עייפים אך לא נרפים
”יהוה, בורא קצות הארץ, ... נותן ליעף כוח; ולאין אונים עוצמה יַרְבֶּה” (ישעיהו מ׳:28, 29).
1, 2. (א) איזו הזמנה שובת לב מושטת לכל החפצים לקיים את עבודת אלוהים הטהורה? (ב) מה עלול להעמיד בסכנה חמורה את רוחניותנו?
כתלמידי ישוע, אנו מכירים היטב את הזמנתו שובת הלב: ”בואו אלי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה. ... כי עוּלי נעים וקל משאי” (מתי י״א:28–30). כמו כן, מובטחים למשיחיים ”ימי רווחה מלפני אדני [יהוה]” (מעשי השליחים ג׳:20). ודאי התנסית באופן אישי ברענון וברווחה הנובעים מלימוד אמיתות המקרא, מהתקווה המזהירה לעתיד ומיישום עקרונות יהוה.
2 עם זאת, ישנם עובדי יהוה החווים פרקי זמן של עייפות רגשית. פעמים מדובר בהתקפי ייאוש קצרים ופעמים תחושת הלאות אינה מרפה ונמשכת תקופות ארוכות. עם חלוף הזמן, יש שחשים שחובותיהם הרוחניות הן למעמסה עבורם ולא עול מרענן כפי שהבטיח ישוע. רגשות שליליים אלה עלולים להעמיד בסכנה חמורה את יחסי המשיחי עם יהוה.
3. מדוע אמר ישוע את המילים שביוחנן י״ד:1?
3 זמן קצר לפני שנעצר והוצא להורג, אמר ישוע לתלמידיו: ”אל ייבהל לבבכם. האמינו באלוהים; האמינו גם בי” (יוחנן י״ד:1). ישוע אמר זאת משום ששליחיו עמדו לחוות אירועים טרגיים שבעקבותיהם יפרוץ גל של רדיפות. הוא ידע כי שליחיו עלולים להיכשל מתוך ייאוש (יוחנן ט״ז:1). אילולא ריסנו את העצבות עלולים היו השליחים להיחלש ולאבד את ביטחונם ביהוה. והוא הדין לגבי המשיחיים כיום. ייאוש ממושך סופו כאב רב שיעיק על לבנו (ירמיהו ח׳:18). האדם הפנימי שלנו עלול להיחלש. קיים החשש שהלחץ הכבד ישתק אותנו מבחינה רגשית ורוחנית, ואף ידכא בנו את החשק לעבוד את יהוה.
4. מה יכול לעזור לנו לנצור את לבנו הסמלי מתשישות?
4 עצת המקרא אכן במקומה: ”מכל משמר נצור לבך, כי ממנו תוצאות חיים” (משלי ד׳:23). המקרא משיא עצות מעשיות העוזרות לנו להגן על לבנו הסמלי מפני ייאוש ועייפות רוחנית. תחילה עלינו לזהות מהו גורם העייפות.
הדת המשיחית האמיתית אינה תובענית
5. איזו סתירה יש לכאורה באשר לאחריות להיות תלמיד המשיח?
5 היטב ידוע כי דרושים מאמצים נמרצים כדי להיות משיחי (לוקס י״ג:24). ישוע אף אמר: ”מי שאינו נושא את [”עמוד הוקעתו”, ע״ח] ואינו בא אחריי איננו יכול להיות תלמידי” (לוקס י״ד:27). על פניו נראה כי מילים אלו סותרות את דבריו של ישוע לפיהם עולו קל ונעים, אך למעשה אין כאן שום סתירה.
6, 7. מדוע ניתן לומר שצורת הפולחן שלנו אינה מייגעת?
6 מאמצים נמרצים ועבודה קשה מעייפים מבחינה פיסית, אך יש בהם סיפוק ורענון אם הם נעשים למען מטרה נעלה (קהלת ג׳:13, 22). היש מטרה טובה יותר מאשר לשתף את הזולת באמיתות המקרא הנפלאות? בנוסף לכך, מאבקנו לחיות על־פי ערכי המוסר הגבוהים של אלוהים הוא כאין וכאפס לעומת התועלת שצומחת לנו מכך (משלי ב׳:10–20). גם כאשר אנו נרדפים, לכבוד נחשב לנו הדבר לסבול למען מלכות אלוהים (פטרוס א׳. ד׳:14).
7 עולו של ישוע אכן משובב נפש, בייחוד בהשוואה לעלטה הרוחנית שבה שרויים מי שכפופים לעוּלן של דתות הכזב. אלוהים מתייחס אלינו באהבה וברכות ואינו תובע מאיתנו תביעות שאינן מתקבלות על הדעת. מצוותיו של יהוה ”אינן קשות” (יוחנן א׳. ה׳:3). הדת המשיחית האמיתית, כפי שהיא מבוססת על כתבי־הקודש, אינה תובענית. ברור שצורת הפולחן שלנו אינה גורמת לעייפות ולרפיון ידיים.
”נסירה נא כל מעמסה”
8. מהו על־פי־רוב הגורם האחראי לעייפות רוחנית?
8 אם אנו נתונים בעייפות רוחנית, הרי שהיא נובעת לרוב מן המעמסות שהסדר העולמי המושחת מעמיס על כתפינו. הואיל ו”העולם כולו נתון ביד הרָשָע”, אנו מוקפים בכוחות שליליים המסוגלים להתיש אותנו ולכרסם באיזון המשיחי שלנו (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). עניינים שוליים עלולים לסבך ולשבש את שגרתנו המשיחית. מעמסות נוספות אלו עלולות להכביד עלינו ואף לשבור את רוחנו. זאת הסיבה שהמקרא קורא לנו ’להסיר כל מעמסה’ (עברים י״ב:1–3).
9. כיצד עלולים עניינים חומריים להכביד עלינו?
9 לדוגמה, כל מעייניו של העולם נתונים לגדוּלה, לכסף, לבידור, לנסיעות נופש ולעניינים חומריים אחרים, וגישה זו עלולה להשפיע על חשיבתנו (יוחנן א׳. ב׳:15–17). משיחיים בני המאה הראשונה לספירה שהיו תאבי בצע, נקלעו לצרות צרורות. השליח פאולוס מסביר: ”השואפים להתעשר נלכדים בניסיון ובמלכודת וברוב תאוות אוויליות ומזיקות, המורידות את האדם אלי הרס ואבדון. הלוא שורש כל הרעות הוא אהבת הכסף, ויש להוטים אחריו שסטו מן האמונה וגרמו לעצמם מכאובים רבים” (טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10).
10. מה ניתן ללמוד ביחס לעושר חומרי ממשל הזורע שסיפר ישוע?
10 כשאנו עייפים או מיואשים במסגרת עבודת אלוהים, הייתכן שרדיפה אחר דברים חומריים מחניקה את רוחניותנו? זו אפשרות מציאותית בהחלט, כפי שהמחיש ישוע במשל הזורע. ישוע המשיל את ”דאגות העולם הזה ומדוחי העושר ותאוות לשאר דברים” לקוצים אשר ”באים ומחניקים” בלבבנו את זרעו של דבר־אלוהים (מרקוס ד׳:18, 19). על כן, המקרא מייעץ לנו: ”רחקו מאהבת כסף ושימחו בחלקכם, כי הוא אמר, ’לא ארפך ולא אעזבךּ’” (עברים י״ג:5).
11. כיצד נוכל להיפטר מדברים העלולים להכביד עלינו?
11 לעתים חיינו נעשים מסובכים לא מן הרדיפה אחר דברים נוספים, אלא ממה שאנו עושים בנכסים שכבר נמצאים ברשותנו. יש שסובלים מתשישות נפשית כתוצאה מבעיות בריאות חמורות, ממות יקירים או מבעיות מעיקות אחרות. מעת לעת הם רואים צורך לערוך שינויים. זוג אחד החליט לוותר על חלק מתחביביו ועל כמה מתוכניותיו האישיות הבלתי חיוניות. הם עברו על כל רכושם ואחסנו הרחק מהעין את כל החפצים שקשורים לעניינים האלה. טוב נעשה אם מדי פעם נבחן את הרגלינו ואת נכסינו, ונסיר כל מעמסה מיותרת כדי שלא נתעייף ולא תִרְפֶּה נפשנו.
תפקידן החיוני של תכונות הסבירות והצניעות
12. במה עלינו להכיר בכל הנוגע לטעויות שאנו עושים?
12 הטעויות שאנו עושים, גם בעניינים שוליים, עלולות אט אט לסבך את חיינו. עד כמה צדק דוד באומרו: ”עוונותיי עברו ראשי, כמשא כבד יִכְבְּדו ממני” (תהלים ל״ח:5). לעתים, די בשינויים מעשיים מעטים כדי להקל מעלינו משאות כבדים.
13. כיצד יכולה תכונת הסבירות לעזור לנו לאמץ השקפה מאוזנת ביחס לשירותנו?
13 המקרא מעודד אותנו לטפח ”תושייה [חוכמה מעשית] ומזימה [כושר חשיבה]” (משלי ג׳:21, 22). ”החוכמה אשר ממעל... סבירה”, אומר המקרא (יעקב ג׳:17, ע״ח). יש שחשים בלחץ לעמוד בקצב של אחרים בשירות המשיחי. אלא שהמקרא מייעץ לנו: ”יבחן כל אחד את מעשיו ואז הסיבה לתהילתו תהיה בו עצמו בלי תלות בזולת, שכן כל אחד יישא את הנטל שלו” (גלטים ו׳:4, 5). אמת, דוגמתם הטובה של אחינו לאמונה יש בה כדי לעודד אותנו לשרת את יהוה בלב ונפש, אך החוכמה המעשית ותכונת הסבירוּת יעזרו לנו להציב לעצמנו מטרות מציאותיות בהתאם לנסיבותינו האישיות.
14, 15. כיצד נוכל לגלות חוכמה מעשית בדאגה לצורכינו הפיסיים והרגשיים?
14 התנהגותנו הסבירה גם בתחומים שוליים לכאורה יכולה לסייע במניעת עייפות. לדוגמה, האם אנו רוכשים הרגלים מאוזנים התורמים לבריאותנו הפיסית? ראה מה עושה זוג אחד המשרת באחד ממשרדי הסניף של עדי־יהוה. בני הזוג רואים מניסיונם מה רב ערכה של החוכמה המעשית במניעת תשישות. האישה אומרת: ”לא משנה כמה עבודה יש לנו, אנחנו משתדלים לפרוש כל לילה למיטה בערך באותה שעה. אנחנו גם עושים פעילות גופנית באופן קבוע. זה מאוד עוזר לנו. למדנו להכיר במגבלות שלנו, ולהתנהג בהתאם. אנחנו לא מנסים להשוות את עצמנו לכאלה שלא נחים לרגע”. האם אנו באופן קבוע אוכלים ארוחות בריאות ונחים במידה מספקת? דאגה סבירה לבריאות הכללית עשויה לצמצם את התשישות הרגשית והרוחנית.
15 לחלקנו צרכים ייחודיים. לדוגמה, אחות משיחית אחת שירתה בשירות מלא במספר מקומות קשים. היו לה בעיות בריאות חמורות, כולל סרטן. מה עוזר לה להתמודד עם מצבי לחץ? היא אומרת: ”חשוב לי לפעמים להיות לבד בשלווה גמורה. ככל שהמתח הנפשי והעייפות גוברים, יותר דחוף לי למצוא רגעים של בדידות ורוגע שבהם אני יכולה לקרוא ולנוח”. החוכמה המעשית וכושר החשיבה מסייעים לנו לזהות ולמלא את צורכינו האישיים לבל נתעייף מבחינה רוחנית.
יהוה אלוהים מפיח בנו מרץ
16, 17. (א) מדוע הדאגה לבריאותנו הרוחנית חשובה מאין כמוה? (ב) מה עלינו להכליל בשגרה היומיומית שלנו?
16 כמובן, הדאגה לבריאותנו הרוחנית חשובה מאין כמוה. אם יש לנו יחסים אישיים עם יהוה אלוהים, גם אם נתעייף פיסית, לעולם לא נהיה עייפים מכדי לעובדו. יהוה ”נותן ליעף כוח; ולאין אונים עוצמה יַרְבֶּה” (ישעיהו מ׳:28, 29). השליח פאולוס, שהתנסה אישית באמיתות המילים הללו, כתב: ”אין אנו מתייאשים, ואף על פי שהאדם החיצוני שלנו הולך ובלה, האדם הפנימי שלנו מתחדש יום יום” (קורינתים ב׳. ד׳:16).
17 שים לב למונח ”יום יום”. המילים הללו מרמזות שאנו נעזרים בכל מה שיהוה מספק לנו מדי יום ביומו. שליחה אחת, ששירתה בנאמנות במשך 43 שנה, התמודדה עם פרקי זמן של עייפות פיסית וייאוש. אך היא לא התמוטטה. היא מספרת: ”עשיתי לי להרגל להשכים קום כדי שיהיה לי זמן, לפני כל פעילות שהיא, להתפלל ליהוה ולקרוא בדברו. שגרה יומיומית זו עוזרת לי להחזיק מעמד עד עצם היום הזה”. אנו בהחלט יכולים להישען על זרועו התומכת של יהוה אם ”יום יום” באופן קבוע נתפלל אליו ונחשוב על תכונותיו הנעלות ועל הבטחותיו.
18. איזו נחמה מספק המקרא לנאמנים שגילם מתקדם או שסובלים ממחלות?
18 עצה זו מועילה במיוחד למי שחשים רפיון ידיים בשל גילם המתקדם או בריאותם הלקויה. אולי רוחם שבורה לאו דווקא משום שהם משווים את עצמם לאחרים, אלא מפני שהם משווים את עצמם למה שהיו בעבר. עד כמה מנחם לדעת שיהוה מכבד את הקשישים! המקרא אומר: ”עטרת תפארת שיבה, בדרך צדקה תימצא” (משלי ט״ז:31). יהוה מכיר במגבלותינו ומוקיר את עבודתנו אותו בלב ונפש חרף חולשותינו. המעשים הטובים שעשינו חקוקים באופן בל יימחה בזיכרונו של אלוהים. כתבי־הקודש מבטיחים לנו: ”אלוהים לא יעוות צדק ולא ישכח את פועלכם ואת האהבה שהראיתם למען שמו בכך ששירתם את הקדושים ועודכם משרתים אותם” (עברים ו׳:10). מה שמחים אנו שיש במחיצתנו אחים ואחיות המוכיחים זה עשרות שנים את נאמנותם ליהוה!
אל ירפו ידיך
19. איזו תועלת אנו מפיקים מפעילות מרובה של עשיית הטוב?
19 רבים טוענים שפעילות גופנית נמרצת על בסיס קבוע עשויה להפחית את העייפות. באופן דומה, פעילויות רוחניות קבועות עשויות לצמצם את העייפות הרגשית או הרוחנית. המקרא מציין: ”אל נא ירפו ידינו מעשות טוב; בבוא העת נקצור, אם לא נרפה. לכן בעוד יש לנו הזדמנות, נגמול טוב לכל אדם, ובייחוד לבני אמונתנו” (גלטים ו׳:9, 10). שים לב למילים ”עשות טוב” ו”נגמול טוב”. הן מצביעות על פעולה מצידנו. עשיית הטוב למען הזולת יכולה בהחלט למנוע בעדנו מלרפות בשירות יהוה.
20. מחברתם של מי עלינו להימנע כדי להדוף את הייאוש?
20 בניגוד לכך, התרועעות ופעילויות משותפות עם אנשים המתעלמים מחוקי אלוהים עלולות להפוך למעמסה מייגעת. המקרא מזהיר אותנו: ”כובד אבן ונֵטֶל החול — וכעס אוויל כבד משניהם” (משלי כ״ז:3). כדי להדוף את הייאוש והעייפות, טוב נעשה אם נימנע מחברתם של רואי שחורות הנוטים למתוח ביקורת על אחרים ולמצוא בהם פגמים.
21. כיצד נוכל לשמש מקורות עידוד באסיפות הקהילה?
21 אסיפות הקהילה הן מתנה מיהוה הנוסכת בנו אנרגיה רוחנית. במסגרתן יש לנו הזדמנות נהדרת לעודד זה את זה בהדרכה מרעננת ובהתרועעות חיובית (עברים י׳:25). מן הראוי שכל חברי הקהילה ישתדלו לומר דברים בונים בתשובותיהם או בחלקיהם מעל הבמה. במיוחד על המשגיחים המשמשים כמורים מוטלת האחריות להיות מקורות עידוד (ישעיהו ל״ב:1, 2). גם במקרה שיש צורך להוכיח או לתקן, יש לדבר בנימה משיבת נפש (גלטים ו׳:1, 2). אהבתנו כלפי אחרים תעזור לנו לשרת את יהוה מבלי לרפות (תהלים קל״ג:1; יוחנן י״ג:35).
22. מדוע יכולים אנו לחוש ביטחון למרות שאנו מטבענו בלתי מושלמים?
22 עבודת יהוה בעת הקץ הנוכחית כרוכה במאמצים. המשיחיים אינם מחוסנים מפני רפיון רוח, כאב רגשי ומצבי לחץ. אנו מטבענו בלתי מושלמים ושבריריים ככלי חמר. ברם, אומר המקרא, ”האוצר הזה נתון לנו בכלי חרס, כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלוהים ולא מידינו אנו” (קורינתים ב׳. ד׳:7). אין מנוס מעייפות, אך אל נא נרפה או נאמר נואש. הבה ”נבטח ונאמר, ’יהוה לי בעוזרי’” (עברים י״ג:6).
חזרה קצרה
• אילו מעמסות מכבידות נוכל להסיר מעלינו?
• כיצד נוכל ’לגמול טוב’ לבני אמונתנו?
• כיצד יהוה תומך בנו כשאנו עייפים או מיואשים?
[תמונה בעמוד 23]
ישוע ידע שייאוש ממושך עלול לטרוד את מנוחתם של השליחים
[תמונה בעמוד 24]
יש שוויתרו על חלק מתחביביהם ועל תוכניות אישיות בלתי חיוניות
[תמונה בעמוד 26]
חרף מגבלותינו יהוה מוקיר את עבודתנו אותו בלב ונפש