מכתב מאוסטרליה

‏”‏אני אשב ואקרא בו הלילה ליד המדורה”‏

האזורים הנידחים של אוסטרליה (‏האאוטבק)‏ מציירים בדמיון תמונות של מדבריות צחיחים,‏ חום יוקד ומרחבים עצומים ושוממים.‏ אולם אזורים פנים יבשתיים אלה הם ביתם של כ־000,‏180 איש,‏ כאחוז אחד מאוכלוסיית המדינה.‏

הוריי,‏ שהם עדי־יהוה,‏ לקחו אותי בילדותי לבשר באזורים מרוחקים אלה.‏ גודלם העצום ויופיים הפראי הציתו את דמיוני.‏ למדתי גם לאהוב את תושבי האזור החסונים והנינוחים.‏ עכשיו בתור בעל משפחה צעירה,‏ רציתי שאשתי ושני ילדיי,‏ בני ה־10 וה־12,‏ יחוו את אותה חוויה.‏

תכנון הנסיעה

קודם כול ישבנו וחישבנו את הוצאות הנסיעה.‏ עד היכן נוכל להרשות לעצמנו לנסוע ולכמה זמן?‏ זוג נשוי ושתי מבשרות בשירות מורחב מהקהילה שלנו רצו להצטרף.‏ הסכמנו על מועד הנסיעה — חופשת אמצע השנה מבית־הספר.‏ לאחר מכן כתבנו למשרד הסניף המקומי של עדי־יהוה,‏ השוכן בסידני,‏ כדי לבקש שטח הטפה.‏ הוזמנו לבשר בשטח מבודד בקרבת גוּנדיוינדי,‏ עיירה כפרית קטנה השוכנת כ־400 קילומטר מערבית לעיר בּריסבֶּן שבה אנו גרים.‏

נמסר לנו שבגונדיוינדי ישנה קהילה קטנה של עדי־יהוה.‏ זו הייתה ברכה נוספת.‏ ידענו שהמפגש עם אחים ואחיות לאמונה יהיה אחד מרגעי השיא בנסיעה שלנו.‏ יצרנו קשר עם הקהילה וסיפרנו להם על ביקורנו הקרוב.‏ מתגובתם הנלהבת ברור היה שהם מצפים לבואנו בכליון עיניים.‏

זמן קצר לפני שיצאנו לדרך,‏ נפגשנו כדי לדון באופן שבו יש להציג את בשורת מלכות אלוהים באאוטבק.‏ היה חשוב לנו לכבד את התרבות והמנהגים של האַבּוֹריגינים שנפגוש.‏ למשל,‏ בעיני מספר שבטים אדמתם נחשבת כמעונם המשותף ואין זה מנומס להתפרץ ללא הזמנה.‏

בדרך לאאוטבק

סוף סוף הגיע היום הגדול.‏ שני הרכבים המשפחתיים,‏ עמוסים לעייפה בנוסעים ובאספקה,‏ עשו דרכם אל פנים הארץ.‏ שדות מעובדים התחלפו בערבות עשב מנוקדות בעצי איקליפטוס,‏ ושמש החורף החמימה בהקה בשמיים הנקיים מעננים.‏ כעבור מספר שעות הגענו לגונדיוינדי והתמקמנו ללינת לילה בבקתות שכורות בחניון קרוואנים.‏

למחרת,‏ ביום ראשון,‏ היה יום בהיר ושטוף שמש — מזג אוויר מושלם לבשורה.‏ בקיץ נוסקות כאן הטמפרטורות ללמעלה מ־40 מעלות צלזיוס.‏ התחנה הראשונה שלנו הייתה יישוב של אבוריגינים המרוחק כ־30 קילומטר מגונדיוינדי.‏ הפנו אותנו אל ג׳ני,‏ קשישה אפורת שיער שהייתה מראשי העדה.‏ היא הקשיבה קשב רב למסר המקראי שבפינו ולקחה בשמחה את הספר למד מהמורה הגדול.‏a לאחר מכן הזמינה אותנו להיכנס אל היישוב ולבשר לתושבי המקום.‏

ילדים מקומיים רצו לפנינו והודיעו שאנו עומדים להגיע.‏ בכל הבתים שביקרנו הקשיבו לנו בכבוד והסכימו לקבל ספרות מקראית.‏ עד מהרה אזל מלאי הספרות שלנו,‏ והגיע הזמן לחזור לעיירה כדי לנכוח באסיפה.‏ לפני שעזבנו את המקום,‏ הבטחנו לחזור ולבקר את אלה שלא התאפשר לנו לשוחח עימם.‏

אותו אחר צהריים רחש אולם המלכות המקומי בשיחות עולזות ונרקמו קשרי חברות חדשים.‏ עשרים וחמישה העדים המקומיים מבשרים בנאמנות את בשורת המלכות לאוכלוסייה בת כ־000,‏11 איש,‏ הפזורים בשטח כפרי שגודלו 000,‏30 קילומטר רבוע.‏ ”‏תודה לכם על שעשיתם את המאמץ לבוא ולעזור לנו”‏,‏ אמר אחד העדים בהערכה.‏ האסיפה התנהלה באווירה תוססת ובסיומה הלכנו כולנו לאכול משהו.‏ לפני שפרשנו לשנת הלילה,‏ האכלנו את האופוסומים,‏ חיות כיס מקומיות,‏ ששוטטו בחניון הקרוואנים.‏

‏”‏הלילה ליד המדורה”‏

ביומיים הבאים ביקרנו בבתים מבודדים הפזורים לאורך הגבול בין קווינסלנד לניו סאות’‏ ויילס.‏ רוב האזורים הכפריים היו מכוסים שיחי איקליפטוס יבשים,‏ כשפה ושם פרושות להן אדמות מרעה רחבות ידיים ועליהן עדרי צאן ובקר.‏ לאורך הדרך ראינו מספר קנגורואים שהרעידו את אוזניהם כאות לכך שהם ערים לנוכחותנו.‏ ממרחק ראינו עופות אֶמוּ אציליים מטופפים בחלקת אדמה מגודרת ואפופת אבק.‏

ביום שלישי אחר הצהריים נתקלנו בעדר בקר גדול שנע לו לאיטו במורד הדרך.‏ כבר שנים רבות שמובילי בקר שכירים מובילים את עדרי הצאן והבקר באזור זה,‏ במיוחד בתקופות בצורת.‏ כעבור זמן קצר נתקלנו במוביל בקר רכוב על סוסו ועימו כלב בקר.‏ עצרתי לצד הדרך,‏ יצאתי מהמכונית ובירכתי אותו לשלום.‏ ”‏יום טוב ידידי”‏,‏ השיב האיש ועצר לשוחח עימי.‏

לאחר ששוחחנו קצרות על הבצורת,‏ הצגתי את המסר שבפינו.‏ ”‏מאז ילדותי לא שמעתי דבר מתוך המקרא”‏,‏ אמר האיש.‏ לדעתו מנהיגי הדת אחראים להידרדרות המוסרית בעולם,‏ אך הוא ציין שהוא רוחש כבוד עמוק למקרא.‏ לאחר שניהלנו שיחה טובה על המקרא הצעתי לו את הספר מה באמת מלמד המקרא?‏b הוא לקח את הספר בידו,‏ תחב אותו לתוך כיס חולצתו ואמר:‏ ”‏אם הוא מראה מה המקרא מלמד,‏ אני אשב ואקרא בו הלילה ליד המדורה”‏.‏

חזרה הביתה

באותו ערב סיפרנו לאחים ולאחיות באולם המלכות את החוויות שחווינו והם הבטיחו לחזור למעוניינים שפגשנו.‏ היה קשה להיפרד בתום האסיפה.‏ נרקמו בינינו יחסי קרבה לבביים.‏ העידוד הרוחני ההדדי חיזק את כולנו (‏רומים א׳:‏12‏)‏.‏

למחרת יצאנו לדרך חזרה הביתה.‏ כשדיברנו על הנסיעה שלנו,‏ הסכמנו שיהוה בירך עד מאוד את מאמצינו.‏ הרגשנו רעננים מבחינה רוחנית.‏ כאשר הגענו הביתה,‏ שאלתי את הילדים:‏ ”‏לאן אתם רוצים לנסוע בחופשה הבאה שלנו?‏ להרים?‏”‏ ”‏לא אבא”‏,‏ הם אמרו,‏ ”‏בואו נחזור לבשר באאוטבק”‏.‏ ”‏כן”‏,‏ אמרה אשתי,‏ ”‏בואו נעשה זאת.‏ זו הייתה החופשה הכי טובה שהייתה לנו אי פעם!‏”‏

‏[‏הערות שוליים]‏