כפר גלובאלי אך בכל זאת מפולג
מאת כתב עורו! בניגריה
השמעת אי־פעם סיפורים על גזע של אנשים, אשר היו חסרי פה, ולכן נבצר מהם לאכול או לשתות? נאמר ששרדו בעזרת חוש הריח, בעיקר מהרחת תפוחים. ריח רע היה גורם למותם.
היו גם מעשיות על עם במערב אפריקה, שסחר בזהב. קברניט של ספינה פורטוגזית מאותה תקופה דיווח: ”מאתיים ליגה מעבר לממלכת [מאלי], שוכנת ארץ שלתושביה ראשי כלבים, שיני כלבים וזנבות כשל כלבים. אלה הם השחורים המסרבים לבוא בדין ודברים, כי אין ברצונם לראות בני־אדם אחרים”. הללו כמה מן הרעיונות המוזרים שרווחו לפני שנים רבות, בטרם החל עידן המסעות והתגליות.
מגעים בין עמים
במשך מאות שנים נחשבו סיפורים מעין אלה לאמיתיים. אולם כשהחלו החוקרים לסייר על־פני כדור־ארץ, הם לא מצאו מריחי תפוחים חסרי פה או אנשים בעלי ראשי כלבים. כיום חיי התושבים שמחוץ לגבולותינו כמעט אינם אפופי מסתורין. העולם נעשה כפר גלובאלי. הטלוויזיה מביאה אל סלון ביתנו ארצות ועמים זרים. התחבורה האווירית מאפשרת להגיע לאותן ארצות בתוך שעות ספורות; מדי שנה מיליונים עושים כן. אחרים נודדים מטעמים כלכליים או פוליטיים. להלן דיווּח מטעם ”ועדת האומות המאוחדות לאוכלוסייה”: ”בקנה־מידה שלא היה כדוגמתו — ושללא ספק ילך ויגדל — אנשים בעולם כולו עוקרים ממקום מגוריהם ונודדים בחיפוש אחר חיים טובים יותר”. קרוב ל־100 מיליון איש חיים מחוץ למולדתם.
בין האומות הולכת ומתהדקת התלות הכלכלית. רשתות תקשורת גלובאליות, כמו מערכת עצבים מרכזית ענקית, מקשרות בין כל מדינות העולם. ככל שהתרבויות מחליפות ביניהן רעיונות, מידע וטכנולוגיה, הן מתמזגות יחד ומסתגלות זו לזו. אנשים בעולם כולו מתלבשים דומה יותר מאי־פעם. בין ערי העולם יש הרבה מן המשותף — משטרה, מלונות־פאר, פקקי־תנועה, חנויות, בנקים וזיהום. אם כן, בעקבות המגעים בין עמי העולם, צץ לנגד עינינו מה שמכוּנה, תרבות עולמית ההולכת וצומחת.
מדוע בני־האדם נותרים מפולגים
אולם, אף שהעמים והתרבויות מתמזגים, ברור שלא כולם רואים זה את זה כאחים. ”הכל אצים להאשים את הזר”, כתב מחזאי יווני לפני יותר מ־000,2 שנה. למרבה הצער, אמירה זו נכונה גם בימינו. ראיות לכך בולטות לעין בדיווחי העיתונים על אי־סובלנות, שנאת זרים, ”טיהור אתני”, סכסוכים גזעניים, מהומות דתיות, טבח אזרחים, שדות קטל, מחנות אונס, עינויים או רצח עם.
כמובן, רובנו יכולים לעשות מעט, אם בכלל, לשינוי מהלך הסכסוכים האתניים. ייתכן שאף אין להם נגיעה ישירה לחיינו. עם זאת, רבים מאיתנו נקלעים לבעיות בגלל חוסר תקשורת עם הזרים שסביבנו — שכנים, עמיתים לעבודה או לספסל־הלימודים.
האין זה נראה מוזר שאנשים מקבוצות אתניות שונות מתקשים בדרך־כלל לבטוח זה בזה ולהוקיר זה את זה? הרי כוכב־הלכת שלנו הוא בעל מגוון עצום, רב־גוניות אינסופית. רובנו מעריכים את המגוון העשיר במזון, במוסיקה ובצבעים וכן גם בזנים רבים של צמחים, ציפורים ובעלי־חיים. אבל משום מה, הערכתנו לגיוון מתפוגגת כשמדובר באנשים שאינם חושבים או מתנהגים כמונו.
במקום להתבונן בהיבטים החיוביים של הגיוון בין העמים, רבים נוטים להתמקד בהבדלים ולראות בהם עילה לריבים. מדוע זה כך? ואיזו תועלת יש ביצירת קשר עם אנשים בעלי תרבות שונה משלנו? כיצד נוכל להסיר את המחסומים העומדים בדרכה של התקשורת ולגשר עליהם? על שאלות אלה נשתדל להשיב במאמרים הבאים.