מדוע לתת ליהוה?
השמש קפחה בעיירה הקטנה צרפת שבצידון, ואלמנה אחת קוששה עצים. היא הצטרכה להבעיר אש כדי לבשל ארוחה דלה — קרוב לוודאי הארוחה האחרונה שיאכלו, היא ובנה הצעיר. היא נאבקה על חייה ועל חיי בנה במהלך הבצורת והרעב הארוכים, והכל הסתיים במצב אומלל זה. הם עמדו לגווע ברעב.
איש ניגש אליה. שמו היה אליהו, ולא חלף זמן רב בטרם הבחינה האלמנה שהוא נביא יהוה. ככל הנראה, היא שמעה על אל זה. יהוה היה שונה מהבעל, שפולחנו המאופיין באכזריות ובסטיות רווח בכל ארצהּ, בכל צידון. לכן, כאשר אליהו ביקש ממנה מעט מים, היא היתה להוטה לעזור. אולי חשה שבעשותה כן תזכה לחסדו של יהוה (מתי י׳:41, 42). אך אז אליהו ביקש דבר נוסף — מעט מזון. האשה הסבירה שכל המזון שברשותה יספיק רק לארוחה אחת אחרונה. אך אליהו עמד על כך, והבטיח שיהוה יספק לה מזון בדרך נס עד חלוף הבצורת. מה עשתה? המקרא אומר: ”ותלך ותעשה כדבר אליהו” (מלכים א׳. י״ז:10–15). מילים פשוטות אלה מתארות מעשה המבטא אמונה עזה — כה עזה למעשה, עד כי ישוע המשיח שיבח אלמנה זו כאלף שנים לאחר מכן! (לוקס ד׳:25, 26).
אף־על־פי־כן, נראה תמוהַ אולי שיהוה יבקש כה רבות מאשה כה ענייה. הדבר נכון במיוחד לאור בחינת תפילה שנשא פעם אדם חשוב מאוד. איסוף התרומות שארגן דוד המלך לבניית המקדש בידי שלמה בנו, עורר נדיבות רבה. במונחים בני־זמננו, ערך המתנות שנתרמו הסתכם במיליארדי דולרים! בכל זאת, אמר דוד בתפילה ליהוה: ”וכי מי אני ומי עמי כי נעצור כוח להתנדב כזאת? כי ממך הכל ומידך נתַנו לך” (דברי־הימים א׳. כ״ט:14). כפי שאמר דוד, הכל שייך ליהוה. לכן בכל פעם שאנו נותנים כדי לקדם את עבודת־אלוהים הטהורה, אנו פשוט נותנים ליהוה את מה שכבר שייך לו (תהלים נ׳:10). לפיכך מתעוררת השאלה, מדוע יהוה רוצה כלל שניתן לו?
חלק חיוני של עבודת־אלוהים האמיתית
התשובה הפשוטה ביותר היא שכבר בימי קדם הפך יהוה את הנתינה לחלק חיוני של עבודת־אלוהים הטהורה. האיש הנאמן הבל הקריב מצֹאנו היקרות ליהוה. ראשי־המשפחות נוח, אברהם, יצחק, יעקב ואיוב העלו קורבנות דומים (בראשית ד׳:4; ח׳:20; י״ב:7; כ״ו:25; ל״א:54; איוב א׳:5).
תורת משה ציוותה ואף הסדירה את מתן התרומות ליהוה. למשל, כל בני־ישראל נצטוו לשלם מעשר, כלומר לתרום עשירית מתנובת הארץ ומהריבוי הטבעי של צאנם (במדבר י״ח:25–28). תרומות אחרות לא הוסדרו בקפדנות כה רבה. למשל, כל אחד מבני־ישראל נדרש לתת ליהוה את בכורות מקנהו וביכורי אדמתו (שמות כ״ב:28, 29; כ״ג:19). אך התורה לא קבעה את כמות הביכורים שיש לתת אלא הדבר היה נתון להחלטת הפרט, כל עוד נתן את המיטב. התורה גם הקצתה מקום לזבחי תודה ולזבחי נדר, שנבעו לחלוטין מרצון חופשי (ויקרא ז׳:15, 16). יהוה עודד את עמו לתת ביחס לברכה שקיבל ממנו (דברים ט״ז:17). כפי שאירע עם בניית המשכן ומאוחר יותר עם בניית המקדש, כל אחד נתן כפי שנשאו לבו (שמות ל״ה:21; דברי־הימים א׳. כ״ט:9). ללא ספק, תרומות נדיבות אלה היו רצויות מאוד בעיני יהוה!
במסגרת ”תורת המשיח”, כל הנתינה נועדה להיות מרצון (גלטים ו׳:2; קורינתים ב׳. ט׳:7). אין משמע הדבר שתלמידי המשיח חדלו לתת או שנתנו פחות. ההיפך הוא הנכון! כשישוע ושליחיו בישרו בישראל, קבוצת נשים הלכה בעקבותיהם, והן כילכלו אותם מנכסיהן (לוקס ח׳:1–3). בדומה לכך, השליח פאולוס קיבל מתנות שתמכו בפעילותו כשליח, ועודד כמה קהילות להקצות כספים לאחרים שהיו שרויים במחסור (קורינתים ב׳. ח׳:14; פיליפים א׳:3–5). הגוף המנהל בירושלים מינה גברים אחראיים לוודא שהתרומות יחולקו לנזקקים (מעשי־השליחים ו׳:2–4). ברור שהמשיחיים הראשונים ראו זאת כזכות לתמוך כך בעבודת־אלוהים הטהורה.
בכל זאת, ייתכן שאנו תמהים מדוע יהוה הופך את הנתינה לחלק מהפולחן שהוא דורש. תן דעתך לארבע סיבות.
הסיבות לנתינה
ראשית, יהוה הופך את הנתינה לחלק מעבודת־אלוהים הטהורה משום שעשיית הדבר תיטיב עימנו. היא מדגישה את הערכתנו לטובו של אלוהים. למשל, אם ילד קונה או מכין במו־ידיו מתנה לאחד ההורים, מדוע ההורה קורן מנחת? האם המתנה ממלאת צורך נואש כלשהו של ההורה, שאחרת לא ניתן היה למלאו? קרוב לוודאי שלא. אדרבה, ההורה נהנה בראותו שהילד מפתח רוח של הערכה ונתינה. מסיבות דומות, יהוה מעודד אותנו לתת, ושמח כשאנו עושים כן. כך אנחנו מראים לו שאנו מעריכים באמת ובתמים את כל שפע חסדו ואת נדיבותו כלפינו. הוא הנותן ”כל מתנה טובה וכל מתנה שלימה”, לכן לעולם לא חסרות סיבות להודות לו (יעקב א׳:17). מעל לכל, יהוה נתן את בנו אהובו, הרשה שימות כדי שנוכל לחיות לנצח (יוחנן ג׳:16). הנוכל אי־פעם להודות לו די הצורך על כך?
שנית, אם אנו הופכים את הנתינה להרגל, אנו לומדים לחקות את יהוה ואת בנו, ישוע המשיח, במובן החשוב ביותר. יהוה נותן בעקביות, הוא נדיב ללא הרף. כשם שנאמר במקרא, הוא מרעיף עלינו ”חיים ונשמה וכל דבר” (מעשי־השליחים י״ז:25). אנו יכולים בצדק להודות לו על כל נשימה שאנו שואפים אל קרבנו, על כל טעימה של מזון ערב לחיך, על כל רגע של אושר וסיפוק בחיינו (מעשי־השליחים י״ד:17). בדומה לאביו, גילה ישוע רוח של נתינה. הוא נתן מעצמו ברוחב לב. הידעת שכאשר ישוע חולל נסים, הדבר שאב ממנו כוח? לא אחת נאמר בכתבי־הקודש שכאשר הוא ריפא חולים, ”גבורה יצאה ממנו” (לוקס ו׳:19; ח׳:45, 46). ישוע היה כה נדיב עד כי אפילו הערה למוות נפשו, כלומר חייו (ישעיהו נ״ג:12).
אם כן, כשאנו נותנים מזמננו, ממרצנו או מנכסינו, אנו מחקים את יהוה ומשמחים את לבו (משלי כ״ז:11; אפסים ה׳:1). אנו גם מחקים את המופת המושלם של התנהגות אנושית, שהציב לנו ישוע המשיח (פטרוס א׳. ב׳:21).
שלישית, נתינה מספקת צרכים ממשיים וחשובים. אמת, יהוה יכול בנקל לספק את הצרכים הכרוכים בענייני המלכות ללא עזרתנו, כשם שביכולתו לדאוג לכך שהאבנים תזעקנה במקום לנצל את כישורינו להכרזת דברו (לוקס י״ט:40). אך הוא בחר לכבד אותנו בזכויות אלה. לכן כשאנו מעניקים ממשאבינו לקידום ענייני המלכות, אנו שואבים סיפוק רב מן הידיעה שיש לנו יד בפעילות החשובה מכל המתבצעת בעולם (מתי כ״ד:14).
למותר לציין, שדרוש כסף למימון הפעילות הכל־עולמית של עדי־יהוה. במרוצת שנת־השירות 1995, החברה הוציאה 60 מיליון דולר בקירוב רק עבור צורכי החלוצים המיוחדים, השליחים והמשגיחים הנודדים בתפקידיהם בשירות־השדה. אולם, זוהי רק הוצאה קטנה יחסית לכל הכרוך בבנייה ובתפעול של משרדי־הסניף ובתי־הדפוס בכל רחבי העולם. עם זאת, הכל מתאפשר בזכות התרומות!
על־פי־רוב, משרתי יהוה אינם יוצאים מתוך הנחה שאם הם אינם אמידים, הרי שפשוט יניחו לאחרים לשאת בעול. גישה מעין זו עלולה לגרום לנו להחמיץ היבט זה של עבודתנו את אלוהים. לדברי השליח פאולוס, המשיחיים במקדוניה היו שרויים ב”עומק ענייותם”. עם זאת, בהפצרות רבות ביקשו את הזכות לתת. ואשר נתנו, פאולוס מעיד, היה ”יותר מכפי יכולתם”! (קורינתים ב׳. ח׳:1–4).
רביעית, יהוה הפך את הנתינה לחלק מעבודת־אלוהים האמיתית משום שהנתינה תעזור לנו להיות מאושרים. ישוע עצמו אמר: ”גדול אושרו של הנותן משל המקבל” (מעשי־השליחים כ׳:35, ע״ח). כך יצר אותנו יהוה. זו עוד סיבה לכך שאנו חשים אולי שכמה שניתן לו, עדיין אין בכך כדי להשתוות להערכה הרבה שיש בלבנו כלפיו. אך למרבה השמחה, יהוה אינו מצפה מאיתנו לתת מעבר ליכולתנו. נוכל להיות סמוכים ובטוחים שהוא מאושר כשאנחנו נותנים לו בשמחה כמיטב יכולתנו! (קורינתים ב׳. ח׳:12; ט׳:7).
רוח של נתינה מניבה ברכות
אם נחזור לדוגמה שהזכרנו קודם לכן, שער בנפשך שהאלמנה מצרפת היתה מחליטה שמישהו אחר ידאג לארוחתו של אליהו. איזו ברכה היתה מחמיצה!
אין כל ספק שיהוה מברך את המגלים רוח של נדיבות (משלי י״א:25). האלמנה מצרפת לא נאלצה לסבול משום שנתנה את שנחשב בעיניה לארוחתה האחרונה. יהוה גמל לה באמצעות נס. כשם שהבטיח אליהו, כד הקמח לא כלה וצפחת השמן לא חסרה, עד תום הבצורת. אך גמולה היה רב יותר. כאשר בנה חלה ומת, אליהו, איש האלוהים, השיבו אל החיים. בעקבות זאת, מה התחזקה היא ודאי מבחינה רוחנית! (מלכים א׳. י״ז:16–24).
כיום, איננו מצפים להתברך בנסים (קורינתים א׳. י״ג:8). אך יהוה מבטיחנו שהוא יכלכל את המשרתים אותו בלב ונפש (מתי ו׳:33). לכן, במובן זה נוכל להידמות לאלמנה מצרפת ולתת בנדיבות, ולבטוח ביהוה שידאג לנו. כמו־כן, נוכל ליהנות מברכות רוחניות רבות. אם נתינתנו אינה מתרחשת רק לפרקים או נובעת מדחף פתאומי, אלא מהווה חלק משגרה קבועה, היא תעזור לנו לשמור על עין פשוטה הממוקדת בענייני המלכות, כפי שהמליץ ישוע (לוקס י״א:34; השווה קורינתים א׳. ט״ז:1, 2). היא גם תסייע לנו לחוש קרבה רבה יותר ליהוה ולישוע כעובדים יחד עימם (קורינתים א׳. ג׳:9). היא אף תוסיף לרוח הנתינה הנדיבה שכבר מאפיינת את משרתי יהוה בכל רחבי העולם.
[תיבה בעמוד 31]
דרכים שבהן יש הבוחרים לתת
תרומות לפעילות הכל־עולמית
רבים מפרישים או מקציבים סכום כלשהו, ומשלשלים אותו לתיבות התרומות שעליהן כתוב: ”תרומות למימון הפעילות הכל־עולמית של החברה (מתי כ״ד:14)”. מדי חודש, הקהילות מעבירות סכומים אלה למשרד הראשי בברוקלין, ניו־יורק, או למשרד הסניף המקומי.
ניתן גם לשלוח תרומות כספיות ישירות אל הכתובת: 11201-2483 s Office, Watch Tower Bible and Tract Society of Pennsylvania, 25 Columbia Heights, Brooklyn, New York’Treasurer או למשרד הסניף המקומי.
ניתן גם לתרום תכשיטים או דברי־ערך אחרים. לתרומות אלה, יצורף מכתב קצר המצהיר ישירות וברורות שתרומות אלה הן מתנה.
הסדר תרומה על־תנאי
ניתן לתת לחברת המצפה סכום כסף כפיקדון עד למות התורם, בתנאי שהכסף יוחזר לתורם במקרה הצורך. למידע נוסף ניתן לפנות למחלקת הכספים שכתובתה מצויינת לעיל או למשרד הסניף המקומי.
נתינה מתוכננת
בנוסף למתנות כספיות ולתרומות כספיות על־תנאי, יש דרכי נתינה נוספות המועילות לשירות המלכות בכל רחבי העולם. הללו כוללות:
ביטוח: חברת המצפה יכולה להיות רשומה כמוטבת בפוליסת ביטוח חיים, בתוכנית לדמי פרישה או בקצבה. יש להודיע לחברה על כל הסדר מעין זה.
מניות ואיגרות־חוב: ניתן לתרום לחברת המצפה מניות ואיגרות־חוב כמתנה ישירה או על־ידי הסדר, לפיו הכנסותיהן ימשיכו לזרום לכיסו של התורם.
נכסי דלא ניידי: ניתן לתרום לחברת המצפה נכסי דלא ניידי ראויים למכירה הן ישירות כמתנה מוצהרת והן כנכס בפיקדון במשך תקופת חיי התורם, היכול להמשיך להתגורר בו כל עוד הוא או היא בחיים. על הפרט ליצור קשר עם החברה בטרם יעביר נכס כלשהו לרשותה.
צוואות וקרנות: ניתן להוריש לחברת המצפה רכוש או כסף באמצעות צוואה חוקית, או על־ידי מינוי החברה למוטב קרן הנאמנות. קרן הרשומה על שם ארגון דתי עשויה להקנות הטבות מס מסוימות. יש לשלוח לחברה עותק של הצוואה או של הסכם הקרן.
על כל המעוניין לתרום באחת מדרכי הנתינה המתוכננת לפנות למדור הנתינה המתוכננת (Planned Giving Desk) אל הכתובת המופיעה להלן או למשרד הסניף המקומי. מדור הנתינה המתוכננת צריך לקבל עותק של המסמכים הרלוונטיים, הנוגעים לכל אחד מן ההסדרים הללו.
החברה הכינה חוברת באנגלית ששמה נתינה מתוכננת. תושבי ארצות־הברית המעוניינים להעביר כבר עתה תרומה מיוחדת לחברה או להשאיר לה עיזבון לאחר מותם, עשויים להפיק תועלת ממידע זה. הדבר נכון במיוחד אם הם מעוניינים להשיג מטרה משפחתית כלשהי או ליַעֵד את נכסיהם ובו־זמנית לנצל את הטבות המס או להפחית את עלות התרומה או העיזבון. ניתן לבקש בכתב או באמצעות הטלפון לקבל את החוברת.
מדור הנתינה המתוכננת (PLANNED GIVING DESK)
חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים
ת.ד. 961
תל־אביב 009 61, ישראל