אהבתי אלימות
סיפורו של סלבדור גרזה
כשהייתי ילד אהבתי אלימות ונלחמתי בכל מי שעצבן אותי. אלוף אגרוף מקומי הבחין בכך ולימד אותי להתאגרף. עם הזמן התחלתי להתאגרף כמתאגרף מקצועי ברחבי ארצות־הברית. מאוחר יותר עבדתי כשומר ראש של חבר כנופיה.
גם לאחר שהתחתנתי והבאתי לעולם שישה ילדים, אהבתי לאלימות לא דעכה. באותה עת ניהלתי מועדון לילה. למרות שהיו מספר נסיונות להתנקש בחיי, נהניתי מהריגוש שבסגנון חיים זה. פעם אחת באמצע תגרה יריתי בשני גברים ופצעתי אותם קשות. חבריי ואני אפילו תכננו לחטוף פוליטיקאי ידוע. אבל המשטרה גילתה את המזימה ועצרה אותי. כאשר המשטרה הצליחה לתפוס את חבריי היו ביניהם חילופי יריות, והם נהרגו. אז אני שמח שבאותו זמן הייתי במאסר.
כעבור מספר שנים שוחררתי מבית הכלא ומצאתי עבודה. יום אחד בדרכי הביתה מהעבודה נתקפתי כאב ראש פתאומי ומשתק. הייתי כל כך מבוהל שהתפללתי לעזרה. אשתי דולורס, שלמדה את המקרא בעזרתם של עדי־יהוה, סיפרה לי שלאלוהים יש שם — יהוה (תהלים פ״ג:19). לכן כשהתפללתי פניתי אליו בשמו.
לאחר החלמתי עודדה אותי דולורס לנכוח באסיפות של עדי־יהוה באולם המלכות. אדיבותם של העדים והתעניינותם הכנה בי העלו דמעות בעיניי. בעקבות זאת גם אני התחלתי ללמוד את המקרא, וכל השקפת עולמי החלה להשתנות. אהבתי את מה שלמדתי.
אבל לקח לי קצת יותר זמן ללמוד לשלוט במזג שלי. למשל, יום אחד כשיצאתי לבשר מבית לבית עם חברי אנטוניו, פגשנו אדם שדיבר אלינו בגסות. התמלאתי זעם ועמדתי לתקוף אותו, אך למרבה השמחה, אנטוניו עצר בעדי. מאוחר יותר הוא הזכיר לי בסבלנות כיצד ספג ישוע לא מעט לעג ויחס פוגעני. השליח פטרוס, שהיה מעמיתיו הקרובים של ישוע, כתב: ”כאשר גידפו אותו, לא השיב גידוף” (פטרוס א׳. ב׳:23). הפנמתי מילים אלו בליבי.
כשאני מביט לאחור על השינויים שעשיתי לאורך השנים, אני תמיד מודה ליהוה על רוח קודשו שעוזרת לנו לגלות שליטה עצמית ולהיות באמת שוחרי שלום (גלטים ה׳:22, 23). משפחתי מאוחדת ומאושרת, ואנו נהנים מחיים שקטים ושלווים. יתר על כן, יש לי הזכות לשרת כמבשר בשירות מורחב, ואני עוזר לאחרים למצוא את שלום אלוהים.
[תמונה בעמוד 9]
לימוד המקרא עזר לסלבדור למצוא שלום