פרק י״ג
הוא למד מטעויותיו
1, 2. (א) לאיזו מצוקה נקלעו באשמת יונה הוא והמלחים שהיו אתו בספינה? (ב) כיצד יכול סיפורו של יונה להועיל לנו?
יונה קיווה בכל מאודו שהקולות הנוראיים ישתתקו. לא הייתה זו רק הרוח הפראית ששרקה בין חבלי הספינה, ולא היו אלה רק הגלים האדירים שחבטו בעוצמה בדופנותיה וגרמו לכל קורה וקורה להשמיע קולות חריקה עזים. קשות יותר מנשוא היו זעקותיהם של המלחים, רב החובל וצוותו, שנאבקו להציל את הספינה מאובדן. יונה היה בטוח שאותם גברים עומדים למות — והכול באשמתו!
2 כיצד נקלע יונה למצב נואש זה? הוא טעה טעות חמורה ופגע ביחסיו עם יהוה אלוהיו. מה עשה בדיוק? האם המצב היה חסר תקנה? נוכל ללמוד רבות מן התשובות לשאלות אלו. למשל, סיפורו של יונה עוזר לנו לראות שגם אנשים בעלי אמונה אמיתית עלולים לסטות מהדרך, ושביכולתם לכפר על משגיהם.
נביא מהגליל
3–5. (א) במה נוטים להתמקד כשחושבים על יונה? (ב) מה ידוע לנו על הרקע של יונה? (ראה גם הערת שוליים.) (ג) מדוע שירותו של יונה כנביא לא היה קל או נעים?
3 כשחושבים על יונה, הנטייה היא בדרך כלל להתמקד בחולשותיו ולהיזכר בפעמים שבהן נהג בחוסר צייתנות או אף בעקשנות. אבל היו לו גם מעלות רבות. כזכור, יונה נבחר לשרת כנביאו של יהוה אלוהים. יהוה לא היה בוחר בו לשאת באחריות כה חשובה אילו היה לא־נאמן או מרושע.
למרות חולשותיו היו ליונה מעלות רבות
4 המקרא מגלה לנו מעט פרטים על הרקע של יונה. (קרא מלכים ב׳. י״ד:25.) יונה היה מגת הַחֵפֶר, ששכנה במרחק ארבעה קילומטרים בלבד מנצרת — העיר שבה גדל ישוע המשיח כשמונה מאות שנה מאוחר יותר.a הוא שירת כנביא בימי שלטונו של המלך ירבעם השני על ממלכת ישראל בת עשרת השבטים. ימיו של אליהו חלפו להם זה מכבר ויורשו אלישע מת בימי מלכות אביו של ירבעם. יהוה השתמש בנביאים הללו כדי למגר את עבודת הבעל, אך ממלכת ישראל שוב סטתה במזיד מדרך הישר. הארץ הייתה נתונה כעת להשפעתו של מלך אשר ’עשה את הרע בעיני יהוה’ (מל״ב י״ד:24). לכן שירותו של יונה ודאי לא היה קל או נעים, אבל הוא מילא אותו נאמנה.
5 אולם יום אחד חלה תפנית דרמטית בחייו של יונה. יהוה הטיל עליו משימה שנראתה לו קשה ביותר. מה ביקש ממנו לעשות?
”קום, לך אל נינווה”
6. איזו שליחות הטיל יהוה על יונה, ומאילו סיבות אפשריות נרתע ממנה?
6 יהוה אמר ליונה: ”קום, לך אל נינווה העיר הגדולה, וקרא עליה כי עלתה רעתם לפניי” (יונה א׳:2). אין זה קשה להבין מדוע נרתע הנביא משליחות זו. נינווה שכנה כ־800 קילומטר מזרחה, והמסע לשם דרך היבשה עשוי היה לארוך כחודש ימים ברגל. ברם, ייתכן שהקשיים הכרוכים במסע כזה נראו לו החלק הקל במשימה. בנינווה היה על יונה למסור את משפטו של יהוה על האשורים, שהיו ידועים לשמצה בשל אלימותם ואכזריותם. אם עמו של אלוהים גילה היענות מועטה מאוד לדבריו של יונה, לאיזו תגובה יוכל לצפות מאותם נוכרים עובדי אלילים? מה יעלה בגורלו של אותו משרת יהוה בודד בנינווה רחבת הידיים, אשר לימים כונתה ”עיר דמים”? (נחום ג׳:1, 7).
7, 8. (א) עד כמה נחוש היה יונה לחמוק מן המשימה שהטיל עליו יהוה? (ב) מדוע אל לנו לשפוט את יונה כפחדן?
7 סביר מאוד להניח שמחשבות אלו חלפו במוחו של יונה, אם כי לא ניתן לקבוע זאת בוודאות. אך אנו כן יודעים שהוא ברח. יהוה הורה לו ללכת מזרחה ויונה פנה מערבה, הרחק ככל האפשר. הוא ירד לחוף ימה של יפו, שם מצא אונייה שמגמת פניה תרשיש. יש חוקרים הטוענים כי תרשיש הייתה בספרד. אם זה נכון, הרי שיונה התעתד להרחיק עד כ־500,3 קילומטר מנינווה. מסע כזה לצדו השני של הים הגדול יכול היה לארוך שנה תמימה. עד כדי כך נחוש היה יונה לחמוק מן המשימה שהטיל עליו יהוה! (קרא יונה א׳:3).
8 האם יוצא מכך שיונה היה פחדן? אל לנו למהר לשפוט אותו. כפי שנראה בהמשך, הוא הוכיח אומץ לב יוצא מגדר הרגיל. אך בדומה לכולנו, יונה היה אדם לא־מושלם שנאבק בחולשות רבות (תהל׳ נ״א:7). מי מאתנו מעולם לא נתקף פחד?
9. כיצד אנו חשים לעיתים לגבי משימות שמטיל עלינו יהוה, ואיזו עובדה עלינו לזכור כשאנו חשים כך?
9 אולי נדמה לנו לפעמים שהדברים שאלוהים מבקש מאתנו קשים ואפילו בלתי אפשריים. ייתכן שאנו אף נרתעים מלבשר את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים, כנדרש מהמשיחיים (מתי כ״ד:14). אנו נוטים בנקל לשכוח את העובדה היסודית שציין ישוע: ”לאלוהים הכול אפשרי”, כלומר, בעזרת אלוהים אנו יכולים לציית לכל מצוותיו (מר׳ י׳:27). הואיל ועובדה זו חומקת לעיתים מזיכרוננו, קל לנו יותר להזדהות עם יונה. אולם מה היו השלכות מנוסתו?
יהוה מתקן את נביאו הסורר
10, 11. (א) מה אולי קיווה יונה בשעה שאוניית המשא יצאה מן הנמל? (ב) לאיזו סכנה נקלעו האונייה והמלחים?
10 נוכל לדמיין את יונה מתמקם בכלי השיט, ככל הנראה אוניית משא פיניקית. הוא הביט ברב החובל ובצוותו שעבדו במרץ כדי להכין את האונייה לקראת היציאה מן הנמל. ככל שהתרחק קו החוף ונעלם לו לאטו, אולי קיווה יונה שהנה עלה בידו להימלט מהסכנה שכה חרד מפניה. אבל לפתע השתנה מזג האוויר.
11 הים החל לסעור ולגעוש מעוצמת הרוחות ויצר גלים אימתניים שאפילו כלי שיט מודרניים היו מתגמדים לעומתם. אין ספק שתוך זמן קצר מאוד נראתה ספינת העץ קטנה ושברירית להחריד, אבודה בתוך הים רחב הידיים ומיטלטלת מעלה ומטה בינות לנחשולי הענק. האם באותה עת ידע יונה את מה שכתב מאוחר יותר, ש”יהוה הטיל רוח גדולה אל הים”? איננו יודעים. אך הוא ראה שהמלחים מתחילים לזעוק איש איש אל אלוהיו, וידע שמן האלילים האלה לא תצמח כל ישועה (וי׳ י״ט:4). בספרו נאמר ש”האונייה חישבה להישבר” (יונה א׳:4). וכיצד יוכל כעת יונה להתפלל לאל שמפניו ברח?
12. (א) מדוע אל לנו למהר לשפוט את יונה על כך שנרדם בשעה שהתחוללה הסערה? (ראה גם הערת שוליים.) (ב) כיצד גילה יהוה בשל מי הרעה?
12 יונה חש כי אין בכוחו לעזור וירד אל מתחת לסיפון האונייה. הוא מצא מקום לשכב בו ושקע בשינה עמוקה.b רב החובל מצא את יונה, העיר אותו והאיץ בו להתפלל לאלוהיו, כפי שעשו הכול. יורדי הים, שהיו משוכנעים שהסערה היא ממקור על־טבעי, החליטו להפיל גורלות כדי לראות בשל מי הרעה. לבו של יונה ודאי צנח בקרבו כאשר פסחו הגורלות על הכול בזה אחר זה. עד מהרה התבררה האמת. יהוה, אשר חולל את הסערה, כיוון את הגורלות לאדם אחד — ליונה! (קרא יונה א׳:5–7).
13. (א) על מה התוודה יונה בפני המלחים? (ב) מה הפציר יונה במלחים לעשות, ומדוע?
13 יונה סיפר הכול למלחים. הוא היה משרתו של האל הכול יכול, יהוה. זהו האל שמפניו ברח ושאותו הכעיס וכתוצאה מכך היו כולם בסכנה איומה. האנשים היו מבועתים; יונה יכול היה לראות את האימה ניבטת מעיניהם. הם שאלו אותו מה עליהם לעשות לו כדי להציל את הספינה ואת נפשם. מה השיב? ייתכן שיונה התחלחל מעצם המחשבה שהוא עומד לטבוע בים הקר והסוער. אך כיצד יוכל להניח לכל אותם אנשים למצוא כך את מותם ביודעו כי בכוחו להצילם? לכן הפציר בהם: ”שאוני והטילוני אל הים, וישתוק הים מעליכם; כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם” (יונה א׳:12).
14, 15. (א) כיצד נוכל לחקות את אמונתו האיתנה של יונה? (ב) כיצד הגיבו המלחים לבקשתו של יונה?
14 אלו בהחלט אינן מילותיו של אדם פחדן. עוז רוחו של יונה וההקרבה שגילה באותם רגעים קשים ודאי חיממו את לבו של יהוה. אמונתו האיתנה של יונה באה כאן לידי ביטוי. נוכל לחקות את אמונתו אם ניתן עדיפות לטובת הזולת על פני טובתנו אנו (יוח׳ י״ג:34, 35). כאשר אנו שמים לב שאדם שרוי בצורך כלשהו — פיזי, רגשי או רוחני — האם אנו מקריבים מעצמנו למענו? עד כמה אנו משמחים את יהוה בעשותנו כן!
15 ייתכן כי גם המלחים התרשמו מתגובתו, שכן בתחילה סירבו להיענות לבקשתו. הם עשו כל שביכולתם כדי להיחלץ מהסערה — אך לשווא. הסערה רק הלכה והתעצמה. לבסוף ראו כי לא נותרה בידם כל ברירה. הם קראו ליהוה, אלוהיו של יונה, וביקשו את רחמיו, ואחר כך נשאו את האיש והשליכו אותו אל הים (יונה א׳:13–15).
המלחים נענו לבקשתו של יונה והשליכו אותו אל הים
יונה מרוחם וניצל
16, 17. תאר מה אירע ליונה כאשר הושלך מהספינה. (ראה גם את האיורים.)
16 יונה צלל אל תוך הים הגועש. ייתכן כי נאבק להחזיק את ראשו מעל פני המים כשראה בין הגלים השוצפים את הספינה מתרחקת במהירות. אבל הנחשולים התנפצו עליו ומשכו אותו מטה אל המצולות. הוא הלך ושקע וחש כי אפסה כל תקווה.
17 מאוחר יותר תיאר יונה את מה שהרגיש ברגעים אלה. תמונות מחייו חלפו במהירות לנגד עיניו. הוא נמלא עצב על כי לא ישוב לראות את היכלו היפה של יהוה בירושלים. ניעורה בו התחושה שהוא שוקע אל תהומות הים, אל שורשי ההרים, והוא הרגיש את עשבי הים נכרכים סביבו. נדמה היה לו שהוא יורד אל בור שחת וכי שם יהיה קברו (קרא יונה ב׳:3–7).
18, 19. מה אירע ליונה במעמקי הים, איזה מין יצור בלע אותו, ומי כיוון את המאורעות? (ראה גם הערת שוליים.)
18 אך רגע! משהו נע בקרבתו — גוף כהה עצום ממדים, יצור חי שלפתע הגיח לעברו. לוע ענקית נפערה מולו והוא נשאב פנימה ונבלע!
”וימן יהוה דג גדול לבלוע את יונה”
19 יונה ודאי חשב שחייו הגיעו אל קצם. אך לתדהמתו הוא עדיין היה חי! הוא לא נמחץ ולא התעכל ואף לא נחנק. נשמת חיים נותרה באפו, אף שהיה כביכול בקברו. אט אט התמלא יונה תחושת התפעמות. ללא ספק היה זה יהוה אלוהיו אשר ’מינה דג גדול לבולעו’c (יונה א׳:17).
20. מה אנו למדים על יונה מן התפילה שנשא בתוך הדג הגדול?
20 הדקות חלפו והפכו לשעות. שם, באפלה הכבדה ביותר שידע מעודו, היה ליונה זמן לחשוב ולהתפלל ליהוה אלוהים. תפילתו, המובאת במלואה בספר יונה פרק ב׳, מגלה לנו רבות עליו. היא מראה שהיה לו ידע נרחב בכתבי־הקודש, שכן ציטט פעמים רבות מתהלים. היא גם חושפת תכונה מחממת לב: הכרת תודה. בסיום התפילה אמר יונה: ”ואני בקול תודה אזבחה לָךְ. אשר נדרתי אשלמה. ישועתה ליהוה” (יונה ב׳:10).
21. מה למד יונה בנושא הישועה, ואיזה לקח חשוב מן הראוי שנזכור?
21 במקום הכי לא־צפוי — ”במעֵי הדג” — למד יונה כי בידו של יהוה להושיע כל אחד, בכל מקום ובכל עת. אפילו שם מצא יהוה את משרתו המיוסר והצילו (יונה ב׳:1). רק יהוה יכול לשמור על אדם חי ובריא בבטנו של דג גדול במשך שלושה ימים ושלושה לילות. טוב נעשה אם נזכור שיהוה הוא ’האלוהים אשר נשמתנו בידו’ (דנ׳ ה׳:23). אנו חבים לו כל נשימה שאנו נושמים ואת עצם קיומנו. האם אנו אסירי תודה? האין אנו מחויבים אפוא לציית ליהוה?
22, 23. (א) כיצד הועמדה עד מהרה הכרת תודתו של יונה למבחן? (ב) מה נוכל ללמוד מיונה באשר לטעויות שאנו עושים?
22 מה באשר ליונה? האם למד לציית ליהוה כביטוי להכרת תודה מצדו? כן. לאחר שלושה ימים ושלושה לילות הביא הדג את יונה היישר אל החוף ו’הקיאו אל היבשה’ (יונה ב׳:11). תאר לעצמך: אחרי כל מה שקרה, יונה אפילו לא נאלץ לשחות אל החוף! כמובן, היה עליו למצוא את דרכו מן החוף ההוא, שמיקומו אינו ידוע. מכל מקום, עד מהרה הועמדה הכרת תודתו למבחן. ביונה ג׳:1, 2 נאמר: ”ויהי דבר יהוה אל יונה שנית לאמור: ’קום, לך אל נינווה העיר הגדולה, וקרא אליה את הקריאה אשר אנוכי דובר אליך’”. מה יעשה יונה?
23 יונה לא היסס. אנו קוראים: ”ויקום יונה וילך אל נינווה כדבר יהוה” (יונה ג׳:3). כן, הוא ציית. אין ספק כי למד מטעויותיו. גם בכך עלינו לחקות את אמונתו. כולנו חוטאים וכולנו עושים טעויות (רומ׳ ג׳:23). אבל האם אנו אומרים נואש, או האם אנו לומדים מטעויותינו וגומרים אומר לשרת את אלוהים בצייתנות?
24, 25. (א) לאיזה גמול זכה לבסוף יונה עוד בחייו? (ב) אילו ברכות צפויות ליונה בעתיד?
24 האם גמל יהוה ליונה על צייתנותו? בהחלט. קודם כול, ליונה נודע בסופו של דבר שהמלחים ניצלו. מייד לאחר מעשה ההקרבה מצדו שככה הסערה, והמלחים ’יראו יראה גדולה את יהוה’, וזבחו לו זבח ולא לאלילי הכזב שלהם (יונה א׳:15, 16).
25 יונה זכה לגמול גדול בהרבה שנים רבות לאחר מכן. ימי שהותו בתוך הדג הענק שימשו בידי ישוע כמשל נבואי לימי שהותו שלו בקבר, או בשאול. (קרא מתי י״ב:38–40.) עד כמה יתרגש יונה כאשר ילמד על ברכה זו לאחר שיקום לתחייה עלי אדמות! (יוח׳ ה׳:28, 29) יהוה רוצה לברך גם אותך. האם גם אתה תלמד מטעויותיך ותנהג בצייתנות ובחוסר אנוכיות?
a העובדה שיונה בא מעיר גלילית ראויה לציון, כיוון שבהתייחסם לישוע אמרו הפרושים ביהירות: ”חקור וראה שלא יקום נביא מן הגליל” (יוח׳ ז׳:52). לדברי מתרגמים וחוקרים רבים, הפרושים בעצם העלו טענה גורפת שבגליל, אשר נחשב לאזור קטן חשיבות, מעולם לא קם ולעולם לא יוכל לקום נביא. אם כך הדבר, הרי שהם התעלמו מההיסטוריה ומהנבואות (יש׳ ח׳:23 עד ט׳:1).
b תרגום השבעים מבליט את עומק שנתו של יונה ומוסיף כי הוא נחר. עם זאת, בל נמהר להסיק שהיה זה אות לאדישות מצד יונה. יש לזכור שהרצון לישון משתלט לעיתים על אדם שרוחו נכאה. בשעותיו הקשות של ישוע בגן גת שמנים נרדמו פטרוס, יעקב ויוחנן, ”שכן היו תשושים מרוב צער” (לוקס כ״ב:45).
c המילה ”דג” תורגמה ליוונית בתרגום השבעים כ”מפלצת ים” או ”דג ענק”. אומנם אין כל דרך לקבוע איזה יצור ימי היה זה, אך מעניין לציין כי בים התיכון נצפו כרישים הגדולים דיים לבלוע אדם בשלמותו. במקומות אחרים ישנם כרישים גדולים בהרבה; הכריש הלווייתני יכול להגיע לאורך של 15 מטר ואף יותר!