הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
1–7 ביולי
אוצרות מדבר־אלוהים | קולוסים א׳ עד ד׳
”פשטו את הישנה, ולבשו את החדשה”
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–2–א 169 §3–5
מלכות אלוהים
”מלכות בנו אהובו”. עשרה ימים לאחר עלייתו של ישוע השמיימה, בחג השבועות שנת 33 לספירה, לתלמידיו הייתה ראיה לכך שישוע ”נישא אל ימין אלוהים”, שהרי הוא שפך את רוח הקודש עליהם (מהש א׳:8, 9; ב׳:1–4, 29–33). כך הוחלה עליהם ’הברית החדשה’ והם הפכו לַגרעין של ”גוי קדוש” חדש, עם ישראל הרוחני (עב י״ב:22–24; פטא ב׳:9, 10; גלט ו׳:16).
כעת ישוע ישב לימין אביו ושימש כראש קהילה זו (אפס ה׳:23; עב א׳:3; פיל ב׳:9–11). כתבי־הקודש מראים שהחל מחג השבועות שנת 33 לספירה ואילך, מלכות רוחנית מולכת על תלמידיו. כאשר השליח פאולוס כתב למשיחיים בני המאה הראשונה שהתגוררו בקולוסה, הוא התייחס לישוע המשיח כאל מי שכבר יש לו מלכות: ”[אלוהים] הצילנו משלטון החושך והעביר אותנו אל מלכות בנו אהובו” (קול א׳:13; השווה מהש י״ז:6, 7).
מלכות זו של המשיח שנוסדה בחג השבועות שנת 33 לספירה, היא מלכות רוחנית המולכת על עם ישראל הרוחני, אשר מורכב ממשיחיים הנולדים ברוח אלוהים והופכים לילדיו הרוחניים של אלוהים (יוח ג׳:3, 5, 6). לאחר שמשיחיים ילודי רוח אלה מקבלים את גמולם השמימי, הם כבר אינם נתינים ארציים של מלכות המשיח הרוחנית, אלא משמשים כמלכים יחד עם המשיח בשמיים (התג ה׳:9, 10).
8–14 ביולי
אוצרות מדבר־אלוהים | תסלוניקים א׳. א׳ עד ה׳
”המשיכו לעודד ולבנות זה את זה”
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–1–א 863, 864
זנות
זנות היא עבירה שבגינה אדם עלול להיות מגורש (מנודה) מהקהילה המשיחית (קוא ה׳:9–13; עב י״ב:15, 16). השליח מסביר שמשיחי המבצע זנות חוטא לגופו שלו, שהרי הוא משתמש באיברי הרבייה למטרה מעוותת. הוא מסב לעצמו נזק רוחני רב, מטמא את קהילת אלוהים וחושף את עצמו לסכנה שיחלה במחלות מין קטלניות (קוא ו׳:18, 19). הוא פוגע בזכויותיהם של אחיו לאמונה (תסא ד׳:3–7) בדרכים הבאות: (1) הוא מכניס לקהילה טומאה, אווילות מבישה וחרפה (עב י״ב:15, 16); (2) הוא שולל מהאדם שאיתו הוא מבצע את הזנות מעמד של טוהר מוסרי, ואם אותו אדם רווק, הוא שולל ממנו את האפשרות להיכנס למסגרת הנישואין כאדם טהור; (3) הוא מטיל דופי בשם הטוב ובמעמד המוסרי של משפחתו; (4) הוא גורם עוול להורים, לבעל או לארוס של האדם שאיתו הוא מבצע זנות. אין הוא מזלזל בבני אדם, אשר חוקיהם מתירים או אינם מתירים זנות, אלא באלוהים, אשר יעניש אותו בשל חטאו (תסא ד׳:8).
15–21 ביולי
אוצרות מדבר־אלוהים | תסלוניקים ב׳. א׳ עד ג׳
”התגלות הרָשע”
בנ–1–א 972, 973
מסירות לאלוהים
כאן טמונה תעלומה נוספת המנוגדת לגמרי ל”סוד המקודש” של יהוה. זוהי ”תעלומת רֶשע זה”. עבור המשיחיים האמיתיים הייתה זו תעלומה מפני שבימיו של השליח פאולוס זהותו של ”איש הרֶשע” עדיין לא התגבשה ככיתה מבוססת לחלוטין שניתן לזהותה בבירור. גם לאחר הופעתו של אותו ”איש”, זהותו המשיכה להיות מסתורית בעיני רוב האנשים מפני שרשעותו באה לידי ביטוי במסווה של מסירות לאלוהים ובשמה. מדובר למעשה בכפירה במסירות האמיתית לאלוהים. פאולוס אמר ש”תעלומת רֶשע זה” פעלה כבר בימיו, שהרי בקהילה המשיחית היו גורמים מרושעים שבהשפעתם הייתה עתידה להיווצר לבסוף כיתה כופרת זו. בסופו של דבר איש רשע זה יושמד על־ידי ישוע המשיח בהופעת נוכחותו. ”איש” כופר זה הפועל בחסות השטן יתנשא ”על כל מי שנקרא ’אל’ או על כל מושא פולחן” (יוונית, סֶבַּסְמַה). מכאן שככלי בידי השטן, התעייתו של מתנגד גדול זה של אלוהים תהיה רבה והוא יביא להשמדתם של מי שהולכים בעקבותיו. יעילותו של ”איש הרֶשע” תנבע מכך שרשעותו תהיה במעטה של מסירות מזויפת לאלוהים (תסב ב׳:3–12; השווה מתי ז׳:15, 21–23).
בנ–2–א 245 §7
שקר
יהוה אלוהים מאפשר ”לפעולת הרמייה” להתעות אנשים המעדיפים כזבים ”כדי שיאמינו לַשקר” במקום לבשורה הטובה על ישוע המשיח (תסב ב׳:9–12). עיקרון זה מומחש במקרה של אחאב, מלך ישראל, שאירע מאות שנים קודם לכן. נביאי שקר הבטיחו לאחאב ניצחון במלחמה נגד רמות גלעד, ואילו מיכיהו, נביא יהוה, ניבא אסון. כפי שהתגלה למיכיהו בחזון, יהוה אפשר ליצור רוחני להיות ”רוח שקר” בפי נביאי אחאב. משמע הדבר שאותו יצור רוחני הפעיל עליהם את כוחו כדי שלא ידברו אמת, אלא יאמרו את מה שהם עצמם רצו לומר ואת מה שאחאב רצה לשמוע מפיהם. אף שהוזהר, אחאב העדיף ללכת שולל אחר שקריהם ושילם על כך בחייו (מלא כ״ב:1–38; דהב י״ח).
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–1–א 834 §5
אש
פטרוס כתב: ”שמורים השמיים והארץ הנוכחיים לאש”. מן ההקשר ולאור הנאמר בפסוקים אחרים ברור שאין הכוונה לאש ממשית, אלא להשמדה נצחית. כפי שהמבול בימי נוח לא השמיד את השמיים ואת הארץ הגשמיים אלא רק את האנשים הרשעים, כך גם התגלות ישוע המשיח עם מלאכיו רבי־האון באש להבה תביא להשמדתם הנצחית רק של הרשעים ושל הסדר העולמי המרושע, אשר הם חלק ממנו (פטב ג׳:5–7, 10–13; תסב א׳:6–10; השווה ישע ס״ו:15, 16, 22, 24).
בנ–1–א 1206 §4
השראה
”מסרים רוחניים” — אמיתיים וכוזבים. המילה היוונית פְּנֶאוּמָה (רוח) מופיעה במובן מיוחד בכמה מכתבי השליחים. בתסלוניקים ב׳. ב׳:2, למשל, האיץ השליח פאולוס באחיו בתסלוניקי שלא יתרגשו או יאבדו את שיקול דעתם ”בגלל איזה מסר רוחני [מילולית, ”רוח”] או איזה דיבור או איזו איגרת שכביכול נשלחה מטעמנו, לפיהם הגיע יום יהוה”. עולה מכאן בבירור שפאולוס משתמש במילה פנאומה (רוח) בהקשר של אמצעי תקשורת, כמו ”דיבור” או ”איגרת”. מסיבה זו מציין מקור אחד (Lange’s Commentary on the Holy Scriptures) (עמ׳ 126) באשר לפסוק זה: ”כאן כוונת השליח היא לעצה הנובעת מהתחום הרוחני, נבואה מדומה או הצהרה מפי נביא” (תורגם לאנגלית ונערך על־ידי פ. שאף, 1976). חקר המילים של הברית־החדשה מאת וינסנט (Vincent’s Word Studies in the New Testament) מציין: ”ברוח: בהצהרות נבואיות שאמרו אנשים בהתכנסויות משיחיות בטענה שהם מדברים בסמכות מפני שקיבלו התגלויות מאלוהים” (1957, כרך 4, עמ׳ 63). לפיכך בעוד שכמה תרגומים מתרגמים את המילה פנאומה במקרה זה ובמקרים אחרים פשוט כ”רוח”, בתרגומים אחרים מילה זו מתורגמת כ”מסר הרוח” (The Bible—An American Translation), ”נבואה” (The Jerusalem Bible), ”השראה” (D’Ostervald; Segond [צרפתית]), ”מסר רוחני” (תרגום עולם חדש).
22–28 ביולי
אוצרות מדבר־אלוהים | טימותיאוס א׳. א׳ עד ג׳
”שאף לעבודה נעלה”
שמ–א 78/9 4 §7
מי ש”רוכשים לעצמם שם טוב”
7 קל אפוא להבין מדוע פאולוס אמר באשר לאותם גברים שהם ”רוכשים... שם טוב”. לא מדובר, כפי שכמה טוענים, בהתקדמות בהיררכיית הכנסייה. משרתים עוזרים ”המשרתים היטב” סמוכים ובטוחים שיזכו לברכתם של יהוה וישוע, וכן לכבוד ולתמיכה מצד הקהילה כולה. הם בצדק רוכשים ”חופש דיבור רב באמונה במשיח ישוע”. הם נאמנים לתפקידם ולכן זוכים להוקרה בשל שירותם הטוב; אמונתם איתנה והם יכולים להכריז עליה באומץ וללא פחד מפני חרפה.
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–1–א 914, 915
אילן יוחסין
חקירה ודיונים בנושאים הללו היו חסרי טעם, כל שכן בתקופה שבה כתב פאולוס לטימותיאוס. לא היה זה עוד חיוני לשמור תיעוד של רשימות יוחסין כדי להוכיח את שושלתו של הפרט, שהרי אלוהים כבר לא הבדיל בין יהודים לנוכרים בקהילה המשיחית (גלט ג׳:28). רשימות היוחסין כבר הוכיחו שהמשיח אכן הגיע משושלתו של דוד. כמו כן, לא נועד לחלוף זמן רב מאז שפאולוס כתב הוראה זו עד שירושלים תושמד יחד עם רשימות היוחסין של היהודים. אלוהים לא דאג שיישמרו. לאור זאת, פאולוס רצה שטימותיאוס והקהילות לא יסטו מהעיקר בכך שיקדישו זמן למחקרים ולמחלוקות בענייני שושלות אישיות, מה שכלל לא תרם לאמונה המשיחית. אילן היוחסין המצוי במקרא הוא הוכחה מַסְפקת לכך שישוע הוא המשיח, וזהו אילן היוחסין הנושא חשיבות עליונה בעיני המשיחיים. אילנות יוחסין מקראיים של אחרים הם עדות לאמיתות הכתוב במקרא, ומעידים בבירור שהוא אכן תיעוד היסטורי מהימן.
29 ביולי עד 4 באוגוסט
אוצרות מדבר־אלוהים | טימותיאוס א׳. ד׳ עד ו׳
”מסירות לאלוהים לעומת עושר”
ע–א 08/11 6 §4–6
שישה מפתחות להצלחה אישית
כפי שראינו במאמר הראשון בסדרה זו, אנשים המתמסרים לרדיפה אחר העושר כמפתח להצלחה, רודפים למעשה אחר חזיון תעתועים. אין הם חושפים את עצמם רק לאכזבה, אלא גם למכאובים רבים. לדוגמה, אנשים הרודפים בלהיטות אחר העושר מקריבים במקרים רבים יחסים עם בני משפחה וחברים. אחרים מוותרים על שינה נחוצה — אם לא בשל עבודה, אזי בשל חרדות ודאגות. ”מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יאכל; והשובע לעשיר איננו מניח לו לישון”, נאמר בקהלת ה׳:11.
הכסף אינו רק אדון אכזר, אלא גם רמאי. ישוע המשיח דיבר על ”תעתועי העושר” (מרקוס ד׳:19). במילים אחרות, העושר אומנם מבטיח אושר, אך אינו מקיים. הוא רק גורם לפרט להשתוקק לעוד ועוד. ”אוהב כסף לא ישׂבע כסף”, נאמר בקהלת ה׳:9.
ובכן, מי שאוהב כסף פוגע בעצמו. אהבת הכסף מובילה בסופו של דבר לאכזבה, לתסכול ואף לפשיעה (משלי כ״ח:20). גורמים התורמים לאושר והצלחה הם נדיבות, סלחנות, טוהר מוסרי, אהבה ורוחניות.
חיפוש פנינים רוחניות
בנ–2–א 714 §1, 2
קריאה בציבור
בקהילה המשיחית. במאה הראשונה רק מעטים החזיקו בעותקים של המגילות הרבות של המקרא, מה שהפך את הקריאה בציבור להכרחית. השליח פאולוס הורה להקריא את איגרותיו באסיפות של הקהילות המשיחיות וציווה שהאיגרות יועברו בין הקהילות, על מנת שניתן יהיה להקריא אותן (קול ד׳:16; תסא ה׳:27). פאולוס יעץ למשגיח המשיחי הצעיר טימותיאוס לשקוד על ”קריאה בציבור, על מתן עידוד ועל הוראה” (טמא ד׳:13).
את הקריאה בציבור יש לבצע ברהיטות (חבק ב׳:2). הואיל וקריאה בציבור נועדה לתרום להשכלת אחרים, על הקריין להבין לעומק מה הוא מקריא ולתפוס בצורה ברורה את כוונת הכותב, וכן לקרוא בקפידה כדי להימנע מלהעביר למאזינים רעיונות או רושם מוטעים. על־פי ההתגלות א׳:3, מי שקוראים בקול נבואה זו, וכן מי ששומעים אותה ומקיימים אותה, יהיו מאושרים.