הם העשירו את חייהם — התוכל לעשות כמותם?
מרק, אח מקנדה, עבד בחברה המייצרת מערכות רובוטיות מתוחכמות לשימושן של סוכנויות חלל. הוא עבד במשרה חלקית ושירת כחלוץ רגיל. יום אחד הציע לו אחד המנהלים קידום — תפקיד במשרה מלאה שבצידו שכר גבוה. מה עשה מרק?
איימי, אחות מהפיליפינים, שירתה כחלוצה רגילה במקביל ללימודיה בבית־הספר. כשסיימה את לימודיה הציעו לה עבודה תובענית במשרה מלאה עם משכורת מכובדת. מה החליטה איימי לעשות?
מרק ואיימי החליטו החלטות שונות. ההשלכות שנבעו מבחירתם ממחישות את החוכמה הטמונה בעצה שניתנה למשיחיים בקורינתוס הקדומה. השליח פאולוס כתב: ”המנצלים את העולם הזה [יהיו] כאילו אינם מנצלים אותו עד תום” (קור״א ז׳:29–31, ע״ח).
לנצל את העולם, אך לא עד תום
לפני שנראה מה קרה למרק ולאיימי, הבה נתייחס בקצרה למשמעות המילה ”העולם” (קוסמוס, ביוונית) שבה השתמש פאולוס באיגרתו אל הקורינתים. המילה קוסמוס מתייחסת בפסוקים אלה לעולם שבו אנו חיים, האנושות ככלל, לרבות ענייני דיומא כגון דיור, מזון וביגוד. כדי שיהיו לנו צורכי מחיה בסיסיים כגון אלה, מרביתנו צריכים לעבוד. ואכן, בלית ברירה עלינו לנצל את העולם כדי למלא את חובתנו המקראית לדאוג לצורכינו ולצורכי בני משפחתנו (טימ״א ה׳:8). אבל, בד בבד אנו מבינים ש”העולם עובר” (יוח״א ב׳:17). לפיכך, אנו מנצלים את העולם עד למידה שהדבר הכרחי, אך לא ”עד תום” (קור״א ז׳:31, ע״ח).
לאור עצה מקראית זו, לנצל במידה מועטה ככל האפשר את העולם, אחים ואחיות רבים העריכו מחדש את נסיבותיהם, קיצצו בשעות העבודה שלהם ופישטו את חייהם. לאחר שעשו זאת, נוכחו עד מהרה שהם למעשה העשירו את חייהם — נותר להם זמן רב יותר להקדיש למשפחתם ולשירות יהוה. יתרה מזו, עקב אורח חייהם הצנוע היה עליהם להישען פחות על העולם ויותר על יהוה. התוכל לעשות כמותם, לפשט את חייך במטרה לקדם את ענייני מלכות אלוהים? (מתי ו׳:19–24, 33).
”אנו מרגישים קרובים ליהוה יותר מאי פעם”
מרק, שהוזכר בתחילת המאמר, שעה לעצה המקראית לא לנצל את העולם עד תום. הוא דחה את המשרה המכניסה שהוצעה לו. לאחר מספר ימים, הציע לו מנהלו אפילו שכר גבוה עוד יותר במטרה לשכנע אותו לקבל את התפקיד החדש. ”זה היה מבחן עבורי”, אומר מרק, ”אבל שוב סירבתי”. הוא מסביר את הסיבה לכך: ”אני ופאולה, אשתי, רצינו לבנות את חיינו סביב שירות יהוה בצורה נרחבת עד כמה שניתן, לכן היינו נחושים בדעתנו לפשט את סגנון חיינו. התפללנו ליהוה שיעזור לנו לפעול בחוכמה כדי להשיג את מטרתנו, והחלטנו על תאריך מסוים שבו נהיה זמינים להתחיל לשרת את יהוה במידה נרחבת יותר”.
פאולה מספרת: ”עבדתי שלושה ימים בשבוע כמזכירה בבית חולים והייתה לי משכורת נאה. כמו כן, שירתתי כחלוצה רגילה. אבל בדומה למרק, רציתי לשרת את יהוה היכן שהיה צורך רב יותר במבשרי מלכות. והנה, כאשר הגשתי מכתב התפטרות אמרה לי המנהלת שהיו לי הכישורים הדרושים למלא תפקיד חדש שבדיוק התפנה, בתור מזכירה בכירה. מדובר היה בשכר הגבוה ביותר שמזכירה בבית החולים יכולה הייתה להשתכר, למרות זאת דבקתי בהחלטתי להתפטר. לאחר שהסברתי לה מדוע דחיתי את הצעת העבודה היא שיבחה אותי על אמונתי”.
זמן קצר לאחר מכן, נשלחו מרק ופאולה לשרת כחלוצים מיוחדים בקהילה קטנה באזור מרוחק בקנדה. מה קרה בעקבות מעברם? מרק מציין: ”כמעט מחצית מחיי עבדתי במקום עבודה יציב עם משכורת קבועה. לאחר שהתפטרתי היו לי חששות, אבל יהוה בירך את שירותנו. אנו חשים אושר עילאי כאשר אנו חולקים מתנות רוחניות עם הזולת. השירות המורחב העשיר גם את חיי הנישואין שלנו. השיחות בינינו סובבות סביב דברים חשובים באמת — סביב נושאים רוחניים. אנו מרגישים קרובים ליהוה יותר מאי פעם” (מה״ש כ׳:35). פאולה מוסיפה: ”כשאתה עוזב את העבודה שלך ואת הנוחות המתלווה למקום מגורים מוכר, עליך לשים את כל מבטחך ביהוה. זה מה שעשינו ויהוה בירך אותנו. הודות לאחינו ולאחיותינו היקרים בקהילתנו החדשה אנו מרגישים אהובים ושזקוקים לנו. את המרץ שהשקעתי בעבר בעבודה אני מתעלת כיום לעזור לאנשים מבחינה רוחנית. אני כל כך שמחה לשרת כאן”.
’עשירה, אך לא מאושרת’
איימי, שהוזכרה קודם לכן, בחרה במסלול שונה. היא נענתה להצעה לעבוד במשרה מלאה בשכר גבוה. איימי מספרת: ”בשנה הראשונה הייתי פעילה בשירות ואולם שמתי לב שהמוקד בחיי התחיל בהדרגה להשתנות מענייני המלכות לקידום הקריירה. קיבלתי הצעות מפתות להתקדם בעבודה והתחלתי להשקיע את מרצי בטיפוס בסולם הדרגות בחברה. ככל שרבצה על כתפיי אחריות גדולה יותר, כך הקדשתי פחות ופחות זמן לשירות השדה. בסופו של דבר, הפסקתי לבשר לגמרי”.
במבט לאחור על אותה תקופה, מציינת איימי: ”לא חָסַר לי דבר מבחינה כלכלית. נסעתי המון ונהניתי מהיוקרה שהתלוותה לתפקיד. עם זאת, לא הייתי מאושרת. אף־על־פי שהייתי עשירה היו לי בעיות רבות. תהיתי, מה לא בסדר? בסופו של דבר הבנתי שבגלל שרדפתי אחר קריירה בעולם הזה, כמעט ’סטיתי מן האמונה’. כתוצאה מכך, בדיוק כפי שכתוב בדבר־אלוהים, סבלתי ’מכאובים רבים’” (טימ״א ו׳:10).
מה עשתה איימי? היא מספרת: ”ביקשתי מהזקנים שיעזרו לי להתאושש מבחינה רוחנית והתחלתי לנכוח באסיפות. במהלך אחד השירים באסיפה בכיתי. נזכרתי עד כמה הייתי מאושרת במשך חמש השנים שהשתתפתי במלאכת הקציר כחלוצה, אף־על־פי שהייתי אז ענייה מבחינה חומרית. הבנתי שעליי להפסיק לבזבז את זמני ברדיפה אחר ממון ובמקום זאת להציב את ענייני המלכות במקום הראשון. ביקשתי לעבור למשרה פחות חשובה, וכתוצאה מכך המשכורת שלי קוצצה ב־50 אחוז. כמו כן, חידשתי את השתתפותי בפעילות הבישור”. איימי אומרת בשמחה: ”היה לי העונג לשרת מספר שנים כחלוצה. עכשיו אני מרגישה סיפוק, דבר שמעולם לא חשתי כאשר הקדשתי את מרבית זמני בעבודה למען העולם”.
האם אתה יכול לערוך שינויים בנסיבותיך ולפשט את חייך? אם תנצל את הזמן שיעמוד לרשותך על מנת לקדם את ענייני המלכות, תוכל גם אתה להעשיר את חייך (מש׳ י׳:22).
[קטע מוגדל בעמוד 19]
האם אתה יכול לערוך שינויים בנסיבותיך ולפשט את חייך?
[תיבה/תמונה בעמוד 19]
”אני כבר אוהב את זה!”
דיוויד, זקן קהילה משיחי מארצות־הברית, רצה מאוד להצטרף לאשתו ולילדיו בשירות המורחב. הוא הצליח לעבור למשרה חלקית במקום עבודתו, והתחיל לשרת כחלוץ רגיל. האם השינוי העשיר את חייו? הנה מה שכתב לחברו כעבור מספר חודשים: ”אין דבר מספק יותר לאדם מאשר לשרת את יהוה בצורה נרחבת יחד עם משפחתו. הייתי בטוח שיידרש לי זמן מה כדי להתרגל לחלוציות, אבל אני כבר אוהב את זה! זה כה משיב את הנפש”.
[תמונה בעמוד 18]
מרק ופאולה בשירות