתח היטב. משלח ידו של הבל מוכיח שאנשים גידלו חיות בית אלה עוד משחר ההיסטוריה האנושית. כתבי־הקודש אינם מציינים שצאצאיו של אדם ניזונו מחלב בעלי חיים, אבל אפילו צמחוניים יכולים להשתמש בצמר הכבשים. וכאשר כבש מת, ניתן לנצל את עורו למטרות שימושיות. למשל, יהוה הלביש את אדם וחוה ב”כותנות עור” (בראשית ג׳:21).
בכל אופן, סביר להניח שבהתחלה קין והבל שיתפו פעולה זה עם זה. עיסוקיהם סיפקו לבוש ומזון נאות למשפחתם.
[תמונה בעמוד 23]
מעשיו של קין ”היו רעים, אך מעשי אחיו מעשי צדק”