ישוע חייו ושליחותו
ישוע — דמות שנויה במחלוקת
זמן קצר לאחר שהתארח בביתו של שמעון, פתח ישוע במסע־ההטפה השני שלו בגליל. בביקורו הקודם באותו איזור, התלוו אליו תלמידיו הראשונים, פטרוס, אנדרי, יעקב ויוחנן. אך, במסע זה הצטרפו אליו כל שנים־עשר השליחים, וכן מספר נשים. ביניהן היו מרים המגדלית ושושנה, וכמו־כן, יוחנה, אשתו של מנהל משק־ביתו של הורדוס.
ככל שגבר קצב שליחותו של ישוע, כן גברה המחלוקת ביחס לפעילותו. אל ישוע הובא אדם אחוז־שדים שהיה גם עיוור ואילם. כאשר ישוע ריפא אותו, ושיחרר אותו מהשפעת השדים, כך שיכול היה לראות ולדבר, נמלא ההמון התפעלות. הם החלו לומר: ”האם לא זה בן־דוד?”
אנשים הצטופפו בהמוניהם סביב הבית בו ישבו ישוע ותלמידיו, עד שאלה אפילו לא יכולים היו לאכול את ארוחתם. מלבד אלה אשר חשבו על היותו ”בן־דוד” המובטח, היו גם סופרים ופרושים אשר באו מירושלים הרחוקה כדי לפגוע בשמו הטוב. כאשר שמעו קרוביו של ישוע על התחדשות המהומה סביבו, הם יצאו לנסות לתפסו. מדוע?
אותה עת, לא האמינו עדיין אחיו של ישוע שהוא בן־האלהים. גם המהומות והמחלוקות הציבוריות שיצר בכל מקום, לא היו אופייניות כלל לאותו ישוע אשר הכירו כשגדל בנצרת. לכן, הסיקו שהוא סבל מהפרעה נפשית חמורה. מסקנתם היתה ש”יצא מדעתו”, לכן ניסו לתפסו ולהרחיקו משם.
בכל זאת, הראיות היו ברורות שישוע ריפא אדם אחוז־שדים. הסופרים והפרושים ידעו שלא ניתן היה להכחיש את אמיתות הדבר ואת הנסים האחרים שישוע חולל. לכן, כדי לפגוע באמינותו, אמרו לעם: ”זה איננו מגרש את השדים אלא בעזרת בעל־זבול, שר־השדים.”
בידעו את מחשבותיהם, קרא ישוע אליו את הפרושים והסופרים, ואמר להם: ”כל ממלכה המפולגת בתוך עצמה הרי שהיא נחרבת, וכל עיר או בית המפולגים בתוך עצמם לא יחזיקו מעמד. אם השטן מגרש את השטן, כי אז התפלג בתוך עצמו ואיך תעמוד ממלכתו?”
איזה היגיון מוחץ! מאחר שהפרושים טענו שאנשים מקרבם הם גירשו שדים, ישוע הוסיף לדבריו שאלה: ”ואם אני מגרש את השדים בעזרת בעל־זבול, בעזרת מי מגרשים אותם בניכם?” במלים אחרות, ניתן היה לייחס את טענתם נגד ישוע, באותה מידה גם אליהם. ישוע הזהיר אותם: ”אך, אם על־ידי רוח־אלהים אני מגרש את השדים, כי אז הגיעה אליכם מלכות האלהים.”
כדי להמחיש להם שגירוש השדים היווה ראיה לכך שניתנה לו סמכות גם על השטן, אמר ישוע: ”איך יוכל איש להיכנס לביתו של גיבור וליטול את כליו, אם לא יכפות תחילה את הגיבור? רק אחרי־כן יבוֹז את ביתו. מי שאיננו איתי נגדי הוא, ומי שאיננו אוסף איתי — מפזר.” ברור היה שהפרושים התנגדו לישוע, ובכך גילו ששימשו ככלים בשירות השטן. הם ניסו לפזר את בני־ישראל, ולהרחיקם מעליו.
עקב כך, הזהיר ישוע אותם מתנגדים שטניים ש”גידוף כלפי הרוח לא ייסלח.” הוא הסביר: ”כל המדבר דבר נגד בן־האדם ייסלח לו, אבל כל המדבר נגד רוח־הקודש לא ייסלח לו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא [העתיד לבוא].” אותם פרושים וסופרים היו אשמים בחטא שאין עליו כפרה, כשזקפו לזכות השטן את מה שרוח־קודשו של אלהים ביצעה בדרך פלא. מתי י״ב:22–32; מרקוס ג׳:19–30; יוחנן ז׳:5.
◆ כיצד שונה היה מסעו השני של ישוע בגליל מן הראשון?
◆ מדוע ניסו קרוביו של ישוע לתפסו?
◆ כיצד ניסו הפרושים לפגוע באמינותם של הנסים שביצע ישוע, וכיצד הפריך ישוע את טענתם?
◆ במה היו אשמים אותם פרושים, ומדוע?