אישור קדום לקאנון המקראי

‏”‏כל שורה כאילו נועדה לסקרן את כל שוחרי ההיסטוריה המשיחית הקדומה”‏.‏ כך תוארה תעודה עתיקה.‏ האם ידוע לך באיזו תעודה מדובר?‏

זוהי רשימה שנקראת ”‏הפְרַגְמֶנְט המוּרַטוֹרי”‏.‏ גם אם לא שמעת עליה,‏ אולי אתה שואל את עצמך מה כל כך מיוחד בה.‏ ובכן,‏ זהו הקאנון העתיק ביותר,‏ או רשימה מהימנה,‏ של הספרים הכלולים בכתבי־הקודש המשיחיים.‏

אולי נראה לך ברור מאליו שספרים מסוימים הם חלק מן המקרא.‏ אבל האם תופתע לגלות שבתקופה מסוימת היו שלא ידעו בוודאות אם ראוי לכלול ספרים מסוימים במקרא?‏ בפרגמנט או הקאנון המורטורי מופיעה רשימה של חיבורים אשר יוחסה להם השראה אלוהית.‏ אתה מן הסתם מודע לחשיבות העליונה שיש לתוכן המדויק של המקרא.‏ אם כך,‏ מה חושפת תעודה זו על הספרים שכעת מרכיבים את כתבי־הקודש המשיחיים?‏ נבחן תחילה בקצרה את הרקע של התעודה.‏

התגלית

הפרגמנט המורטורי הוא חלק מקודקס או כתב־יד עתיק,‏ עשוי 76 גליונות קלף בגודל 27 על 17 סנטימטר.‏ לוֹדוֹבִיקו אַנְטוֹנְיוֹ מוּרַטוֹרִי (‏1672–1750)‏,‏ היסטוריון איטלקי חשוב,‏ היה האיש שגילה את הפרגמנט בספריית אַמבּרוֹזיאנה במילאנו,‏ איטליה.‏ ב־1740 פרסם מורטורי את התגלית,‏ ומכאן שמה.‏ הקודקס נכתב ככל הנראה במאה השמינית לספירה במנזר בּוֹבְּיוֹ העתיק בקרבת העיר פְּייַצֶ’‏נְצָה שבצפון איטליה,‏ והועבר בתחילת המאה ה־17 אל ספריית אמברוזיאנה.‏

הפרגמנט המורטורי מכיל 85 שורות של טקסט המצוי בקודקס בגליונות 10 ו־11.‏ הטקסט כתוב בלטינית ונראה שיצא תחת קולמוסו של מעתיק שלא הקפיד על קוצו של יוד.‏ עם זאת,‏ כמה משגיאותיו נתגלו אחרי השוואה עם טקסט זהה המצוי בארבעה כתבי־יד מן המאות ה־11 וה־12.‏

מתי הועלה על הכתב?‏

אולי אתה תוהה מתי לראשונה הועלה על הכתב המידע שמופיע בפרגמנט המורטורי.‏ המקור נכתב כפי הנראה ביוונית מאות שנים לפני הפרגמנט,‏ שהוא תרגום לטיני של המקור היווני.‏ הנה רמז שעוזר לנו לקבוע את התקופה שבה נכתב המקור.‏ בפרגמנט מוזכר ספר לא־מקראי שנקרא הרועה,‏ ומצוין שאדם בשם הֶרְמַס כתב אותו ”‏זה לא מכבר,‏ בימינו,‏ בעיר רומא”‏.‏ לדברי חוקרים,‏ הרועה מאת הרמס נכתב בין 140 ל־155 לספירה לכל המאוחר.‏ מכאן נוכל להבין מדוע נקבע שהמקור היווני של הפגרמנט המורטורי הלטיני נכתב בין השנים 170–200 לספירה.‏

האזכורים הישירים והעקיפים של העיר רומא רומזים שהפרגמנט נכתב כנראה בעיר זו.‏ זהות המחבר,‏ לעומת זאת,‏ שנויה במחלוקת.‏ בין המחברים האפשריים נמנו קְלֶמֶנְס מאלכסנדריה,‏ מֶליטון מסַרְדִיס ופּוֹלִיקְרַטֶס מאפסוס.‏ ואולם,‏ רוב החוקרים נוטים לסברה שהמחבר היה הִיפּוֹלִיטוֹס,‏ סופר פורה שכתב ביוונית וחי ברומא בתקופה שבה ככל הנראה נכתב תוכנו של הפרגמנט המורטורי.‏ ייתכן שהפרטים הללו לא מרתקים אותך במיוחד,‏ אך אתה ודאי סקרן יותר לגבי תוכנו של הפרגמנט המקנה לו חשיבות גדולה כל כך.‏

המידע שהוא מכיל

הטקסט בפרגמנט המורטורי אינו מסתכם ברשימה סתמית של ספרי כתבי־הקודש המשיחיים.‏ מופיעות בו גם הערות על הספרים ועל מחבריהם.‏ אם תקרא את הטקסט,‏ תראה שהשורות הראשונות חסרות ושלקראת סופו הוא נקטע בפתאומיות.‏ הכתוב מתחיל באזכור של ספר הבשורה על־פי לוקס.‏ בתעודה נאמר שמחבר הספר היה רופא (‏קולוסים ד׳:‏14‏)‏.‏ עוד נאמר שספר לוקס הוא ספר הבשורה השלישי,‏ כך שבחלק הראשון והחסר של המסמך הייתה ככל הנראה התייחסות לספרי הבשורה על־פי מתי ומרקוס.‏ אם זאת מסקנתך,‏ תמצא לה תימוכין בפרגמנט המורטורי,‏ שמציין שספר הבשורה הרביעי הוא הבשורה על־פי יוחנן.‏

הפרגמנט מאשר שספר מעשי השליחים נכתב על־ידי לוקס אל ”‏תיאופילוס הנכבד”‏ ‏(‏לוקס א׳:‏3;‏ מעשי השליחים א׳:‏1‏)‏.‏ בהמשך מוזכרות האיגרות ששלח פאולוס אל הקורינתים (‏שתיים)‏,‏ אל האפסים,‏ אל הפיליפים,‏ אל הקולוסים,‏ אל הגלטים,‏ אל התסלוניקים (‏שתיים)‏,‏ אל הרומים,‏ אל פילימון,‏ אל טיטוס ואל טימותיאוס (‏שתיים)‏.‏ גם לאיגרת יהודה ולאיגרותיו של יוחנן יוחסה השראה אלוהית.‏ הופיעה גם התייחסות לאיגרתו הראשונה של השליח יוחנן,‏ יחד עם ספר הבשורה שכתב,‏ ורשימת הספרים שנכתבו בהשראת הרוח מסתיימת בספר ההתגלות.‏

מעניין שהפרגמנט מזכיר את ספר חזון פטרוס,‏ אך מוסיף כי היו בזמנו שסברו שאסור למשיחיים לקרוא בו.‏ מחבר הפרגמנט מזהיר ואומר שחיבורים מזויפים היו כבר אז בנמצא.‏ בפרגמנט המורטורי מוסבר שאין לקבל את החיבורים הללו,‏ ”‏שהרי אין לערבב מרורות בדבש”‏.‏ התעודה מזכירה חיבורים נוספים שאסור היה לכלול אותם בכתבי־הקודש.‏ הסיבה לכך היא שהם נכתבו אחרי ימי השליחים,‏ כדוגמת הרועה של הרמס,‏ או משום שמטרת כתיבתם הייתה להביא תימוכין לתורות כפירה.‏

אולי שמת לב שהאיגרת אל העברים,‏ שתי אגרותיו של פטרוס ואיגרת יעקב נעדרות מקטלוג זה של ספרי המקרא המהימנים.‏ עם זאת,‏ ד״ר ג׳פרי מרק הנמן התייחס לטיב עבודתו של הסופר אשר העתיק את כתב היד,‏ וציין ש”‏סביר להניח שהפרגמנט כלל אזכורים אחרים החסרים כיום ושאיגרת יעקב והאיגרת אל העברים (‏והאיגרת הראשונה של פטרוס)‏ נמנו ביניהם”‏ (‏הפרגמנט המורטורי והתפתחות הקאנון [‏The Muratorian Fragment and the Development of the Canon]‏)‏.‏

מכאן שהפרגמנט המורטורי מאשר כי עוד במאה השנייה לספירה נחשבו רוב הספרים הכלולים עתה בכתבי־הקודש המשיחיים לקאנוניים.‏ כמובן,‏ הקאנוניות של ספרי המקרא,‏ כלומר,‏ זכותם להיכלל בספרייה האלוהית,‏ אינה נשענת אך ורק על הופעתם ברשימה עתיקה כלשהי.‏ תוכנם של ספרי המקרא הוא ההוכחה שהם נכתבו בהשראת רוח הקודש.‏ בכולם ניכרת טביעת אצבעו של יהוה אלוהים כמחברם,‏ וכולם משתלבים יחד בהרמוניה מושלמת.‏ ההתאמה והאיזון של 66 הספרים הקאנוניים במקרא מעידים על אחדותם ועל שלמותם.‏ לפיכך,‏ יהיה זה לתועלתך אם תקבל אותם כפי שהם באמת — דבר האמת של יהוה,‏ אשר נשמר עד ימינו אנו (‏תסלוניקים א׳.‏ ב׳:‏13;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

לוֹדוֹבִיקו אַנְטוֹנְיוֹ מוּרַטוֹרִי

‏[‏תמונה בעמוד 14]‏

ספריית אַמבּרוֹזיאנה

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

הפרגמנט המורטורי

‏[‏שלמי תודה]‏

05 / 157 Diritti Biblioteca Ambrosiana. Vietata la riproduzione. Aut. No. F

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 13]‏

פרגמנטים:‏ 05 / 157 Diritti Biblioteca Ambrosiana. Vietata la riproduzione. Aut. No. F; מורטורי,‏ על בסיס שחור לבן:‏ 2005 Brown Brothers ©