ענווה — תכונה משיחית חיונית
”ליבשו... ענווה” (קולוסים ג׳:12).
1. מדוע ענווה היא תכונה נהדרת?
נעים להיות בחברת אדם עניו המתאפיין ברכּוּת ובמתינות. יחד עם זאת, ”לשון רכה תשבור גָרֶם [עצם]”, אמר המלך החכם שלמה (משלי כ״ה:15). ענווה היא תכונה נהדרת המשלבת בתוכה נעימוּת ועוצמה.
2, 3. מה הקשר בין ענווה לבין רוח הקודש, ובמה נדון במאמר זה?
2 ענווה היא אחד המאפיינים של ”פרי הרוח” שהזכיר השליח פאולוס בגלטים ה׳:22, 23. המילה היוונית המתורגמת בתרגום עולם חדש בפסוק 23 לרכות או למתינות מתורגמת בתרגומים אחרים ל”ענווה” או ”עדינות”. למען האמת, בשפות רבות קשה למצוא מקבילה מדויקת למילה היוונית משום שהמונח המקורי אינו מתאר עדינות וענווה חיצוניות, אלא רכות, מתינות ואדיבות פנימיות. אין המונח מתאר צורת התנהגות מסוימת, אלא את הלך רוחו ואת נטיית לבו של האדם.
3 כדי להבין לעומק את טיבה ואת ערכה של הענווה, נדון בארבע דוגמאות מקראיות (רומים ט״ו:4). מתוך דוגמאות אלו נלמד מה פשר התכונה, ונראה כיצד לרכוש אותה ולתת לה ביטוי בחיי היומיום.
”יקרה היא מאוד בעיני אלוהים”
4. מניין לנו שיהוה מוקיר את תכונת הענווה?
4 מאחר שענווה היא מפרי רוחו של אלוהים, הדעת נותנת שתכונה זו היא חלק מאישיותו הנפלאה של אלוהים. השליח פטרוס כתב כי ”רוח ענווה ושקטה... יקרה היא מאוד בעיני אלוהים” (פטרוס א׳. ג׳:4). ואכן, ענווה היא תכונה אלוהית; יהוה מוקיר אותה. די בסיבה זו כדי להניע את כל משרתי אלוהים לטפח ענווה. אך כיצד האל הכול־יכול, הסמכות העליונה ביקום, מגלה ענווה ורכּוּת?
5. מה מתאפשר לנו תודות לענוותו ורכותו של יהוה?
5 הזוג הראשון, אדם וחוה, הפר בכוונה תחילה את מצוותו הברורה של אלוהים (בראשית ב׳:16, 17). צעד זדוני זה הביא לכך שהם וצאצאיהם נחלו חטא, מוות ונעשו זרים לאלוהים (רומים ה׳:12). ליהוה אלוהים היתה כל זכות שבעולם להטיל עליהם את העונש הזה, אבל הוא לא פנה עורף למשפחה האנושית ולא ראה בה מקרה אבוד וחסר תקנה (תהלים ק״ל:3). נהפוך הוא, מתוך טוב לבו ונכונותו שלא להיות תובעני — ביטויים של מתינות ורכּוּת — סיפק יהוה את האמצעי שדרכו יכולים לקרוב אליו בני אדם חוטאים ולזכות בחסדו. כן, תודות למתת קורבן הכופר של בנו ישוע המשיח, פותח בפנינו יהוה את הפתח להתקרב ללא מורא ופחד אל כיסאו הרם (רומים ו׳:23; עברים ד׳:14–16; יוחנן א׳. ד׳:9, 10, 18).
6. כיצד באה הרכות לידי ביטוי במגעיו של אלוהים עם קין?
6 אלפי שנים לפני שבא ישוע אל כדור־הארץ, נתן יהוה ביטוי לרכותו בשעה שקין והבל, בניו של אדם הראשון, הביאו לו מנחות. יהוה ראה ללבם ודחה את מנחתו של קין, ואילו אל הבל ואל מנחתו ’שעה’, כלומר הביט בשביעות רצון. קורת רוחו של אלוהים מהבל הנאמן ומקורבנו עוררה עוינות מצד קין. ”ויחר לקין מאוד ויפלו פניו”, מוסר הכתוב. כיצד הגיב יהוה? האם נפגע מגישתו השלילית של קין? לא. הוא פנה אל קין ושאל אותו במתינות למה חרה לו. יהוה אף הסביר לו מה עליו לעשות כדי לראות ”שְׂאֵת”, כלומר, להיות מרומם ולזכות למעמד רצוי בעיני אלוהים (בראשית ד׳:3–7). אין ספק שיהוה הוא התגלמות הענווה והמתינות (שמות ל״ד:6).
הענווה מושכת ומרגיעה
7, 8. (א) כיצד נוכל להבין לעומק את ענוותו של יהוה? (ב) מה ניתן ללמוד על יהוה ועל ישוע מן הכתוב במתי י״א:27–29?
7 אחת הדרכים הטובות ביותר להבין את תכונותיו הנעלות של יהוה היא ללמוד אודות חייו ושירותו של ישוע המשיח (יוחנן א׳:18; י״ד:6–9). בהיותו בגליל, בשנה השנייה לפעילותו, חולל ישוע נפלאות רבות בכורזין, בבית צידא, בכפר נחום ובאזורים הסמוכים. אך רוב התושבים היו יהירים ואדישים וסירבו להאמין. כיצד הגיב ישוע? מצד אחד הזכיר להם בלשון נחרצת את ההשלכות הטרגיות של חוסר אמונתם, אך מצד שני נכמרו רחמיו על עם הארץ, כלומר, על פשוטי העם בשל מצבם הרוחני הירוד (מתי ט׳:35, 36; י״א:20–24).
8 מה שעשה ישוע בהמשך העיד עליו כי אכן ’הכיר את האב’ וחיקה אותו. אל בני העם הפשוט הושיט ישוע הזמנה לבבית זו: ”בואו אלי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה. קחו עליכם את עולי ולימדו ממני, כי עניו אני ונמוך רוח; תמצאו מרגוע לנפשותיכם”. אין ספק שדבריו הסבו נחמה ומרגוע לחלכאים ולנדכאים. מילים אלו מנחמות ומרגיעות אותנו עד עצם היום הזה. אם נלבש ענווה בלב שלם, נהיה בין אלה אשר להם ”הבן רוצה לגלות” את האב (מתי י״א:27–29).
9. איזו תכונה קשורה קשר הדוק לרכות, וכיצד הציב ישוע דוגמה טובה בעניין?
9 ’נמיכות רוח’ קשורה קשר הדוק לרכות. גאווה, לעומת זאת, מובילה לרברבנות וגורמת לבעליה לנהוג בזולת בקשיחות ובגסות (משלי ט״ז:18, 19). במשך כל שירותו הארצי התנהג ישוע בנמיכות רוח. שישה ימים לפני מותו, בעודו רוכב לתוך ירושלים לקול קריאות ההמונים שקיבלוהו כמלך היהודים, אפילו אז ניכר היה שישוע שונה לגמרי משליטי העולם. הוא הגשים את נבואתו המשיחית של זכריה: ”הנה מלכך יבוא לָךְ, עני [עניו ושפל רוח], ורוכב על חמור ועל עַיִר בן אתונות” (מתי כ״א:5; זכריה ט׳:9). דניאל הנביא ראה חזון ובו יהוה מעניק סמכות שלטונית לבנו. בנבואה מוקדמת יותר הוא מתאר את ישוע כ”שפל באנשים”. רכות ונמיכות רוח אכן הולכות יד ביד (דניאל ד׳:14; ז׳:13, 14).
10. מדוע ענווה משיחית אינה מעידה על חולשה?
10 הענווה היפה מצד יהוה וישוע מקרבת אותנו אליהם (יעקב ד׳:8). כמובן, ענווה אינה מעידה על חולשה. ההיפך הוא הנכון! יהוה הוא אל כול־יכול, עתיר כוח ועוצמה. חמתו בוערת בקרבו על מעשי עוול (ישעיהו ל׳:27; מ׳:26). גם ישוע היה איתן בדעתו ולא התפשר, לדוגמה כאשר הותקף על־ידי השטן. הוא לא היה מוכן להשלים עם שיטות המסחר האסורות של מנהיגי הדת בימיו (מתי ד׳:1–11; כ״א:12, 13; יוחנן ב׳:13–17). ואולם, לנוכח מגרעותיהם של תלמידיו שמר ישוע על ענווה ומתינות, ונשא בסבלנות את חולשותיהם (מתי כ׳:20–28). חוקר מקרא אחד היטיב לתאר את תכונת הענווה. הוא אמר: ”מאחורי העדינות מסתתרת עוצמה של פלדה”. מי יתן וגם אנו נגלה את הענווה שגילה המשיח.
האדם העניו ביותר בימיו
11, 12. מדוע ענוותו של משה בולטת לנוכח הרקע שלו?
11 כעת נדון בדוגמה שלישית, דוגמתו של משה. המקרא מתאר אותו כאדם ”עניו מאוד מכל האדם אשר על־פני האדמה” (במדבר י״ב:3). תיאור זה נכתב בהשראת אלוהים. תודות לענוותו הבולטת נענה משה להדרכתו של יהוה.
12 משה גדל בנסיבות בלתי רגילות. יהוה דאג שאותו בן להורים עברים נאמנים יינצל בתקופה של בגידות והרג. אמו של משה טיפלה בו בשנותיו הראשונות והקפידה ללמדו על אלוהי האמת, יהוה. מאוחר יותר, הועבר משה מביתו לסביבה שונה בתכלית. ”משה לוּמד בכל חוכמת המצרים”, סיפר סטפנוס, משיחי קדום. משה היה ”בן חיל בדבריו ובמעשיו” (מעשי השליחים ז׳:22). אמונתו באה לידי ביטוי מעשי כשהבחין בעוול הרב שסבלו אחיו בידי הנוגשים המצרים, אנשי פרעה. כראותו מצרי מכה איש עברי, הרג אותו משה ועקב כך ברח ממצרים לארץ מדיין (שמות א׳:15, 16; ב׳:1–15; עברים י״א:24, 25).
13. כיצד השפיעו על משה 40 שנות מגוריו במדיין?
13 בגיל 40 נאלץ משה לשרוד במדבר. במדיין פגש את שבע בנותיו של רעואל ועזר להן לשאוב מים עבור עדרו הגדול של אביהן. בשובן הביתה סיפרו הבנות בשמחה לרעואל, כי ”איש מצרי” הציל אותן מידי רועים שהטרידו אותן. בהזמנת רעואל עבר משה לחיות עם המשפחה. הקשיים שפקדו אותו עוד קודם לכן לא הותירו אותו ממורמר ולא מנעו ממנו ללמוד להסתגל לסביבה החדשה. השאיפה לעשות את רצון יהוה אף פעם לא דעכה בקרבו. במשך תקופה ארוכה של 40 שנה — שבמהלכן דאג לצאנו של רעואל, נשא לאישה את ציפורה וגידל שני בנים — פיתח משה וליטש את התכונה שברבות הימים הפכה סימן ההיכר שלו. מתוך קשיים למד משה ענווה ומתינות (שמות ב׳:16–22; מעשי השליחים ז׳:29, 30).
14. תאר מקרה מתקופת מנהיגותו של משה הממחיש את ענוותו ומתינותו.
14 ענוותו של משה באה לידי ביטוי גם לאחר שיהוה מינה אותו למנהיג ישראל. מסופר שנער אחד דיווח למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה — אף־על־פי שלא היו בין 70 הזקנים שעליהם שפך יהוה את רוחו ושהיו עוזריו של משה. בתגובה קרא יהושע בן נון: ”אדוני משה, כְּלָאֵם!” השיב לו משה בענווה: ”המקנא אתה לי? ומי יתן כל עם יהוה נביאים, כי יתן יהוה את רוחו עליהם!” (במדבר י״א:26–29) ענוותו של משה תרמה להרגעת המצב.
15. מדוע ראוי שנחקה את משה חרף אי־שלמותו?
15 במקרה אחר לא השכיל משה לנהוג בענווה ובמתינות. במריבה, סמוך לקדש, לא הקפיד משה לתת את הכבוד ליהוה, מחולל הנס (במדבר כ׳:1, 9–13). חרף אי־שלמותו, אמונתו האיתנה של משה חיזקה אותו לאורך חייו, וענוותו היוצאת דופן מרגשת אותנו עד עצם היום הזה (עברים י״א:23–28).
קשיחות מול רכּות
16, 17. איזו אזהרה משמשת לנו פרשת נבל ואביגיל?
16 מעשה שהיה בימי דוד, זמן קצר אחרי מותו של שמואל הנביא, יכול לשמש לנו אזהרה. המקרה קשור לזוג נשוי, נבל ואביגיל. הם היו שונים זה מזה הבדל שמים וארץ! אביגיל היתה ”טובת שכל” ואילו בעלה היה ”איש קשה ורע מעללים”. נעריו של דוד — שהגנו ושמרו על עדריו הגדולים של נבל מפני גנבים — ביקשו מנבל מזון ושתייה, אך הוא דחה בגסות את בקשתם. בזעמם המוצדק חגרו דוד וחלק מאנשיו את חרבותיהם ויצאו לדרך מתוך כוונה להיפרע מנבל (שמואל א׳. כ״ה:2–13).
17 כשהגיע הדבר לאוזניה של אביגיל, מיהרה להכין לחם, יין, בשר ועוגות של צימוקים ותאנים ויצאה לפגוש את דוד. ”בי אדוני העוון”, התחננה. ”תדבר נא אמתך באוזניך ושְמע את דִברי אמתך”. תחינתה המתונה של אביגיל פייסה את דוד. לאחר שהקשיב לדבריה, קרא דוד: ”ברוך יהוה אלוהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי! וברוך טעמך, וברוכה את אשר כְּלִתִנִי היום הזה מבּוֹא בדמים” (שמואל א׳. כ״ה:18, 24, 32, 33). קשיחות לבו של נבל הביאה למותו. ואילו אביגיל, בזכות מעלותיה, זכתה בסופו של דבר להיות אשת דוד. ענוותה ומתינותה הן דוגמה ומופת לכל משרתי יהוה כיום (שמואל א׳. כ״ה:36–42).
רדוף ענווה
18, 19. (א) אילו שינויים נעשים ברורים כשאנו לובשים ענווה? (ב) מה יסייע לנו לערוך בחינה עצמית יעילה?
18 אם כן, ענווה היא תכונה חיונית. אין היא מסתכמת בנועם הליכות; זו תכונה מושכת שצריכה להיות גלומה בטבעו של האדם, ויש בה כדי להסב מרגוע לאחרים. אולי בעבר נהגנו לדבר בקשיחות ובגסות ולהתנהג בחוסר התחשבות אך אחרי שלמדנו את האמת המקראית, השתנינו ונעשינו ענווים ונוחים יותר לבריות. פאולוס האיץ באחיו לאמונה לחולל את השינוי הזה: ”ליבשו חמלה ורחמים ונדיבות לב, נמיכות רוח וענווה וארך אפיים” (קולוסים ג׳:12). המקרא ממשיל את המהפך הזה לשינוי שחל בחיות טרף אכזריות — זאב, נמר, אריה, דוב ונחש פתן — ההופכות לחיות שלוות — כבש, גדי, עגל ופרה (ישעיהו י״א:6–9; ס״ה:25). השינויים הללו בולטים ומעוררים תדהמה. עם זאת, אנו זוקפים את השינוי לזכותה של רוח קודשו של אלוהים, שהרי הענווה והמתינות הן חלק מפריה הבלתי רגיל.
19 האם יוצא מכך שלאחר שחוללנו את השינויים הדרושים והקדשנו את חיינו ליהוה, אין צורך שנמשיך להשקיע מאמצים בטיפוח ענווה? ודאי שלא. בגדים חדשים זקוקים לטיפול מתמשך כדי שימשיכו להיראות נקיים ויפים. מבט מעמיק בדבר־אלוהים והרהורים בדוגמאות שבו מסייעים לנו לראות בעין אובייקטיבית את מצבנו הנוכחי. אם כן, מה אתה רואה בהביטך במראה של דבר־אלוהים? (יעקב א׳:23–25).
20. מה נדרש מאיתנו כדי לגלות ענווה?
20 מטבע הדברים, לא לכל בני האדם אותו מזג. יש משרתי אלוהים שקל להם לגלות ענווה, מתינות ורכות. לאחרים קשה יותר. למרות זאת, כל משיחי צריך לטפח את פרי הרוח, המקפל בתוכו ענווה. פאולוס פנה אל טימותיאוס באהבה ואמר לו: ”רדוף צדק, חסידות, אמונה, אהבה, סבלנות וענווה” (טימותיאוס א׳. ו׳:11). המילה ”רדוף” מורה על מאמץ. אם תעשה את המאמץ להרהר בדוגמאות הטובות שבדבר־אלוהים, הן יינטעו בך ויכו בך שורשים. הן יעצבו אותך וינחו את צעדיך (יעקב א׳:21).
21. (א) מדוע עלינו לרדוף ענווה? (ב) במה יעסוק המאמר הבא?
21 יחסנו כלפי אחרים מעיד על מידת ענוותנו. ”מי בכם חכם ונבון?” שאל יעקב. ”יַראה נא מתוך התנהגותו הטובה את מעשיו הנעשים בענווה וחוכמה” (יעקב ג׳:13). כיצד נוכל לגלות תכונה משיחית זו בבית, בשירות השדה ובקהילה? המאמר הבא מציג עצות טובות בנושא.
שאלות חזרה
• מה למדת בנושא הענווה מדוגמתו של
• יהוה?
• ישוע?
• משה?
• אביגיל?
• מדוע עלינו לרדוף ענווה?
[תמונה בעמוד 16]
מדוע שעה יהוה למנחתו של הבל?
[תמונה בעמוד 17]
ישוע הראה שרכּות ונמיכות רוח הולכות יד ביד
[תמונה בעמוד 18]
משה היה דוגמה ומופת בענווה