גזר־דין יהוה נגד מורי כזב
”ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה נאוֹף והלוך בשקר... היו לי כולם כסדום, ויושביה כעמורה” (ירמיה כ״ג:14).
1. מדוע אלה העוסקים בהוראה אלוהית נוטלים על עצמם אחריות כבדה ביותר?
כל העוסקים בהוראה האלוהית נוטלים על עצמם אחריות כבדה ביותר. יעקב ג׳:1 מזהיר: ”אחי, אל יהיו רבים מכם למורים, שהרי ידעתם כי עלינו יהיה הדין חמור יותר”. אכן, האחריות לתת דין וחשבון המקובל על אלהים, הרובצת על כתפיהם של מורי דברו, כבדה מזו המוטלת על המשיחיים ככלל. מה תהא משמעות הדבר לגבי אלה שהוכיחו כי הם מורי כזב? הבה נבחן את המצב ששרר בימי ירמיהו. ניווכח לראות כיצד היווה הדבר צל נבואי להתרחשויות כיום.
2, 3. איזה גזר־דין בנוגע למורי הכזב של ירושלים הכריז יהוה באמצעות ירמיהו?
2 בשנת 647 לפה״ס, השנה ה־13 למלכות יאשיהו, נתמנה ירמיהו לנביא יהוה. הואיל והיתה ליהוה טענה נגד יהודה, שלח הוא את ירמיהו להכריזה. נביאי השקר של יהודה, או מוריה, עשו ”שערורה” [מעשים נוראים, על־פי מילון אטימולוגי עברי־אנגלי מקיף מאת ארנסט קליין] בעיני אלהים. רשעתם היתה כה רבה, עד כי אלהים דימה את ירושלים ואת יהודה לסדום ולעמורה. ירמיהו פרק כ״ג מספר לנו על כך. בפסוק 14 נאמר:
3 ”ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה, נאוֹף והלוך בשקר; וחיזקו ידי מרעים לבלתי שָבוּ איש מרעתו. היו לי כולם כסדום, ויושביה כעמורה”.
4. כיצד דוגמתם הרעה של מורי ירושלים מקבילה לנצרות כיום?
4 אכן, נביאים או מורים אלה, הציבו דוגמה רעה מאוד מבחינה מוסרית, ולמעשה, עודדו את האנשים לנהוג כמותם. ראה את המצב השורר כיום בנצרות! האין הוא זהה לזה שבימי ירמיהו? כיום, הכמורה מרשה לנואפים ולהומוסקסואלים להמשיך לכהן ככמרים, ואף מאפשרת להם לנהל טקסים כנסייתיים. האם מפליא הדבר, שכה רבים מקרב חבריה המוצהרים של הכנסיה אינם מוסריים?
5. מדוע מצבה הלא־מוסרי של הנצרות גרוע אף מזה של סדום ועמורה?
5 יהוה דימה את תושבי ירושלים לאנשי סדום ועמורה. אך, מצבה המוסרי של הנצרות גרוע מזה של סדום ועמורה. אכן, בעיני אלהים הנצרות ראויה לגנאי אף יותר. מוריה מזלזלים בעקרונות המוסר המשיחיים. והדבר יוצר אווירה של ניוון מוסרי, אשר בה טמונים פיתויים הרסניים, על כל סוגיהם, לעשות את הרע. מצב מוסרי זה כה שכיח, עד כי כיום הרשע הוא בבחינת דבר רגיל.
”הלוך בשקר”
6. מה אמר ירמיהו על אודות רשעתם של נביאי ירושלים?
6 כעת, שים־לב לנאמר בפסוק 14 בנוגע לנביאי ירושלים. הם ’הלכו בשקר’. ופסוק 15 חותם במלים: ”כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה לכל הארץ”. אזי מוסיף פסוק 16: ”כה אמר יהוה צבאות: ’אל תשמעו על דברי הנביאים הניבאים לכם. מַהְבִּילִים המה אתכם. חזון לבם ידברו — לא מפי יהוה’”.
7, 8. מדוע דומה כמורת הנצרות לנביאי השקר של ירושלים, וכיצד השפיע הדבר על באי־הכנסיה?
7 בדומה לנביאי השקר של ירושלים, כמורת הנצרות ’הולכת בשקר’, מפיצה עיקרי־אמונה של כפירה ומלמדת תורות שאינן מצויות בדבר־אלהים. מה הן כמה מתורות הכזב הללו? נצחיות הנפש, השילוש, כור־מצרף ואש־גיהינום לעינויי־נצח של בני־האדם. היא גם ’משעשעת את אוזניהם’ של שומעיה בהטיפה דברים שאנשים אוהבים לשמוע. היא שבה ואומרת, כי אף אסון אינו צפוי לנצרות משום ששלום אלהים עימה. אולם, אנשי הכמורה ”חזון לבם ידברו”, כזב. אלה המאמינים לשקרים הללו מורעלים מבחינה רוחנית. הם מוּלכים שולל אלי השמדתם!
8 תן דעתך לדברי יהוה על אודות מורי כזב אלה בפסוק 21: ”לא שלחתי את הנביאים, והם רצו. לא דיברתי אליהם והם ניבאו”. כאז כן היום, הכמורה לא נשלחה מטעם אלהים ואין היא מלמדת את אמיתותיו. מהי התוצאה? בורות מקראית מדהימה שוררת בקרב באי־הכנסיה, משום שכמריהם מזינים אותם בפילוסופיות של העולם.
9, 10. (א) איזה סוג של חלומות חלמו מורי הכזב של ירושלים? (ב) בדומה לכך, כיצד לימדה כמורת הנצרות ”חלומות שקר”?
9 יתר־על־כן, הכמורה בת־ימינו מפיצה תקוות שווא. שית־לבך לכתוב בפסוק 25: ”שמעתי את אשר אמרו הנביאים הניבאים בשמי שקר, לאמור: ’חלמתי! חלמתי!’” מה טיבם של חלומות אלה? פסוק 32 מוסר לנו: ”’הנני על ניבאי חלומות שקר’, נאום יהוה, ’ויספרום ויתעו את עמי בשקריהם ובפחזותם. ואנוכי לא שלחתים ולא ציוויתים והועיל לא יועילו לעם הזה’, נאום יהוה”.
10 אילו חלומות שקר או תקוות שווא לימדה הכמורה? שתקוותו היחידה של האדם לשלום ולביטחון כיום הינה אירגון האומות המאוחדות. בשנים האחרונות, כינתה הכמורה את האו״ם ”התקווה האחרונה לאיחוד ולשלום”, ”הפורום העליון לשלום ולצדק”, ”התקווה העיקרית של האנושות לשלום עולמי”. איזו אשליה! התקווה היחידה עבור האנושות היא מלכות אלהים. אולם, הכמורה אינה מטיפה ומלמדת את האמת על אודות ממשלה שמימית זו, אשר היוותה את גולת־הכותרת של הטפת ישוע.
11. (א) כיצד פגעו מורי הכזב של ירושלים בשם יהוה? (ב) בניגוד לכיתת ”ירמיהו”, מה עשו מורי כזב בני־זמננו בנוגע לשם אלהים?
11 פסוק 27 מוסר לנו פרטים נוספים. ”החושבים להשכיח את עמי שמי בחלומותם אשר יספרו איש לרעהו, כאשר שכחו אבותם את שמי בבעל”. נביאי השקר של ירושלים גרמו לאנשים לשכוח את שם אלהים. האם לא עשו כן מורי־הדת הכוזבים של ימינו? גרוע מכך, הם מסתירים את שם אלהים, יהוה. הם מלמדים כי אין כל צורך להשתמש בו, ומסירים אותו מתרגומי המקרא שלהם. הם מתנגדים בחריפות לכל מי שמלמד כי שם אלהים הוא יהוה. אך, כיתת ”ירמיהו”, שארית המשיחיים משוחי־הרוח, יחד עם בני־לוויתה נהגו בדיוק כדוגמת ישוע. הם לימדו מיליונים על אודות שם אלהים (יוחנן י״ז:6).
חשיפת היותם ראויים לגנאי
12. (א) מדוע רובצת אשמת־דמים כבדה על מורי הדת הכוזבים? (ב) מה היה תפקידה של הכמורה בשתי מלחמות־העולם?
12 כיתת ירמיהו חשפה שוב ושוב את הכמרים כמורי כזב המובילים את צאן מרעיתם במורד הדרך הרחבה המוליכה לאבדון. השארית אכן הבהירה את הסיבות לכך, שחולמים אלה ראויים לגזר־דינו המרשיע של יהוה. לדוגמה, משרתי אלהים מתייחסים תדירות להתגלות י״ח:24, המציין כי ב”בבל הגדולה” נמצא דמם של ”כל אשר נטבחו עלי ארץ”. חשוב על כל אותן מלחמות שנערכו עקב חילוקי־דעות דתיים. מה כבדה היא אשמת־הדמים הרובצת על מורי־דת כוזבים אלה! תורותיהם יצרו פילוגים ואף העמיקו את השנאה כלפי בני דתות ולאומים שונים. בהתייחסו למלחמת־העולם הראשונה, מציין הספר Preachers Present Arms (מטיפים מדגלים נשק): ”הכמרים העניקו למלחמה את להט משמעותה הרוחנית ואת המניע... ובכך הפכה הכנסיה לחלק בלתי נפרד של המערכה המלחמתית”. הדבר אף היה נכון במלחמת־העולם השניה. הכמורה העניקה תמיכה מלאה לאומות הלוחמות ובירכה את חייליהן. שתי מלחמות־העולם החלו בנצרות, שבה בני אותה דת טבחו אלה את אלה. תככים חילוניים ודתיים בקרב הנצרות ממשיכים לגרום לשפיכות דמים עד עצם היום הזה. אילו השלכות איומות היו לתורותיהם הכוזבות!
13. כיצד מוכיח הכתוב בירמיהו כ״ג: 22 כי אין לכמורת הנצרות כל יחסים עם יהוה?
13 שים נא לב לירמיהו פרק כ״ג, פסוק 22: ”ואם עמדו בסודי, וישמיעו דברַי את עמי, וישיבום מדרכם הרע ומרוע מעלליהם”. אילו נמנו נביאיה הדתיים של הנצרות עם אנשי סודו של יהוה, אילו היו ביחסים הדוקים עימו בדומה לעבד הנאמן והנבון, אזי היו גם הם חיים בתואם עם ערכיו של יהוה. אף הם היו גורמים לעמי הנצרות להאזין לדברי אלהים עצמו. במקום לעשות כן, מורי הכזב בני־זמננו הפכו את הנוהים אחריהם למשרתיו העיוורים של המתנגד לאלהים, השטן.
14. איזו חשיפה רבת־עוצמה של כמורת הנצרות פורסמה בשנת 1958?
14 חשיפת האמת על אודות הכמורה באמצעות כיתת ”ירמיהו” היתה רבת־עוצמה. למשל, בכינוס הבינלאומי של עדי־יהוה בנושא ”הרצון האלוהי”, שנערך בניו־יורק בשנת 1958, השמיע סגן נשיא חברת המצפה הצהרה שאמרה בחלקה: ”באופן חד־משמעי וללא כל היסוס, אנו מצהירים, כי השורש לכל הפשע, העבריינות, השנאה, הסכסוכים, הדעות הקדומות... והמהומה האיומה, הינו דת מסולפת, דת־כזב; שמאחוריה עומד אויבו הסמוי־מן־העין של האדם, השטן. האחריות הכבדה ביותר למצב השורר בעולם רובצת על שכמיהם של מורי הדת ומנהיגיה; ומתוכם, הראויים לגנאי הרב ביותר הם כמריה של הנצרות. ... לאחר כל השנים שחלפו מאז מלחמת־העולם הראשונה, היחסים השוררים בין הנצרות לבין אלהים דומים לאלה של עם־ישראל בימי ירמיהו. אכן, ההשמדה שבפניה ניצבת הנצרות מחרידה והרסנית מזו שלה היה ירמיהו עד־ראייה בירושלים”.
גזר־הדין על מורי הכזב
15. אילו נבואות של שלום ניבאה הכמורה? האם הן תתגשמנה?
15 חרף אזהרה זו, כיצד פעלה מאז הכמורה? בדיוק כשם שמדווח פסוק 17: ”אומרים אמור למנאצי, ’דיבר יהוה: ”שלום יהיה לכם”’ וכל הולך בשרירות לבו אמרו, ’לא תבוא עליכם רעה’”. האם נכון הדבר? לא! יהוה יחשוף את הכזב שבנבואות אלה של הכמורה. הוא לא יגשים את הדברים הנאמרים בשמו. בכל אופן, בהבטיח הכמורה שלום עם אלהים, היא מתעה מאוד את צאן מרעיתה!
16. (א) איזו אווירה שוררת בעולם מבחינה מוסרית, ומי אחראי לכך? (ב) מה עושה כיתת ”ירמיהו” באשר להשקפותיו הלא־מוסריות והמסואבות של העולם?
16 האם אתה חושב, ’הייתכן שתורות הכזב של הכמורה תולכנה אותי שולל? לעולם לא!’ ובכן, אל תהיה כל כך בטוח! זכור, כי תורות הכזב של הכמורה עודדו אווירה מוסרית איומה ומתעה. תורותיהם המתירניות מצדיקות כמעט כל דבר, יהא לא־מוסרי ככל שיהא. ואווירה זו של שחיתות מוסרית מתפשטת אל כל שטחי הבידור, הסרטים, הטלוויזיה, כתבי־העת והמוסיקה. עלינו, אם כן, לגלות משנה זהירות פן ניסחף אחר השפעתה הקוסמת והמשחיתה של אווירה מוסרית קלוקלת זו. צעירים עלולים להילכד ברשת המסואבת של מוסיקה ושל סירטוני וידאו. זכור, כי גישת האנשים כיום הגורסת כי ’הכל מותר’ הינה תוצאה ישירה של תורות הכזב של אנשי הכמורה וכשלונם לעמוד בערכי־הצדק של אלהים. כיתת ”ירמיהו” נלחמת בהשקפות לא־מוסריות אלה ומסייעת למשרתי יהוה לדחות את הרשע האופף את הנצרות.
17. (א) בהתאם לדברי ירמיהו, איזה גזר־דין עתיד היה לבוא על ירושלים המושחתת? (ב) מה יקרה בקרוב לנצרות?
17 מהו גזר־הדין שחרץ יהוה, השופט העליון, על מורי הכזב של הנצרות? פסוקים 19, 20, 39 ו־40 משיבים על כך: ”הנה! סערת יהוה חימה יצאה וסער מתחולל, על ראש רשעים יחול. לא ישוב אף יהוה עד עשותו ועד הקימו מזימות לבו... וְנָשִׁיתִי אתכם נָשׁוֹא ונטשתי אתכם ואת העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם — מעל פני. ונתתי עליכם חרפת עולם וכלימוּת עולם אשר לא תִישָּׁכֵחַ”. כל אלה באו על ירושלים המושחתת ועל מקדשה, ואסון דומה יפול בקרוב על הנצרות הרשעה!
הכרזת ”משא יהוה”
18, 19. איזה ”משא יהוה” הכריז ירמיהו על יהודה, ומה היו השלכותיו?
18 אם כן, מהי אחריותם של כיתת ירמיהו ושל בני־לוויתה? פסוק 33 אומר לנו: ”וכי ישאלך העם הזה או הנביא או כהן לאמר: ’מה משא יהוה?’ ואמרת אליהם, ’את־מה־משא! [אתם המשא, תרגום השבעים] ונטשתי אתכם’, נאום יהוה”.
19 המלה העברית ”משא” היא דו־משמעית. ניתן לייחסה להכרזה אלוהית כבדת־משקל או לדבר־מה המהווה מעמסה על מישהו ומייגעו. כאן, הביטוי ”משא יהוה” מתייחס לנבואה כבדת־משקל — ההכרזה כי נגזר על ירושלים להיחרב. האם אהבו האנשים לשמוע מילים נבואיות כבדות־משקל אלה, שירמיהו חזר ואמר להם בשם יהוה? לא, האנשים לגלגו על ירמיהו: ’איזו נבואה (משא) יש בפיך עכשיו? אנו בטוחים כי נבואתך תהיה עוד משא כבד!’ אולם, מה אמר להם יהוה? הוא אמר: ”את־מה־משא [אתם המשא]! ונטשתי אתכם”. אכן, אנשים אלה היו נטל, משא, על יהוה, והוא עמד להסירם מעל שכמו לבל יעיקו עליו עוד.
20. מהו ”משא יהוה” כיום?
20 מהו ”משא יהוה” כיום? זהו המסר הנבואי כבד־המשקל מדבר־אלהים. כובד משקלו נובע מגזר־דין, המכריז על השמדתה הממשמשת ובאה של הנצרות. אשר למשרתי יהוה, אנו נושאים באחריות הכבדה להכריז ”משא יהוה” זה. ככל שמתקרב הקץ, עלינו לספר לכל, כי אנשיה הנלוזים של הנצרות הם ”משא”, ומה כבד ה”משא” על יהוה אלהים, המתכונן להשליך מעליו ”משא” זה בקרוב, בהפקירו את הנצרות לשואה.
21. (א) מדוע נחרבה ירושלים בשנת 607 לפה״ס? (ב) לאחר חורבן ירושלים, מה אירע לנביאי השקר וכן לנביא האמת של יהוה, ומה מבטיחנו הדבר כיום?
21 גזר־דינו של יהוה הוצא לפועל בימי ירמיהו, כאשר הבבלים החריבו את ירושלים בשנת 607 לפה״ס. כשם שנובא, היתה זו ’חרפה וכלימה’ לבני־ישראל העיקשים והבלתי־נאמנים (ירמיהו כ״ג:39, 40). הדבר הוכיח להם כי יהוה, שעל שמו המיטו חרפה שוב ושוב, נטשם לבסוף לתוצאות רשעתם. לבסוף, נסכרו פיותיהם של נביאי השקר היומרניים שלהם. לעומת זאת, פי ירמיהו המשיך לנבא. יהוה לא נטש אותו. בתואם עם דוגמה זו, לא יטוש יהוה את כיתת ירמיהו, כאשר ’משאו’, גזר־דינו המרשיע, יוביל למחיצתם למוות של כמרי הנצרות ושל אלה המאמינים לשקריהם.
22. מה יהא מצבה של הנצרות עקב גזר־דינו של יהוה?
22 אכן, מצבה של הנצרות לאחר שיופשט מעליה עושרה, ותיחשף באורח מביש, יהא זהה למצבה של ירושלים השוממה באין יושב לאחר 607 לפה״ס. זהו גזר־הדין שחרץ יהוה על מורי הכזב ואשר לו הם ראויים. גזר־דין זה לא יכזיב. כשם שכל האזהרות שנשא ירמיהו בהשראת אלהים התגשמו בעבר, כך תתגשמנה אזהרות יהוה בימינו. אם כן, הבה נהיה כירמיהו. הבה נכריז ללא־חת את המשא הנבואי של יהוה לעמים, למען ידעו את הסיבה לחומרת משפטו הצודק של אלהים הניחת על כל מורי הדת הכוזבים!
(מקור המאמר: 1994/3/1)
שאלות חזרה
◻ מה היתה חומרת פשעה של ירושלים הקדומה בעיני יהוה?
◻ באיזה אופן הנצרות ’הלכה בשקר’?
◻ כיצד נחשפה העובדה, שהכמורה בת־זמננו ראויה לגנאי?
◻ מהו ”משא יהוה” המוכרז כיום?
[תמונה בעמוד 20]
נביאי ירושלים עשו ”שערורה”
[תמונה בעמוד 21]
”חזון לבם ידברו”
[תמונה בעמוד 22]
ירושלים לאחר חורבנה ממחישה את גורלה הסופי של הנצרות