”היזהרו משאור הפרושים”
ישוע הזהיר את תלמידיו: ”היזהרו משאור הפרושים, שהוא הצביעות” (לוקס י״ב:1). מתיאור מקביל של דברי ישוע עולה בבירור שהוא גינה את ”תורת” הפרושים (מתי ט״ז:12).
המילה ”שאור”, או שמרים, משמשת לעיתים במקרא כסמל לשחיתות. אין ספק שלתורותיהם ולגישתם של הפרושים הייתה השפעה משחיתה על מאזיניהם. מדוע הייתה תורתם מסוכנת?
1 הפרושים התיימרו להיות צדיקים והתנשאו מעל פשוטי העם.
צדקנות זו מוצאת ביטוי באחד ממשליו של ישוע. הוא סיפר: ”עמד הפרוש לבדו והתפלל, ’אלוהים, אני מודה לך שאינני כשאר האנשים — גזלנים, רשעים, נואפים, ואף לא כמוכס הזה. אני צם פעמיים בשבוע, אני נותן מעשר מכל מה שאני מרוויח’. ואילו המוכס, שעמד מרחוק, אף לא רצה לשאת את עיניו לשמיים, אלא טפח על ליבו ואמר, ’אלוהים, רחם נא עליי, על איש חוטא’” (לוקס י״ח:11–13).
ישוע שיבח את ענוותו של המוכס ואמר: ”אומר אני לכם, האיש הזה ירד אל ביתו נצדק יותר מהאיש ההוא [הפרוש]; כי כל המרומם את עצמו יושפל, והמשפיל את עצמו ירומם” (לוקס י״ח:14). אף שלמוכסים יצאו מוניטין של חוסר יושר, השתדל ישוע לעזור למי מביניהם שהקשיבו לו. לפחות שני מוכסים — מתי וזכי — נעשו תלמידיו.
מה אם נחשוב שאנו טובים יותר מרעינו בגלל יכולות או זכויות שהעניק לנו אלוהים או בשל כשלונותיהם וחולשותיהם של אחרים? עלינו לסלק מייד מחשבות אלו מראשנו, שהרי כתבי־הקודש אומרים: ”האהבה סבלנית ונדיבה; האהבה אינה מקנאת; האהבה לא תתפאר ולא תתנשא; היא לא תנהג בגסות, לא תדרוש טובת עצמה, לא תרגז ולא תחשוב רעה. האהבה לא תשמח בעוולה, כי באמת שמחתה” (קור״א י״ג:4–6).
עלינו לאמץ את הגישה שהייתה לשליח פאולוס. אחרי שאמר ש”המשיח ישוע בא אל העולם להושיע חוטאים”, הוסיף וציין: ”אשר אני הגדול בהם” (טימ״א א׳:15).
שאלות למחשבה:
האם אני מכיר בכך שאני חוטא ושישועתי תלויה בחסדו של יהוה? או שמא אני סבור ששנים ארוכות של שירות נאמן, זכויות בארגון אלוהים או יכולות אישיות כלשהן מקנות לי את הזכות להרגיש שאני טוב יותר מאחרים?
2 הפרושים רצו להרשים אחרים על־ידי הפגנת צדקתם ברבים. הם חיפשו גדוּלה ותוארי כבוד.
ישוע הזהיר: ”[הם] עושים את כל מעשיהם כדי להיראות לבני אדם, בהרחיבם את תפיליהם ובהאריכם את ציציותיהם. אוהבים הם את מושב הראש בסעודות ואת המושבים הראשונים בבתי הכנסת וברכות שלום בשווקים ולהיקרא ’רבי’ על־ידי אנשים” (מתי כ״ג:5–7). ראה את הניגוד בין גישה זו לגישתו של ישוע. על אף היותו בנו המושלם של אלוהים, הוא היה עניו. כאשר כינה אותו איש אחד ”טוב”, אמר לו ישוע: ”מדוע אתה קורא לי ’טוב’? אין טוב כי אם אחד והוא האלוהים” (מר׳ י׳:18). כמו כן, ישוע רחץ את רגלי תלמידיו ובזאת הציב להם מופת של ענווה (יוח׳ י״ג:1–15).
משיחי אמיתי צריך לשרת את אחיו לאמונה (גל׳ ה׳:13). הדבר נדרש במיוחד מן האחים הרוצים לשרת כמשגיחים בקהילה. ראוי ’לשאוף’ לתפקיד השגחה בקהילה, אך רק אם המניע הוא הרצון לעזור לאחרים. תפקיד זה אינו מקנה לבעליו מעמד של גדוּלה או כוח. המשגיחים צריכים להיות ’נמוכי רוח’ כפי שהיה ישוע (טימ״א ג׳:1, 6; מתי י״א:29).
שאלות למחשבה:
האם אני נוטה להעניק יחס מועדף לבעלי תפקידי אחריות בקהילה, אולי בתקווה לזכות למעמד או לקבל זכויות נוספות? האם אני מתמקד בעיקר בצדדים מסוימים בשירות אלוהים אשר מובילים, כך נראה, להכרה ולשבחים? האם אני מחפש את אור הזרקורים?
3 הכללים והמסורות שהגו הפרושים הכבידו על פשוטי העם והקשו עליהם לקיים את התורה.
תורת משה הקנתה לעם ישראל את המסגרת הכללית של עבודת יהוה, אבל לא תמיד ירדה לפרטים. לדוגמה, התורה אסרה לעשות כל מלאכה בשבת, אך לא הגדירה מפורשות מה נחשב למלאכה ומה לא (שמ׳ כ׳:10). הפרושים ניסו להשלים את ”החסר” באמצעות קביעת כללים, הגדרות ומסורות. ישוע התעלם מכלליהם השרירותיים של הפרושים אך קיים את תורת משה (מתי ה׳:17, 18; כ״ג:23). הוא הביט אל מעבר לחוק היבש. ישוע הבחין ברוח התורה ובצורך בחמלה וברחמים. הוא גילה סבירות, וזאת גם כאשר תלמידיו אכזבו אותו. לדוגמה, בליל מעצרו הפציר בשלושה משליחיו להישאר ערים ולעמוד על המשמר, אבל הם שבו ונרדמו. למרות זאת אמר בהבנה: ”אומנם הרוח חפצה, אבל הבשר חלש” (מר׳ י״ד:34–42).
שאלות למחשבה:
האם אני נוטה לקבוע חוקים שרירותיים נוקשים או להפוך את דעותיי האישיות לכללים? האם יש לי ציפיות סבירות מאחרים?
חשוב על הניגוד בין תורת ישוע לתורת הפרושים. האם אתה רואה תחומים מסוימים שבהם תוכל להשתפר? אם כן, הייה נחוש בדעתך לעשות כן.
[תמונה בעמוד 28]
הפרושים לבשו תפילין (מתי כ״ג:2, 5).
[תמונות בעמוד 29]
בניגוד לפרושים היהירים, זקני־קהילה ענווים משרתים את רעיהם
[תמונה בעמוד 30]
האם יש לך ציפיות סבירות מאחרים כדוגמת ישוע?