האם אלהים חרץ מראש את גורלנו?‏

‏”‏ניתן היה למנוע בעיות דמיוניות כה רבות אם המושג ’‏גזירה קדומה’‏,‏ המובן תדירות באורח מוטעה,‏ כלל לא היה בשימוש”‏.‏ אפשר שתתפלא על כך,‏ אם אתה משתמש במלה ’‏גזירה’‏ או אם שמעת שנעשה בה שימוש.‏

על־פי אנציקלופדיה צרפתית קתולית חדשה Théo (‏תיאו)‏,‏ עדיף להימנע משימוש במושג ”‏גזירה קדומה”‏.‏ ספר אחר מציין:‏ ”‏כיום,‏ אין הגזירה הקדומה מהווה עוד את מוקד ההתנצחויות התיאולוגיות,‏ נראה שאפילו לגבי מרבית הפרוטסטנטים”‏.‏

למרות זאת,‏ השאלה לגבי גזירה קדומה הטרידה רבים במרוצת ההיסטוריה.‏ היא היוותה את לב המחלוקת שהביאה את הרפורמציה,‏ ואף בקרב הכנסייה הקתולית היוותה נושא לוויכוחים לוהטים במשך מאות שנים.‏ אף־על־פי שכיום אין דנים בה כבעבר,‏ היא נותרה בגדר בעיה.‏ מי לא ירצה לדעת אם גורלו נחרץ מראש?‏

גזירה קדומה — משמעות המושג

מהי משמעות המושג ”‏גזירה קדומה”‏ לגבי הכנסיות?‏ Dictionnaire de théologie catholique (‏המילון לתיאולוגיה קתולית)‏ מתייחס אליו כאל ”‏כוונת האל להעניק לאנשים מסוימים,‏ שהוא קורא בשמם,‏ חיי־נצח”‏.‏ לרוב נחשבים הבחירים,‏ ”‏שהוא קורא בשמם”‏,‏ לאלה שהשליח פאולוס מתייחס אליהם באיגרתו אל הרומים,‏ במונחים הבאים:‏ ”‏אלהים גורם לכך שכל הדברים חוברים יחד לטובת אוהביו,‏ הקרואים על־פי תוכניתו;‏ שכן את אלה שהכיר מקדם,‏ אותם גם יעד להידמות לצלם בנו.‏.‏.‏ ואת אלה שיעד,‏ להם גם קרא;‏ ואת הקרואים גם הצדיק;‏ ואת המוצדקים אף פיאר בכבודו”‏ (‏רומים ח׳:‏28–30‏)‏.‏

אפילו טרם לידתם,‏ על־פי טענה זו בחר אלהים אנשים מסוימים שתוחלתם להיות שותפים לתפארת המשיח בשמים.‏ הדבר מוביל לשאלה שעוררה ויכוחים רבים:‏ האם אלהים בוחר באופן שרירותי במי שהוא רוצה להציל,‏ או שמא נהנה האדם מבחירה חופשית ויש לו יד בהשגת שביעות־רצונו של אלהים ובשמירה עליה?‏

אוגוסטינוס,‏ אבי הגזירה הקדומה

אף־על־פי שאבות־כנסייה אחרים כתבו על הגזירה הקדומה,‏ אוגוסטינוס (‏354–430 לספירה)‏ נחשב בעיני רבים לזה שהשתית דוקטרינה זו בכנסיות הקתולית והפרוטסטנטית כאחד.‏ לדברי אוגוסטינוס,‏ מאז ומתמיד גזר אלהים על הצדיקים לקבל ברכות נצחיות.‏ הרשעים לעומתם,‏ אף שאלהים לא חרץ מראש את גורלם במלוא מובן המלה,‏ נועדו לקבל את העונש הראוי להם,‏ הרשעה.‏ הסברו של אוגוסטינוס כמעט שלא הותיר כלל מקום לבחירה חופשית,‏ ובכך סלל את הדרך למחלוקות רבות.‏

יורשי אוגוסטינוס

המחלוקת בנוגע לגזירה הקדומה ולבחירה החופשית שבה ועלתה דרך־קבע במרוצת ימי־הביניים,‏ והגיעה לנקודת הכרעה במהלך הרפורמציה.‏ לותר ראה בגזירה על הפרט כבחירה חופשית מצד אלהים,‏ מבלי שיחזה את מעלותיהם העתידיות של הנבחרים או את מעשיהם הטובים.‏ קלווין הגיע למסקנה קיצונית יותר,‏ ועל־פי תפיסתו היו שתי גזירות:‏ יש שנידונו לישועה נצחית ואחרים להרשעה נצחית.‏ אך,‏ גם קלווין גרס שבחירתו של אלהים היא שרירותית ואף נשגבת מבינתנו.‏

נושא הגזירה הקדומה והקשר ההדוק שבינו לבין שאלת ה”‏חסד”‏ — מלה שבה משתמשות הכנסיות כדי לציין את הפעולה שנוקט אלהים על־מנת להושיע את האדם ולהכריז עליו צדיק — הגיעו לממדים כאלה,‏ עד כי בשנת 1611 האפיפיורות הקתולית אסרה על פרסומו של כל דבר הקשור לנושא ללא הסכמתה.‏ בתוך הכנסייה הקתולית,‏ תורותיו של אוגוסטינוס זכו לתמיכה רבה בשוּרות הַיַּנְסֶנִיסְטִים הצרפתים בני המאות ה־17 וה־18.‏ הם דגלו במין נצרות קודרת ומובחרת,‏ וחלק מחסידיה נימנו גם עם בני־האצולה.‏ ברם,‏ המחלוקת על הנושא לא יושבה.‏ המלך לואי ה־14 ציווה על פירוק מנזר ’‏פּוֹר־רוּאַייָל’‏,‏ ערש הפילוסופיה היַּנְסֶנִיסְטִית.‏

בקרב הכנסיות הפרוטסטנטיות הרפורמיות,‏ יישוב המחלוקת אף לא נסתמן באופק.‏ יחד עם אחרים,‏ האמינו הרֶמוֹנְסְטְרַנְטִים שנהו אחר יקוֹבּוּס ארמיניוּס,‏ שיש לאדם יד בישועתו.‏ הוועידה הפרוטסטנטית,‏ סִינוֹד דוֹרְדְרֶכְט (‏1618–1619)‏,‏ יִישבה מחלוקת זו באופן זמני כשאימצה לעצמה צורה נוקשה של האורתודוקסיה הקלוויניסטית.‏ על־פי הספר Le monde de Jean Calvin ‏—‏ L’Aventure de la Réforme (‏משימת הרפורמה — עולמו של ז׳ן קלווין)‏,‏ ויכוח זה בנושא הגזירה הקדומה והבחירה החופשית הוליד בגרמניה תקופה ארוכה של ”‏נסיונות כושלים להגיע לפיוס,‏ וכן להתעללות בתיאולוגים,‏ למאסרם ולהגלייתם”‏.‏

גזירה קדומה או בחירה חופשית?‏

מלכתחילה,‏ שני רעיונות אלה המנוגדים בתכלית,‏ גזירה קדומה ובחירה חופשית,‏ עוררו ויכוחים לוהטים רבים.‏ לדידו,‏ אוגוסטינוס לא היה מסוגל להסביר אי־התאמה זו.‏ גם קלווין ראה בכך ביטוי לרצונו של האל הריבון,‏ ולפיכך דבר שלא ניתן להסבירו.‏

אך,‏ האם התגלות אלהים ואישיותו במקרא מסייעת לנו להבין טוב יותר שאלות אלה?‏ המאמר הבא יבחן נקודות אלה בפרוטרוט.‏

‏[‏תמונות בעמוד 4]‏

ינסן

לותר

קלווין

‏[‏שלמי תודה]‏

Pictures: Bibliothèque Nationale, Paris