”עימדו על המשמר”
”עימדו על המשמר והתמידו בתפילה, למען לא תבואו לידי ניסיון.” – מתי כ״ו:41, ע״ח.
1, 2. (א) מה היה הרקע למלים שאמר ישוע לתלמידיו, ”עימדו על המשמר”? (ב) אך מה היתה תגובת השליחים?
באילו נסיבות נאמרו מלים אלה? היה זה במועד המכריע ביותר בחייו של ישוע – בערב הסגרתו, מאסרו, משפטו והוצאתו להורג. יום זה נועד להיות היום החשוב ביותר בכל תולדות אנוש. המאורעות שעמדו להתחולל נועדו להביא לישועת האנושות כולה. באותו יום הקריב המשיח את חייו כקרבן. בהיותו נאמן לתפקידו עד הסוף, יכול היה לומר לאביו שבשמים בעת גסיסתו: ”נשלם” – יוחנן י״ט:30.
2 אך, מה עשו שליחיו של ישוע בעת שאמר להם מלים אלה? היה זה זמן קצר לאחר שהשתתפו בסעודת־הערב, שנועדה לשמש אזכרה למותו. אף־על־פי שלא הבינו את מלוא משמעות המאורע, ידעו שהמעמד רציני ביותר. בכל זאת, כאשר התפלל לאחר־מכן בגן גת־שמנים, שקעו הם התרדמה! הוא אמר להם: ”נפשי מרה לי עד מוות. הישארו פה והיו ערים אתי.” אך, הוא חזר ומצאם מנמנמים, לא פעם אחת, כי אם שלוש פעמים. הפעם השלישית קרא ואמר להם: ”בעת כזאת אתם ישנים ונחים? הנה קרבה השעה!” באותו רגע סבבוהו אויביו! – מתי כ״ו:36–47, ע״ח.
3. (א) מדוע זוהי העת החשובה ביותר להישאר ערים? (ב) מדוע יהיה זה הרה־אסון לא להיענות לחזון־יוחנן ט״ז:15?
3 כיום ניצבים אנו על סף מאורע מכריע אחר בתולדות האנושות – ”הצרה הגדולה” שתגיע לשיאה ב”מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות” בהר־מגידון. (דניאל י״ב:1; חזון־יוחנן ז׳:14; ט״ז:14, 16) אין מועד טוב מזה לעמידה על המשמר! ובכל זאת, הנבואה המתארת את המלחמה הממשמשת ובאה מזהירה, שעלולים להיות אנשים שלא יישארו ערים. אזהרה זו מוזכרת ממש בין ”מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות” לבין ”הר־מגידון”. המשיח עצמו הוא המשמיע את האזהרה: ”הנני בא כגנב. אשרי השוקד ושומר את בגדיו, פן יילך ערום ויראו את ערוותו.” חיוני, איפוא, שאלה המשרתים את אלהים ככהנים, וכן ה”המון רב”, יישמרו שלא לאבד את ’הבגדים’ המזהים אותם. ומה מזהה אותם כיום כעובדי אלהים? אין זו אלא פעילותם המסורה והנלהבת – שיחותיהם עם אנשים בבתיהם ובמקומות ציבוריים. וכן יישום העקרונות המשיחיים הנעלים, שעליהם אנו ממליצים בפני אחרים. חרפה תיפול על עובד אלהים שיירדם מבחינה רוחנית. תופשט ממנו זהותו כעד של אל־האמת. הדבר יהא הרה־אסון ערב ”מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות”. – חזון־יוחנן ט״ז:14–16.
הילחם בנמנום הרוחני
4. מהו האיום העיקרי על המצב העולמי כיום?
4 מעולם לא היה המצב על כדור־הארץ כה מסוכן. אין המנהיגים הפוליטיים מכחישים עובדה זו. אנרכיה ואלימות מתפשטים במהירות ברחבי תבל. אפילו מנקודת־המבט של העולם, סדר־הדברים הנוכחי הולך ומתדרדר, ונמצא בכנסת השמדה בעתיד הנראה־לעין. אך, מה מצבו מנקודת־הראות של אלהים? יהוה מכריז שהוא יכתת אותו למכיתות, כשהוא בשיא עוצמתו. (דניאל ב׳:44, 45) צריך שהדבר יתרחש במהרה, שכן מצב־העניינים בעידן זה של פשע וטרור מחמיר בקצב מסחרר.
5. מה הדגיש ישוע בדברו על ”סיום סדר הדברים”? (ע״ח)
5 המשיח התנבא בצורה ברורה על ימינו. בנבואותיו הדגיש שוב ושוב את הצורך להישאר ערים. הנה כמה מאימרותיו, כפי שנרשמו בקטעים שונים:
”על־כן עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם.” – מתי כ״ד:42, ע״ח.
”היו מוכנים גם אתם, כי בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן־האדם.” – מתי כ״ד:44.
”לכן עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים את היום, אף לא את השעה.” – מתי כ״ה:13.
”ואתם היזהרו; אמרתי לכם את הכל מראש.” – מרקוס י״ג:23.
”היזהרו, היו ערים, כי אינכם יודעים מתי יבוא בעל הבית.” – מרקוס י״ג:35.
”את אשר אני אומר לכם, אומר אני לכל, עימדו על המשמר!” – מרקוס י״ג:37.
”אשרי אותם העבדים אשר האדון בבואו ימצאם עומדים על המשמר!” – לוקס י״ב:37.
”היו מוכנים, כי בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן האדם.” לוקס י״ב:40.
”ויבוא עליכם היום ההוא פתאום; כי כמו פח יבוא על כל היושבים על־פני כל הארץ. לכן עימדו על המשמר.” – לוקס כ״א:34–36.
6. מה מדגיש ישוע בנוגע ל”אשר צריך להיות במהרה”?
6 יתר על כן: בחזון האחרון שלו בנוגע ל”אשר צריך להיות במהרה,” מדגיש שוב המשיח את בואו הפתאומי:
”אבוא אליך מהר . . . אני בא מהר. החזק במה שיש לך.” – חזון־יוחנן ב׳:16; ג׳:11.
”הנני בא מהר. . . . כן, אני בא מהר.” (חזון־יוחנן כ״ב:7, 20)
בתגובה לביטויים אחרונים אלה, ודאי שכל אחד מאיתנו יצטרף לשליח יוחנן באמרו: ”אמן, בוא נא!”
7. מדוע עלינו להמשיך לגלות עירנות?
7 אין לטעות בכך! העולם מתקרב במהירות לקיצו, שנחזה מראש. הוא כבר אחוז בייסורי הגסיסה שלו. עובדה ידועה היא, שרבות מן הערים הגדולות הולכות וגוועות. אך, יהוה ישים קץ למצוקתן, בטרם ימותו את מותן הטבעי. עלינו להישאר, איפוא, ערים ומוכנים ליום הגדול, שכה רבים מנביאי יהוה תיארוהו. – ישעיהו ב׳:12, 17; ירמיהו ל׳:7; יואל ב׳:11; עמוס ה׳:18–20.
8. (א) מדוע עלינו ’לחכות’ ליום יהוה? (צפניה ב׳:3) (ב) איזה מצב באומות המאוחדות דורש מאיתנו לעמוד על המשמר?
8 הנביא צפניה, שהיה משושלת דוד, הכריז:
”’לכן חכו לי,’ נאום יהוה, ’ליום קומי לעד, כי משפטי לאסוף גויים, לקבצי ממלכות, לשפוך עליהם זעמי, כל חרון אפי; כי באש קנאתי תיאכל כל הארץ.’” (צפניה ג׳:8)
יום ’חרון אפו’ של יהוה מתקרב באורח מסוכן. נבואתו הגדולה של המשיח על ”סיום סדר־הדברים” התגשמה באופן ראוי־לציון במאה העשרים שלנו, מאז 1914. אנו רואים בבירור את היסודות הצבאיים של ה”שיקוץ” – אירגון האומות המאוחדות, כשהם מתכוננים להכריז השמדה על הנצרות. אין הכוחות הסוציאליסטיים מסתירים את שנאתם לדת – ”האופיום של ההמונים” הם מכנים אותה. אל נא תטעו! במועד שקבע אלהים לעצמו, תכוון החיה האדומה – האומות המאוחדות – את ’קרניה’ כנגד המעצמה העולמית של דת־הכזב, המחללת הוותיקה של שם אלהים, כדי להחריבה ולהשמידה. – מתי כ״ד:15; י״ז:3–6, 16.
9. מדוע תהיה ”הצרה הגדולה” תקופה של מבחן־אמונה למשרתי אלהים שעל הארץ?
9 אין ספק, ש”הצרה הגדולה” תהווה תקופה של מבחן־אמונה למשרתי אלהים שעל הארץ. זאת, משום ש’עשר הקרניים’ יערכו מלחמה גם נגד המשיח, שהוא ”אדון האדונים ומלך המלכים” הארציים. (חזון־יוחנן י״ז:14) הכוחות הארציים לא יוכלו לפגוע בו בשמים. לפיכך, את מי יתקיפו, אם לא את נציגיו הנאמנים שעל הארץ, ובמיוחד את שארית העדים המשוחים של יהוה? אך, הדבר לא יצליח בידם! ”השה ינצח אותם. . . . ואתו גם הקרואים ונבחרים ונאמנים.” חזון־יוחנן י״ט:11–21 מביא פרטים לגבי נצחונו של ”מלך המלכים ואדון האדונים” על הכוחות הפוליטיים הארציים.
הפרשים רוכבים
10. מדוע נוכל להיות סמוכים ובטוחים שהמשיח ינצח למעננו?
10 המנצח האדיר יילחם ב”הר־מגידון” מן השמים. השליח יוחנן ראהו בחזון רוכב על סוס לבן, והיושב עליו נקרא נאמן ואמיתי; בצדק הוא שופט ולוחם.” תוצאות המלחמה הזאת יביאו ברכה לשוחרי הצדק. (חזון־יוחנן י״ט:11) מוקדם יותר תיאר יוחנן חזון אחר על אותו רוכב, בזו הלשון: ”ראיתי והנה סוס לבן, והיושב עליו נושא קשת ; עטרת ניתנה לו והוא יצא מנצח ולמען ינצח.” (חזון־יוחנן ו׳:2) החזון מתאר כאן את המשיח הנוטל את רסן השלטון, לא כתינוק חסר־אונים באבוס, או כגופה חסרת־חיים על עמוד־הוקעה, אלא בתור הלוחם האדיר ביותר שנלחם אי־פעם בשדה־הקרב. (חזון־יוחנן י״א:15; מתי כ״ה:31) אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים בכך ש”מלך המלכים” אכן ינצח למעננו.
11. (א) מדוע לא מדובר בחזון־יוחנן ו׳ על נצחון שאר הרוכבים? (ב) מה ביצע הרוכב על הסוס ה”אדום כאש”, וממתי?
11 אך, בחזון נראים רוכבים אחרים. לא מוזכר כלל שהם מנצחים, אלא שהאנושות כולה תהיה להם לקרבן. הניצחון שמור אך ורק לרוכב על הסוס הלבן, כיון שהצדק ינצח עימו. אך, מה אמר יוחנן על הרוכבים האחרים? ”סוס אחר יצא, אדום כאש. ליושב עליו ניתן להסיר את השלום מן הארץ כדי שיהרגו זה את זה; וחרב גדולה ניתנה לו.” (חזון־יוחנן ו׳:4) כאן מתוארת מלחמת־אש, מלחמת־דמים, כמו זו שפרצה ב־1914 ושהסטוריונים כינוה בשם ”המלחמה הגדולה”. אך, כאשר החלה ”חרב גדולה” להתנופף במלחמת־העולם השנייה הרת־השואה, מ־1939 עד 1945, היה ההרג גדול פי־ארבעה. והאלימות ממשיכה להתפשט ברחבי כדור־הארץ. לא היה כל שלום־אמת מאז 1914 ואילך, והסוס האדום ממשיך בדהרתו המחרידה. למרות שעדי־יהוה נייטרלים בכל הנוגע למלחמות, סבלו הם ישירות או בעקיפין מן האלימות, הרדיפות והקשיים, המתלווים על ’הסרת השלום מן הארץ’.
12. מה מסמל הפרש השלישי, תוך איזו השפעה על משרתי אלהים?
12 יונחן הבחין בעוד פרש הרוכב אל תוך החזון. ”והנה סוס שחור והיושב עליו מחזיק מאזניים בידו. ושמעתי כמו קול . . . אומר: ’קב חיטים בדינר ושלושה קבים שעורים בדינר, לשמן וליין אל תזיק.’” (חזון־יוחנן ו׳:5, 6) הרוכב השלישי מסמל רעב, ועל הרעב מתלווה קיצוב מזון, כמו בשעת מלחמה כללית. אפילו המצרכים החיוניים ביותר, החיטה והשעורים, אספקתם מועטה. העשירים מתחילים לחשוש שמא מותרותיהם, כגון ’השמן והיין,’ יילקחו מהם. פרש זה דוהר באורח הרסני ברחבי־תבל, מאז 1914. אינפלציה, מחירים מסחררים, המערכת הכספית הרעועה ומשבר האנרגיה, כולם כרוכים בדהרתו הפראית. אך, אל יירפו ידיהם של משרתי יהוה בגלל מנות־מזון קצובות, או קשיים כלכליים, שחובה עליהם לסבול מהם זמנית. הבה נזכור, שהורכב על הסוס הלבן מוביל בראש וכי ישים קץ למצוקות הללו.
13. מה מביא הפרש הרביעי, וכיצד משפיע הדבר על משרתי יהוה?
13 אך, מופיע פרש נוסף. וכך מתארו יוחנן: ”ראיתי והנה סוס ירקרק והיושב עליו שמו מוות, ושאול הלכה אחריו. וניתנה להם סמכות על רבע הארץ, להרוג בחרב וברעב ובמוות ועל־ידי חיות הארץ.” (חזון־יוחנן ו׳:8) היה זה אחרון הרוכבים, והוא מטיל אימה, כיון שהוא מביא מחלות קטלניות בכנפיו. הוא החל בפעולתו אחרי מלחמת־העולם הראשונה, כאשר קטל כעשרים מיליון איש בשפעת הספרדית ב־1918 – 1919. הסוס הזה עודנו ממשיך לדהור. על אף ההתקדמות הראויה־לשבח של מדע הרפואה, עדיין סובל המין האנושי ממגיפות שונות. השימוש בגלולות ובתרופות אחרות מרקיע שחקים. ובכל זאת ממשיכים התקפי־לב, מכות־שבץ, הסרטן, מחלות־מין ופגעים רבים לאין־ספור לגרום לרבים לרדת שאולה, אל הקבר המשותף של האנושות. השאול לא אומרת ”הון!” (די!), במיוחד ב”עת קץ” זאת. (משלי ל׳:15, 16) כבני־תמותה, הפגיעים למחלות, סובלים גם משרתי יהוה מדהרתו הקטלנית של הסוס הירקרק. אך, הם יודעים מה הסיבה למחלותיהם הגופניות, והם מוכנים לשאת זאת בשמחה, בידיעה שמלכות המשיח תחסל בקרוב את כל המגיפות האלה – כולל הרוכב ששמו ”מוות”. למרות שהם עלולים ליפול קרבן לשאול, הרי תחייתם בעולם החדש רק־הצדק מובטחת להם. – הושע י״ג:14; יוחנן ה׳:28, 29.
14. מדוע עלינו להיות אסירי־תודה על החזון הזה, ומה עליו לעוררנו לעשות?
14 רכיבת הפרשים הסמליים נראית כיום בבירור. מלחמות כלליות, חוסר־מזון, מגיפות והרג המוני הם עתה מנת־חלקה של האנושות כולה. אך, רק מי שרואה בעיני האמונה יכול להבחין בסוס הלבן, שעליו רוכב ”מלך המלכים” המנצח, יורה־הקשת המוכתר. כמה אסירי־תודה עלינו להיות על החזון מחזק־האמונה הזה! עליו לעוררנו להיות פעילים מאוד בנשיאת העדות על הדברים הללו. כך נהיה נאמנים לשליחות שהטיל עלינו יהוה, כדוגמת המשיח שנקרא ”העד האמיתי”. – חזון־יוחנן ג׳:14; י״ט:11.
אל תסטה מן הדרך!
15. מדוע נאמין לדבר אלהים במקום לדברי בני־אדם?
15 העולם איננו מאמין שקיצו קרוב. הוא היה רוצה להניא אותנו מלהאמין בכך. אך, למי מאמין אתה – לדבריהם או לדבר אלהים? שהרי הוא זה המבהיר לנו שאנו חיים במהלך ”אחרית הימים”. אפילו החימוש הגרעיני של ”אלוה מעוזים” – הנערץ על ”מלך הצפון” – לא יוכל לעמוד כנגד ”מלך המלכים”. דניאל י״א:38, 45.
16. איזו עצה נאה נתן פאולוס ברומיים י״ג:11, 12, וכיצד עלינו להגיב לה?
16 השליח פאולוס משיא עצה נבונה לכל מי שעלול לנמנם, באמרו:
”כי כבר עת להקיץ מן השינה, כי ישועתנו קרובה עתה מהיום אשר באנו להאמין. הלילה חלף, והיום קרב. לכן נסירה נא את מעשי החושך ונלבשה את כלי נשק האור.” (רומיים י״ג:11, 12, ד”ץ)
כלי נשק האור ידועים לנו היטב, שכן זכינו להשתמש בהם בהכרזת ”בשורה זו של המלכות” ברחבי תבל כולה, לעדות. – מתי כ״ד:14; אפסיים ו׳:11–17.
17. כיצד נוכל להימנע מ”מעשי החושך”?
17 אך, מה באשר ל”מעשי החושך”? אלה הם המעשים שיש בהם מרוח העולם, שאנשים חמרניים נהנים לבצעם, בלא להתחשב ברצון אלהים ובדרכו הנאורה. לפיכך, עלינו להימנע מהם. ”כמו ביום נתנהג נא כיאות, לא בהוללות ובשכרות, לא בזימה ופריצות, לא בריב וקנאה.” (רומיים י״ג:13) אלה הדברים העלולים להסתנן לחיינו המשיחיים ואל תוך הקילה, אם נרשה זאת. יש להישמר מפניהם. בארצות המפותחות מייחסים, בדרך־כלל, חשיבות רבה לבילויים ונופש ולדברים חומריים. במקומות רבים מתקצר שבוע העבודה והולך, ובמקביל לכך גדלה והולכת רדיפת התענוגות. על עובדי אלהים מופעל לחץ להידמות לעולם. הנעמוד באתגר ונגלה את הגישה המשיחית של הקרבה־עצמית?
18. כיצד תגן עלינו ההתרכזות בעניינים רוחניים?
18 אם אנו פעילים בשירות אלהים, וערים לשירות זה, לא יוותר לנו פנאי להסתבך ”בהוללות ובשכרות”, או ב”זימה ופריצות”. אהבתנו ליהוה ולשירותו, והצבתם במקום הראשון בחיינו, תהיה לנו למגן. (מתי ו׳:33) בחשבנו על עניינים רוחניים, ובטפחנו את פרי הרוח, נהיה ענווים ומתחשבים כלפי משפחותינו ואחינו. נימנע מ”ריב וקנאה”.
19, 20. (א) איזו דוגמא נאותה הציב לנו ישוע? (ב) מה התועלת שנפיק אם ניענה לרומיים י״ג:14?
19 השליח פאולוס מסכם את עצותיו, באמרו: ”ואל תדאגו לגוף במגמה להשביע את התאוות.” (רומיים י״ג:14) ישוע העמיד דוגמה נאה בכך! במהלך שליחותו על הארץ היה תמיד ער לזכות הנעלה שבביצוע רצון אלהים. מעולם לא סטה אפילו כהוא־זה משירותו המסור כמכריז שם אלהים ברבים. אפילו ביום בו עמד למות, גילה חוסר־אנוכיות והקרבה־עצמית, בנצלו כל רגע שנותר לו למתן הדכות לתלמידיו! (יוחנן פרקים י״ג עד י״ז) בהיותו על עמוד־ההוקעה, דחה לפני מותו את הסם שיכול היה לשכך את כאבו. הוא רצה לשמור על מלוא עירנות חושיו, כדי להיות נאמן עד הסוף. – מתי כ״ז:34.
20 הבה נשרת כולנו את אלהים כדוגמתו. (פטרוס א׳. ב׳:21; מתי ט״ז:24, 25) אם נעמיד בראש תכניותינו את הדברים הרוחניים, ולא הגשמיים, נוכל לשרת את יהוה בעירנות תמידית, כשם שעשה המשיח. הבה נמשיך, אם כן, לעמוד על המשמר, במלאותנו את חיינו בשירות המלכות עד לביצוע משפט אלהים. מה רב יהיה גמולנו!