ישוע — חייו ושליחותו
מקור האושר
במרוצת שירותו בגליל חולל ישוע נסים ועתה חזר עליהם ביהודה. למשל, הוא גירש מאדם שד שמנע ממנו לדבר. המוני הצופים השתוממו אך מבקריו העלו את אותה הטענה שהשמיעו מתנגדיו בגליל: ”בעזרת בעל זבול שר־השדים הוא מגרש את השדים”, הם טענו. אחרים רצו שישוע יספק הוכחות גדולות יותר באשר לזהותו, וניסו לפתותו בבקשם ממנו אות מהשמים.
ביודעו מה הם חושבים, השיב ישוע למבקריו ביהודה כשם שהשיב למתנגדיו בגליל. הוא ציין שכל ממלכה המפולגת בתוך עצמה תיפול. ”ואם גם השטן התפלג בתוך עצמו”, שאל, ”כיצד תעמוד ממלכתו?” הוא הצביע על המצב המסוכן של מבקריו באומרו: ”ואם באצבע אלהים מגרש אני את השדים, כי אז הגיעה אליכם [חלפה על פניכם, ע״ח] מלכות האלהים”.
על אלה שהיו עדים לנסים שביצע ישוע היה להגיב כפי שהגיבו, מאות שנים קודם לכן, אלה שראו את משה מחולל נס. הם קראו בהשתאות: ”אצבע אלהים היא!” היתה זו גם אצבע אלהים שחקקה את עשרת־הדברות על לוחות האבן. ו”אצבע אלהים” — רוח־קודשו, או כוחו הפעיל — היא שאפשרה לישוע לגרש שדים ולרפא את החולים. אכן, מלכות אלהים חלפה על פני אותם מותחי ביקורת, משום שישוע, המלך המיועד של מלכות אלהים, היה ממש שם, ביניהם.
או אז הסביר ישוע שכוחו לגרש שדים מהווה ראיה ליכולתו לגבור על השטן, ממש כשם שאדם חזק יותר בא ומכריע אדם חמוש היטב השומר על ביתו. הוא גם חזר על המשל שסיפר בגליל על הרוח הטמאה העוזבת אדם, אך כאשר אותו אדם אינו ממלא בדברים טובים את החלל שנוצר, חוזרת הרוח עם שבע רוחות אחרות, ומצבו נעשה גרוע משהיה קודם לכן.
בעודה שומעת את הדרכתיו, חשה אשה מתוך הקהל דחף לקרוא בקול: ”אשרי הבטן אשר נשאה אותך ואשרי השדיים שינקת מהם!” מאחר שמשאת נפשה של כל אשה יהודיה היתה להיות אם של נביא ובמיוחד אימו של המשיח, ניתן היה להבין מדוע התבטאה כך האשה. היא חשבה, כנראה, שמרים היתה יכולה להיות מאושרת במיוחד על היותה אמו של ישוע.
אולם, ישוע תיקן מיד את מחשבותיה בנוגע למקור האושר האמיתי. הוא השיב: ”ויותר נכון, אשרי השומעים את דבר־אלהים ושומרים אותו!” ישוע מעולם לא רמז שאימו ראויה לכבוד מיוחד, אלא לימד שאושר אמיתי נובע מכך שאדם משרת את אלהים בנאמנות, ולא מקשרי משפחה או מהישגים גשמיים כלשהם.
כשם שעשה בגליל, גם כאן גער ישוע באנשים שביקשו אות משמים. הוא אמר להם שלא ינתן להם כל אות מלבד אות יונה. יונה הפך לאות הן עקב שהותו שלושה ימים בבטן הדג, והן עקב הכרזתו האמיצה שבעקבותיה חזרו אנשי נינוה בתשובה. ”והנה”, אמר ישוע, ”גדול מיונה כאן!” בדומה לכך, מלכת־שבא השתוממה על חכמת שלמה. ”והנה”, הוסיף ישוע ואמר: ”גדול משלמה כאן!”
ישוע הסביר שכאשר אדם מדליק מנורה אין הוא שם אותה במקום נסתר או תחת כד אלא על כַּן כדי שהכל יוכלו לראות את האור. אפשר שרמז בכך שללמד אנשים עקשנים אלה שבקרב מאזיניו ולחולל לפניהם נסים, כמוהם כלהסתיר אורה של מנורה. עיניהם של אותם צופים לא היו פשוטות, או ממוקדות, לכן המטרה שמאחורי נסיו לא הושגה.
זה עתה גירש ישוע שד וגרם לאדם אילם לדבר. הדבר צריך היה להניע אנשים בעלי עין פשוטה או ממוקדת, להלל את המעשה הכביר הזה ולהכריז את החדשות הטובות! אולם, לא כך היה הדבר עם אותם אנשים ביקורתיים. ישוע סיכם, איפוא, באומרו: ”היזהר פן יחשך האור אשר בקרבך. לפיכך אם כל גופך אור הוא ואין בו שום חושך, אזי כולו יאיר כמו בהאיר לך המנורה בזהרה”. לוקס י״א:14–36; שמות ח׳:14, 15; ל״א:18; מתי י״ב:22, 28.
(מקור המאמר: 1988/8/15)
◆ מה היתה התגובה על כך שישוע ריפא את האיש?
◆ מהי ”אצבע אלהים”, וכיצד חלפה מלכות אלהים על פני מאזיני ישוע?
◆ מהו מקור האושר האמיתי?
◆ כיצד יכולה להיות לאדם עין פשוטה?