כתבי יד עתיקים — כיצד הם מתוארכים?‏

בשנת 1844 ביקר חוקר המקרא קונסטנטין פון טישֶׁנְדוֹרְף במנזר סנטה קתרינה שלמרגלות הר סיני.‏ הוא סרק את ספריותיו ונתקל במספר דפי קלף מרשימים.‏ כמי שלמד פליאוגרפיה,‏a הבין טישנדורף שאלה דפים מתרגום השבעים,‏ תרגום התנ״ך ליוונית.‏ ”‏עד אז לא ראיתי מימיי דבר עתיק יותר מן הדפים האלה שמצאתי בסיני”‏,‏ כתב.‏

דפי הקלף שהיו חלק ממה שנקרא לימים ”‏קודקס סינַיטִיקוּס”‏,‏ תוארכו למאה הרביעית לספירה.‏ כתב יד זה הוא אחד מני אלפי כתבי יד עתיקים של התנ״ך ושל כתבי־הקודש המשיחיים המהווים מאגר עצום למחקר.‏

התפתחות הפליאוגרפיה היוונית

נזיר בנדיקטי,‏ ברנארד דה מונפוקון (‏1655–1741)‏,‏ הניח את היסודות לחקר שיטתי של כתבי יד יווניים.‏ בהמשך תרמו חוקרים אחרים את שלהם.‏ טישנדורף נטל על עצמו את המשימה האדירה לערוך רשימה של כתבי היד היווניים העתיקים ביותר של המקרא שנמצאו בספריות אירופה.‏ הוא גם ביקר מספר פעמים במזרח התיכון,‏ חקר מאות מסמכים ופירסם את ממצאיו.‏

במאה ה־20 הועמדו לרשות הפליאוגראפים כלים נוספים.‏ אחד מהם הוא הרשימה שערך מרסל רישר ובה כ־900 קטלוגים המכילים 000,‏55 כתבי יד יווניים,‏ מקראיים ולא־מקראיים,‏ השייכים ל־820 ספריות או בעלים פרטיים.‏ כמות מידע אדירה זו מסייעת למתרגמים במלאכתם וגם עוזרת לפליאוגראפים לתארך כתבי יד ביתר דיוק.‏

שיטות תיארוך של כתבי יד

תאר לעצמך שאתה מנקה עליית גג של בית ישן ומוצא מכתב,‏ כתוב ביד,‏ שאין עליו תאריך ושהצהיב עם הזמן.‏ ’‏מתי הוא נכתב?‏’‏ אתה תוהה.‏ והנה אתה מוצא מכתב ישן נוסף.‏ הסגנון הכללי,‏ הכתב,‏ סימני הפיסוק ומאפיינים אחרים דומים לאלה של המכתב הראשון.‏ אלא שהפעם,‏ לשמחתך הרבה,‏ מופיע תאריך על המכתב.‏ אף שאינך יכול לקבוע באיזו שנה נכתב המכתב הראשון,‏ יש בידך כעת רמז שימושי להערכת תקופת הזמן הכללית של המכתב הבלתי מתוארך.‏

רוב הסופרים הקדומים לא ציינו בעותקים של כתבי היד המקראיים את תאריך השלמת ההעתקה.‏ כדי לקבוע תאריך משוער,‏ משווים החוקרים את כתבי היד עם יצירות אחרות,‏ כולל מסמכים לא־מקראיים שתאריכיהם ידועים,‏ ומסיקים מסקנות שונות על סמך הכתב,‏ הפיסוק,‏ הקיצורים וכיוצא באלה.‏ על כל פנים,‏ נתגלו כמה מאות כתבי יד יווניים מתוארכים,‏ שנכתבו בערך בין השנים 510–1593 לספירה.‏

רמזים מסגנון הכתיבה

הפליאוגראפים מחלקים את הכתב היווני הקדום לשתי קטגוריות עיקריות — כתב ספרותי,‏ כתב הדוּר ורשמי,‏ וכתב קורסיבי,‏ כתב שוטף ששימש במסמכים לא־ספרותיים.‏ הסופרים היוונים גם עשו שימוש בסגנונות אלפבית שונים:‏ אותיות רבתי,‏ אותיות אוּנקיאַליות (‏צורה של אותיות רבתי)‏,‏ אותיות קורסיביות ואותיות מִינוּסקוּליות.‏ אחת הצורות של הכתב הספרותי,‏ הכתב האוּנקיאַלי,‏ הונהגה מן המאה הרביעית לפה״ס ועד המאה השמינית או התשיעית לספירה.‏ הכתב המִינוּסקוּלי,‏ כתב ספרותי באותיות זעירות,‏ היה בשימוש מן המאה ה־8 או ה־9 לספירה ועד לאמצע המאה ה־15 לספירה,‏ מאה שבה נולד באירופה הדפוס באותיות מיטלטלות.‏ כתב מִינוּסקוּלי נכתב ביתר מהירות וביתר צפיפות,‏ והדבר חסך זמן ודפי קלף.‏

הפליאוגראפים מתארכים כתבי יד בשיטות המועדפות עליהם.‏ על־פי־רוב,‏ הם בתחילה עורכים סקירה כללית של כתב היד,‏ וכביכול מביטים עליו במבט רחב זווית.‏ אחר כך הם בוחנים אותו לעומק ומנתחים אותיות יחידות.‏ מאחר שחלף בדרך כלל זמן רב עד שחלו שינויים ניכרים בסגנון הכתיבה,‏ הרי שהניתוח המעמיק של הכתב,‏ על אף יעילותו,‏ מקנה אך ורק תמונה כללית לגבי מועד הכתיבה.‏

לשמחתנו,‏ ישנן דרכים אחרות לצמצם את טווח התאריכים.‏ אחת מהן היא זיהוי מנהגי כתיבה מסוימים ומציאת התאריכים שבהם הונהגו.‏ למשל,‏ בכתבי יד יווניים שנכתבו לאחר 900 לספירה,‏ החלו הסופרים להרבות בשימוש בליגטורות (‏שתי אותיות או יותר המחוברות יחדיו)‏.‏ הסופרים החלו גם להשתמש בכתב תחתי (‏כתיבת אותיות יווניות מסוימות מתחת לשורה)‏ ובסימני היגוי הקרויים סימני נשימה.‏

כתב ידו של אדם נוטה להישאר כמות שהוא לאורך כל חייו.‏ זו הסיבה שעל־פי־רוב לא ניתן לתארך מסמכים בטווח דיוק של פחות מ־50 שנה.‏ בנוסף לכך,‏ הסופרים נעזרו לעתים בכתבי יד מוקדמים יותר כדגם לחיקוי,‏ ולכן חלק מכתביהם נראים עתיקים מכפי גילם האמיתי.‏ אך למרות הקשיים הרבים,‏ תוארכו מספר כתבי יד מקראיים חשובים.‏

תיארוך כתבי יד יווניים עיקריים של המקרא

כתב יד אלכסנדרינוּס,‏ המוחזק כעת בספרייה הבריטית,‏ היה הראשון מכתבי היד המקראיים החשובים שהועמדו לרשות החוקרים.‏ הוא מכיל את מרבית המקרא וכתוב באותיות אוּנקיאַליות יווניות על גבי קלף,‏ יריעת עור דקה.‏ כתב יד זה מתוארך לראשית המאה החמישית לספירה,‏ בעיקר בשל השינוי שחל בכתב האוּנקיאַלי בין המאות החמישית לשישית לספירה.‏

כתב יד עיקרי נוסף המצוי בידי החוקרים הוא קודקס סינַיטִיקוּס,‏ שמצא טישנדורף במנזר סנטה קתרינה.‏ כתב יד זה,‏ שנכתב באותיות יווניות אוּנקיאַליות על גבי עור,‏ מכיל חלק מן התנ״ך בתרגום השבעים וכן את כל כתבי־הקודש המשיחיים.‏ ארבעים ושלושה דפים ממנו שמורים בלייפציג שבגרמניה;‏ 347 בספרייה הבריטית בלונדון;‏ וחלקים של 3 דפים בסנט פטרבורג שברוסיה.‏ קודקס סינַיטִיקוּס מתוארך לשלהי המאה הרביעית לספירה.‏ התיארוך נסמך על הערות שוליים בספרי הבשורה המיוחסות לאֶוּזֶבְּיוּס מקיסריה,‏ היסטוריון בן המאה הרביעית לספירה.‏b

יצירה חשובה שלישית היא כתב יד וַטיקַנוּס מס׳ 1209,‏ שבמקור כלל בתוכו את המקרא כולו ביוונית.‏ כתב יד זה הופיע לראשונה בקטלוג של ספריית הוותיקן בשנת 1475.‏ הוא כתוב באותיות אוּנקיאַליות יווניות על גבי 759 דפי קלף,‏ ואוצר בתוכו את רוב המקרא,‏ להוציא את מרבית ספר בראשית,‏ חלק מספר תהלים וחלקים מכתבי־הקודש המשיחיים.‏ החוקרים מייחסים אותו לתחילת המאה הרביעית לספירה.‏ מה הביא אותם למסקנה זו?‏ סגנון הכתב דומה לזה של קודקס סינַיטִיקוּס,‏ שגם הוא מן המאה הרביעית.‏ עם זאת,‏ כתב יד וַטיקַנוּס נחשב לקדום יותר במקצת.‏ אחת הראיות לכך היא שאין בו הקאנונים של אוזביוס.‏

אוצר מערימת אשפה

בשנת 1920 רכשה ספריית ג׳ון ריילנדס שבמנצ׳סטר,‏ אנגליה,‏ כמות גדולה של פפירוסים שנתגלו זמן קצר קודם לכן בערימת אשפה ממצרים הקדומה.‏ בשעה שבחן את הממצאים,‏ ובהם מכתבים,‏ קבלות ותעודות של מִפקד אוכלוסין,‏ נחו עיניו של החוקר קולין רוברטס על קטע פפירוס ובו טקסט שנראה לו מוכר — מספר פסוקים מיוחנן פרק י״ח‏.‏ זה היה הקטע הקדום ביותר מכתבי־הקודש המשיחיים שנתגלה עד אז.‏

לימים נודע הקטע כפפירוס ג׳ון ריילנדס 457,‏ וסימונו הבינלאומי הוא P⁵²‏. קטע פפירוס זה,‏ שנכתב באותיות אוּנקיאַליות יווניות,‏ תוארך לראשית המאה השנייה לספירה — כמה עשרות שנים בלבד לאחר שנכתבה בשורת יוחנן המקורית!‏ ראוי לציין שהנוסח תואם כמעט לחלוטין לזה שבכתבי יד מאוחרים בהרבה.‏

קדום אך מדויק!‏

בספרו המקרא והארכיאולוגיה (‏The Bible and Archæology)‏ כתב סר פרדריק קניון,‏ מומחה לביקורת טקסטים,‏ על כתבי־הקודש המשיחיים:‏ ”‏סוף סוף ניתן לראות במהימנות ובשלמות הכללית של ספרי הברית החדשה עובדה מוגמרת”‏.‏ ברוח דומה אמר החוקר ויליאם גרין על מהימנות התנ״ך:‏ ”‏ניתן לומר בביטחון מלא שאין יצירה אחרת מימי קדם שנמסרה בדייקנות כה מרבית”‏.‏

אמירות אלו מזכירות את דבריו של השליח פטרוס:‏ ”‏כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה.‏ יבש חציר,‏ נבל ציץ,‏ ודבר אלוהינו יקום לעולם”‏ (‏פטרוס א׳.‏ א׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏