המקרא – האם נכתב בהשראת אלוהים?
1, 2. מדוע רבים מכבדים את המקרא, ומה טענו כותביו?
האנציקלופדיה בריטניקה החדשה מתארת את המקרא כ”קובץ הספרים שלכל הדעות היתה לו ההשפעה הרבה ביותר בתולדות האנושות”. רבים מוקירים מאוד את המקרא בשל עתיקותו, שכן חלקים ממנו נכתבו לפני 500,3 שנה. ברם, העצות המעשיות, העדכניות, שהוא אוצר בתוכו מהוות את אחת הסיבות העיקריות לכך שתפוצתו של המקרא (בשלימותו או בחלקו) נאמדת בארבעה מיליארד עותקים ביותר מאלפיים שפות, עובדה המכתירה אותו כרב־המכר העולמי בכל הזמנים.
2 מלבד גורמים אלה, המעוררים יחס־כבוד למקרא, ישנו היבט נוסף שתרם להשפעתו ולקסמו במהלך הדורות – הטענה שהוא מהווה התגלות מאת האל העליון. משה, שכתב את חמשת חומשי תורה, העלה על הכתב את כל אשר אמר לו אלוהים, כולל תיאור הבריאה, המבול שבימי נוח, תולדות אברהם וכן הקשר שהיה לו עצמו עם אלוהים (שמות כ״ד:3, 4). ודוד המלך אמר: ”רוח יהוה דיבר בי, ומילתו על לשוני” (שמואל ב׳. כ״ג:2). אחרים מכותבי המקרא השמיעו אף הם הצהרות דומות בדבר הנחייה אלוהית. כל קובץ הספרים הזה מכיל את הסברו של אלוהים על ההיסטוריה – משמעותה האמיתית, פירושה ומה יעלה בסופה. כל אחד מכותבי המקרא הרבים – מלכים, פועלים, כוהנים ואחרים – שימשו כמזכירים אשר תיעדו את מחשבותיו של אלוהים, מחברו של המקרא, שגם ערֵב להבטחות שבו.
3. מה מראה שהאמונה באלוהים והאמונה במדע אינן נוגדות זו את זו?
3 מאחר שהמקרא מצהיר כי מחברו הוא אלוהים, אפשר שלגבי רבים השאלה החשובה ביותר מתייחסת לעצם קיומו. רבים שוללים את קיום אלוהים מכל וכל. אחרים, שהתרשמו שכל האנשים המשכילים דוחים את רעיון קיומו של אלוהים ואת האמונה במקרא, שואלים: ”מדוע אין המדענים מאמינים באלוהים?” אך, האם רושם זה נכון? מאמר בכתב־העת המדען החדש (New Scientist) ציין כי ”הדעה שמדענים הם בדרך־כלל חסרי־אמונה... היא השקפה מוטעית לחלוטין”.2 אותו מאמר מדווח, שסקרים שהתקיימו באקראי באוניברסיטאות, במוסדות־מחקר ובמעבדות תעשייתיות העלו כי ”שמונה מכל עשרה מדענים דוגלים באמונה דתית כלשהי או מסכימים לעקרונות ’בלתי מדעיים’”. אין זה מדויק, אפוא, לומר שהאמונה אינה עולה בקנה אחד עם המדע או עם ציבור המדענים. (ראה התיבה ”האבולוציה – האומנם עובדה?”.)
היש ראיה לכך שנכתב בהשראת אלוהים?
4. אילו אמיתות מדעיות נזכרו במקרא לפני אלפי שנים?
4 כאשר אדם מגיע למסקנה שקיימת עדות משכנעת לקיומו של בורא, עדיין נשאלת השאלה אם אלוהים האציל מרוחו על אנשים להעלות את מחשבותיו ומטרתו על הכתב. יש טעמים רבים להיות בטוחים שהדבר אומנם כך, ואחד מהם הוא דיוקו המדעי. (ראה התיבה ”’בראשית ברא אלוהים...’”.) למשל, לפני יותר מ־000,3 שנה אמר איוב על אלוהים, ”תולה ארץ על בלימה”, כלומר, על מאומה (איוב כ״ו:7). לפני כ־700,2 שנה, הצהיר הנביא ישעיהו שאלוהים ”יושב על חוּג הארץ” (ישעיהו מ׳:22). כיצד יכלו איוב או ישעיהו לדעת את האמת המדעית הבסיסית, שכדור־הארץ מרחף בחלל ושהוא עגול? עובדות אלה, הידועות כיום היטב, נכתבו בתקופה בה לא היו הן מקובלות כלל. האין ההסבר המתקבל ביותר על הדעת הוא שאלוהים חשף זאת בפניהם?
5, 6. אילו התגשמויות של נבואות מהוות ראיה לכך שכותבי המקרא כתבו אותו בהשראת אלוהים?
5 הנבואות, המהוות בעצם היסטוריה שנכתבה טרם התרחשותה, הן אולי ההוכחה העיקרית לטענת המקרא כי נכתב בהשראה אלוהית. למשל, הנביא ישעיהו לא רק ניבא שירושלים תיחרב בידי הבבלים ושהעם יילקח בשבי, אלא גם שבבוא העת יכבוש כורש, המצביא הפרסי, את בבל וישחרר את היהודים משביָים (ישעיהו י״ג:17–19; מ״ד:27 עד מ״ה:1). היכול אתה לחשוב על דרך כלשהי, מלבד השראה אלוהית, בה יכול היה ישעיהו לנבא מאתיים שנה מראש על הולדת כורש, על שמו ומה בדיוק יעשה? (ראה התיבה ”אלוהים – ’מגלה סודות’ באמצעות נבואות”.)
6 כמה מן הנבואות הראויות לציון במיוחד נכתבו בידי דניאל, נביא אשר חי במאה השישית לפה״ס. לא זו בלבד שניבא על נפילת בבל בידי המדים והפרסים, אלא גם חזה מראש מאורעות שנועדו להתרחש בעתיד הרחוק, הרבה מעבר לתקופתו. למשל, בפרקים ז׳ ו־ח׳ ניבא דניאל על עלייתה של יוון כמעצמה עולמית בהנהגת אלכסנדר הגדול (336–323 לפה״ס), התחלקותה של מעצמה זו בין ארבעת מצביאיו לאחר שמת בדמי־ימיו, ועלייתה של האימפריה הרומית, על כוחה הצבאי האדיר (במאה הראשונה לפה״ס) (דניאל ז׳:6; ח׳:21, 22). כל המאורעות הללו הם עתה עובדות היסטוריות שאין להכחישן.
7, 8. (א) איזו טענה השמיעו מבקרים בנוגע לנבואות המקרא? (ב) מה מוכיח שהטענה ביחס להונאה איננה מבוססת?
7 מאחר שנבואות המקרא התגשמו באורח כה מוחשי ומדויק, הכריזו המבקרים כי הן מהוות מעשה־הונאה, היינו, שהן נכתבו לאחר ההתרחשות במסווה של נבואה. אך, כיצד ניתן לטעון בהיגיון שכוהנים, שלא מחקו מן הכתוב אפילו גינויים קשים שנכתבו נגדם, יעזו להמציא נבואה? יתרה מזאת, מדוע ימציאו נבואות שיכילו את דברי־ההוקעה הקשים ביותר נגד עצמם? (ישעיהו נ״ו:10, 11; ירמיהו ח׳:10; צפניה ג׳:4) מלבד זאת, כיצד יכול היה עם שלם של אנשים יודעי קרוא־וכתוב, אשר חונכו על ברכי המקרא כספרם הקדוש, ליפול קורבן לתעלול מעין זה? (דברים ו׳:4–9).
8 יתר על כן: כיצד יכולה היתה היעלמותן של תרבויות שלימות, כגון אדום ובבל, להיות נעוצה בהונאה, כשהדבר אירע בפועל לאחר שהושלם התנ״ך? (ישעיהו י״ג:20–22; ירמיהו מ״ט:17, 18) אפילו אם אדם טוען שנבואות אלה לא נכתבו בתקופת הנביאים, הן נכתבו ללא ספק לפני המאה השלישית לפה״ס, כיוון שאז כבר הופיעו בתרגום השבעים ליוונית. בנוסף לכך, מגילות ים־המלח (הכוללות חלקים מכל ספרי־הנבואה המקראיים) הן מן המאות השנייה והראשונה לפה״ס. כאמור, נבואות רבות התגשמו רק אחרי תאריכים אלה.
האם המקרא סותר את עצמו?
9–12. (א) מדוע טוענים רבים שהמקרא סותר את עצמו? (ב) כיצד ניתן ליישב כמה מן ”הסתירות”?
9 אך, יש שיתנגדו לכך ויאמרו: ’המקרא מלא סתירות ואי־התאמות’. לעתים קרובות, אנשים המשמיעים טענות כגון אלה לא טרחו לחקור בדבר אישית, אלא שמעו דוגמה אחת או שתיים מפי אחרים. ברם, ניתן ליישב בנקל את רובן המכריע של ה”סתירות” כביכול, אם נזכור שכותבי המקרא תימצתו את הנושא ותיארוהו במילים ספורות בלבד. דוגמה לכך מוצאים אנו בתיאור הבריאה. רבים שהשוו בין בראשית א׳:1, 3 לבראשית א׳:14–16, תמהו כיצד ייתכן שאלוהים ’עשה’ את המאורות ביום הבריאה הרביעי, בעוד שהאור – שנגה ללא ספק מאותם מאורות – הגיע אל הארץ כבר ביום הבריאה הראשון. במקרה הנידון, ויתר הכותב על הצורך בהסבר מפורט, בכך שברר בקפידה את המילים. שים לב, שבפסוקים 14–16 נאמר ”ויעש” לעומת ”ברא” בבראשית א׳:1, ו”מאורות” לעומת ”אור” בבראשית א׳:3. הדבר מורה על כך שביום הבריאה הרביעי החלו השמש והירח, שכבר היו קיימים, להיראות בבירור מבעד לאטמוספירה הסמיכה של כדור־הארץ.a
10 רשימות־יוחסין גרמו גם הן בלבול־מה. למשל, עזרא הסופר רשם עשרים־ושלושה שמות ברשימת־היוחסין הכהונתית שבדברי הימים א׳. ה׳:29–40, אך רק שש־עשרה שמות בתקופה המקבילה באילן־היוחסין שלו בעזרא ז׳:1–5. אין בכך משום חוסר־התאמה, אלא קיצור ענייני. יתרה מזו, מטרתו של הכותב שתיאר מאורע זה או אחר היא שקבעה אם יכלול, ישמיט, יבליט או ימעיט בחשיבותם של פרטים, דבר המסביר מדוע כותב אחר תיעד אותו מאורע באורח שונה. אין אלה סתירות, אלא תיאורים השונים באופיָים, המשקפים את נקודת־מבטו של הכותב ואת קהל־היַעד שלו.b
11 לא אחת ניתן ליישב אי־התאמות לכאורה תוך עיון בהקשר. למשל, השאלה ”מאין לקח קין את אשתו?” נשמעת לעתים כדי לחזק את הטענה שהמקרא לוקה בחוסר־עקביות. ההנחה היא, שלאדם וחוה היו רק שני בנים – קין והבל. הסתירה, כביכול, מופרכת כשמעיינים בהמשך. הכתוב בבראשית ה׳:4 מציין: ”ויהיו ימי אדם אחרי הולידוֹ את שת שמונה מאות שנה, ויולד בנים ובנות”. אם כן, קין נשא לאשה את אחת מאחיותיו, או אחיינית, דבר שעלה בקנה אחד עם מטרתו המקורית של אלוהים שהמין האנושי יתרבה (בראשית א׳:28).
12 יש, ללא ספק, פרטים רבים בהיסטוריה האנושית שלא תועדו כחלק מן המסמך שנכתב בהשראת אלוהים. אך, כל פרט חשוב – הן לאלה שקראוהו לראשונה והן לנו כיום – נכלל בו, בלא לעשותו מסורבל ובלתי־קריא.
הניתן להבינו רק בעזרת מלומדים?
13–15. (א) מדוע יש הסבורים שהמקרא קשה מדי להבנה? (ב) כיצד יודעים אנו שאלוהים התכוון שהמקרא, דברו הכתוב, יהיה מובן?
13 האם שאלת אי־פעם: ”מדוע יש כל־כך הרבה פירושים סותרים למקרא?” אנשים כנים רבים, השומעים בני־סמכא דתיים סותרים זה את זה, חשים בלבול ורפיון־ידיים. יש המגיעים לכלל מסקנה שהמקרא איננו ברור וסותר את עצמו. עקב כך, יש הנמנעים מלקרוא בו, בהאמינם שהוא קשה להבנה. אחרים, בהיתקלם בפירושים הדתיים השונים, נרתעים מלחקור את כתבי־הקודש לעומקם. רבים אומרים: ”לאחר שבני־סמכא למדו שנים כה רבות בסמינרים דתיים, איזה בסיס יש לי לפקפק במה שהם מורים?” אך, האם כך רואה אלוהים את הדברים?
14 כשנתן אלוהים את התורה לעם־ישראל, הוא לא ציין שהוא נותן להם מערכת מצוות, שניתן יהיה להבינה אך ורק באמצעות חכמים או תיאולוגים מלומדים. אלוהים הצהיר בפי משה בדברים ל׳:11, 14: ”כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלֵאת היא ממך ולא רחוקה היא. כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו”. לכל העם, ולא רק למנהיגים, נאמר: ”והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך, ושיננתם לבניך, ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך” (דברים ו׳:6, 7).c מצווֹת אלוהים, שהועלו כולן על הכתב, היו ברורות די־הצורך לעם בכללותו, לרבות ההורים והילדים.
15 כבר בימי ישעיהו, גינה אלוהים את מנהיגי־הדת על שנטלו על עצמם להוסיף על מצוות אלוהים ולפרשן. הנביא ישעיהו כתב: ”יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני, ולבו ריחק ממני, ותהי יראתם אותי מצוַות אנשים מלומדה” (ישעיהו כ״ט:13). הם עבדו את אלוהים על־פי מצוות בני־אדם, ולא על־פי מצוות אלוהים (דברים ד׳:2). ”מצוות אנשים”, כלומר פירושיהם וביאוריהם, הם שסתרו זה את זה, ולא דברי אלוהים. הדבר נכון גם כיום.
היש בסיס מקראי לתורה שבעל־פה?
16, 17. (א) מה מאמינים אנשים מסוימים בנוגע לתורה שבעל־פה? (ב) מה מציין המקרא בנוגע לתורה שבעל־פה?
16 יש המאמינים כי בנוסף ל”תורה שבכתב”, קיבל משה גם ”תורה שבעל־פה”. על־פי אמונה זו, אלוהים הורה למשה שלא להעלות על הכתב מצוות מסוימות, אלא למסרן מדור לדור, כך שיישמרו רק דרך מסורת המועברת בעל־פה. (ראה התיבה ”האם ’שבעים פנים’ לתורה?”.) אך, המסמך המקראי מעיד בבירור שמשה מעולם לא נצטווה למסור תורה שבעל־פה. בשמות כ״ד:3, 4 נאמר: ”ויבוא משה ויספר לעם את כל דברי יהוה ואת כל המשפטים, ויען כל העם קול אחד ויאמרו: ’כל הדברים אשר דיבר יהוה נעשה’”. ומייד אחר־כך נאמר: ”ויכתוב משה את כל דברי יהוה”. יתרה מזו, הכתוב בשמות ל״ד:27 אומר: ”ויאמר יהוה אל משה: ’כתוב לך את הדברים האלה, כי על־פי הדברים האלה כרתי איתך ברית ואת ישראל’”. אם כן, בברית שכרת יהוה עִם ישראל לא היה מקום לתורה שנמסרה בעל־פה. (ראה התיבה ”היכן היתה התורה שבעל־פה...”.) אין המקרא מזכיר כלל את קיומה של תורה שבעל־פה.d חשוב מזה, דברים הכלולים בה מהווים סתירה לכתוב במקרא, ובכך מחזקים את הרושם המוטעה שהמקרא כאילו סותר את עצמו. (ראה התיבה ”המוות, הנפש והנשמה – מה הם?”.) אך, בני־האדם הם האחראים לבלבול שנוצר כתוצאה מכך, ולא אלוהים (ישעיהו כ״ט:13). (ראה התיבה ”גילוי כבוד לשם אלוהים”.)
17 בניגוד לפירושיהם הסותרים של בני־אנוש, המקרא עצמו ברור וראוי לאמון. אלוהים סיפק עבורנו בתוך המקרא עצמו שפע ראיות לכך שאותו עולם חדש שנחזה בישעיהו ב׳:2–4, שבו ישרור שלום, אינו חלום, אלא מציאות הממשמשת ובאה. אלוהים לבדו, שהוא אלוהי המקרא והנבואות הכלולות בו, יביאנו לידי קיום.
a מן הראוי לציין, כי ששת ”ימי” הבריאה אינם כוללים את ההצהרה שבבראשית א׳:1, המתייחסת לבריאת הגרמים השמימיים. יתרה מזו, המילה ”יום” מותירה מקום לאפשרות שהמאורעות המתוארים בבראשית א׳:3–31 התחוללו במרוצת שש ’תקופות־זמן’ שארכו אלפי שנים כל אחת. (השווה בראשית ב׳:4.)
b קרא, למשל, את המאמר ”האם יש סתירות במקרא?”
c שאלות קשות בעניינים משפטיים טופלו על־ידי מנגנון משפטי מוגדר (דברים י״ז:8–11). בכל עניין חשוב אחר שהיה סתום, לא הופנה העם אל התורה שבעל־פה, אלא אל האורים והתומים שבידי הכוהנים, כדי לקבל את תשובתו של אלוהים בנידון (שמות כ״ח:30; ויקרא ח׳:8; במדבר כ״ז:18–21; דברים ל״ג:8–10).
d יש הרואים בכתוב בדברים י״ז:8–11 רמז לְתורה שנמסרה על־פה בהשראת אלוהים. אך, כשם שצויין בהערה לסעיף 14, קטע זה דן אך ורק בהליכים משפטיים של מקרים שהצריכו דיון משפטי. שים לב, שלא מדובר בשאלה, אם מנהגים או מסורות הועברו במשך דורות רבים. אין ספק, שהיו מסורות שהועברו לגבי האופן שבו יש לקיים היבטים מסוימים של התורה. אך, העובדה שמסורת קיימת תקופה ארוכה אינה מוכיחה כשלעצמה כי מקורה באלוהים. למשל, תן דעתך למסורת שהתפתחה בקשר עם נחש־הנחושת (במדבר כ״א:8, 9; מלכים ב׳. י״ח:4).