הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
6–12 במאי
אוצרות מדבר־אלוהים | קורינתים ב׳. ד׳ עד ו׳
”איננו אומרים נואש”
בנ–1–א 724, 725
כוח עמידה
כמו כן, חשוב שלעולם לא נשכח את תקוותנו המשיחית — חיי נצח ללא חטא. אפילו מוות בידי רודפינו אינו יכול לבטל תקווה זו (רומ ה׳:4, 5; תסא א׳:3; התג ב׳:10). הסבל שאנו חווים כעת יהפוך לחסר חשיבות בהשוואה למימוש תקווה אדירה זו (רומ ח׳:18–25). על רקע חיי הנצח, כל סבל, גם אם הוא עז, הוא ’רגעי וקל’ (קוב ד׳:16–18). כאשר הפרט זוכר שהניסיונות זמניים מטבעם ומחזיק בחוזקה בתקווה המשיחית, הדבר עשוי לסייע לו לא לומר נואש ולא להפנות עורף ליהוה אלוהים.
חיפוש פנינים רוחניות
מ12–א 2/1 28, 29
”הַעלה חיוך על פניו של יהוה”
דיוויד ספליין, חבר בגוף המנהל, ניתח נושא מקראי זה (קורינתים ב׳. ד׳:7). מהו האוצר? האם מדובר בידע או בחוכמה? ”לא”, השיב הנואם. ”האוצר שעליו דיבר השליח פאולוס הוא ’שירות זה’ של ’חשיפת האמת’” (קורינתים ב׳. ד׳:1, 2, 5). אח ספליין הזכיר לתלמידים שחמשת החודשים שהקדישו ללימוד היו הכנה למשימה מיוחדת בשירות. משימה זו היא דבר שעליהם להוקיר עד מאוד.
הנואם הסביר ש’כלֵי החרס’ מתייחסים לגופנו הגשמי. הוא השווה בין כלי עשוי חרס לבין כלי עשוי זהב. בכלים העשויים מזהב משתמשים לעיתים רחוקות. כלים העשויים מחרס, לעומת זאת, מיועדים לעבודה. אם נניח אוצר בכלי עשוי זהב, אנו עלולים להתמקד בכלי באותה מידה שבה אנו מתמקדים באוצר שהוא מכיל. ”אתם, התלמידים, אינכם רוצים למשוך לעצמכם תשומת לב”, אמר אח ספליין. ”בתור שליחים, רצונכם הוא להפנות את האנשים ליהוה. אתם כלי חרס צנועים”.
20–26 במאי
אוצרות מדבר־אלוהים | קורינתים ב׳. י״א עד י״ג
”’הקוץ בבשר’ של פאולוס”
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–2–א 177
נשיקה
”נשיקה קדושה”. בקרב המשיחיים הקדומים היה זה נהוג לחלוק ”נשיקה קדושה” (רומ ט״ז:16; קוא ט״ז:20; קוב י״ג:12; תסא ה׳:26) או ”נשיקת אהבה” (פטא ה׳:14), אולי בין יחידים מאותו המין. ייתכן שצורה זו שבה המשיחיים הקדומים בירכו לשלום איש את רעהו מקבילה למנהג העברי הקדום לקבל בברכה אדם בנשיקה. אף־על־פי שכתבי־הקודש אינם מספקים פרטים בנושא, ’הנשיקה הקדושה’, או ’נשיקת האהבה’, שיקפה ככל הנראה את האהבה ההולמת והאחדות השוררות בקהילה המשיחית (יוח י״ג:34, 35).
27 במאי עד 2 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | גלטים א׳ עד ג׳
”התייצבתי מולו פנים אל פנים”
בנ–2–א 587 §3
פאולוס
זמן מה לאחר מכן הגיע פטרוס עצמו לאנטיוכיה שבסוריה והתרועע עם משיחיים מרקע נוכרי. אולם כאשר הגיעו כמה יהודים מירושלים, הוא, ככל הנראה בשל חרדת אדם, התרחק מהנוכרים, ובכך נהג בניגוד להדרכת הרוח, אשר לפיה להבדלי רקע אין חשיבות בעיני אלוהים. גם בר נבא נגרר אחריו. כשהבחין בכך תיקן פאולוס באומץ את פטרוס לעיני רבים, שהרי התנהגותו פגעה בהתקדמותה של הדת המשיחית (גלט ב׳:11–14).
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–1–א 880
גלטים, האיגרת אל
קריאתו של פאולוס, ”הוי גלטים כסילים”, אינה ראיה לכך שפנה אך ורק לקבוצה אתנית מסוימת המורכבת מאנשים בעלי מוצא גאלי בלבד, אשר התגוררו בחלק הצפוני של גלטיה (גלט ג׳:1). פאולוס למעשה נזף בכמה חברי קהילה באזור זה משום שאפשרו לעצמם להיות מושפעים מתורת המייהדים שהיו בקרבם, יהודים שניסו להקים צדקה משלהם באמצעות תורת משה במקום ’צדקה בזכות אמונה’ המתאפשרת תודות לברית החדשה (ב׳:15 עד ג׳:14; ד׳:9, 10). מבחינה גזעית, ”הקהילות שבגלטיה” (א׳:2) שאליהן כתב פאולוס היו מורכבות מיהודים ומנוכרים. בין הנוכרים היו הן גרים נימולים והן ערלים, וללא ספק כמה מהם היו ממוצא קלטי (מהש י״ג:14, 43; ט״ז:1; גלט ה׳:2). ככלל, הוא פנה אליהם כאל המשיחיים הגלטים מפני שהאזור שבו חיו נקרא גלטיה. הנימה הכללית של איגרתו של פאולוס היא שהוא כתב למי שהכיר היטב בחלק הדרומי של הפרובינציה הרומית, ולא לזרים גמורים באזור הצפוני, שבו נראה שמעולם לא ביקר.