המשך להזהיר מפני ’מעשהו הזר’ של יהוה
”כי כהר־פרצים יקוּם יהוה, כעמק בגבעון ירגז”. — ישעיהו כ״ח:21.
1, 2. איזה ’מעשה זר’ ביצע יהוה למען עמו בימי דוד?
מעשה זר! עבודה נכרייה ביותר! כך מתאר המקרא את מה שיהוה ביצע למען עמו בימי־קדם, במאה ה־11 לפה״ס. ’מעשהו הזר’ היווה ”צל” נבואי לפעילות זרה אפילו עוד יותר אשר הוא יבצע בקרוב. מה היה אותו מעשה קדום? זמן קצר לאחר שדוד נמשח למלך בירושלים, החלו הפלישתים השכנים להתקיפו, והדבר הביא ל’מעשה הזר’ של יהוה. תחילה, פלשו הפלישתים לעמק־רפאים. דוד ביקש מיהוה שידריכו כיצד לנהוג, וקיבל הוראה לפתוח במיתקפה. בצייתו לדבר יהוה, המיט דוד על הצבא הפלישתי האדיר תבוסה ניצחת בבעל־פרצים. אך, הפלישתים לא הודו במפלתם. כעבור זמן קצר, הם שבו כדי להמשיך לשדוד ולבזוז בעמק־רפאים, ושוב ביקש דוד את הדרכתו של יהוה.
2 הפעם נאמר לו לעבור עם חייליו מאחרי חיילי המאסף של הפלישתים. יהוה הורה לו: ”ויהי בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים, אז תחרץ, כי אז יצא יהוה לפניך להכות במחנה פלישתים”. וכך אכן אירע. דוד המתין עד שיהוה יצר קולות של צעידה בצמרת שיחי הבכא — יתכן שבאמצעות משב־רוח עז. מיד, זינקו דוד ואנשיו ממחבואם ותקפו את הפלישתים שדעתם הוסחה, והצליח להביסם ולגרום לטבח גדול בהם. אלילי הפלישתים שננטשו בשדה־הקרב נאספו והושמדו. — שמואל ב׳. ה׳:17–25; דברי־הימים א׳. י״ד:8–17.
3. מדוע נשא ’מעשהו הזר’ של יהוה משמעות לבני־דורו של ישעיהו, ומדוע הוא משמעותי גם לנצרות כיום?
3 היתה זו ’עבודה נכרייה’, ’מעשה זר’, שיהוה ביצע נגד הפלישתים למען המלך המשוח. מעשה יוצא־דופן זה מהווה נושא מעניין במיוחד, כיון שהנביא ישעיהו הזהיר שיהוה יבצע ’מעשה זר’ נוסף, השווה לו מבחינת הכוח שיפגין, נגד מנהיגי יהודה שהיו ’שיכורים’ מבחינה רוחנית. לכן, על אותם מנהיגי־דת בלתי־נאמנים בימי ישעיהו היה לשים לב למה שאירע. כמו־כן, על כמורת הנצרות לשים לב לפרשה, מפני שמה שאירע ליהודה היווה ”צל” נבואי למה שיקרה לבסוף לנצרות.
”כי קצר המצע מהשתרע”
4, 5. (א) כיצד תיאר ישעיהו באופן ציורי את מצבם הלא־נוח של מנהיגי־הדת בני־זמנו? (ב) מהי הסיבה לאי־נוחיותה של הנצרות כיום?
4 תחילה, ישעיהו חשף את העובדה שאותן בריתות בהן בטחו ה’שיכורים’ מבחינה רוחנית לא היו אלא שקר וכזב. בהמשך דבריו, המחיש באופן ציורי את המצב הלא־נוח של כל אלה שבטחו בשקר זה. הוא אמר: ”כי קצר המַצָע מהשתרע, והמסֵכה צרה כהתכנס”. (ישעיהו כ״ח:20) כל אחד המשתרע על מיטה שהיא קצרה מדי עבורו, מגלה שרגליו מבצבצות להן החוצה, חשופות לקור. מצד שני, אם הוא מכופף את ברכיו, כדי להתאים את עצמו לממדי המיטה, כיסוי המיטה אף הוא צר מדי וחלק ניכר מגופו עדיין נשאר חשוף. יעשה אשר יעשה, חלקים שונים מגופו תמיד יישארו חשופים לקור.
5 באופן סמלי, היה זה מצבם של בני־דורו של ישעיהו אשר שמו את מבטחם במחסה הכזב. וזהו מצבם הלא־נוח של כל אלה השמים את מבטחם כיום במחסה הכזב של הנצרות. הם נותרים בחוץ, כאילו, חשופים לקור. אין זה הזמן לחפש הקלה במסגרת תכניותיהם של עמי העולם הזה להשגת שלום וביטחון. כשיעיבו עליהם משפטי אלהים הממשמשים ובאים, הבריתות עם השליטים הפוליטיים לא תספקנה לנצרות מנוחה וחמימות.
’מעשהו הזר’ של יהוה
6. כיצד עמד יהוה לפעול נגד יהודה, וכיצד יפעל נגד הנצרות?
6 בתארו באופן ציורי את המצב הלא־נוח של ירושלים הבלתי־נאמנה שבימיו — ואת הנצרות הלא־נאמנה בימינו — המשיך ישעיהו וציין: ”כי כהר־פרצים יקום יהוה, כעמק בגבעון ירגז, לעשות מעשהו — זר מעשהו — ולעבוד עבודתו — נכרייה עבודתו”. (ישעיהו כ״ח:21) ישעיהו הזהיר, בעצם, שבקרוב יקום יהוה כשם שקם לפעולה בבעל־פרצים. אך הפעם, נועד לפעול נגד עמו הוא הבלתי־נאמן, ויעשה כן כשיטפון מים שלא ניתן לעצרו, הפורץ דרך בקע בסכר הקורס תחתיו. בריתה של ירושלים עם מוות נועדה להוכיח עצמה כחסרת־תוקף, בטלה ומבוטלת. בדרך דומה, יהוה יפעל בקרוב נגד הנצרות, והיא תגלה שכל הסכמיה ’המשכרים’ עם עמי העולם הזה, הינם חסרי כל משמעות. אירגונה רחב־המימדים יתפרק וכל תומכיה יפוצו. אלילי הכזב שלה יישרפו כליל.
7. מדוע מטרת יהוה נגד יהודה מתוארת כ’זרה’ ו”נכרייה”?
7 מדוע תיאר ישעיהו את מעשהו של יהוה נגד ירושלים כ’מעשה זר’, ואת פעילותו כ’עבודה נכרייה’? ובכן, ירושלים היתה מושבה לעבודת יהוה ועירו של מלכו המשוח. (תהלים קל״ב:11–18) ככזו, עד לאותם ימים מעולם לא הושמדה. בית־המקדש מעולם לא נשרף עד היסוד. בית המלוכה של דוד, מרגע היווסדו בירושלים, מעולם לא הופל. לא ניתן היה להעלות על הדעת דברים שכאלה. לא ניתן היה להעלות על הדעת שיהוה ירשה לדברים מעין אלה להתרחש.
8. איזו אזהרה נתן יהוה על אותו ’מעשה זר’ שעמד לבצע?
8 אך יהוה הזהיר מראש באמצעות נביאיו, שמאורעות מזעזעים עמדו להתרחש. (מיכה ג׳:9–12) למשל, הנביא חבקוק, שחי במאה השביעית לפה״ס, כתב: ”ראו בגויים והביטו והתמהו. תמהו, כי פועַל פועֵל בימיכם, לא תאמינו כי יסופר. כי הנני מקים את הכשדים, הגוי המר והנמהר, ההולך למרחבי ארץ לרשת משכנות לא לו. איום ונורא הוא”. — חבקוק א׳:5–7.
9. באיזה אופן מימש יהוה את אזהרתו לירושלים?
9 בשנת 607 לפה״ס, מימש יהוה את אזהרתו. כשהתיר לצבאות בבל לצאת נגד ירושלים, הוא הירשה להם להשמיד הן את העיר והן את בית־המקדש. (איכה ב׳:7–9) מאוחר יותר, הוא הירשה גם את החרבת ירושלים בפעם השנייה. מדוע? ובכן, כעבור 70 שנות גלות, שבו היהודים שחזרו בתשובה למולדתם, ולבסוף הוקם בית־המקדש השני בירושלים. אך, שוב התרחק העם מיהוה. במאה הראשונה לספירה, פאולוס ציטט ליהודים בני־זמנו את דברי חבקוק, בהזהירו שנבואה זו עמדה להתגשם שוב בעתיד. (מעשי־השליחים י״ג:40, 41) גם ישוע הזהיר במפורש שירושלים ובית־המקדש יושמדו מפאת חוסר אמונה מצד העם. (מתי כ״ג:37 עד כ״ד:2) האם אותם יהודים בני המאה הראשונה לספירה שעו לאזהרה? לא! בדומה לאבות אבותיהם, הם דחו לחלוטין את אזהרות יהוה. לכן, חזר יהוה על ’מעשהו הזר’. ירושלים ובית־המקדש הוחרבו שנית ב־70 לספירה בידי לגיונות רומיים.
10. כיצד יפעל יהוה בקרוב נגד הנצרות?
10 מדוע, אם כן, יסיק אי־מי מאיתנו שיהוה לא יעשה דבר דומה בימינו? האמת היא, שהוא אכן יגשים את מטרתו, גם אם לספקנים נראה הדבר כ”זר” ו”נכרי”. הפעם היעד לפעולתו יהיה הנצרות אשר בדומה ליהודה הקדומה, טוענת שהיא עובדת את אלהים, אלא שהפכה למושחתת ולחסרת־תקנה. באמצעות ”דוד” הגדול יותר, ישוע המשיח, יתקוף יהוה את ה”פלישתים” בני־זמננו, הנצרות, בשעה שאין הם מצפים לכך. הוא יבצע את ’עבודתו הנכרייה׳ עד להשמדת השריד האחרון לסדר הדתי של הנצרות. — מתי י״ג:36–43; תסלוניקים ב׳. א׳:6–10.
אזהרה מפני ’מעשהו הזר’ של יהוה
11, 12. כיצד הזהירו עדי־יהוה מפני משפטי יהוה הקרבים ובאים?
11 במשך שנים רבות, הזהירו עדי־יהוה מפני ”מעשה” זה הממשמש ובא, אשר יוציא לפועל את משפטי יהוה. הם הסבירו שחורבן ירושלים ובית־המקדש הן ב־607 לפה״ס והן ב־70 לספירה, היוו אזהרות נבואיות באשר למה שעתיד להתרחש לנצרות. בנוסף לכך, הם הבהירו שהנצרות, עקב הכפירה שבה, נעשתה חלק מהמעצמה העולמית של דתות־הכזב, הנקראת ”בבל הגדולה”. בשל כך, משפטי אלהים על ”בבל הגדולה” יתבצעו בעיקר נגד הנצרות, מאחר שהיא החלק האשם ביותר של מעצמה שטנית זו. — ההתגלות י״ט:1–3.
12 עדי־יהוה הצביעו על האזהרה הנבואית שבמקרא, היינו, שבמועד שקבע אלהים, מאהביה הפוליטיים של ”בבל הגדולה” יתקיפו אותה. ספר ההתגלות סימל אותם כ”עשר הקרניים” של ”חיה אדומה כשני”, והזהיר: ”עשר הקרניים אשר ראית והחיה — הללו ישנאו את הזונה [’בבל הגדולה’] ויעשוה שוממה וערומה; גם יאכלו את בשרה ואותה ישרפו באש”. (ההתגלות י״ז:16) הנצרות תישרף ותושמד יחד עם כל שאר דתות־הכזב. יהא זה ’מעשהו הזר’ של יהוה, ’עבודתו הנכרייה’, בימינו.
13. באיזה אופן דומות התגובות לאזהרת יהוה כיום לאלה שבהן נתקל ישעיהו?
13 כאשר עדי־יהוה משמיעים את האזהרה על אסון זה הממשמש ובא, לעיתים קרובות נתקלים הם בלעג. אנשים תוהים — איזו עזות־מצח מגלים עדי־יהוה באמרם דברים כאלה! הנצרות נראית להם כה יציבה, מבוססת היטב. ישנם כאלה שחשים שמעמדה אף משתפר. ממשלות שבעבר דיכאו אותה, העניקו לה לאחרונה חופש פעולה נרחב יותר. אך, למעשה, על הנצרות לשית את לבה לעצת ישעיהו: ”ועתה אל תתלוצצו, פן יחזקו מוסריכם, כי כלה ונחרצה שמעתי מאת אדני יהוה צבאות על כל הארץ”. — ישעיהו כ״ח:22; פטרוס ב׳. ג׳:3, 4.
14. כיצד מתחזקים ומתהדקים ’מוסרי’ הנצרות?
14 על־פי־רוב, הנצרות תמשיך לגלות עוינות כלפי המלך והמלכות. (תסלוניקים ב׳. ב׳:3, 4, 8) אך, בו בזמן, יתחזקו ויתהדקו ’מוסריה’, הכבלים הקושרים אותה. במלים אחרות, השמדתה תיעשה בטוחה יותר ויותר. יהוה לא יחזור בו מהחלטתו להשמיד את הנצרות, כשם שלא חזר בו מהחלטתו להרשות את השמדת ירושלים ובית־המקדש ב־607 לפה״ס.
”צאו ממנה”
15. איזו דרך פתוחה בפני אנשים ישרי־לבב להימלט מכבליה?
15 כיצד ניתן יהיה להימלט מהשמדת הנצרות ושאר דתות־הכזב? בעבר, בימי ישראל הקדומה, יהוה שלח את נביאיו הנאמנים כדי להשיב את ישרי־הלבב לעבודת־אלהים הטהורה. כיום, הוא הקים עדים, המונים מיליונים, למטרה דומה. הם חושפים ללא־חת את מצבה המת מבחינה רוחנית של הנצרות. בעשותם כן, הם משמיעים תוך אמונה את ההכרזות דמויות־המכות שבפי המלאכים התוקעים בשופרות, כמתואר בספר ההתגלות פרקים ח׳ ו־ט׳. בנוסף לכך, הם מפרסמים בחריצות את הקריאה הדחופה: ”צאו ממנה, עמי, ... פן תקבלו ממכותיה”. (ההתגלות י״ח:4) ”ממנה” משמעה לצאת מתוך ”בבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות־הכזב, שהמרכיבה הנכבדה ביותר בה היא הנצרות.
16. באיזו דרך נמלטו מיליונים מדתות־כזב?
16 מאז שנת 1919, וביחוד מאז שנת 1922, מספר הולך וגדל של אנשים ענווים הגיבו לקריאה זו, ונטשו את ”בבל הגדולה”. בהתחלה עשו כן אלפים, לאחר־מכן רבבות, ועתה מיליונים, אשר התרחקו מדתות־הכזב, בעיקר מכנסיות הנצרות, ומצאו מחסה בעבודת־אלהים הטהורה. (ישעיהו ב׳:2–4) הם יודעים שרק אם ינטשו את ”בבל הגדולה” יוכלו להימנע מלקבל ממכותיה, אשר תגענה לשיאן בהשמדה שתבוא עליה, במועד שקבע יהוה לביצוע ’עבודתו הנכרייה’.
17, 18. כיצד הפך יהוה ל”עטרת צבי” ול”צפירת תפארה” למשרתיו?
17 הנביא ישעיהו תיאר את המצב המאושר של אלה הנוקטים עמדה לצד עבודת־אלהים הטהורה, בזה הלשון: ”ביום ההוא יהיה יהוה צבאות לעטרת צבי, ולצפירת תפארה לשאר עמו, ולרוח משפט ליושב על המשפט, ולגבורה משיבי מלחמה שערה”. — ישעיהו כ״ח:5, 6.
18 בשל נאמנותם לאמת, יהוה מהווה ”עטרת צבי” נצחית לחברי כיתת ”העבד הנאמן”. הדבר נכון במיוחד מאז שנת 1926. אותה שנה, בהוצאת חוברת המצפה מן ה־1 בינואר, מאמר מעודד בנושא ”מי יכבד את יהוה?” הדגיש עד כמה חיוני שנאדיר את שם יהוה. מאז, המשיחיים המשוחים פירסמו שם זה בתבל כולה במידה נרחבת יותר מאי־פעם בתולדות האנושות. בשנת 1931, הם אף הזדהו יותר עם יהוה אלהים כשאימצו לעצמם את השם ”עדי־יהוה”. בנוסף לכך, ”המון רב” של אנשים דמויי־כבש יצאו אף הם מקרב הנצרות ומשאר מרכיביה של ”בבל הגדולה”. גם הם נושאים את שמו של אלהים. תוך אילו תוצאות? יהוה עצמו — במקום עצמאות לאומית זמנית כלשהי — נעשה כעת ל”עטרת צבי” ול”צפירת תפארה”, ליותר מארבעה מיליון אנשים ב־212 ארצות ואיים. מה רב הכבוד לו זוכים אלה הנושאים את שמו של האל החי והאמיתי היחיד! — ההתגלות ז׳:3, 4, 9, 10; ט״ו:4.
”ונחה עליו רוח יהוה”
19. מיהו זה ה”יושב על המשפט”, וכיצד נעשה לו יהוה ל”רוח משפט”?
19 עבור ישוע, ה”יושב על המשפט”, יהוה הינו ”רוח משפט”. בהיותו עלי־אדמות, סירב ישוע להיכנע לרוח המשכרת שבכריתת בריתות עם העולם הזה. כיום, כמלכו המשוח של יהוה, הוא מלא ברוח־הקודש המכוונת אותו להחלטות מאוזנות ושקולות. הנבואה התגשמה בישוע: ”ונחה עליו רוח יהוה, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת יהוה”. (ישעיהו י״א:2) באמצעות ישוע, ישים יהוה ”משפט לקָו וצדקה למִשקלת”. (ישעיהו כ״ח:17) בעוד שאויבים ’שיכורים’ מבחינה רוחנית יוכרעו תחתם ויושמדו, יעשה הצדק למען שמו הקדוש של יהוה וריבונותו האוניברסלית.
20, 21. באיזו דרך משפיעים עליך דברי הנבואה שבישעיהו כ״ח:1–22?
20 איזו משמעות נפלאה, אם כן, נושאת עבורנו כיום נבואה זו שבישעיהו פרק כ״ח! אם נתרחק מ’שיכורי’ הנצרות ונדבוק בעבודת־אלהים הטהורה, נזכה לחסות יהוה כשיבצע את ’מעשהו הזר’ ואת ’עבודתו הנכרייה’. עד כמה שמחים אנו לדעת זאת! ועד כמה מאושרים אנו לזכור שכאשר יתרחשו דברים אלה, ייאלצו הכל להכיר בכך שיהוה צבאות פועל למען משרתיו הנאמנים ולמען טיהור שמו באמצעות ישוע המשיח! — תהלים פ״ג:18, 19.
21 אם כן, הבה ימשיכו המשיחיים האמיתיים להזהיר מפני ’מעשהו הזר’ של יהוה. הבה יתמידו להכריז על ’עבודתו הנכרייה’. בעשותם כן, הבה יכריזו לכל שתקוותנו הבלתי־מעורערת היא במלכות אלהים שבידי המלך שמינה. הבה ימשיכו מסירותם, החלטתם הנחושה ונאמנותם לפאר לנצח את שמו של יהוה, אלהינו הכל יכול. — תהלים קמ״ו:1, 2, 10.
(מקור המאמר: 91/6/1)
האם אתה זוכר?
▫ מדוע נמצאת הנצרות במצב לא־נוח?
▫ מה היתה מטרתו של יהוה כלפי ירושלים, ומדוע היה זה ’מעשה זר’ ו’עבודה נכרייה’?
▫ איזו אזהרה השמיעו עדי־יהוה בנוגע לעתיד הנצרות, ובאילו תגובות נתקלו?
▫ כיצד יכולים אנשים להימלט מהשמדת דתות־הכזב?
[תמונה בעמוד 17]
יהוה יחזור על ’מעשהו הזר’, הפעם נגד הנצרות ושאר דתות־הכזב