’שמו כזב מחסם’
”כי שמנו כזב מחסֵנו ובשקר נסתרנו”. — ישעיהו כ״ח:15.
1, 2. (א) איזה אירגון צריך לשים לב כיום למה שאירע לממלכת־יהודה הקדומה? (ב) איזה ביטחון מוטעה היה ליהודה?
האם מלים אלה מתייחסות לנצרות כיום כשם שהתייחסו לממלכת־יהודה בת שני השבטים? אכן כן! והקבלה זו מבשרת רעות לנצרות בת־זמננו. משמעה שבקרוב יפקוד מערכת דתית כופרת זו אסון כבד.
2 מצָפון ליהודה שכנה ממלכת־ישראל בת עשרת השבטים. כשעם־ישראל בגד בו, הירשה יהוה לאשורים לכבשו, בשנת 740 לפה״ס. ממלכת־יהודה, ’אחותה’, ראתה במו־עיניה מאורע מצער זה, אך כנראה חשה שלה זה לא יקרה לעולם. ’הרי’, התפארו מנהיגיה, ’האין היכל יהוה בירושלים? האין אנו עמו הנבחר של אלהים? האין כהנינו ונביאינו מדברים בשם יהוה?’ (השווה ירמיהו ז׳:4, 8–11.) אותם מנהיגי־דת סברו שמצבם בטוח. אך הם טעו טעות מרה! הם היו חסרי־אמונה ממש כמו קרוביהם שבצפון. לכן, מה שאירע לשומרון, נועד לפקוד גם את ירושלים.
3. מדוע חשה הנצרות בטוחה באשר לעתידה, אך האם בטחונה מוצדק?
3 במקביל לכך, הנצרות טוענת שיש לה מערכת־יחסים מיוחדת עם אלהים. ’הרי’, היא מתפארת, ’בתחומינו רבבות כנסיות וכמורה מקצועית, בנוסף למאות מיליוני חסידים. אנו מחזיקים בכתבי־הקודש ומשתמשים בשם ישוע בפולחננו. ודאי שאלהים מברך אותנו!’ אך, מה שאירע לירושלים הקדומה ניצב לפניה כאזהרה רצינית! למרות ההתפתחויות הפוליטיות המפתיעות שהתרחשו לאחרונה, אנו יודעים שבקרוב יפעל יהוה נחרצות נגד הנצרות ושאר דתות־הכזב.
”כרתנו ברית את מוות”
4. איזו ”ברית” סברה יהודה שהצליחה לכרות?
4 בימי־קדם, קיבלה ירושלים הבלתי־נאמנה אזהרות רבות מפי נביאי אלהים האמיתיים. אך, היא סירבה להישמע להן. במקום לעשות כן, היא התפארה שהמוות לעולם לא יוריד אותה שאולה, אלי קבר, כשם שהוריד את ממלכת־ישראל הצפונית. הנביא ישעיהו אמר ליהודה בהשראת אלהים: ”לכן שימעו דבר־יהוה, אנשי לצון, מושלי העם הזה אשר בירושלים: כי אמרתם: ’כרתנו ברית את מוות; ועם שאול עשינו חוזה; שוט שוטף כי יעבור לא יבואנו, כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו”. — ישעיהו כ״ח:14, 15.
5. (א) מה היתה אותה ’ברית’ שיהודה טענה שכרתה עם המוות? (ב) איזו אזהרה שניתנה למלך אסא שכחה יהודה?
5 מנהיגי ירושלים סברו שאכן הגיעו ל’הסכם’ עם המוות והשאול, כך שעירם תהיה מוגנת. אך, האם משמע אותה ’ברית’ כביכול שירושלים כרתה עם המוות, שהיא התחרטה על חטאיה והחלה לבטוח ביהוה כמושיעה? (ירמיהו ח׳:6, 7) כלל וכלל לא! במקום לעשות כן, היא ביקשה עזרה משליטי אנוש פוליטיים. אך, בטחונה באותם בעלי־ברית מהעולם הזה לא היתה אלא אשליה, שקר. מנהיגי העולם בהם בטחה, לא יכלו להצילה. ומאחר שהיא נטשה את יהוה, יהוה נטש את ירושלים. הדבר אירע בדיוק כשם שחזה הנביא עזריה בן־עודד בהזהירו את המלך אסא: ”יהוה עימכם בהיותכם עימו, ואם תדרשוהו יימצא לכם, ואם תעזבוהו יעזוב אתכם”. — דברי־הימים ב׳. ט״ו:2.
6, 7. אילו צעדים נקטה ממלכת־יהודה כדי להבטיח את בטחונה, אך מה היתה התוצאה הסופית?
6 בבטחם בבריתותיהם הפוליטיות, מנהיגי ירושלים היו משוכנעים ששום ’שיטפון’ של צבאות פולשים לא יתקרב אליהם, לערער את שלומם ובטחונם. לנוכח האיום מהברית שכרתו ישראל וארם, פנתה יהודה לאשור לשם קבלת עזרה. (מלכים ב׳. ט״ז:5–9) מאוחר יותר, כאשר איימו עליה כוחות הצבא של בבל, היא ביקשה עזרה ממצרים, ופרעה נענה לה בשלחו צבא לעזרתה. — ירמיהו ל״ז:5–8; יחזקאל י״ז:11–15.
7 אולם, צבאות בבל היו חזקים מדי, וחיילי מצרים נאלצו לסגת. שימת מבטחה במצרים הוכחה כמישגה חמור מצד ירושלים, ובשנת 607 לפה״ס יהוה נטש אותה לחורבן שנחזה מראש. אם כן, מנהיגי ירושלים וכהניה טעו! בטחונם בבריתות עם עמי העולם לשם השגת שלום וביטחון היה ”שקר” שנשטף הצידה ב’שיטפון’ צבאות בבליים.
דחיית ”אבן בוחן”
8. כיצד נקטה הנצרות עמדה דומה לזו של ממלכת־יהודה הקדומה?
8 האם קיים מצב מקביל כיום? אכן כן. גם כמורת הנצרות חשה ששום רע לא יבוא עליה. למעשה, היא אומרת את מה שחזה ישעיהו: ”כרתנו ברית את מוות; ועם שאול עשינו חוזה; שוט שוטף כי יעבור לא יבואנו, כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו”. (ישעיהו כ״ח:15) בדומה לירושלים הקדומה, גם הנצרות מבקשת לעצמה בריתות עם עמי העולם לשם השגת ביטחון, וכמורתה מסרבת למצוא מחסה ביהוה. הם אפילו אינם משתמשים בשמו, יהוה, אלא לועגים לאלה המכבדים שם קדוש זה, ואף רודפים אותם. כמורת הנצרות נוהגת בדיוק כשם שנהגו ראשי הכהנים במאה הראשונה לספירה, כשדחו את המשיח. הם אמרו, למעשה: ”אין לנו מלך זולתי הקיסר!” — יוחנן י״ט:15.
9. (א) מי מזהירים את הנצרות כיום באותה דרך בה הזהיר ישעיהו את יהודה? (ב) למי היתה הנצרות צריכה לפנות?
9 כיום, עדי־יהוה מזהירים מפני ’שיטפון’ של צבאות אשר יבצעו את פסק־הדין שגזר אלהים על הנצרות. בנוסף לכך, הם מצביעים על מקום המחסה האמיתי מאותו ’שטף’. הם מצטטים את ישעיהו כ״ח:16, האומר: ”לכן, כה אמר אדני יהוה: ’הנני ייסד בציון אבן, אבן בוחן, פינת יִקרַת מוּסד מוּסּד. המאמין לא יחיש’”. מי תוּאר כ’אבן־פינה יקרה’? מאוחר יותר ציטט השליח פטרוס מלים אלה וייחסן לישוע המשיח. (פטרוס א׳. ב׳:6) אילו היתה הנצרות מחפשת את השלום באמצעות המלך שהמליך יהוה, היינו, ישוע המשיח, אזי היתה חוסכת מעצמה את ה’שטף’ הקרב ובא. — השווה לוקס י״ט:42–44.
10. במה מעורבת הנצרות?
10 אולם, היא לא עשתה כן. למעשה, בחיפושיה אחר שלום וביטחון, היא קנתה את חסדיהם של מנהיגי האומות הפוליטיים — זאת תוך התעלמות מהאזהרה שבכתבי־הקודש ש’ידידות עם העולם אינה אלא איבה לאלהים’. (יעקב ד׳:4) בנוסף לכך, בשנת 1919 היא תמכה נמרצות באירגון חבר־הלאומים בתור התקווה הטובה ביותר לשלום. מאז 1945, היא שמה את בטחונה באומות המאוחדות. (השווה ההתגלות י״ז:3, 11.) עד כמה נרחבת מעורבוּתה באירגון זה?
11. באיזו מידה מיוּצגות הדתות באירגון האומות המאוחדות?
11 ספר שיצא לאור לאחרונה מספק לנו מושג על כך, בציינו: ”לא פחות מעשרים־וארבעה אירגונים קתוליים מיוּצגים באו”ם. כמה ממנהיגי־הדת של העולם ביקרו באירגון הבינלאומי. מבין הביקורים הבולטים ביותר היו אלה של הוד־מעלתו האפיפיור פאולוס השישי במהלך העצרת הכללית ב־1965, ושל האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב־1979. דתות רבות ניסחו תפילות, תחינות, מזמורים וטקסים מיוחדים למען האומות המאוחדות. הדוגמאות החשובות ביותר הן אלה של עדוֹת הקתולים, היוניטֵרים־אוניברסליסטים, הבפטיסטים והבהאים”.
תקוות שווא לשלום
12, 13. חרף התקוות של רבים שהשלום נראה באופק, מדוע בטוחים עדי־יהוה שאזהרותיהם נכונות?
12 אחד ממנהיגי העולם הפוליטיים הדגולים ביותר נתן ביטוי לתקוותיהם של רבים, באמרו: ”בתולדות האנושות, דור זה של יושבי הארץ עשוי להיות עֵד לפתיחת עידן שלום בלתי־חוזר”. האם הוא צדק? האם משמעות ההתפתחויות האחרונות היא, שאזהרותיהם של עדי־יהוה בנוגע להוצאה לפועל של גזר־הדין שפסק יהוה על האומות, לא יתאמתו? האם עדי־יהוה טועים?
13 לא, הם אינם טועים. הם יודעים שהם דוברי־אמת, כיון שהם בוטחים ביהוה ובמקרא, שהוא דבר־האמת של אלהים. טיטוס א׳:2 מתייחס ליהוה בתור ”האלהים הבלתי־מכזב”. אם כן, יש להם ביטחון מלא שכאשר נבואות המקרא אומרות שדבר מסוים יתרחש, הוא אכן יתרחש. יהוה עצמו ציין: ”כן יהיה דברי אשר יצא מפי. לא ישוב אלי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי”. — ישעיהו נ״ה:11.
14, 15. (א) מה הכריזו מנהיגי יהודה זמן קצר לפני החורבן שפקד את ירושלים בשנת 607 לפה״ס? (ב) מה חזה פאולוס שיוכרז לפני בוא ”שבר פתאום” על העולם הזה? (ג) למה ניתן לצפות בשיא ההכרזה המוזכרת בתסלוניקים א׳. ה׳:3?
14 בשנים שקדמו לחורבן ירושלים בשנת 607 לפה״ס, דיווח ירמיהו שהמנהיגים היו מכריזים: ”שלום! שלום!” (ירמיהו ח׳:11) אך, היה זה שקר. החרבת העיר ירושלים הגשימה את אזהרותיהם הנבואיות של נביאי האמת שדיברו בשם יהוה. השליח פאולוס הזהיר שדבר דומה יתרחש בימינו. הוא אמר שאנשים יקראו ”שלום וביטחון!” אולם, אז ”יבוא עליהם שבר פתאום”. — תסלוניקים א׳. ה׳:3.
15 כשנכנסנו לעשור ה־1990, עיתונים וכתבי־עת בכל מקום הודיעו שהמלחמה הקרה הסתיימה ושסוף־סוף שלום חובק־עולם נראה באופק. אך, אז פרצה מלחמה חמה נוספת במזרח־התיכון. אולם, במוקדם או במאוחר, מצב העולם יגיע לנקודה בה תגיע אל שיאה הקריאה ”שלום וביטחון!” עליה פאולוס ניבא בתסלוניקים א׳. ה׳:2, 3. כשתקוותינו מעוגנות היטב בדבר־אלהים, אנו יודעים שכאשר יגיע אותו מצב מכריע, גזר־הדין שמאת יהוה יוּצא אל הפועל במהירות ובאופן חד־משמעי. אל לנו לתת להכרזות כלשהן על ’שלום וביטחון’ רעועים וארעיים להוליכנו שולל ולגרום לנו להסיק שההשמדה שאלהים ציין מראש, לא תבוא. משפטיו של יהוה הועלו על הכתב בדברו, המקרא, ואין לשנותם. הנצרות, יחד עם שאר דתות־הכזב, יושמדו. ואזי, ההשמדה שגזר יהוה על כל שאר עולם השטן תתבצע. (תסלוניקים ב׳. א׳:6–8; ב׳:8; ההתגלות י״ח:21; י״ט:19–21) מאחר שעדי־יהוה סמוכים ובטוחים שיהוה יגשים את דברו, ממשיכים הם לעמוד על המשמר תחת הכוונתה של כיתת ”העבד הנאמן” ולעקוב בזהירות אחרי מה שמתרחש בזירת העולם. (מתי כ״ד:45–47) כמובן, אף מאמץ אנושי להשכנת שלום לא ישכנע אותנו שיהוה נטש את מטרתו להביא את ’שטְפון’ ההשמדה על הנצרות החוטאת.
”אלהים מחסה לנו”
16, 17. כיצד מגיבים עדי־יהוה כשמישהו נפגע מבשורתם הגלויה?
16 יש הנפגעים מכך שעדי־יהוה מוסרים את בשורתם בצורה כה גלויה. אולם, כשהם מצהירים שמנהיגי־הדת של הנצרות מצאו מחסה בשקר וכזב, הם פשוט חוזרים על מה שהמקרא אומר. כשהם מכריזים שהנצרות ראויה לעונש על כך שהפכה לחלק מן העולם הזה, הם מציינים את מה שאלהים עצמו אמר בכתבי־הקודש. (פיליפים ג׳:18, 19) בנוסף לכך, מאחר שהנצרות שמה את מבטחה בתכניות שמקורן בעולם הזה, היא בעצם תומכת ב’אלהי העולם הזה’, הלא הוא השטן, אשר ישוע כינה אותו ”אבי השקר”. — יוחנן ח׳:44; קורינתים ב׳. ד׳:4.
17 על־כן, עדי־יהוה מכריזים: באשר לנו, אין אנו מעוררים תקוות שווא ששלום חובק־עולם יבוא בעקבות השינויים הפוליטיים שחלו לאחרונה. תחת זאת, אנו חוזרים על דברי מחבר התהלים: ”אלהים מחסה לנו... אך הבל בני־אדם, כזב בני־איש. במאזניים לעלות המה מהבל יחד”. (תהלים ס״ב:9, 10) תכניות־אנוש לקדם ולהנציח את הנצרות ואת יתר מרכיבי סדר־הדברים הזה הינן שקר וכזב! כולם יחד אינם מסוגלים לסכל את מטרת יהוה, לא יותר מאשר ’הבל פה’!
18. איזו אזהרה, המופיעה בספר תהלים, מתאימה כיום?
18 בנוסף, מצטטים עדי־יהוה כיום את תהלים מזמור ל״ג, פסוקים 17 עד 19, שם כתוב: ”שקר הסוס [המצרי, שהוא סמל ללוחמה] לתשועה, וברוב חילו לא יימלט. הנה, עין יהוה אל יראיו, למייחלים לחסדו, להציל ממוות נפשם, ולחיותם ברעב”. כיום, משיחיים אמיתיים בוטחים ביהוה ובמלכותו השמימית, האמצעי היחידי המסוגל לכונן שלום בר־קיימא!
הנצרות תהפוך ל”מרמס”
19. מדוע ההישענות על אירגונים פוליטיים להשגת שלום כלל־עולמי אינה אלא אשליה?
19 שימת ביטחון בתחליף מעשה־ידי־אדם למלכות אלהים, הופכת אותו לצלם, לעצם שסוגדים לו. (ההתגלות י״ג:14, 15) לכן, כל עידוד להישען על מוסדות פוליטיים, כגון האומות המאוחדות, לשם השגת שלום וביטחון הוא אשליה, שקר. בנוגע לאלה שאותן תקוות שווא נשואות אליהם, אמר ירמיהו: ”שקר ניסכו [פסל והמסכה שלו] ולא רוח בם. הבל המה, מעשה תעתועים. בעת פקודתם יאבדו”. (ירמיהו י׳:14, 15) לכן, בשעת המשבר שלה, לא יוכלו ’סוסי המלחמה’ של ”מצרים” הסמלית, כלומר, העוצמה הפוליטית־צבאית של העמים כיום, להגן על תחומי הנצרות. הבריתות שכרתו כתות הנצרות עם עמי העולם לא יגנו עליהן.
20, 21. (א) מה אירע לחבר־הלאומים, ומדוע לא יהיה עתידו של אירגון האו״ם טוב יותר ממה שאירע לו? (ב) כיצד הראה ישעיהו שבריתות של הנצרות עם העולם הזה לא יושיעו אותה?
20 הנצרות שמה את מבטחה באירגון חבר־הלאומים, אך הוא נפל אפילו עוד בטרם הגיעה השעה למלחמת הר־מגידון. כעת היא מסבה את נאמנותה לאירגון האומות המאוחדות. אך, במהרה יהא עליו לעמוד בפני ”מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות”, והוא לא יינצל ממנה. (ההתגלות ט״ז:14) אפילו אירגון האומות המאוחדות, שהגביר לאחרונה את סמכותו, לעולם לא יוכל להשכין שלום וביטחון. דבריו הנבואיים של אלהים מראים שאירגון זה על חברותיו ”יילחמו בשה [המשיח באון מלכותו], והשה ינצח אותם מפני שהוא אדון האדונים ומלך המלכים”. — ההתגלות י״ז:14.
21 עדי־יהוה מכריזים בעוז שהבריתות שכרתה הנצרות עם עולם השטן לא יושיעו אותה. באמרם זאת, הם פשוט מציינים את שאמר המקרא עצמו. ישעיהו כ״ח:17, 18 מצטט את יהוה באמרו: ”ושמתי משפט לקָו וצדקה למשקלת; ויָעָה ברד מחסה כזב, וסתר מים ישטופו. וכוּפּר בריתכם את מוות, וחזותכם את שאול לא תקום. שוט שוטף, כי יעבור — והייתם לו למרמס”.
22. כשיוּחסו כללי צדק מושלם לנצרות, מה תהיה התוצאה?
22 כשיוּצא לפועל גזר־הדין שיהוה פסק, הוא יתבצע בתואם עם הצדק המושלם. הבסיס לבטחונה של הנצרות, ’בריתה את מוות’, יימחה לחלוטין כאילו באמצעות ’שיטפון’. ישעיהו המשיך ואמר: ”כי בבוקר בבוקר יעבור, ביום ובלילה; והיה רק זוועה הָבין שמועה”. (ישעיהו כ״ח:19) עד כמה יפחיד הדבר את הצופים מן הצד להיות עדי־ראייה למלוא עוצמתו של משפט יהוה בפועל! כמה מחריד יהא זה לכמורת הנצרות ולנוהים אחריה כשיגלו, מאוחר מדי, שבטחו בשקר!
”מגדל עוז שם יהוה”
23, 24. במקום לחפש ביטחון בעולם הזה, מה יעשו עדי־יהוה?
23 אך, מה באשר לעדי־יהוה? אפילו לנוכח שנאה ורדיפות בינלאומיות, ממשיכים הם להיבדל מן העולם. הם אינם שוכחים, ולוּ לרגע קט, את שאמר ישוע בנוגע לנוהים אחריו: ”הם אינם שייכים לעולם הזה, כשם שאני איני שייך לעולם הזה”. (יוחנן י״ז:16, הדרך) במהלך ”אחרית הימים” הזאת, הם שמים את מבטחם במלכות יהוה ולא בתכניות־אנוש. לכן, האסון אשר יפקוד את הנצרות לא יפחיד את עדי־יהוה. כשם שחזה ישעיהו: ”המאמין לא יחיש”, לא ייחפז מרוב פחד, אלא ימתין בסבלנות. — ישעיהו כ״ח:16.
24 משלי י״ח:10 ציין: ”מגדל עוז שם יהוה. בו ירוץ צדיק ונשגב”. עקב כך, אנו מזמינים כל שוחרי־שלום דמויי־כבש לבקש מקלט ביהוה אלהים ובמלכותו שבראשות המשיח. בתור מחסה, יהוה אינו מאכזב! מלכותו שבידי המשיח אינה שקר! הנצרות חוסה בשקר, אך המשיחיים האמיתיים חוסים באמת!
(מקור המאמר: 91/6/1)
התוכל להסביר?
◻ כיצד חיפשה ממלכת־יהודה הקדומה ’מחסה בשקר’?
◻ באיזו דרך ניסתה הנצרות ’להיסתר בכזב’?
◻ כיצד הזהיר ישעיהו את יהודה, וכיצד משמיעים עדי־יהוה אזהרה דומה כיום?
◻ כיצד תגלה הנצרות שטעתה במחסה שבחרה?
◻ בניגוד לנצרות, באיזו עמדה נוקטים עדי־יהוה?
[תיבה בעמוד 13]
תקוות גדולות מיוחסות לאומות המאוחדות
”בפעם הראשונה מאז מלחמת־העולם השנייה, הקהילה הבינלאומית מאוחדת. הנהגה מצד אירגון האומות המאוחדות, אשר פעם רק היתה אידיאל מיוּחל, מגשימה עתה את חזונם של מייסדיו... אם כן, על העולם לנצל הזדמנות זו להגשים את ההבטחה שנשמעה זה מכבר על כינוּן סדר כל־עולמי חדש”. — ג׳ורג׳ בוּש, נשיא ארצות־הברית, בהרצאתו בפני האומה על מצב המדינה, ב־29 בינואר, 1991