”ענווים יירשו ארץ” — כיצד?
”אתה ודאי מכיר את המילים המפורסמות מחממות הלב של ישוע ש’הענווים יירשו את הארץ’. אבל בהתחשב בכל מה שהאנשים מעוללים זה לזה ולכדור־הארץ, מה לדעתך יישאר לענווים לרשת?” (מתי ה׳:5; תהלים ל״ז:11).
מרים, עדת־יהוה, פתחה בשאלה זו בשיחה על המקרא. האיש עימו שוחחה ענה בתגובה, כי אם ישוע נתן את מילתו, אזי אין ספק שכדור־הארץ יהיה ירושה ראויה לשמה ולא עיי חורבות בלתי ראויים למגורים.
זו הייתה בהחלט תשובה אופטימית. אבל, האם יש לנו סיבה לראות את המצב באור חיובי כזה? אכן כן, משום שהמקרא מספק לנו סיבות מוצקות להאמין שההבטחה תתממש. למעשה, קיים קשר הדוק בין קיום ההבטחה לבין מטרת אלוהים עבור האנושות וכדור־הארץ. אנו חדורי ביטחון שמטרותיו של אלוהים יקומו ויהיו (ישעיהו נ״ה:11). אם כך, מה היתה מטרתו המקורית של אלוהים למען האנושות וכיצד היא תתגשם?
מטרתו הנצחית של אלוהים עבור כדור־הארץ
יהוה אלוהים ברא את כדור־הארץ למטרה מוגדרת. ”כה אמר יהוה, בורא השמים, הוא האלוהים, יוצר הארץ ועושה, הוא כוננה, לא תוהו בראה, לשבת יצרה: ’אני יהוה ואין עוד’” (ישעיהו מ״ה:18). יוצא מכך שהארץ נבראה במיוחד כמשכן לבני האדם. יתרה מזו, מטרתו של אלוהים היא שהארץ תשמש מקום מושבה הנצחי של האנושות. ”יסד ארץ על מכוניה; בל תימוט עולם ועד” (תהלים ק״ד:5; קי״ט:90).
מטרתו של אלוהים בנוגע לארץ ניכרת בבירור בתפקיד שהטיל על הזוג הראשון. יהוה ציווה על אדם וחוה: ”פרו ורבו ומילאו את הארץ וכיבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ” (בראשית א׳:28). הארץ, אותה הפקיד אלוהים בידיהם של אדם וחוה, הייתה אמורה להיות מעון נצחי — עבורם ועבור צאצאיהם. ”השמים, שמים ליהוה”, הצהיר מחבר התהלים מאות שנים מאוחר יותר, ”והארץ נתן לבני אדם” (תהלים קט״ו:16).
כדי לממש תקווה נפלאה זו, היה על אדם וחוה וגם על צאצאיהם לקבל את יהוה אלוהים, הבורא ומקור החיים, כריבונם ולציית לו בנפש חפצה. בעניין זה לא היה מקום לספק, שכן יהוה ציווה על אדם הראשון: ”מכל עץ הגן אכול תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות” (בראשית ב׳:16, 17). כדי שגן העדן ימשיך להיות מעונם של אדם וחוה, היה עליהם להישמע לצו הפשוט והברור הזה. ציות היה בבחינת הבעת הכרת טובה לאביהם השמימי על כל מה שעשה למענם.
ברגע שאדם וחוה המרו את פי אלוהים בזדון, והפרו את הצו, הם למעשה פנו עורף למי שסיפק את כל מה שהיה ברשותם (בראשית ג׳:6). בכך איבדו הם וצאצאיהם את ביתם — את גן העדן היפהפה (רומים ה׳:12). האם אי־ציותו של הזוג הראשון יסכל את מטרת אלוהים שלשמה נבראה הארץ?
האל שאינו משתנה
בפי נביאו מלאכי הצהיר אלוהים: ”אני יהוה; לא שָׁניתי” (מלאכי ג׳:6). חוקר המקרא הצרפתי ל. פיליון טוען כי הצהרה זו קשורה קשר הדוק להגשמת הבטחת אלוהים. ”יהוה יכול היה להשמיד את המורדים”, כתב פיליון, ”אבל בהיותו אל בלתי משתנה בכל הנוגע להבטחותיו, הוא יישאר נאמן למילתו — יהא אשר יהא”. במועד שקבע, יוציא אלוהים לפועל את הבטחותיו — הבטחות שהבטיח ליחידים או לאנושות כולה. ”זָכַר לעולם בריתו, דבר ציווה, לאלף דור” (תהלים ק״ה:8).
מניין לנו הביטחון שיהוה לא שינה את מטרתו המקורית לגבי הארץ? משום שלכל אורך המקרא, דבר־אלוהים, יש אזכורים למטרתו של אלוהים להוריש את הארץ לבני אדם עושי רצונו (תהלים כ״ה:13; ל״ז:9, 22, 29, 34). כמו כן, הפסוקים מתארים את אלה שזוכים בברכת יהוה כמי שיושבים בהשקט ובבטחה, איש ”תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד” (מיכה ד׳:4; יחזקאל ל״ד:28). ועל בחירי יהוה נאמר: ”ובנו בתים וישבו, ונטעו כרמים ואכלו פריים”. הללו ייהנו מיחסי שלום אפילו עם חיות השדה (ישעיהו י״א:6–9; ס״ה:21, 25).
המקרא מספק לנו הצצה מוקדמת על קיום הבטחותיו של אלוהים בדרך נוספת. בימי שלמה המלך נהנה עם ישראל מתקופת שלום ושגשוג. תחת שרביטו, ”ישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן ועד באר שבע, כל ימי שלמה” (מלכים א׳. ה׳:5). המקרא מציין כי ישוע ”גדול משלמה”, ובהקשר לימי מלכותו ניבא מחבר התהלים: ”יפרח בימיו צדיק, ורוב שלום עד בלי ירח”. באותם ימים ”יהי פיסת [שפע] בר בארץ, בראש הרים ירעש” (לוקס י״א:31; תהלים ע״ב:7, 16).
יהוה אלוהים יהיה נאמן למוצא פיו וידאג לכך שהירושה המובטחת לא רק תימצא לדורשיה אלא תושב על כנה במלוא תפארתה. בההתגלות כ״א:4 מציין דבר־אלוהים כי בעולם החדש המובטח, אלוהים ”ימחה כל דמעה מעיניהם [של האנשים] והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד”. הבטחה זו משמעה גן עדן — לא פחות ולא יותר (לוקס כ״ג:43).
כיצד נזכה בירושה המובטחת
הפיכתו של כדור־הארץ לגן עדן תתחולל תחת מלכות שתפעיל את ריבונותה מהשמים, מלכות שבראשה עומד ישוע המשיח (מתי ו׳:9, 10). הצעדים הראשונים שתנקוט המלכות יהיו ”להשחית את משחיתי הארץ” (ההתגלות י״א:18; דניאל ב׳:44). או אז, כ”שר שלום” יגשים ישוע המשיח מילים נבואיות אלה: ”למרבה המשרה ולשלום אין קץ” (ישעיהו ט׳:5, 6). תחת מלכות זו, תהא למיליוני אנשים, לרבות המוקמים לתחייה, ההזדמנות לרשת את הארץ (יוחנן ה׳:28, 29; מעשי השליחים כ״ד:15).
מי צפויים לרשת ירושה נפלאה זו? שים לב לדברי ישוע: ”אשרי הענווים, כי הם יירשו את הארץ” (מתי ה׳:5). מה הכוונה להיות עניו או נמוך רוח? מילונים מגדירים את המילים ”עניו” או ”נמוך רוח” כעדין, מתון, כנוע, שליו ואפילו ביישן. ואולם המילה היוונית המקורית מקפלת בתוכה משמעות עמוקה יותר. המילה ”טומנת בחובה עדינות”, נאמר במילון הברית החדשה של ויליאם ברקלי, ”אבל מאחורי העדינות מסתתרת עוצמה של פלדה”. הדבר מורה על הלך רוח מסוים המאפשר לבעליו לעמוד בסבל בלא תחושת תרעומת או תאוות נקם והכול בזכות יחסיו הטובים עם אלוהים, כך שיחסים אלה הופכים עבורו למקור עוזו (ישעיהו י״ב:2; פיליפים ד׳:13).
העניו מקבל בהכנעה את אמות המידה של אלוהים בכל תחומי חייו; אין הוא מתעקש לפעול על־פי השקפותיו או לפי דעתם של אחרים. אדם זה גם נכון ללמוד, הוא חפץ לקנות דעת מאת יהוה. דוד, מחבר התהלים, כתב: ”[יהוה] יַדרך ענווים במשפט, וילמד ענווים דרכו” (תהלים כ״ה:9; משלי ג׳:5, 6).
האם תימנה בין ה”ענווים” יורשי הארץ? רכישת ידע על יהוה ועל רצונו, דרך לימוד שקדני של דברו ויישומו, תזמן לך את ההזדמנות להימנות בין יורשי גן העדן הארצי ולדור בו לעולמי עולמים (יוחנן י״ז:3).
[תמונה בעמוד 5]
מטרתו של אלוהים בנוגע לארץ ניכרת בבירור בתפקיד שהטיל על אדם וחוה
[תמונה בעמודים 6, 7]
השלום והביטחון בימי שלטונו של שלמה מספקים הצצה מוקדמת להבטחה לרשת את הארץ
[שלמי תודה]
צאן וגבעות ברקע: .Est (Near Eastern History) Pictorial Archive; ראם ערבי: חי בר, יטבתה, ישראל; איכר חורש את האדמה: Garo Nalbandian
[תמונה בעמוד 7]
עולם חדש שצדק ימשול בו ניצב בפתח — האם תהיה שם?