חשיפת אוצר מקראי
לפני מאות שנים לא היה קל כמו היום להשיג חומרי כתיבה. באותה תקופה היה נהוג לעשות שימוש חוזר ביריעות קלף ובחומרי כתיבה אחרים על־ידי גירוד או שטיפת הדיו של טקסטים שכבר לא היה בהם צורך. המסמך שנוצר כתוצאה מהליך זה נקרא פאלימפסֶסְט, מילה ששורשה היווני משמעו ”נגרד שוב”. אפילו טקסטים מקראיים נמחקו מיריעות קלף כדי שניתן יהיה להשתמש בהן לתיעוד מידע אחר.
פאלימפססט מקראי חשוב אחד נקרא קודקס אַפרֵים הסורי רסקריפטוס, כשמשמעות המילה האחרונה היא ”נכתב על גבי”. ערכו של קודקס זה לא יסולא בפז, משום שמדובר באחד העותקים הקדומים ביותר בנמצא של כתבי־הקודש המשיחיים היווניים. אי לכך, זהו בין המקורות המעולים ביותר לביסוס דיוקו של חלק זה של דבר־אלוהים.
הטקסט המקראי שהופיע במקור בקודקס זה מהמאה החמישית לספירה, נמחק במאה ה־12 ועל גביו נכתב תרגום ליוונית של 38 מדרשותיו של הלמדן הסורי אַפרֵים. בשלהי המאה ה־17 הבחינו מומחים לראשונה בטקסט המקראי החבוי מתחת לכתוב. עם השנים נחשפו בהדרגה טפחים מן הטקסט המקורי של כתב היד. אך היה מאוד קשה לפענח את כולו, וזאת מכמה סיבות: הדיו המחוק היה דהוי ולא־ברור, רבים מן הגיליונות היו בלויים, והטקסט המקורי הוסתר על־ידי הכתב שמעליו. אומנם נעשו נסיונות להבליט את הטקסט המקראי באמצעות חומרים כימיים, אך ללא הצלחה רבה. רוב החוקרים השלימו עם הרעיון שאין סיכוי לשחזר לגמרי את הכתב המחוק.
בתחילת שנות ה־40 של המאה ה־19 החל קונסטנטין פון טישנדורף, בלשן גרמני מוכשר, בעיון מעמיק בקודקס. הוא הקדיש שנתיים תמימות לפענוח כתב היד. מה איפשר לו להצליח היכן שאחרים נכשלו?
לטישנדורף הייתה הבנה מעמיקה של הכתב האוּנקיאַלי היווני — כתב באותיות גדולות המופרדות זו מזו.a הוא גם ניחן בראייה טובה וגילה שאם הוא פשוט מחזיק את יריעות הקלף מול האור, הוא יכול לראות בבירור את הכתב המקורי. לביצוע משימות דומות כיום, משתמשים חוקרים בעזרים אופטיים כגון אור אינפרה־אדום, אור אולטרה־סגול ואור מקוטב.
טישנדורף פרסם את מה ששחזר או פענח מקודקס אפרים בשנים 1843 ו־1845. כך קנה לעצמו שם של מומחה מוביל בתחום חקר כתבי יד עתיקים יווניים.
גודלו של קודקס אפרים הוא בערך 31 סנטימטר על 23 סנטימטר, והוא הדוגמה הקדומה ביותר לכתב יד שבו רק עמודה אחת של טקסט בכל עמוד. מתוך 209 הדפים ששרדו מכתב היד, 145 מהם מכילים קטעים מכל ספרי כתבי־הקודש המשיחיים, להוציא האיגרת השנייה אל התסלוניקים ואיגרת יוחנן השנייה. בשאר הדפים מופיע תרגום יווני של חלקים מן התנ״ך.
משכנו של הקודקס כיום הוא בספרייה הלאומית בפריז, צרפת. איש אינו יודע את מקורו של כתב היד, אך לדעתו של טישנדורף מוצאו במצרים. חוקרים מכלילים את קודקס אפרים בקבוצה של ארבעה כתבי יד אונקיאליים חשובים של המקרא ביוונית. שלושת האחרים הם כתב יד סינאיטיקוס, כתב יד אלכסנדרינוּס וכתב יד וַטיקַנוּס 1209, וכולם מתוארכים למאה הרביעית והחמישית לספירה.
המסר שבכתבי־הקודש נשתמר למעננו באופן מופלא ובשלל צורות, גם בכתבי יד מסוג פאלימפססט. אף־על־פי שבמקרה זה יד חסרת הערכה ניסתה למחוק את הטקסט המקראי, המסר שבו שרד. כך מתאשרים לנו ביתר תוקף דבריו של השליח פטרוס: ”דבר אלוהינו יקום לעולם” (פטרוס א׳. א׳:25).
[הערת שוליים]
a לטישנדורף יצאו מוניטין בעיקר בזכות מה שגילה במנזר סנטה קתרינה שלמרגלות הר סיני — תרגום יווני של התנ״ך, אחד מכתבי היד העתיקים ביותר שנתגלו אי פעם. כתב יד זה קרוי קודקס סינאיטיקוּס.
[תרשים/תמונה בעמוד 16]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
קודקס אפרים הסורי רסקריפטוס — פאלימפססט חשוב שפוענח על ידי טישנדורף (1815–1874)
הטקסט המקראי המקורי
שכבת הכתב העליונה של דרשה ביוונית
[שלמי תודה]
Bibliothèque nationale de France ©
[תמונה בעמוד 17]
קודקס סינאיטיקוס שנתגלה במנזר סנטה קתרינה
[תמונה בעמוד 17]
טישנדורף