”הגיעה השעה”
”הגיעה שעתו להסתלק מן העולם הזה” (יוחנן י״ג:1).
1. אילו השערות מנסרות באוויר של ירושלים בקרוב חג הפסח של שנת 33 לספירה, ומדוע?
כשנטבל ב־29 לספירה, פתח ישוע בדרך חיים שתוביל ל”שעה” שבה ימות, יקום לתחייה ויפואר. כעת זהו אביב שנת 33 לספירה. חלפו שבועות ספורים בלבד מאז נועצה הסנהדרין, בית הדין העליון היהודי, להמית את ישוע. בהיוודע לו על התוכנית — אולי מפי נקדימון, חבר סנהדרין המיודד עימו — עוזב ישוע את ירושלים והולך אל מעבר לנהר הירדן. עם התקרב חג הפסח, רבים עולים ירושליימה ובאוויר העיר מנסרות השערות שונות לגבי ישוע. ”מה דעתך?” שואלים האנשים זה את זה, ”האם יבוא לחג או לא?” ראשי הכוהנים והפרושים תורמים לכל ההמולה — הם גוזרים שכל היודע על מקום הימצאו של ישוע חייב לדווח להם על כך (יוחנן י״א:47–57).
2. איזה מעשה שעושה מרים מעורר ויכוחים, ומה מעידה תשובתו של ישוע להגנתה על מודעתו ל”שעתו”?
2 ב־ח’ בניסן, שישה ימים בלבד לפני הפסח, חוזר ישוע לאיזור ירושלים. הוא מגיע לבית עניה — מקום מגוריהם של ידידיו האהובים מרתא, מרים ואלעזר — המרוחקת כשלושה קילומטרים מירושלים. זהו ערב שבת, וישוע עושה איתם את השבת. למחרת בערב מרים משרתת אותו. היא מושחת את רגליו בבושם יקר, והתלמידים מביעים התנגדות. בתגובה אומר ישוע: ”הנח לה; היא שמרה זאת ליום קבורתי. הרי העניים איתכם תמיד, אבל אני לא תמיד אני איתכם” (יוחנן י״ב:1–8; מתי כ״ו:6–13). ישוע יודע כי ”הגיעה שעתו להסתלק מן העולם הזה אל האב” (יוחנן י״ג:1). בעוד חמישה ימים הוא ’יתן את נפשו כופר בעד רבים’ (מרקוס י׳:45). מאז ואילך כל דבר שהוא עושה ומלמד מתעטף בתחושת דחיפות. זו דוגמה נפלאה עבורנו בשעה שאנו מחכים בציפייה לקץ הסדר הנוכחי. ראה מה קורה לישוע למחרת.
יום כניסת הניצחון של ישוע
3. (א) באיזה אופן נכנס ישוע לירושלים ביום ראשון ב־ט’ בניסן, וכיצד מגיבים רוב האנשים המתגודדים סביבו? (ב) כיצד משיב ישוע לפרושים המתלוננים לגבי ההמון?
3 ביום ראשון, ב־ט’ בניסן, נכנס ישוע לירושלים בשמחת ניצחון. הוא קרב אל העיר רכוב על עיר בן אתונות ככתוב בזכריה ט׳:9. רוב האנשים המתגודדים סביבו פורשים את בגדיהם על הדרך ואחרים כורתים ענפים מן העצים ושוטחים אותם על הדרך. ”ברוך הבא בשם יהוה!” הם קוראים. כמה מן הפרושים מבקשים ממנו לגעור בתלמידיו. אך ישוע משיב: ”אומר אני לכם, אם אלה ישתקו, האבנים תזעקנה” (לוקס י״ט:38–40; מתי כ״א:6–9).
4. מדוע הומה ירושלים כשנכנס ישוע אל העיר?
4 רק כמה שבועות קודם לכן ראו רבים מן ההמון את ישוע מקים לתחייה את אלעזר. הם אינם חדלים לספר על הנס לאחרים. ולכן בהיכנסו לירושלים הומה כל העיר. ”מי הוא זה?” שואלים. והמוני העם משיבים: ”זה הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל”. כראותם זאת אומרים הפרושים בצער: ”העולם נוהה אחריו” (מתי כ״א:10, 11; יוחנן י״ב:17–19).
5. מה קורה כאשר הולך ישוע אל בית המקדש?
5 כמִנהגו הולך ישוע, המורה הגדול, אל בית המקדש ללמד. ניגשים אליו עיוורים ופיסחים, והוא מרפא אותם. כראות ראשי הכוהנים והסופרים את אשר הוא עושה ובשומעם את הילדים במקדש צועקים, ”הושע נא לבן דוד!” הם מתמלאים כעס. ”אתה שומע מה שאלה אומרים?” הם מוחים. ”כן”, משיב ישוע. ”האם מעודכם לא קראתם, ’מפי עוללים ויונקים יסדת עוז’?” בעודו מלמד בוחן ישוע היטב את המתרחש במקדש (מתי כ״א:15, 16; מרקוס י״א:11).
6. במה שונה כעת גישתו של ישוע מזו שהיתה לו קודם לכן, ומדוע?
6 גישתו של ישוע שונה כעת לגמרי מזו שהיתה לו לפני שישה חודשים! בעת ההיא הוא עלה ירושליימה לרגל חג הסוכות ”לא בגלוי אלא כמו בחשאי” (יוחנן ז׳:10). ובכל פעם שנשקפה סכנה לחייו חמק מידי מבקשי נפשו. והנה הוא נכנס בגלוי לעיר, העיר שבה הוצא צו לתופסו! כמו כן, זה לא היה ממנהגו לפרסם את עצמו ברבים כמשיח (ישעיהו מ״ב:2; מרקוס א׳:40–44). הוא לא רצה שיהלכו עליו דיווחים רעשניים או מסולפים מפה לאוזן. והנה כעת ההמונים מכריזים בגלוי שהוא מלך ומושיע — המשיח — ואין הוא משתיק אותם כמצוות מנהיגי הדת! מדוע השינוי? כי ”הגיעה השעה שיפואר בן־האדם בכבוד”, אומר ישוע למחרת (יוחנן י״ב:23).
צעד אמיץ ולאחריו הוראה מצילת חיים
7, 8. מה עושה ישוע ב־י’ בניסן שנת 33 לספירה בדומה למה שעשה בבית המקדש בחג הפסח של שנת 30 לספירה?
7 בהגיעו אל בית המקדש ביום שני, ב־י’ בניסן, פועל ישוע על סמך מה שראה אתמול אחר הצהריים. הוא מתחיל ’לגרש את המוכרים והקונים בבית המקדש, הופך את שולחנות מחליפי הכספים ואת כסאות מוכרי היונים, ואינו מניח לאיש להעביר כלי דרך בית המקדש’. לגינוי עושי הרע אומר ישוע: ”הלא כתוב, ’ביתי בית־תפילה ייקרא לכל־העמים’, אך אתם עשיתם אותו למערת פריצים” (מרקוס י״א:15–17).
8 צעד זה דומה למה שעשה שלוש שנים קודם לכן, כשביקר בבית המקדש בחג הפסח של שנת 30 לספירה. אלא שהפעם דברי הגינוי חריפים יותר מבעבר. הוא משווה את הסוחרים בבית המקדש ל”פריצים” (לוקס י״ט:45, 46; יוחנן ב׳:13–16). הם נחשבים לפריצים מפני שהם דורשים מחירים מופקעים על בעלי־חיים שנועדו להקרבת קורבנות. ראשי הכוהנים, הסופרים וראשי העם מחפשים דרכים להכחיד אותו, אך אין הם יודעים כיצד לעשות כן, כי כל העם מתפעל מתורתו ונצמד אליו לשמוע אותו (מרקוס י״א:18; לוקס י״ט:47, 48).
9. איזה לקח מלמד ישוע, ואיזו הזמנה הוא מושיט למאזיניו בבית המקדש?
9 ישוע ממשיך ללמד בבית המקדש ואומר: ”הגיעה השעה שיפואר בן־האדם בכבוד”. הוא יודע שנותרו לו ימים ספורים בלבד לחיות כאדם בשר ודם. לאחר מכן, ישוע מציין שגרגיר חיטה חייב למות כדי לעשות פרי. הדבר מקביל לכך שעליו למות ולהפוך אחרי מותו לאמצעי להענקת חיי־נצח לאחרים. בהמשך מושיט ישוע הזמנה למאזיניו: ”אם מישהו משרת אותי, שילך אחריי; היכן שאהיה אני, שם יהיה גם משרתי. איש אם ישרת אותי, האב יכבד אותו” (יוחנן י״ב:23–26).
10. מה חש ישוע לגבי מות הייסורים הצפוי לו?
10 ישוע חושב על מות הייסורים הצפוי לו בעוד ארבעה ימים בלבד, ואומר: ”ועתה נבהלה נפשי, ואני מה אומר: ’אבי, הצילני מן השעה הזאת?’” מה שצפוי לישוע אינו ניתן למניעה! ”אדרבא”, הוא מוסיף, ”הרי לשם כך באתי לשעה הזאת”. ישוע פועל בשיתוף פעולה מלא עם ההסדר שקבע אלוהים. הוא נחוש לפעול על־פי רצון אלוהים עד מותו כקורבן (יוחנן י״ב:27). בזאת מציב לנו ישוע דוגמה ומופת — כניעה מוחלטת לרצון אלוהים!
11. מה מלמד ישוע את ההמון ששמע את הקול היוצא מן השמים?
11 ישוע חושש מאוד שבמותו תומט חרפה על שם אביו, ועל כן מתפלל: ”אבי, פאר את שמך!” לתדהמת ההמון שנאסף בבית המקדש, יוצא קול מן השמים ואומר: ”כבר פיארתי ושוב אפאר”. המורה הגדול מנצל את ההזדמנות כדי להסביר להמון למען מי נשמע הקול, מה יהיו השלכות מותו ומדוע עליהם להאמין (יוחנן י״ב:28–36). היומיים האחרונים יהיו ללא ספק גדושים בפעילות. אך עדיין צפוי לו יום מכריע.
יום של דברי הוקעה
12. כיצד מנסים מנהיגי הדת להפיל את ישוע בפח ביום שלישי, ב־י”א בניסן, ומה הן התוצאות?
12 ביום שלישי, ב־י”א בניסן, שוב נכנס ישוע לבית המקדש כדי ללמד. מולו ניצב קהל עוין. בהתייחסם למעשיו של ישוע ביום הקודם, שואלים אותו ראשי הכוהנים וזקני העם: ”באיזו סמכות אתה עושה את הדברים האלה ומי נתן לך את הסמכות הזאת?” המורה הגדול מבלבל אותם בתשובתו ולאחר מכן מספר להם שלושה משלים מרשימים — שניים על כרם ואחד על מסיבת חתונה — אשר חושפים את רשעותם הרבה של מתנגדיו. מנהיגי הדת זועמים לשמע דבריו ומבקשים לתפוס אותו. אבל הם חוששים מפני המוני העם, החושבים אותו לנביא. על כן הם מנסים להכשיל אותו ולגרום לו לומר דבר שיביא למאסרו. אלא שתשובותיו משתיקות אותם (מתי כ״א:23 עד כ״ב:46).
13. איזו עצה מייעץ ישוע למאזיניו בנוגע לסופרים ולפרושים?
13 הואיל והסופרים והפרושים מתיימרים ללמד את תורת אלוהים, מאיץ ישוע במאזיניו: ”כל אשר יאמרו לכם עשו ושימרו, אך כמעשיהם אל תעשו, כי אומרים הם ואינם עושים” (מתי כ״ג:1–3). איזו הוקעה ציבורית רבת עוצמה! אך בזה ישוע אינו מסיים את דבריו. זהו יומו האחרון בבית המקדש והוא יוצא בסדרה של דברי גינוי חריפים החושפים את פרצופם האמיתי.
14, 15. אילו דברי הוקעה נוקבים מטיח ישוע בסופרים ובפרושים?
14 ”אוי לכם סופרים ופרושים צבועים”, כך אומר ישוע שש פעמים. הם צבועים כי לפי הסברו הם סוגרים את מלכות השמים בפני בני אדם ואינם מניחים לבאים אליה להיכנס. צבועים אלו סובבים בים וביבשה כדי לגייר איש אחד, ובזאת מביאים עליו השמדה נצחית. הם מזניחים ”את הדברים החשובים יותר שבתורה — את המשפט, את החסד ואת האמונה”, ומתמקדים במתן מעשרות. הם מטהרים ”את הכוס ואת הקערה מבחוץ ותוכָן מלא גזל ותאוותנות”. ריקבונם הפנימי מוסווה בחזות חיצונית של יראת שמים. בנוסף לכך, הם מוכנים לבנות מצבות לנביאים וליפות אותן כדי להסב תשומת לב למעשי הצדקה שלהם, אף־על־פי ’שבנים הם לרוצחי הנביאים’ (מתי כ״ג:13–15, 23–31).
15 להוקעת היעדר הערכים הרוחניים של מתנגדיו, אומר ישוע: ”אוי לכם מורי דרך עיוורים”. הם עיוורים מבחינה מוסרית משום שהם שמים דגש רב יותר בזהב ההיכל מאשר בערכו הרוחני של בית תפילה זה. ואז מטיח בהם ישוע את דברי ההוקעה הקשים ביותר. ”נחשים בני צפעונים איך תימלטו מדין גיהינום?” בזאת אומר להם ישוע שמחמת התנהגותם המרושעת תבוא עליהם השמדה נצחית (מתי כ״ג:16–22, 33). מי יתן וגם אנו נכריז את בשורת המלכות באומץ לב גם אם עלינו לחשוף את דתות הכזב.
16. איזו נבואה חשובה מנבא ישוע באוזני תלמידיו על הר הזיתים?
16 ישוע עוזב את בית המקדש. בשעות אחר הצהריים מטפסים הוא ושליחיו על הר הזיתים. כאשר הם יושבים על ההר מנבא ישוע על חורבן בית המקדש ועל אות נוכחותו וקץ העולם. הנבואה מתגשמת בימינו. באותו ערב אומר ישוע לתלמידיו: ”אתם יודעים כי בעוד יומיים הפסח בא ובן־האדם יימסר [”להוקעה”, ע״ח]” (מתי כ״ד:1–14; כ״ו:1, 2).
ישוע ’אהב את השייכים לו עד תום’
17. (א) איזה שיעור מלמד ישוע את ה־12 בפסח שב־י”ד בניסן? (ב) איזה טקס חונך ישוע אחרי שהוא משלח את יהודה איש קריות?
17 ביומיים הבאים — ב־י”ב וב־י”ג בניסן — אין ישוע נראה בגלוי בבית המקדש. מנהיגי הדת מבקשים להורגו, ואין הוא רוצה שמשהו יפריע לו לחגוג את הפסח עם שליחיו. עם שקיעת החמה ביום חמישי מתחיל ה־י”ד בניסן — היום האחרון של ישוע כאדם בשר ודם. בערב הזה נמצאים ישוע ושליחיו בבית בירושלים ושם הם נערכים לחגוג את הפסח. הם נהנים יחדיו לעשות את הפסח ואחר כך הוא רוחץ את רגליהם של ה־12 ומלמד אותם שיעור בענווה. לאחר שהוא משלח את יהודה איש קריות, אשר מסכים להסגירו בעד 30 שקלי כסף — מחירו של עבד פשוט על־פי תורת משה — חונך ישוע את טקס הזיכרון למותו (שמות כ״א:32; מתי כ״ו:14, 15, 26–29; יוחנן י״ג:2–30).
18. אילו דברים נוספים מלמד ישוע את 11 השליחים הנאמנים, וכיצד הוא מכין אותם לעזיבתו הממשמשת ובאה?
18 לאחר חנוכת טקס הזיכרון פורצת מריבה גדולה בין השליחים בשאלה מי מהם נחשב לגדול ביותר. ישוע אינו נוזף בהם אלא מלמד אותם בסבלנות על החשיבות לשרת את הזולת. הוא מוקיר את העובדה שהם עמדו איתו בניסיונותיו וכורת עימם ברית אישית למען המלכות (לוקס כ״ב:24–30). הוא גם מצווה עליהם לאהוב זה את זה כמו שהוא אהב אותם (יוחנן י״ג:34). ישוע מתעכב בחדר וברוב אהבתו מכין אותם לעזיבתו הממשמשת ובאה. הוא אומר להם שהם ידידיו, מעודד אותם להאמין ומבטיח להם את עזרתה של רוח הקודש (יוחנן י״ד:1–17; ט״ו:15). לפני שהוא עוזב את הבית מתחנן ישוע לאביו: ”אבי, באה השעה. פאר נא את בנך בכבוד למען יפאר הבן אותך”. ישוע מכין את שליחיו לעזיבתו ואין ספק שהוא ’אוהב את השייכים לו עד תום’ (יוחנן י״ג:1; י״ז:1).
19. מדוע מתייסר ישוע בגן גת שמנים?
19 השעה כנראה כבר אחרי חצות, וישוע ו־11 השליחים הנאמנים מגיעים לגן גת שמנים. הוא נהג ללכת לשם עם שליחיו (יוחנן י״ח:1, 2). בעוד מספר שעות ימות ישוע כפושע בזוי. הוא מתייסר מעצם המחשבה על חוויה קשה זו ועל החרפה שתבוא על אביו, וזיעתו נעשית כנטפי דם יורדים על הארץ (לוקס כ״ב:41–44). ”הגיעה השעה”, אומר ישוע לשליחים. ”הנה המסגיר אותי מתקרב!” עודנו מדבר והנה בא יהודה איש קריות ואיתו המון אנשים ובידיהם לפידים וכלי נשק. הם באו לעצור אותו. ישוע אינו מתנגד. הוא מסביר: ”כיצד יתקיימו דברי הכתובים שכך צריך להיות?” (מרקוס י״ד:41–43; מתי כ״ו:48–54).
בן האדם זוכה לתפארת!
20. (א) אילו מעשי זוועה עוברים על ישוע אחרי מעצרו? (ב) מדוע זועק ישוע ”נשלם” דקות ספורות לפני מותו?
20 לאחר מעצרו מואשם ישוע בידי עדי שקר, מורשע בידי שופטים בעלי דעות קדומות ונידון בידי פונטיוס פילטוס. הוא סופג לעג מצד הכוהנים והאספסוף, והחיילים מתקלסים בו ומענים אותו (מרקוס י״ד:53–65; ט״ו:1, 15; יוחנן י״ט:1–3). ביום שישי בצהריים ממסמרים את ישוע על עמוד הוקעה והוא סובל כאב בל יתואר, כשמשקל גופו קורע את בשרו בפצעים שפערו המסמרים בידיו ובכפות רגליו (יוחנן י״ט:17, 18). בשלוש אחר הצהריים בערך זועק ישוע: ”נשלם”. הוא אכן השלים את המטרה שלשמה בא אל העולם. הוא מפקיד את רוחו בידי אלוהים, מרכין ראשו ומת (יוחנן י״ט:28, 30; מתי כ״ז:45, 46; לוקס כ״ג:46). ביום השלישי מקים יהוה את בנו לתחייה (מרקוס ט״ז:1–6). מקץ ארבעים יום מתחייתו עולה ישוע השמיימה וזוכה לתפארת (יוחנן י״ז:5; מעשי השליחים א׳:3, 9–12; פיליפים ב׳:8–11).
21. כיצד נוכל לחקות את ישוע?
21 כיצד נוכל ’ללכת בעקבותיו’ של ישוע? (פטרוס א׳. ב׳:21) עלינו להשקיע כמוהו מאמצים נמרצים בהטפת הבשורה ובעשיית תלמידים ולדבר באומץ לב את דברו של אלוהים (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20; מעשי השליחים ד׳:29–31; פיליפים א׳:14). אל נשכח היכן אנו נמצאים בזרם הזמן ואל נחדל לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים (מרקוס י״ג:28–33; עברים י׳:24, 25). מי יתן וכל מה שנעשה יהיה בהתאם לרצונו של יהוה אלוהים, ויעיד על מודעות לכך שאנו חיים ב’עת הקץ’ (דניאל י״ב:4).
מהי תשובתך?
• כיצד משפיעה הידיעה שמותו קרוב על שירותו האחרון של ישוע בבית המקדש?
• מניין לנו שישוע ’אהב את השייכים לו עד תום’?
• מה מלמדים האירועים שעברו על ישוע בשעותיו האחרונות על אישיותו?
• כיצד נוכל לחקות את המשיח ישוע בשירותנו?
[תמונה בעמוד 18]
ישוע ”אהב אותם עד תום”