כיצד נבחרים הקורבנות
מייד עם סיום לימודיה החלה מוניקה להתמחות כפקידה משפטית. מוניקה ציפתה שהמעבר לעבודה בחוץ יהיה חלק.
הורסט היה רופא באמצע שנות ה־30 לחייו. היו לו אישה וילדים, ודומה כי הדרך לזכות בהכרה ובשכר גבוה היתה סלולה לפניו.
הן מוניקה והן הורסט נפלו קורבן להתנכלויות.
אנו למדים לקח חשוב מהמקרים של מוניקה והורסט: הקורבנות אינם עונים על פרופיל מסוים שניתן לחזותו מראש. למעשה, כל אחד יכול להיות מועמד פוטנציאלי להתנכלויות, ללא קשר לעיסוקו. אם כן, כיצד תוכל להתגונן? חלק מהתשובה טמון ביכולת לבקש יחסי שלום במקום העבודה, גם אם העמיתים מערימים קשיים.
השתלב בעבודה
עבור רבים העבודה כרוכה בשיתוף פעולה עם צוות של עובדים ובתרומה לתפקודו היעיל של הצוות. אם העובדים מסתדרים זה עם זה, העבודה מתבצעת על הצד הטוב ביותר. אולם, אם שורר מצב שונה אזי העבודה לא מתבצעת כראוי. יתר על כן, הסיכויים להתנכלויות גדלים.
מה עלול להפריע לתפקודו התקין של הצוות? גורם ראשון יכול להיות שינויים תכופים בכוח האדם. במקרה כזה, קשה לקשור קשרי ידידות. נוסף על כך, עובדים חדשים אינם מכירים את תהליכי העבודה, וכפועל יוצא מכך קצב העבודה של כל הצוות מואט. מובן שאם עומס העבודה יגדל, רוב הסיכויים שכל הצוות יהיה נתון ללחץ קבוע.
יתר על כן, צוות הנעדר מטרות ברורות, יחסר תחושת אחדות. מצב כזה יכול להתרחש, למשל, כשהבוס חושש לכיסאו ומשקיע יותר זמן בהגנה על מעמדו מאשר בניהול. הוא עלול גם לסכסך בין העובדים רק כדי להבטיח את שליטתו ביד רמה. ואם לא די בכך, לעתים תפקידיהם של חברי הצוות אינם מוגדרים בבירור ועובדים מסוימים אינם מבינים את תחומי אחריותם. לדוגמה, חילוקי דעות יכולים להתגלע כאשר שני עובדים סבורים שהם מורשי חתימה על חשבונית.
במצב כזה, קשה לשמור על תקשורת תקינה ורגשות פגועים נותרים בעינם. הקנאה מעכירה את האווירה, והעובדים מתחרים זה בזה מי יזכה להיות קרוב יותר לצלחת. אי־הבנות קטנות הופכות לעלבונות גדולים. למעשה, כל זבוב נהפך לפיל. כך מונח היסוד להתנכלויות.
בחירת שעיר לעזאזל
במשך הזמן, ייבחר עובד אחד ויסומן כשעיר לעזאזל. איזה טיפוס צפוי לקבל יחס כזה? קרוב לוודאי שיהיה זה מישהו שלדידם הוא שונה, חריג. לדוגמה, יכול להיות שזה יהיה הגבר היחיד בצוות של נשים או אישה העובדת בסביבה גברית. אדם בעל ביטחון עצמי יכול להצטייר כתוקפני בעוד שאדם מאופק יכול להיתפס כערמומי. ייתכן שגיל הקורבן הפוטנציאלי יהיה שונה מגילם של שאר חברי הצוות או שהוא יהיה בעל כישורים המתאימים יותר לעבודה.
השעיר לעזאזל יכול להיות כל אחד, אולם לקולגות אין זה משנה משום שהם ”הופכים למרושעים ומתייחסים לקורבן הנבחר בגסות רוח, ואגב כך נותנים פורקן למתח האישי שלהם”, מציין כתב העת הרפואי הגרמני אמ.טי.איי. כל ניסיונותיו של הקורבן האומלל לתקן את המצב עולים בתוהו ואף עלולים להיות בעוכריו. ככל שמסכת האיומים תכופה ושיטתית יותר, הוא הופך ליותר ויותר בודד. בשלב זה, נבצר מהקורבן להתמודד עם המצב בכוחות עצמו.
כמובן, מקום העבודה היווה מאז ומעולם קרקע פורייה להתעללויות. אולם רבים זוכרים זמנים שלעובדים היתה נכונות רבה יותר לעזור זה לזה. התנכלויות מתוכננות היו נדירות. אלא שבמרוצת הזמן, כפי שתיאר זאת רופא אחד, חלה ”ירידה כללית ברוח ההזדהות והשותפות וכן הידרדרות נרחבת בתחושת המבוכה האישית”. כיום, אנשים פחות מהססים להתגושש בעבודה.
לכן, כל עובד יכול להתעניין בצדק בתשובות לשאלות הבאות: האם ניתן למנוע את ההתנכלויות? כיצד ניתן לרדוף שלום במקום העבודה?
[תמונה בעמוד 6]
להתנכלויות מטרה אחת ויחידה: לנדות את הקורבן