מיהו או מהו ”האלפא והאומגה”?
תשובת המקרא
המונח ”האלפא והאומגה” מתייחס ליהוה אלוהים, האל העליון. המונח הזה מופיע שלוש פעמים במקרא (ההתגלות א׳:8; כ״א:6; כ״ב:13).a
מדוע אלוהים מכנה את עצמו ”האלפא והאומגה”?
אלפא ואומגה הן האות הראשונה והאות האחרונה באלפבית היווני. יוונית הייתה השפה שבה נכתב החלק של המקרא המכונה בפי רבים ”הברית החדשה”, הכוללת את ספר ההתגלות. מיקומן של אותיות אלה באלפבית היווני ממחיש את העובדה שיהוה לבדו הוא הראשית והאחרית (ההתגלות כ״א:6). הוא היה האל העליון מאז ומתמיד, והוא יהיה האל העליון לעולם ועד. הוא היחיד אשר קיים ”מעולם עד עולם” (תהלים צ׳:2).
מיהו ”הראשון והאחרון”?
במקרא מונח זה מתייחס גם ליהוה אלוהים וגם לבנו, ישוע, אך במשמעויות שונות. תן דעתך לשתי דוגמאות.
בישעיהו מ״ד:6 יהוה אומר: ”אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדיי אין אלוהים”. בפסוק זה יהוה מדגיש שהוא האל האמיתי הנצחי, וש”אין עוד מלבדו” (דברים ד׳:35, 39). במקרה זה למונח ”הראשון והאחרון” יש אותה המשמעות כמו למונח ”האלפא והאומגה”.
בנוסף, המילים ”הראשון [פְּרוֹטוֹס, ולא אלפא] והאחרון [אֶסְכַטוֹס, ולא אומגה]” מופיעות בההתגלות א׳:17, 18; ב׳:8. בפסוקים הללו ההקשר מראה שמדובר במישהו שמת ואחרי כן שב לחיים. לפיכך לא ייתכן שפסוקים אלה מתייחסים לאלוהים כי הוא מעולם לא מת (חבקוק א׳:12).b אולם ישוע מת והוקם לתחייה (מעשי השליחים ג׳:13–15). הוא היה האדם הראשון שהוקם לתחייה כיצור רוחני אלמותי בשמיים, והוא יחיה שם ”לעולמי עולמים” (ההתגלות א׳:18; קולוסים א׳:18). מאז ואילך ישוע הוא זה שמקים מתים לתחייה (יוחנן ו׳:40, 44). מכאן שהוא האחרון שהוקם לתחייה ישירות על־ידי יהוה (מעשי השליחים י׳:40). במובן זה ראוי לכנות את ישוע ”הראשון והאחרון”.
האם הכתוב בההתגלות כ״ב:13 מוכיח שישוע הוא ”האלפא והאומגה”?
לא. הדובר בההתגלות כ״ב:13 אינו מזוהה בבירור, וישנם מספר דוברים בפרק הזה. פרופסור ויליאם בארקלי כתב לגבי חלק זה בספר ההתגלות: ”הרעיונות אינם מוצגים כאן בסדר ברור... ובמשפטים רבים קשה מאוד לקבוע בוודאות מי הדובר” (חזון יוחנן, כרך ב׳, מהדורה מתוקנת, עמוד 223). לפיכך ניתן לזהות את ”האלפא והאומגה” בההתגלות כ״ב:13 כאותו אחד המכונה כך בפסוקים אחרים בההתגלות – יהוה אלוהים.
a בתרגום המלך ג׳יימס המונח מופיע פעם נוספת בההתגלות א׳:11. אך במרבית תרגומי המקרא המודרניים המונח אינו מופיע שם, מכיוון שהוא אינו כלול בכתבי היד היווניים הקדומים ביותר. ככל הנראה הוא הוסף בהמשך לעותקים מאוחרים יותר של כתבי־הקודש.
b בנוסח המסורה הפסוק מציין: ”הלוא אתה מקֶדֶם, יהוה? אלוהיי, קדושי, לא נמות”. אבל בפסוק זה נעשה תיקון סופרים, ובמקור נאמר בו לגבי אלוהים: ”לא תמות”.