חדוות יהוה היא מעוזנו
”קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו, כי חדוות יהוה היא מעוזכם” (נחמיה ח׳:10).
1, 2. (א) מהו מעוז? (ב) כיצד הראה דוד שהוא מבקש מחסה ביהוה?
יהוה הנו מעוז שאין דומה לו. מהו מעוז? זהו מבצר, מקום מבטחים או מקום מפלט. בישראל הקדומה, דוד ראה באלהים את מעוזו. למשל, חשוב על המזמור שכתב דוד לכבוד האל העליון ”ביום הציל יהוה אותו מכף כל אויביו ומיד שאול”, מלך ישראל (תהלים י״ח:1).
2 דוד פתח מזמור מרגש זה במילים: ”ארחמך יהוה חִזקי. יהוה סלעי ומצודתי ומפלטי. אלי צורי אחסה בו, מגיני וקרן ישעי, משגבי” (תהלים י״ח:2, 3). כשנחשב שלא בצדק לפושע ונרדף על־ידי המלך שאול, ישירות מצא דוד מחסה ביהוה, בדומה לאדם הנמלט למבצר כדי להינצל מאסון כלשהו.
3. מדוע היתה ליהודים בתקופת עזרא ”שמחה גדולה”?
3 החדווה שיהוה מעניק הינה מעוז נאמן להולכים בדרכו בתום, כשומרי נאמנות (משלי ב׳:6–8; י׳:29). כמובן, כדי לזכות בחדווה שמאת יהוה, על האנשים לעשות את רצונו. באשר לכך, שקול את שאירע בירושלים בימי עזרא. עזרא הסופר ואחרים הקנו הבנה באמצעות קריאה רבת־משמעות של התורה. אזי, הפצירו באנשים: ”לכו, איכלו משמנים, ושתו ממתקים, ושילחו מנות לאין נכון לו; כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו, כי חדוות יהוה היא מעוזכם”. ”שמחה גדולה” נבעה מכך שהיהודים יִישמו ידע זה, וחגגו את חג־הסוכות השמח (נחמיה ח׳:1–12). אלה ש’חדוות יהוה היתה מעוזם’ אזרו עוז למען עבודתו ולמען שירותו. מאחר שחדוות יהוה היתה מעוזם, ניתן לצפות שגם משרתי אלהים כיום יהיו שמחים. אם כן, מה הן כמה סיבות לשמחה בימינו?
”והיית אך שמח”
4. מהו מקור שמחה בולט עבור משרתי יהוה?
4 אחת הסיבות הבולטות לשמחה שיהוה מספק היא הסידורים שערך להתאספותנו יחדיו. הכינוסים של עדי־יהוה כיום מעניקים להם חדווה, כשם שהחגים השנתיים שערכו בני־ישראל שימחו את לבם. נאמר לעם־ישראל: ”שבעת ימים תחוג ליהוה אלוהיך [את חג־הסוכות] במקום אשר יבחר יהוה, כי יברכך יהוה אלוהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח” (דברים ט״ז:13–15). אכן, רצון אלהים היה ’שיהיו אך שמחים’. הדבר נכון גם לגבי המשיחיים, היות שהשליח פאולוס הפציר באחיו לאמונה: ”שימחו באדון בכל עת; אומר שוב, שימחו!” (פיליפים ד׳:4).
5. (א) מהי שמחה, וכיצד זוכים לה המשיחיים? (ב) כיצד נוכל להיות שמחים חרף נסיונות?
5 מכיוון שיהוה רוצה שנהיה שמחים, הוא מעניק לנו שמחה כאחד מפירותיה של רוח־קודשו (גלטים ה׳:22, 23). ומהי שמחה? זוהי הרגשת הגיל הנגרמת על־ידי ציפייה לטוב או על־ידי השגתו. שמחה היא מצב של אושר אמיתי, אפילו ששון. פרי זה של רוח־קודשו של אלהים עוזר לנו להחזיק מעמד בשעת מבחן. ”אשר בעד השמחה הערוכה לפניו [לפני ישוע] סבל את [עמוד־ההוקעה, ע״ח] ובז לחרפה, וישב לימין כסא האלהים” (עברים י״ב:2). התלמיד המשיחי יעקב כתב: ”לשמחה גדולה חישבו זאת, אחיי, כאשר אתם באים בכל מיני נסיונות, שהרי יודעים אתם כי בחינת אמונתכם מביאה לידי סבלנות”. אך, מה קורה אם איננו יודעים כיצד לנהוג בשעת ניסיון כלשהו? אזי, נוכל להתפלל בביטחון לקבלת חוכמה כדי לעמוד בו. התנהגות בתואם עם חוכמה שמימית מאפשרת לנו לפתור בעיות או להתמודד עם מבחנים ממושכים, מבלי לאבד את חדוות יהוה (יעקב א׳:2–8).
6. מה הקשר בין חדווה ובין עבודת־אלהים האמיתית?
6 החדווה שיהוה מעניק לנו, נותנת לנו כוח לקדם את עבודת־אלהים האמיתית. כך אירע בימי עזרא ונחמיה. יהודים מאותה תקופה שחדוות יהוה היתה להם למעוז, קיבלו כוח לקדם את עבודת־אלהים האמיתית. וכאשר תמכו בעבודת יהוה, גדלה שמחתם. הדבר נכון גם כיום. כעובדי יהוה, יש לנו יסוד לשמחה רבה. הבה נבחן כמה סיבות נוספות משפע הגורמים שיש לנו לשמחה.
קשר עם אלהים באמצעות המשיח
7. באשר ליהוה, איזו סיבה לשמחה יש למשיחיים?
7 הקשר ההדוק שיש לנו עם יהוה הופך אותנו לאנשים המאושרים ביותר עלי־אדמות. טרם היותנו משיחיים, היינו חלק מחברה אנושית חסרת־צדק ’חשוכת דעת, זרה לחיי אלהים’ (אפסים ד׳:18). מה שמחים אנו על שאיננו זרים עוד ליהוה! כמובן, דרוש מאמץ כדי להמשיך להיות רצויים לפניו. חובה עלינו ’לעמוד מבוססים ויציבים באמונה ולא להרפות מהתקווה הכלולה בבשורה’ (קולוסים א׳:21–23). אנו יכולים לשמוח על שיהוה מושך אותנו אל בנו בהתאם לדברי ישוע עצמו: ”אין איש יכול לבוא אלי אלא אם כן ימשוך אותו האב אשר שלחני” (יוחנן ו׳:44). אם אנו באמת ובתמים מעריכים את הקשר היקר שלנו עם אלהים באמצעות המשיח, נישמר מפני כל דבר העלול לפגוע בקשר זה.
8. כיצד תרם ישוע למצבנו השמח?
8 סליחת חטאים על יסוד אמונה בקורבן־הכופר של ישוע מהווה סיבה טובה לשמחה, משום שהיא זו המאפשרת את הקשר שלנו עם אלהים. עקב חטאו בזדון, אדם, אבי אבותינו, הביא על כל האנושות מוות. אך, השליח פאולוס הסביר: ”אלהים מגלה את אהבתו אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו כאשר עוד היינו אנשים חוטאים”. פאולוס אף כתב: ”כשם שעבירה אחת היא הרשעה לכל בני־אדם, כן גם מעשה צדקה אחד הוא זיכוי של חיים לכל בני־אדם. כי כשם שבגלל אי־ציותו של אדם אחד נעשו הרבים לחוטאים, כן גם בגלל ציותו של האחד ייעשו הרבים לצדיקים” (רומים ה׳:8, 18, 19). מה שמחים נוכל להיות על כי יהוה אלהים שבע־רצון לפדות את צאצאי אדם הנכונים לנצל אמצעי אוהב זה!
שחרור והארה דתיים
9. מדוע אנו שמחים מן ההיבט הדתי?
9 שחרור מ”בבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות הכזב, מהווה סיבה נוספת לשמחה. האמת האלוהית היא שמשחררת אותנו (יוחנן ח׳:32). בנוסף לכך, שחרור מזונה דתית זו משמעו שאיננו משתתפים בחטאותיה, איננו מקבלים ממכותיה, ולבסוף איננו מושמדים יחד עימה (ההתגלות י״ח:1–8). אין כל עצב בהימלטות מכל אלה!
10. מאיזו הארה נהנים אנו כמשרתי יהוה?
10 הבנת דבר־אלהים ויישומו בחיינו מהווים גורמים לשמחה רבה. כשאנו משוחררים מהשפעת דתות הכזב, אנו נהנים מהבנה רוחנית ההולכת ומתבהרת, שאבינו השמימי מספק לנו באמצעות ”העבד הנאמן והנבון” (מתי כ״ד:45–47, ד”ץ). מכל האנשים החיים עלי־אדמות, רק אלה המוקדשים ליהוה לבדו, זוכים לרוח־קודשו ומתברכים בהבנה של דברו ושל רצונו. כשם שאמר פאולוס: ”לנו גילה אלהים [את כל אשר הכין לאוהביו] על־ידי רוחו, אפילו את עמוקות האלהים, משום שהרוח חוקרת הכל” (קורינתים א׳. ב׳:9, 10). אנו יכולים להיות אסירי־תודה ושמחים כאחד, על שאנו נהנים מאותה הבנה הדרגתית המתבטאת במילים שבמשלי ד׳:18: ”ואורח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום”.
תקוות המלכות וחיי־הנצח
11. כיצד שותף הזולת בתקוות המלכות המשמחת?
11 תקוות המלכות לה זכינו גם היא מסבה לנו שמחה (מתי ו׳:9, 10). כעדי־יהוה, אנו מכריזים זה זמן רב על מלכות אלהים כעל התקווה היחידה לאנושות כולה. למשל, חשוב על שנת 1931, כאשר אימצנו את השם ”עדי־יהוה” בהחלטה שנתקבלה בתשואות ובחדווה, ב־51 כינוסים בכל רחבי העולם (ישעיהו מ״ג:10–12). החלטה זו והנאום החשוב שנשא ג׳. פ. רותרפורד (נשיא חברת המצפה דאז), התפרסמו בספרון המלכות, תקוות העולם (אנג׳). כלולה בו החלטה נוספת שנתקבלה בכינוס זה, המאשימה את הנצרות בכפירה וביחס מזלזל כלפי עצת יהוה. בהחלטה אף הוכרז: ”תקוות העולם היא מלכות אלהים ואין כל תקווה אחרת”. תוך חודשים ספורים, הפיצו עדי־יהוה למעלה מחמישה מיליון עותקים של ספרון זה בכל רחבי העולם. מאז ואילך, הצהרנו תדירות שהמלכות היא התקווה היחידה לאנושות.
12. אילו תקוות משמחות בנוגע לחיים, עומדות בפני משרת יהוה?
12 אנו אף עולצים בתקווה לחיי־נצח תחת שלטון המלכות. ’העדר הקטן’ של משיחיים משוחים זוכה לתקווה שמימית משמחת. ”ברוך האלהים אבי אדוננו ישוע המשיח”, כתב השליח פטרוס, ”אשר ברוב רחמיו הוליד אותנו מחדש לתקווה חיה בתחיית ישוע המשיח מן המתים, לנחלה אשר לא תישחת, לא תיטמא ולא תיבול, הצפונה לכם בשמים” (לוקס י״ב:32; פטרוס א׳. א׳:3, 4). כיום, הרוב המכריע של עדי־יהוה מייחל לחיי־נצח בגן־עדן בתחום שלטונה של המלכות (לוקס כ״ג:43; יוחנן י״ז:3). אין לאנשים אחרים עלי־אדמות דבר שישווה לתקוותינו המשמחות. עד כמה עלינו לנצור אותן!
אגודת־אחים מבורכת
13. מה צריכה להיות השקפתנו באשר לאגודת־האחים הבינלאומית שלנו?
13 עצם היותנו חלק מאגודת־האחים הבינלאומית היחידה שרצויה לפני אלהים, מהווה אף הוא מקור לשמחה רבה. לשמחתנו, עמיתינו לאמונה הם האנשים הנעימים ביותר עלי־אדמות. יהוה אלהים עצמו הצביע על ימינו ואמר: ”והרעשתי את כל הגויים ובאו חמדת כל הגויים ומילאתי את הבית הזה כבוד” (חגי ב׳:7). אמת, כל המשיחיים אינם מושלמים. אולם, יהוה משך אליו יחידי סגולה אלה באמצעות ישוע המשיח (יוחנן י״ד:6). מאחר שיהוה משך אליו אנשים שאותם הוא מחשיב לחמדה, תהא לנו שמחה בשפע אם נגלה כלפיהם אחווה, הערכה עמוקה, נשתף פעולה עימם בפעילויות התואמות את מטרת אלהים, נתמוך בהם בנסיונותיהם ונתפלל בעדם.
14. איזה עידוד נוכל לשאוב מפטרוס א׳. ה׳:5–11?
14 כל הדברים הללו יתרמו לשמחתנו. למעשה, חדוות יהוה זו היא מעוזה של אגודת־האחים הרוחנית חובקת העולם שלנו. אכן, כולנו סובלים רדיפות וקשיים אחרים. אך, על הדבר ללכד אותנו ולהעניק לנו תחושת אחדות כחלק מארגון אלהים האמיתי האחד עלי־אדמות. כשם שאמר פטרוס, עלינו להשפיל עצמנו תחת יד אלהים החזקה, בהשליכנו את כל דאגתנו עליו, בידיעה שהוא דואג לנו. עלינו לעמוד על המשמר משום שהשטן מבקש לטרוף אותנו, אך איננו לבד במערכה, כשם שהוסיף פטרוס: ”עימדו נגדו יציבים באמונה, בידיעה שאותן הצרות עוברות על אחיכם אשר בעולם”. בנוסף לכך, אגודת־אחים שמחה בינלאומית זו לא תימוט לעולם, מאחר שהוא מבטיחנו ש’אחרי סבלנו המעט, אלהים ישלים אותנו וגם ייצב ויחזק ויכונן אותנו’ (פטרוס א׳. ה׳:5–11). חשוב על כך. אגודת־האחים השמחה שלנו תעמוד לעד!
חיים בעלי תכלית
15. מדוע ניתן לומר שלעדי־יהוה חיים בעלי תכלית?
15 שמחה היא נחלתנו בעולם זה הנתון במצוקה, משום שיש לנו חיים בעלי תכלית. מופקד בידינו שירות, ההופך אותנו ואת האחרים למאושרים (רומים י׳:10). ללא ספק, זוהי זכות משמחת עבורנו להיות ”עובדים יחד עם אלהים”. בנוגע לכך, אמר פאולוס: ”מי הוא אפוא אפולוס? ומי הוא שאול [פאולוס]? משרתים אשר באמצעותם באתם לאמונה! ואיש איש כפי שחלק לו האדון: אני נטעתי, אפולוס השקה, אבל האלהים הצמיח. לפיכך לא הנוטע חשוב, אף לא המשקה, אלא האלהים — המצמיח. הנוטע והמשקה הם היינו הך, וכל אחד יקבל את שכרו כפי עמלו; שכן אנחנו עובדים יחד עם אלהים. ואתם שדה אלהים, בניין אלהים” (קורינתים א׳. ג׳:5–9).
16, 17. אילו דוגמאות ניתן להזכיר כדי להוכיח שמשרתי יהוה נהנים מחיים שמחים ובעלי תכלית?
16 ניתן היה להזכיר דוגמאות רבות כדי להראות שתוצאותיו של שירות נאמן ליהוה הן חיים בעלי תכלית הממלאים אותנו שמחה. מה אופיינית הצהרה זו: ”התבוננתי סביבי באולם־המלכות המלא מפה אל פה [ביום שבו נערכה חנוכת־הבית], ויכולתי לראות שמונה מבני־משפחתי נוכחים, אני, אשתי ושלושת ילדינו עם בני־זוגם... לאשתי ולי אכן היו חיים בעלי תכלית בשירות אלהים”.
17 מעודד אף לדעת, שבכל גיל אדם יכול לפתוח בחיים שמחים, בעלי תכלית אמיתית בשירות יהוה. למשל, אשה אשר למדה את האמת המקראית בבית־חולים סיעודי, נטבלה בגיל 102 והיתה לאחת מעדי־יהוה. כך, היא סיימה את חייה עם תכלית משמחת, ’את האלהים יראה ואת מצוותיו שמרה’ (קהלת י״ב:13).
מעוז נאמן
18. מה ניתן לעשות על־מנת להתגבר על דכדוך וכדי להגדיל את שמחתנו?
18 לנאמנים, חדוות יהוה מהווה מעוז נאמן. ברם, גם אם יש לנו שמחה זו, אין פירוש הדבר שלעולם לא תהיינה לנו שעות קודרות בדומה לאלו שהניעו את ישוע לומר בגת־שמנים: ”נפשי מרה לי עד מוות” (מרקוס י״ד:32–34). נניח שתחושת הדכדוך נבעה מכניעתנו לרדיפה אחר מטרות אנוכיות. אם כן, הבה נשנה את אורח־חיינו. אם שמחתנו פחתה מאחר שאנו נושאים בחוסר אנוכיות בנטל הכבד של האחריות המקראית, ייתכן שנוכל לשנות את המצב כדי להפחית את הלחץ המופעל עלינו ולהשיב לעצמנו את החדווה. יתר־על־כן, יהוה יברכנו ויעניק לנו שמחה אם נבקש להשביע את רצונו, כשאנו עומדים כנגד הבשר החוטא, העולם המרושע והשטן (גלטים ה׳:24; ו׳:14; יעקב ד׳:7).
19. מה צריכה להיות השקפתנו לגבי זכויותינו בארגונו של אלהים?
19 בשל הסיבות שדנו בהן ובשל רבות אחרות, יש לנו שמחה רבה. בין אם אנו מבשרי־קהילה או משתתפים בשירות־מלא מכל סוג שהוא, כולנו יכולים להיות עתירי־פועל בעבודתו של האדון, ואין ספק שהדבר יתרום לשמחתנו (קורינתים א׳. ט״ו:58). יהיו אשר יהיו זכויותינו בארגון יהוה, הבה נהיה אסירי־תודה עבורן, ונמשיך בשמחה לעבוד את אלוהינו האוהב והמאושר (טימותיאוס א׳. א׳:11, ע״ח).
20. מהי זכותנו הגדולה מכל, ובמה יכולים אנו להיות בטוחים?
20 סיבה מיוחדת לשמחה הינה זכותנו לשאת את שמו הנאדר של יהוה כעדיו. אכן, איננו מושלמים ואנו עומדים בפני מבחנים רבים, אך הבה נזכור את הברכות הנפלאות שלנו כעדי־יהוה, ואת העובדה שאבינו השמימי היקר לעולם לא יכזיבנו. אנו יכולים להיות בטוחים כי תמיד נבורך, אם חדוות יהוה תהיה מעוזנו.
(מקור המאמר: 1995/1/15)
כיצד תשיב?
◻ מהי ”חדוות יהוה”?
◻ כיצד יכולים המשיחיים לזכות בשמחה אמיתית?
◻ מה הן מספר סיבות לשמחתם של עדי־יהוה?
◻ מדוע חדוות יהוה הינה מעוז נאמן?