תקווה הגוברת על הייאוש!‏

המילון החדש מאת א.‏ אבן־שושן מגדיר ”‏ייאוש”‏ כ”‏אבדן תקווה;‏ אכזבה עמוקה;‏ מפח־נפש”‏.‏ ברור,‏ אם כן,‏ שעל־מנת להתגבר על הייאוש אנו זקוקים לתקווה!‏

אפילו אדם חסר־כל,‏ המתגורר על המידרכה,‏ לא יהיה מיואש לחלוטין אם יש לו תקווה.‏ תקווה עשויה אף להעניק לסובלים מייסורי דיכאון קליני את האומץ והכוח לשאתם.‏ אך,‏ חיוני שהתקווה תהיה מבוססת!‏ מה משמע הדבר?‏

הבסיס לתקווה

חשוב על מה שאירע לשרה,‏ אשת אברהם.‏ בהתקרבה לגיל 90,‏ היתה עדיין עקרה,‏ ואיבדה זה מכבר כל תקווה ללדת ילד.‏ בכל זאת,‏ כאשר היה בעלה בן 99,‏ חזר יהוה על ההבטחה שנתן לו שנים קודם לכן,‏ היינו,‏ שאברהם יוליד ”‏זרע”‏,‏ או יורש.‏ אברהם ידע שהבטחה זו הינה מבוססת ויציבה.‏ דמיין לעצמך את אושרה של שרה כאשר,‏ בדרך־נס,‏ אירע המאורע המשמח,‏ והיא ילדה את יצחק!‏ (‏בראשית י״ב:‏2,‏ 3;‏ י״ז:‏1–4,‏ 19;‏ כ״א:‏2‏)‏ בטחונו של אברהם ביהוה לא היה לריק,‏ כשם שציין השליח פאולוס:‏ ”‏הוא [‏אברהם]‏ לא חדל מאמונה ולא פיקפק בהבטחת אלהים,‏ אלא התחזק באמונתו ונתן כבוד לאלהים”‏.‏ — רומיים ד׳:‏20‏.‏

בכתבו למשיחיים אשר היו ממוצא עברי,‏ הסביר פאולוס שישנן סיבות מוצדקות לסמוך על הבטחת אלהים לישועה באמצעות ישוע.‏ בהתייחסו להבטחה של אלהים לאברהם,‏ ולשבועה שהוסיף לה כדי לחזקה,‏ טען השליח פאולוס:‏ ”‏בני־אדם נשבעים בגדול מהם,‏ והשבועה היא להם חותם של אמת השם קץ לכל דין ודברים.‏ וכאשר רצה אלהים להראות ביתר תוקף ליורשי ההבטחה כי כוונתו אינה ניתנת לשינוי,‏ התחייב בשבועה.‏ באופן זה,‏ על־סמך שני דברים בלתי־משתנים שחלילה לאלהים לשקר בהם,‏ אנחנו הנמלטים נתעודד מאוד לאחוז בתקווה המונחת לפנינו”‏.‏ (‏עברים ו׳:‏16–18‏)‏ אכן,‏ ההבטחות של אלהים הינן אמיתיות ומבוססות;‏ יהוה הוא האל הכל־יכול והוא היחיד המסוגל לערוב למימושן.‏

תקווה — ’‏בטוחה ויציבה’‏

פאולוס כתב שהתקווה המשיחית היא ’‏בטוחה ויציבה’‏.‏ (‏עברים ו׳:‏19‏)‏ פאולוס ידע מה הם שורשי תקוותו.‏ הוא הסביר:‏ ”‏[‏התקווה]‏ מגיעה אל מבית לפרוכת”‏.‏ מה משמע הדבר?‏ ברור שפאולוס התייחס כאן לבית־המקדש בירושלים.‏ בתוך ההיכל נמצא קודש־הקדשים,‏ שהופרד משאר חלקי המיבנה באמצעות הפרוכת.‏ (‏שמות כ״ו:‏31,‏ 33;‏ מתי כ״ז:‏51‏)‏ כמובן,‏ בית־המקדש הגשמי בירושלים הוחרב לפני שנים רבות.‏ לכן,‏ מה מקביל לאותו קודש־הקדשים כיום?‏

התשובה היא:‏ עצם השמים,‏ מקום מישכן האלהים!‏ פאולוס הסביר זאת כאשר ציין שבעלייתו השמיימה,‏ ישוע ”‏לא נכנס אל מקדש אשר נעשה בידי אדם [‏בתוך בית־המקדש שבירושלים]‏ ואשר הוא בבואה של האמיתי,‏ כי אם בא אל עצם השמים להיראות עתה בעדנו לפני האלהים”‏.‏ (‏עברים ט׳:‏24‏)‏ אם כן,‏ התקווה המשיחית המחזקת אותנו להיאבק בייאוש לא תלויה בפוליטיקאים בני־אנוש,‏ אלא במקור שמימי נעלה.‏ מקורה באחד שנמשח בידי אלהים,‏ הלא הוא ישוע המשיח אשר נתן את חייו כקרבן־כופר עבור חטאינו והמשמש עתה כמליץ־יושר למעננו לפני אלהים.‏ (‏יוחנן א׳.‏ ב׳:‏1,‏ 2‏)‏ בנוסף לכך,‏ כשם שהובהר כבר פעמים רבות מעל דפי חוברת זו,‏ מינה האל העליון את ישוע למלוך במלכותו השמימית,‏ והוא עושה כן מאז שנת 1914.‏ במהרה תסיר מלכות שמימית זו את כל הגורמים המוליכים אנשים כה רבים לייאוש.‏

התקווה — ’‏עוגן לנפשנו’‏

על־מנת לשכנע את קוראיו בבסיס המוצק לתקוותם לגאולה באמצעות ישוע,‏ השתמש פאולוס בדוגמה סמלית.‏ הוא ציין:‏ ”‏תקווה זו שבה אנו אוחזים היא כעוגן בטוח לנפשותינו”‏.‏ — עברים ו׳:‏19‏,‏ הדרך‏.‏

השימוש בעוגן היה מוכר היטב לאלה,‏ שערכו,‏ בדומה לפאולוס,‏ מסעות.‏ העוגנים העתיקים דומים למדי לעוגנים של ימינו,‏ עשויים,‏ על־פי־רוב,‏ מברזל ובעלי שני זיזים הנאחזים בקרקעית הים.‏ בדרך לרומא,‏ בשנת 58 לספירה לערך,‏ ספינתו של פאולוס עמדה לעלות על שירטון.‏ לכן,‏ כשהספינה התקרבה למים רדודים,‏ המלחים ”‏הטילו ארבעה עוגנים מן הצד האחורי של האונייה”‏.‏ תודות לעוגנים אלה,‏ נחלצה הספינה מן הסערה.‏ — מעשי־השליחים כ״ז:‏29,‏ 39,‏ 40,‏ 44‏.‏

מה,‏ אם כן,‏ עליך לעשות על־מנת שתקוותך תהיה איתנה כעוגן,‏ כך שתוכל להתמודד עם מצוקה כלכלית,‏ בעיות גופניות ורגשיות,‏ או כל ’‏סערה’‏ אחרת העלולה לפקוד אותך?‏ ראשית,‏ הוכח לעצמך שהבטחות כתבי־הקודש מהימנות הן.‏ ”‏בחנו כל דבר”‏.‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏21‏)‏ לדוגמה,‏ בפעם הבאה,‏ כאשר יבואו עדי־יהוה לשוחח עימך,‏ הקשב למה שיש להם לומר.‏ אם הם מגיעים לאיזור־מגוריך רק לעתים רחוקות,‏ חפש אותם באולם־המלכות הקרוב ביותר,‏ או כתוב למוציאים־לאור של חוברת זאת.‏ איש לא יכפה עליך להצטרף אליהם,‏ אלא יוּצע לך שיעור־מקרא חינם־אין־כסף,‏ שינוהל עימך בעת ובמקום הנוחים לך.‏

שיעור כגון זה יוכיח לך שאלהים אכן ”‏נותן גמול לדורשיו”‏.‏ (‏עברים י״א:‏6‏)‏ תלמד לדעת שבקרוב מלכות אלהים בידי המלך,‏ ישוע המשיח,‏ תסיר את השחיתות ומעשי־העוול הגורמים לאנשים כה רבים כיום להרים ידיים באכזבה עמוקה.‏ תחת שלטון המלכות,‏ ישוקם כדור־הארץ וישוב להיות גן־עדן,‏ ואלהים יעניק חיי־נצח לכל אוהביו.‏ (‏תהלים ל״ז:‏29;‏ ההתגלות כ״א:‏4‏)‏ איזו תוחלת נפלאה!‏

קרא את כתבי־הקודש בעיון על־מנת לוודא שתקווה זו אמיתית ובת־סמכה.‏ אזי,‏ עמול לפיתוח יחסים הדוקים ואישיים עם אלהים,‏ הייה לידידו,‏ כשם שהיה אברהם.‏ (‏ישעיהו מ״א:‏8;‏ יעקב ב׳:‏23‏)‏ מאחר שיהוה ”‏שומע תפילה”‏,‏ שטח לפניו את בעיותיך.‏ כאשר גישתך כנה,‏ תפילתך תעזור לך לפרוק מעליך את הדברים המעיקים ולגבור על הייאוש.‏ רוח אלהים אף עשויה לסלול דרך לחולל שינויים במצב המעיק עליך.‏ — תהלים נ״ה:‏23;‏ ס״ה:‏3;‏ יוחנן א׳.‏ ה׳:‏14,‏ 15‏.‏

‏”‏החזיקו בטוב”‏

לאחר שהמליץ לעמיתיו התלמידים ’‏לבחון כל דבר’‏,‏ הוסיף פאולוס:‏ ”‏החזיקו בטוב”‏.‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏21‏)‏ דרך אחת לעשות כן היא על־ידי התרועעות עם אחרים המחזיקים באמונה המשיחית.‏ שלמה המלך החכם הזהיר:‏ ”‏הולך את חכמים יחכּם,‏ ורועה כסילים יֵרוע”‏.‏ (‏משלי י״ג:‏20‏)‏ אל תרשה לדיעות קדומות או לביישנות למנוע אותך מלבקש התרועעות חיובית.‏ לדוגמה,‏ בקרב עדי־יהוה ישנם אנשים שבעבר היו בין חסרי התקווה.‏ אך,‏ לימוד כתבי־הקודש,‏ בנוסף להתרועעות משמחת עם עמיתים לאמונה,‏ מחזקים את יחסיהם עם יהוה ומעניקים להם תקווה מבוססת ואיתנה כעוגן.‏ האם זה אכן גובר על הייאוש?‏ בהחלט כן.‏

כדוגמה לכך,‏ קרא את סיפורה של אַן־מַרי,‏ שסבלה מפח־נפש רב בעקבות יחסו האלים של בעלה.‏ ”‏החלטתי לשים קץ לחיי”‏,‏ היא מסבירה כיום,‏ ”‏אולם מסיבה לא־מובנת החלטתי להתפלל תחילה לאלהים.‏ אני זוכרת שאמרתי,‏ ’‏מדוע אינך יכול לעזור לי?‏ קוויתי אליך במשך זמן כה רב,‏ אך לשווא’‏.‏ סיימתי את תפילתי במחשבה שלחיים אין כל תכלית,‏ ולכן עדיף כבר למות.‏ בו ברגע שמעתי נקישה בדלת.‏ החלטתי להתעלם מהנקישה,‏ בתקווה שהמתדפק יילך לדרכו.‏

‏”‏הנקישות לא הירפו,‏ והדבר החל להפריע לי.‏ מחיתי את דמעותי והלכתי לראות מי בדלת,‏ בתקווה להתפנות במהירות לבצע את כוונתי.‏ אולם”‏,‏ מציינת אן־מרי,‏ ”‏תודות ליהוה,‏ לא כך אירע,‏ משום שכאשר פתחתי את הדלת,‏ מצאתי שתי נשים.‏ אמת,‏ הייתי מאוד מבולבלת,‏ ולא הבנתי בדיוק את דבריהן.‏ אך,‏ הן הציעו לי ספר שהסביר שלחיים אכן יש תכלית.‏ היה זה בדיוק מה שנזקקתי לו על־מנת להצית בי שוב עניין בחיים”‏.‏ הנשים שביקרו אצלה החלו לערוך עימה שיעור־מקרא קבוע.‏ אן־מרי זכתה ליחסי ידידות עם אלהים.‏ הדבר העניק תכלית לחייה.‏ עתה היא עוזרת לאחרים לפתח ביטחון באלהים.‏

יתכן שגם אתה ייחלת לשים קץ לייאוש,‏ מבלי להבין את כל הכרוך בכך.‏ אך,‏ אם אי־פעם התפללת:‏ ”‏תבוא מלכותך,‏ ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ”‏,‏ אזי התפללת לבוא מלכות אלהים,‏ בהנהגת ישוע המשיח,‏ מלכות שתבטל את כל הגורמים המביאים אנשים ישרי־לב לידי ייאוש.‏ (‏מתי ו׳:‏10‏)‏ לימודיך האישיים בכתבי־הקודש והתרועעות קבועה עם אחרים בעלי ביטחון דומה,‏ יחזקו את אחיזתך בתקווה לביאת מלכות יהוה שתכונן תנאי גן־עדן בכדור־הארץ.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ו׳:‏12,‏ 19‏)‏ זוהי התקווה הנפלאה עליה מכריזה כל הוצאה של חוברת זו.‏ אמץ תקווה זו בכל לבך וכך תוכל לגבור על הייאוש.‏ אכן,‏ התקווה ”‏אינה מכזיבה”‏.‏ — רומיים ה׳:‏5‏.‏

‏(‏מקור המאמרים:‏ 1992/‏7/‏1)‏

‏[‏תמונה בעמוד 6‏]‏

לימוד המקרא מקנה לנו תקווה המשמשת לנו ”‏כעוגן בטוח ויציב לנפשנו”‏