מיהו אלוהים?
”אלוהים הוא הכינוי הנפוץ למקור העליון של היקום ושל עוצמתו, והוא מושא למסירות דתית”, מציינת האנציקלופדיה אמריקנה (אנג׳). מילון אחד מגדיר את אלוהים בתור ”הממשות הנעלה מכול”. מה טבעה של ממשות אדירה זו?
האם אלוהים הוא כוח סתמי או ישות ממשית? האם יש לו שם? האם הוא שילוש המורכב משלוש עצמוּיות, כפי שרבים מאמינים? כיצד נוכל להכיר את אלוהים? המקרא מספק תשובות מהימנות ומספקות לשאלות אלו. לאמיתו של דבר, המקרא מעודד אותנו לחפש את אלוהים ומציין שהוא ”אינו רחוק מכל אחד מאיתנו” (מעשי השליחים י״ז:27).
כוח סתמי או ישות ממשית?
רבים מן המאמינים באלוהים סבורים שהוא כוח ולא ישות. בכמה תרבויות, למשל, האלים מזוהים עם איתני הטבע. יש שבחנו עדויות ממחקרים מדעיים אודות מבנה היקום ומהות החיים על כדור־הארץ, והגיעו למסקנה ש”הסיבה הראשונה” היא מחויבת המציאות. אף־על־פי־כן, הם נרתעים מלייחס אישיות ל”סיבה” זו.
אולם, האין מורכבותה של הבריאה מעידה על כך שלאותה ”סיבה ראשונה” היתה חייבת להיות תבונה נעלה ביותר? תבונה מצריכה שכל. השכל האדיר העומד מאחורי כל הבריאה הוא של ישות — אלוהים. כן, לאלוהים יש גוף. אך לא גוף בשר ודם כמו שלנו, אלא גוף רוחני. ”אם יש גוף נפשי [פיזי]”, נאמר במקרא, ”יש גם גוף רוחני” (קורינתים א׳. ט״ו:44). המקרא מסביר מהו טבעו של אלוהים ומציין בבירור: ”האלוהים הוא רוח” (יוחנן ד׳:24). רוח היא צורת חיים השונה בתכלית משלנו והיא סמויה מעיני האדם (יוחנן א׳:18). ישנם גם יצורים רוחניים הסמויים מן העין. הללו הם המלאכים — ”בני האלוהים” (איוב א׳:6; ב׳:1).
הואיל ואלוהים הוא ישות שלא נבראה ויש לו גוף רוחני, הגיוני להסיק שהוא שוכן במקום מסוים. המקרא מתייחס לעולם הרוחני ואומר שהשמים הם ’מכון שבתו’ של אלוהים (מלכים א׳. ח׳:43). בנוסף לכך, פאולוס, אחד מכותבי המקרא, מציין: ”המשיח... בא אל עצם השמים להיראות עתה בעדנו לפני אלוהים” (עברים ט׳:24).
למילה המקראית ”רוח” יש משמעות נוספת. מחבר התהלים אמר לאלוהים בתפילה: ”תשלח רוחך — יִבָּרֵאוּן” (תהלים ק״ד:30). רוח זו אינה אלוהים; היא כוח שאלוהים שולח, או משתמש בו, כדי להשלים את רצונו. באמצעות כוח זה ברא אלוהים את השמים הגשמיים, את הארץ ואת כל היצורים החיים (בראשית א׳:2; תהלים ל״ג:6). רוחו נקראת רוח הקודש. אלוהים האציל מרוח קודשו על כותבי המקרא (פטרוס ב׳. א׳:20, 21). לפיכך, רוח הקודש היא הכוח הפעיל והסמוי שאלוהים משתמש בו כדי להגשים את מטרותיו.
לאלוהים יש שם ייחודי
אָגוּר, אחד מכותבי המקרא, שאל: ”מי אסף רוח בחופניו? מי צרר מים בַּשִׂמְלָה? מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו ומה שם בנו?” (משלי ל׳:4) אגור למעשה שאל, ’האם אתה יודע מה שמו או מכיר את משפחתו של האיש שעשה כל זאת?’ רק בידי אלוהים הכוח לשלוט באיתני הטבע. הבריאה אומנם מהווה עדות חותכת לקיומו של אלוהים, אך אין היא מגלה לנו מהו שמו. למען האמת, לעולם לא היינו יכולים לדעת מהו שמו של אלוהים אלמלא היה מגלה לנו אותו בעצמו. וזאת הוא אכן עשה. ”אני יהוה”, אומר הבורא, ”הוא שמי” (ישעיהו מ״ב:8).
שמו הייחודי של אלוהים, יהוה, מופיע כמעט 000,7 פעם בתנ״ך לבדו. ישוע המשיח הודיע שם זה לאחרים והילל אותו באוזניהם (יוחנן י״ז:6, 26). שם זה מופיע באחרון ספרי המקרא כחלק מן הביטוי ”הללויה”, שמשמעו ”הללו את יה”. ”יה” היא צורה מקוצרת של ”יהוה” (ההתגלות י״ט:1–6). ולמרות זאת, בתרגומים מודרניים רבים של המקרא שם זה מופיע לעתים נדירות בלבד. בתרגומים בשפות לועזיות נהוג לכתוב במקום שם אלוהים את המילים ”אדון” או ”אלוהים” באותיות גדולות כדי להבדילן מן הפעמים האחרות שבהן מופיעים תארים אלה. כמה חוקרים טוענים כי ייתכן שהגיית שמו של אלוהים היתה יָהְוּוֶה (Yahweh).
מדוע הדעות כה חלוקות לגבי השם של הדמות החשובה ביותר ביקום? הבעיה החלה לפני מאות שנים, כאשר היהודים, מתוך אמונה תפלה, חדלו לבטא את השם האלוהי והתחילו לומר ”אדנָי” בכל פעם שנתקלו בשם המפורש במקרא. מכיוון שהעברית המקראית נכתבה במקור ללא ניקוד, אי אפשר לדעת בוודאות כיצד משה, דוד, ואנשי קדם אחרים הגו את האותיות של שם אלוהים. על כל פנים, צורת ההגייה יְהוָֹה נפוצה בשימוש זה מאות שנים, וצורות ההגייה המקבילות לה בשפות רבות מקובלות בימינו (שמות ו׳:3; ישעיהו כ״ו:4).
אף שקיימת אי־ודאות לגבי אופן הגיית שמו של אלוהים בעברית העתיקה, משמעותו אינה בבחינת תעלומה. משמעות שמו היא ”גורם להיות”. לפיכך יהוה מגדיר את עצמו בתור הישות התכליתית הנעלה מכול. הוא תמיד מגשים את מטרותיו ומקיים את הבטחותיו. רק האל האמיתי, שיש בכוחו לעשות זאת, ראוי לשאת שם זה (ישעיהו נ״ה:11).
השם יהוה מבדיל את האל הכול־יכול מאלים אחרים. זאת הסיבה שהוא מוזכר פעמים כה רבות במקרא. אומנם תרגומי מקרא רבים משמיטים את שם אלוהים, אך תהלים פ״ג:19 מציין בפשטות: ”אתה, שמך יהוה, לבדך עליון על כל הארץ”. ישוע המשיח לימד את תלמידיו במהלך שירותו: ”כך התפללו אתם: ’אבינו שבשמים, יתקדש שמך’” (מתי ו׳:9). מכאן שעלינו לקרוא בשם אלוהים כאשר אנו מתפללים, מדברים עליו ומהללים אותו בנוכחות אחרים.
האם ישוע הוא האלוהים?
יהוה אלוהים עצמו אינו מותיר ספק לגבי זהות בנו. ספר הבשורה על־פי מתי מספר שאחרי שנטבל ישוע, נשמע ”קול מן השמים אומר: ’זה בני אהובי אשר בו חפצתי’” (מתי ג׳:16, 17). ישוע המשיח הוא בן אלוהים.
למרות זאת, יש אנשי דת הטוענים שישוע הוא האלוהים. אחרים טוענים שאלוהים הוא שילוש. לפי עיקר אמונה זה, ”האב הוא האלוהים, הבן הוא האלוהים, ורוח הקודש היא האלוהים. למרות זאת, אין שלושה אלים, אלא אלוהים אחד”. הטענה היא שכל השלושה ”נצחיים ושווים” (האנציקלופדיה הקתולית [אנג׳]). האם תפיסות אלה נכונות?
כתבי־הקודש מציינים לגבי אלוהים: ”מעולם עד עולם אתה אל” (תהלים צ׳:2). הוא ”מלך העולמים” — לא היתה לו ראשית ולא יהיה לו סוף (טימותיאוס א׳. א׳:17). לעומת זאת, ישוע הוא ”בכור כל בריאה”, ”הראשית של בריאת אלוהים” (קולוסים א׳:13–15; ההתגלות ג׳:14). ישוע דיבר אודות אלוהים בתור אביו ואמר: ”האב גדול ממני” (יוחנן י״ד:28). ישוע גם הסביר שישנם דברים שלא הוא ולא המלאכים ידעו, אלא אלוהים לבדו (מרקוס י״ג:32). יתרה מזו, ישוע התפלל לאביו ואמר: ”אל יהא כרצוני כי אם כרצונך” (לוקס כ״ב:42). למי הוא התפלל אם לא לישות הנעלה ממנו? כמו כן, אלוהים הוא זה שהקים את ישוע לתחייה; ישוע לא הקים את עצמו (מעשי השליחים ב׳:32).
אם כן, המקרא מראה שיהוה הוא האל הכול־יכול ושישוע הוא בנו. לא היה להם מעמד שווה לפני שירד ישוע אל כדור־הארץ או במהלך שירותו הארצי. כמו כן, ישוע לא נעשה שווה לאביו אחרי שהוקם לתחייה ועלה השמיימה (קורינתים א׳. י״א:3; ט״ו:28). כפי שכבר ראינו, הישות השלישית כביכול בשילוש — רוח הקודש — אינה ישות כלל. היא הכוח שאלוהים משתמש בו כדי להגשים את רצונו. לפיכך, השילוש אינו עיקר אמונה מקראי.a ”יהוה אלוהינו יהוה אחד”, אומר המקרא (דברים ו׳:4).
הכר טוב יותר את אלוהים
כדי שנאהב את אלוהים ונהיה מסורים לו ורק לו, עלינו להכירו היטב. כיצד נוכל להכיר טוב יותר את אלוהים? המקרא מציין: ”עצמותו הנעלמת, היא כוחו הנצחי ואלוהותו, נראית בבירור מאז בריאת העולם בהיותה נתפסת בשכל באמצעות הדברים שנבראו” (רומים א׳:20). דרך אחת להכיר טוב יותר את אלוהים היא להתבונן ולהרהר תוך הערכה בדברים שהוא ברא.
עם זאת, הבריאה אינה מגלה את כל מה שנחוץ לנו לדעת על אלוהים. לדוגמה, כדי להבין שהוא ישות רוחנית ממשית ושיש לו שם ייחודי, עלינו לקרוא במקרא. למעשה, לימוד המקרא הוא הדרך הטובה ביותר להכיר מקרוב את אלוהים. יהוה מספר לנו בכתבי־הקודש פרטים רבים יותר על מהותו כאלוהים. הוא גם מגלה לנו את מטרותיו ומלמד אותנו את דרכיו (עמוס ג׳:7; טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17). עד כמה שמחים אנו שאלוהים רוצה ש’נגיע להכרת האמת’ כדי שנפיק תועלת מהמתנות שהוא מעניק לנו באהבתו! (טימותיאוס א׳. ב׳:4) אם כן, הבה נעשה כל מאמץ ללמוד כמה שיותר אודות יהוה.
[הערת שוליים]
a לדיון מפורט בנושא זה, ראה החוברת האם עליך להאמין בשילוש? (לועזית), שיצאה לאור מטעם עדי־יהוה.
[תמונות בעמוד 5]
באמצעות רוח הקודש ברא אלוהים את כדור־הארץ וגרם לאנשים לכתוב את המקרא
[תמונה בעמוד 5]
קול מן השמים אמר: ”זה בני”
[תמונה בעמוד 7]
ישוע התפלל לאלוהים — ישות הנעלה ממנו
[תמונה בעמוד 7]
ישוע הודיע לזולת את שמו של אלוהים
[תמונות בעמוד 7]
ביכולתנו להכיר טוב יותר את אלוהים