מצדה מדוע אירע הדבר?‏

‏”‏הוי אנשים גבורי־החיל!‏ הן מני־אז קיבלנו עלינו,‏ לבלתי עבוד את הרומאים,‏ וגם לא אדונים אחרים,‏ זולתי את אלהים לבדו.‏.‏.‏ עוד ידינו לא אסורות והן מחזיקות בשלח.‏.‏.‏ מות נמות בטרם נהיה עבדים לשונאינו,‏ ובני־חורין נישאר בעזבנו את ארצות החיים,‏ אנחנו,‏ נשינו ובנינו!‏”‏

במלים נואשות אלה האיץ אלעזר בן־יאיר במגיני מצדה,‏ לפי דברי ההיסטוריון יוסף בן־מתתיהו,‏ בן המאה הראשונה לספירה,‏ בספרו מלחמת היהודים‏.‏ מדוע קרא אותו מנהיג יהודי לחבריו לבצע טבח והתאבדות המוניים,‏ הנוגדים את מצוות התורה,‏ שמאת אלהים?‏ (‏שמות כ׳:‏13‏)‏ יתרה מזאת,‏ כיצד יכול עיון בנסיבות האירוע,‏ לעזור לך לשרוד מן העולם האלים של ימינו?‏

‏”‏אנשי הפגיון”‏ של מצדה

לפני פרוץ המרד היהודי בשנת 66 לספירה,‏ הוצב במצדה,‏ שהיא רכס מבוצר על־יד ים־המלח,‏ חיל־מצב רומי.‏ אף־על־פי שמצדה היתה כה מבודדת,‏ בנה שם הורדוס הגדול ארמון חורף מפואר.‏ הוא הקים בו מערכת לאיסוף מים שאיפשרה לתושבים ליהנות אפילו מאמבטיה חמה.‏ אך,‏ חשובה יותר היתה העובדה שתחת צבא הכיבוש הרומי,‏ נאגר במצדה מחבוא גדול של כלי־נשק.‏ כשההתנגדות לכובשים הרומיים גאתה,‏ חששו הכובשים שנשק זה יפול בידי המורדים היהודים.‏ אחת הקבוצות הללו שנקראה ”‏סיקריים”‏,‏ שמשמעה ”‏אנשי פגיון”‏,‏ מוזכרת בכתבי־הקודש כ”‏מרצחים”‏ שהיו מעורבת בהתקוממות.‏ — מעשי־השליחים כ״א:‏38‏.‏

בשנת 66 לספירה,‏ הצליחו הסיקריים לכבוש את מצדה.‏ כשהם מצוידים בנשק החדש שתפסו,‏ עלו ירושליימה כדי לתמוך במרד נגד השלטון הרומי.‏ מעשי הטבח שביצעו המורדים היהודים בחילות הרומאים במצדה ובירושלים עוררו נגד בני ארצם את זעמה של המעצמה הרומית.‏ כבר באותה שנה,‏ 66 לספירה,‏ התקדם הליגיון השנים־עשר של רומא,‏ בפיקודו של צ׳סטיוס גאלוס,‏ אל עבר יהודה וחנה מחוץ לחומות ירושלים.‏ הרומאים תקפו את העיר מכל אגפיה והגיעו עד כדי עירעור היסודות הצפוניים של בית־המקדש עצמו.‏ אך,‏ לפתע נסוג גאלוס עם גיסותיו ומסיבה לא־ברורה עזב את יהודה.‏ ”‏ואילו האריך צ׳סטיוס את המצור עוד זמן מיזער,‏ כי אז לכד את העיר חיש מהר,‏”‏ כתב עד־הראייה,‏ יוסף בן־מתתיהו.‏

אך,‏ הרומאים לא סיימו בכך.‏ כעבור ארבע שנים,‏ הסתער על ירושלים המצביא הרומי,‏ טיטוס,‏ עם ארבעה ליגיונות.‏a הפעם הוחרבה העיר כליל,‏ ומחוז יהודה הוכנע שוב תחת שלטון הברזל הרומי.‏ הכל — מלבד מצדה.‏

תוך החלטה נחושה למגר כיס־התנגדות אחרון זה,‏ הקיפו הרומאים את המצודה כולה בחומת־אבנים עבה,‏ ובשמונה מחנות שלכל אחד מהם חומת אבנים.‏ לבסוף הקימו סוללת־עפר אל עבר פיסגת ההר — מידרון מעשה־ידי־אדם שאורכו 197 מטר וגובהו 55 מטר!‏ עליה בנו מגדל ועליו הציבו אֵיל־ברזל כדי להבקיע את חומת מצדה.‏ היתה זו רק שאלה של זמן עד שהצבא הרומי יפרוץ וילכוד מעוז אחרון זה שבמחוז יהודה!‏

כיום,‏ שרידי החומות הברורים של המחנות הרומיים,‏ החומה המקיפה את המצודה כולה,‏ והסוללה האדירה,‏ מעידים על הדרך בה הסתיים המרד היהודי.‏ מיבצע חפירות ארכיאולוגיות אינטנסיבי,‏ שנערך במצדה,‏ הושלם בשנת 1965.‏ באשר לממצאים,‏ מצהירה האנציקלופדיה בריטניקה החדשה (‏1987)‏:‏ ”‏התיאור של ההיסטוריון היהודי־הרומאי,‏ יוסף בן־מתתיהו,‏ שעד אז היה המקור ההיסטורי המפורט היחיד של תולדות מצדה,‏ הוכח כמהימן ביותר.‏”‏

אך,‏ כשעמדו הרומאים לפרוץ את החומות,‏ כיצד הגיבו הסיקריים לנאום ההתאבדות של אלעזר בן־יאיר?‏ יוסף בן־מתתיהו כותב:‏ ”‏וכולם שחטו את בני־ביתם.‏ .‏.‏.‏ ואחרי זאת בחרו בגורל עשרה אנשים מתוכם,‏ אשר ישחטו את כולם.‏ וכל אחד השתרע על הארץ ליד אשתו ובניו ההרוגים וחבק אותם בזרועותיו ופשט ברצון את צווארו לשחיטה בידי האנשים,‏ אשר מילאו את המעשה הנורא הזה.‏b והאנשים האלה שחטו את כולם בלא רעד,‏ ואחרי־כן הפילו גורל ביניהם.‏ .‏.‏.‏ בכל זאת,‏ נסתרו מפניהם אשה זקנה אחת ואשה אחרת.‏.‏.‏ ומספר ההרוגים היה תשע מאות וששים נפש והנשים והטף בכלל.‏”‏

אך,‏ מדוע הסתיים המרד היהודי בצורה כה טראגית?‏ האם היה לכך קשר עם חייו ומותו של ישוע מנצרת?‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

מטבע יהודי משנת 67 לספירה,‏ הנושא את התאריך ”‏שנת שתיים”‏ למלחמה עם הרומאים

‏[‏שלמי תודה]‏

‏.Est (‏NearEastern History)‏ Pictorial Archive