הנה בא מצעד הפינגווינים הזוטרים!‏

מאת כתב עורו!‏ באוסטרליה

הקהל נאלם דום ומתמלא ציפייה.‏ המבטים הדרוכים מופנים למרחק כדי לזכות במבט ראשון בכוכבי המופע.‏ הבמה מתעוררת לחיים כאשר לזירת ההתרחשות המוארת בזרקורים עולה לפתע דמות קטנה ומתקרבת לשפת המים.‏ רחשי התרגשות נשמעים בקהל כאשר דמות נוספת ואחר כך עוד אחת מצטרפות אליה.‏ ההופעה הלילית מתחילה.‏ הנה מגיע מצעד הפינגווינים הזוטרים של האי פיליפ!‏

הפינגווינים צעדו לראשונה אל בימת העולם כשהפליגו החוקרים המפורסמים וסקו דה גמא ופרדיננד מגלן לאוקיינוס הדרומי הגדול במאה ה־16.‏ בהתחלה,‏ תהה האדם כיצד יש לסווג את הפינגווין.‏ הוא היה מכוסה בנוצות כמו עוף;‏ הוא שחה כמו דג;‏ הוא התהלך כמו חיית יבשה.‏ אך לבסוף היו אלה הנוצות שהכריעו את הכף.‏ רק לעופות יש נוצות,‏ כך שהוא חייב להיות עוף.‏ משפחת הפינגווינים המגוונת מונה 18 מינים שונים של עופות חסרות כושר תעופה,‏ ביניהם הפינגווין הקיסרי והפינגווין האָדֶלִי החי באנטארטיקה והפינגווין של גלאפגוס המצוי בקו המשווה.‏

האם אתה מעוניין לבקר במושבת פינגווינים בסביבתם הטבעית?‏ אז בוא לאי פיליפ ‏—‏ רק 140 קילומטר דרומית לעיר מֶלְבּוֹרְן,‏ אוסטרליה.‏ כ־000,‏500 מבקרים זורמים לכאן כל שנה ומוקסמים מהפלא המיניאטורי.‏ מה הופך את הפינגווינים הזוטרים של האי פליפ לכה אהובים?‏

‏”‏חמודים אך נמרצים”‏

עטורים במראה הרשמי של נוצות שחורות ולבנות,‏ הפינגווינים הזוטרים מתחבבים עד מהרה על הצופים.‏ הם הקטנים מבין כל מיני הפינגווינים.‏ בממוצע,‏ גובהם 33 ס״מ ומשקלם רק קילוגרם אחד.‏ אך אל תיתן למראם החיצוני להוליך אותך שולל!‏ על מידותיהם הקטנות הם מפצים בעזרת נחישות וכוח סבל.‏

‏”‏הפינגווינים הזוטרים הם חמודים אך נמרצים”‏,‏ מסביר פרופסור מייק קולן,‏ החוקר את מושבת הפינגווינים באי פיליפ כבר יותר מ־20 שנה.‏ הפינגווינים הזוטרים הם גם הפינגווינים הכי קולניים.‏ בלילה המושבה משמיעה במקהלה צלילים של נהימה,‏ קרקור,‏ נעירה וצווחה כשמטרתם להגן על הקנים שלהם מפני פולשים,‏ למשוך תשומת לב של בן/‏בת זוג פוטנציאליים,‏ או ליהנות מחזרות של ”‏שירת מקהלה”‏ יחד עם שותפיהם.‏

כשהם תוארו לראשונה ב־1780,‏ כונו הפינגווינים הזוטרים,‏ די בצדק,‏ איודייפטולה מינור [‏Eudyptula minor‏]‏,‏ מונח מיוונית שמשמעותו ”‏צולל אמיתי קטן”‏.‏ בעזרת גופם הבנוי בצורת טורפדו המותאם לשחייה מהירה במים,‏ נוצותיהם החלקות והעמידות במים וסנפיריהם דמויי הכנפיים,‏ נראה שהם פשוט טסים במים.‏

‏”‏חגורת הצלה”‏ מושלמת

בתרם אחר מזון,‏ פינגווינים אלו יכולים לשחות עד 100 ק״מ ביום,‏ ולהישאר בים במשך ימים או שבועות לפי מידת הצורך.‏ כיצד הם ישנים בים?‏ התשובה נעוצה בנוצותיהם המדהימות.‏ לפינגווינים יש פלומת פרווה עבה בשילוב נוצות,‏ הצפופות פי שלושה או ארבעה יותר מהנוצות שיש לעופות מעופפים.‏ מתחת לשכבת הפרווה לכוד אוויר המבודד את גוף העוף ומאפשר לו כושר ציפה טבעי,‏ ממש כמו חגורת הצלה.‏ לכן,‏ הפינגווין יכול לישון בקלות בים,‏ כשהוא נע מעלה ומטה כמו מצוף,‏ סנפיריו מתוחים ומייצבים אותו והמקור מונח בביטחה על פני המים.‏

אך כמובן,‏ אפילו כסות הנוצות של הפינגווין לא תשמש הגנה אם ייספגו בה המים המקפיאים שבהם הוא תר אחר מזון.‏ אבל אל דאגה.‏ בלוטת שומן מיוחדת מעל לזנבו של העוף מפרישה וקס נוזלי.‏ הפינגווין מנקה את נוצותיו ונעזר במקורו כדי למרוח את הווקס על הנוצות,‏ ובכך שומר אותן עמידות במים,‏ נקיות ובריאות.‏ לשום צוללן אין חליפה טובה יותר המותאמת לחיים בים.‏

האם המחסור במים מתוקים בים מהווה קושי ליצור זה העושה את דרכו באוקיינוס?‏ שתי בלוטות מיוחדות ומורכבות ממוקמות מעל לכל עין ומתפילות את מי הים.‏ בעזרת ניעור פשוט של המקור,‏ הפינגווין מוציא את המלח הלא־רצוי מכל נחיר.‏

בנוסף לכך,‏ לפינגווינים יש עיניים שתוכננו במיוחד לראייה טובה מתחת למים כפי שהם רואים מעל למים.‏ ללא ספק,‏ יצור זה מצויד בצורה מושלמת לחיים במים.‏ אך לשמחתנו,‏ הפינגווינים הזוטרים אינם מבלים כל הזמן בתוך הים.‏

הקשר שלהם ליבשה

לאי פיליפ וליבשת הקרובה יש קו חוף סלעי,‏ טרשי וחולי המכוסה בדשא צפוף ועלווה.‏ כך נוצר בית גידול אידיאלי למושבה בת 000,‏26 פינגווינים זוטרים.‏ החיים מתחילים בקן שנחפר ברוב עמל על־ידי ההורים בדיונה על החוף.‏ ביצה שרק הוטלה יכולה להישאר בקור,‏ אולם היא מסוגלת להתקיים כך רק מספר ימים עד שהוריה מתחילים את תהליך הדגירה המסור כשהם מתחלפים כל אחד בתורו.‏ לעופות דוגרים יש מעין כפל עור,‏ העשיר בכלי דם ונמצא בחלק התחתון של בטנם.‏ בעת הדגירה,‏ החלק הזה מתנפח ומתמלא בדם חם,‏ וכך מועבר החום החיוני להתפתחות הביצה.‏ בין משמרות הדגירה הנפיחות פוחתת ומאפשרת לנוצות לשמור על חסינותן במים ולמבוגרים לשוב למים כדי לאכול.‏

מהרגע שבקע,‏ האפרוח גדל בקצב מופלא.‏ תוך שמונה עד עשרה שבועות,‏ מימדיו של הפינגווין הצעיר זהים לאלו של המבוגר והוא מוכן להיכנס לים.‏ ”‏זה מדהים שפינגווינים צעירים יוצאים למסעות ארוכים באוקיינוס כשהם מצויידים בלא יותר מאשר יכולת פיסיולוגית מעולה.‏.‏.‏ ומערכת של אינסטינקטים העוזרות להם לשרוד”‏,‏ מציין הספר פינגווינים זוטרים — פיות פינגווינים באוסטרליה (‏Little Penguin — Fairy Penguins in Australia)‏.‏

בשנה עד שלוש שנים שלאחר מכן,‏ ינדדו האפרוחים אלפי קילומטרים ויעבירו את רוב זמנם בים.‏ אלו ששורדים בדרך כלל חוזרים למושבה המקורית שלהם כדי להתרבות בטווח של 500 מטר ממקום לידתם.‏ כיצד הם יודעים את דרכם הביתה?‏ יש הטוענים שהפינגווינים מנווטים בעזרת השמש,‏ בהשתמשם בשעון ביולוגי טבעי,‏ המפצה על תנועת השמש בשמים.‏ אחרים סבורים שהפינגווינים מזהים ציוני דרך שכיחים בפני הנוף.‏ מכל מקום,‏ מופע הראווה של ימאים אלו השבים ליבשה לאחר מסע ארוך או לאחר יום קשה של דיג מושך את הקהל לאי פיליפ.‏

המופע מתחיל

בשעת בין הערביים,‏ מאות מבקרים נרגשים תופסים את מקומם,‏ מתכוננים לצפות במצעד הלילי של הפינגווינים.‏ הפינגווינים נוהגים כבר זמן רב להתקבץ יחד רחוק מהחוף,‏ מאחורי שובר הגלים בקבוצות גדולות של מאות פרטים.‏ החוף מואר על־ידי מספר זרקורים.‏ בריזה נעימה מתחילה לנשוב וגלים קטנים נושקים אל החוף.‏ ספקות עולים וצצים בין הקהל.‏ היכן הפינגווינים?‏ היעלו לחוף?‏ בדיוק אז,‏ מגיחים הפינגווינים הזוטרים הראשונים ומהדסים להם בעצבנות על שפת המים.‏ לפתע הם נאחזים בבהלה ונעלמים לתוך הגלים.‏ ביודעם שהם חשופים לטורפים,‏ כמו הנשרים,‏ הפינגווינים שומרים על עירנות גבוהה.‏ עד מהרה הם מופיעים שוב ובהדרגה אוזרים אומץ.‏ לבסוף,‏ פינגווין נועז אחד יוצא מהמים ומדדה בזריזות דרך החוף לעבר מחסה הדיונות.‏ שאר חברי הקבוצה ממהרים בעקבותיו.‏ הם מתעלמים מהאורות ומהצופים,‏ צועדים לעבר החוף ומותירים רושם של תהלוכה תוססת.‏

לאחר שהגיעו לדיונות המגוננות,‏ הפינגווינים,‏ הנראים לעין,‏ נרגעים ומתקבצים בקבוצות כדי לנקות את נוצותיהם.‏ קבוצה אחר קבוצה חוצה את החוף באותה צורה,‏ עושה אתנחתא קלה כדי להתרועע ו”‏לפטפט”‏ עם השכנים,‏ טרם שובה הביתה.‏ עבור חלק מהם משמע הדבר צעדה מפרכת,‏ דידוי וטיפוס קשה על מדרון צוק בגובה 50 מטר לפני שהם מגיעים למחילות שלהם.‏

פינגווינים זוטרים ‏—‏ שאלות גדולות

בדומה ליצורים אחרים ברחבי העולם,‏ הפינגווינים הזוטרים מתמודדים עם קשיים,‏ שלרבים מהם אחראי האדם.‏ הדבר כולל פליטת נפט מספינות חולפות,‏ צמצום שטחי המחיה כתוצאה מפעילויות שונות של האדם והכנסת טורפים שאינם מקומיים,‏ כמו שועלים וחיות מחמד,‏ לתוך שטחם של הפינגווינים.‏

נעשים מאמצים הראויים לשבח כדי לטפל בבעיות אלו.‏ בשנים האחרונות התייצב מספרם של הפינגווינים הזוטרים בשמורת הפינגווינים באי פיליפ.‏ ”‏אנחנו מנצחים בקרב.‏.‏.‏ אבל בהדרגה”‏,‏ אומר פרופסור קולן.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏הקושי הגדול ביותר שלנו עתה הוא לדאוג לאספקת מזון לפינגווינים.‏.‏.‏ וזה קשור למה שקורה לאוקיינוס ולחברה האנושית באופן כללי”‏.‏ השלכותיהן של תופעת התחממות כדור הארץ ותופעות אקלימיות,‏ כמו האל ניניו,‏ על אספקת המזון שבאוקיינוס מעוררות בעיות גדולות שכעת החוקרים לומדים עליהן בצורה אינטנסיבית.‏

התוצאות של מחקר זה ללא ספק יגדילו את הערכתנו לכוכב הלכת המגוון אך גם העדין שאנו חיים בו.‏ הודות לדאגה שמגלים לבעלי החיים באי פיליפ,‏ אולי גם אתה תוכל יום אחד להיות בין הצופים הלוחשים בהתרגשות:‏ ”‏הנה בא מצעד הפינגווינים הזוטרים!‏”‏

‏[‏הערת שוליים]‏

פינגווינים זוטרים היו ידועים בעבר כפיות פינגווינים והם מכונים גם פינגווינים כחולים קטנים.‏

‏[‏מפה בעמוד 17]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

האי פיליפ

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

מאפרוח לעוף בוגר תוך עשרה שבועות בלבד

‏[‏תמונות בעמודים 18,‏ 19]‏

צופים,‏ כיסאות וזרקורים — הבמה מוכנה למצעד הפינגווינים

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 17]‏

תמונות:‏ Photography Scancolor Australia

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 19]‏

תמונות בעמודים 18 ו־19:‏ Photography Scancolor Australia