שובו של העוף הלבן הענק

מאת כתב עורו!‏ ביפן

חמושים במקלות,‏ גמלה בלבם של האנשים ההחלטה להכות למוות את העופות הלבנים היפים,‏ בזה אחר זה.‏ העופות:‏ אלבטרוסים.‏ האנשים:‏ הנֵמון טַמַאוֹקי וחבר מרעיו.‏ המקום:‏ האי טורישימה,‏ 600 קילומטר דרומית לטוקיו.‏ הדבר אירע בשנת 1887.‏

טמאוקי תכנן זאת במשך שנים.‏ בארצו ומחוצה לה היה ביקוש רב לנוצות רכות למילוי מזרנים.‏ האי טוֹרישימה היה אי נידח ששוכניו היחידים היו אלפי אלבטרוסים שפקדו אותו בקביעות לצורך קינון.‏ נמנה עימם האלבטרוס קצר־הזנב,‏ שמשך את עינו של טמאוקי.‏ היה זה עוף הים הגדול ביותר בחצי הכדור הצפוני.‏ שווה בנפשך את כמות הנוצות שעוטה גוף עגלגל שמשקלו 8 קילוגרם,‏ ושרוחב מוּטת כנפיו 5.‏2 מטר ויותר!‏ נוסף על כך,‏ לעוף זה אופי נוח,‏ והוא כלל לא ניסה להימלט גם לנוכח סכנת הכחדה.‏

לטמאוקי הצטרפו לא פחות מ־300 עובדים,‏ שהגיעו לאי לעזור לו להרוג את העופות ולמרוט את נוצותיהם.‏ הם הקימו כפר ובנו מסילת ברזל קטנה כדי להוביל את העופות המתים.‏ המבצע היה יעיל מאוד.‏ טמאוקי הפך לעשיר כקורח,‏ במחיר חייהם של חמישה מיליון עופות בקירוב.‏ ההרס היה עצום.‏ לכן היו שראו בהתפרצות הר הגעש ב־1902,‏ שהחריבה את הכפר על כל תושביו,‏ ”‏קללה על קטל האלבטרוסים”‏.‏ הדבר לא עצר בעד מי ששבו לאי בשנה שלאחר מכן וחיפשו את העופות שנותרו.‏

במרחק כ־1500 קילומטר משם,‏ בקבוצת איים סלעיים נידחים בים סין המזרחי,‏ בין טייוון לאוקינבה,‏ אדם בשם טטסוּשירוֹ קוֹגה המשיך באותו עסק מכניס.‏ כקודמו טמאוקי,‏ נוכח קוגה שמלאי העופות שלו נגוז במהירות.‏ לבסוף,‏ עזב את האי בשנת 1900 — אך לא בטרם השמיד כמיליון אלבטרוסים.‏

תוצאותיה הטרגיות של החמדנות

חיסול העופות בסיטונות היה טרגדיה שהשלכותיה נוראות.‏ שלושה מינים מבין המינים השונים של האלבטרוסים שוכנים בצפון האוקיינוס השקט.‏ אזורי הקינון העיקריים שלהם הם האיים שחמסו טמאוקי וקוגה.‏ מסתבר שזהו איזור רבייתו היחיד הידוע בעולם של אחד המינים,‏ האלבטרוס קצר־הזנב (‏Diomedea albatrus‏)‏.‏

בעבר,‏ ספנים בים הפתוח התייחסו ביראת כבוד לאלבטרוס.‏ האגדות והמסורות של יורדי הים תיארו אותו כמבשר רוחות וערפל.‏ אך אין זו אגדה,‏ שכנפיו הארוכות באופן יוצא מגדר הרגיל של עוף לבן ענק זה,‏ מאפשרות לו להגביה עוּף ולחצות אוקיינוס תוך כמה ימים.‏ הוא דואה רוב הזמן על זרמי אויר,‏ מבלי להניע כמעט את כנפיו.‏ אין אח וריע ליכולתו זו לדאות ולשהות בים לתקופות ארוכות.‏

על אף מעופו החינני,‏ תנועתו של האלבטרוס על הקרקע איטית ומגושמת.‏ כנפיו הארוכות ומבנה גופו הדי עגלגל מקשים עליו להמריא במהירות.‏ נתונים אלה,‏ והעובדה שלא פיתח פחד מבני אדם,‏ הפכו עוף זה לטרף קל.‏ משום כך,‏ אנשים הדביקו לו כינויי גנאי כמו ’‏עוף מוזר’‏ או ’‏עוף שוטה’‏.‏a

הידיעה כי אלבטרוסים מתים הם ’‏מכרה זהב’‏,‏ דרבנה אנשים חסרי אחריות להמשיך להשמידם בלהיטות.‏ מסקר עולה,‏ כי בשנת 1933 נותרו בטורישימה פחות מ־600 עופות.‏ בייאושה,‏ החליטה ממשלת יפן להכריז כי האי מחוץ לתחום עבור האדם.‏ אך אנשים חסרי מצפון מיהרו להגיע לאי לפני שהאיסור נכנס לתוקפו,‏ וחיסלו כמה שיותר עופות.‏ לדברי מומחה בנושא,‏ נותרו בחיים ב־1935 רק 50 עופות.‏ לבסוף,‏ היה צורך להכריז על האלבטרוס קצר־הזנב כמין נכחד.‏ איזו תוצאה טרגית של החמדנות האנושית!‏ אולם נכונה לאדם הפתעה גדולה.‏

השיבה מתחילה

ערב אחד בינואר 1951,‏ אדם שטיפס על צוקי טורישימה שמע לפתע קול נקישה שהבהילו.‏ הוא מצא עצמו מסתכל ישר לתוך עיניו של אלבטרוס!‏ האלבטרוס קצר־הזנב שרד איכשהו והתרבה שוב בטורישימה.‏ אך הפעם קיננו העופות במדרונות,‏ אשר הגישה אליהם כמעט בלתי אפשרית לאדם.‏ נראה היה שפיתחו זהירות מפני האדם,‏ שלפנים היתה זרה להם.‏ עד כמה בוודאי שימח הדבר את חובבי הטבע!‏

ממשלת יפן מיהרה לפעול.‏ היא שתלה במקום את עשב הפַּמפָּס כדי להדק היטב את האדמה ולהכשירה לקינון.‏ הממשלה אסרה על כניסת אנשים לטורישימה.‏ האלבטרוס הוכרז כנכס לאומי והפך לעוף מוגן בעולם כולו.‏

משנת 1976,‏ הירושי הסֵגַווה מאוניברסיטת טוהו שביפן עורך מחקרים על העופות.‏ כעת הוא מבקר באי שלוש פעמים בשנה וצופה בהם.‏ הוא סיפר לכתב עורו!‏ שסימן את רגלי העופות בטבעות בצבע שונה כל שנה,‏ וכך גילה שרק פעם בשלוש או ארבע שנים שב האלבטרוס קצר־הזנב למקום הולדתו לשם דגירה.‏ הוא דוגר בפעם הראשונה כשהוא מגיע לגיל של שש שנים.‏ האלבטרוסים מטילים בכל פעם ביצה אחת בלבד.‏ לפיכך,‏ אף שאורך חייהם הממוצע הוא 20 שנה,‏ חולף זמן רב עד שהם מתרבים.‏ מתוך 176 הביצים שהוטלו בטורישימה בחורף 1997/‏1996,‏ בקעו רק 90 אפרוחים.‏

מה עושה האלבטרוס ביתר זמנו?‏ לטענת הסגווה,‏ הידע בנושא מועט.‏ ללא ספק,‏ הוא מתרחק מן הקרקע ומאנשים.‏ האם האלבטרוס מלווה ספינות ונוחת עליהן?‏ לדברי הסגווה אין זו אלא אגדה,‏ שאינה מתבססת על עובדות.‏ הוא אומר שהוא די בטוח כי ”‏אלבטרוסים ביפן אינם נוחתים על הספינות”‏.‏ אך הוא מוסיף שבמקומות אחרים בעולם,‏ ”‏עופות מסוימים עשויים לשהות זמן קצר על ספינות אם מאכילים אותם”‏.‏ רוב הזמן הם עושים את הדבר שבו הם מצטיינים — ”‏רוכבים”‏ על זרמי אוויר נוחים ונודדים במרחבי האוקיינוס.‏ כשהם מתעייפים,‏ הם צפים על פני הים וישנים.‏ מזונם הוא דיונונים,‏ דגי הדָאוֹן,‏ סרטנים וחסילונים.‏ מקומות משכנם הקבועים של העופות שסימֵן הסגווה הם ים בֶּרינג ומפרץ אלסקה.‏ ב־1985,‏ מראה האלבטרוסים קצרי־הזנב במרחק מה מחופי קליפורניה — לראשונה זה מאה שנה בקירוב — גרם להתרגשות רבה בקרב הצַפרים שם.‏

מה צופן בחובו העתיד?‏

מאידך,‏ עתיד האלבטרוסים קצרי־הזנב נראה מבטיח.‏ מספרם גדל בהתמדה.‏ בחודש מאי שעבר,‏ העריך הסגווה כי ”‏הם מונים יותר מ־900,‏ כולל האפרוחים”‏.‏ הוא הוסיף:‏ ”‏בשנת 2000 אנו מצפים ליותר מ־000,‏1 עופות בטורישימה לבדו,‏ ומדי שנה ליותר מ־100 אפרוחים”‏.‏ כמו כן,‏ מרגש לדעת שב־1988,‏ כעבור 88 שנה,‏ הם נראו דוגרים שוב בים סין המזרחי.‏ העופות בחרו באיזור סלעי נידח,‏ כיום אדמת מריבה,‏ אשר אמור להבטיח לזמן מה הגנה מפני התערבות אנושית.‏

כיום מתקנים בהדרגה את העוול שנגרם לפני מאה שנה.‏ האומנם?‏ לא אחת,‏ מוצאים החוקרים שבשעה שהם מנסים להצמיד טבעות לרגלי העופות שתפסו,‏ הם נבהלים ומקיאים.‏ הם פולטים מקיבותיהם חתיכות פלסטיק,‏ מציתים חד פעמיים לסיגריות,‏ ופסולת אחרת שאנשים משליכים ברשלנות למקום שממנו הם ניזונים,‏ האוקיינוס.‏

האם הסכלות האנושית תשוב ותאיים על קיומו של העוף הלבן הענק?‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 22]‏

בזכות כנפיו הדקות והארוכות,‏ האלבטרוס הוא אלוף העולם בדאייה

‏[‏תמונה בעמודים 22,‏ 23]‏

טורישימה,‏ משכנו של האלבטרוס קצר־הזנב

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

האלבטרוס קצר־הזנב שב לטורישימה