‏”‏שמעו נא החלום הזה”‏

הנער הביט אל המזרח בכמיהה והשתוקק לחמוק מן השיירה ולהימלט.‏ מעבר לגבעות,‏ לא הרחק ממנו,‏ שכנה חברון עיר מגוריו.‏ יעקב אביו ודאי כבר החל להיערך לקראת הערב,‏ ולא היה מודע למה שאירע לבנו האהוב.‏ אך יוסף לא יכול היה להגיע אליו כעת;‏ הוא הבין שקרוב לוודאי לא יראה עוד את פניו של אביו היקר.‏ הסוחרים השגיחו עליו בעודם מאיצים בגמליהם להתקדם הלאה בדרכם דרומה.‏ יוסף היה עתה בבעלותם,‏ ולא היה בכוונתם להסיר ממנו את עיניהם.‏ נער זה נחשב בעיניהם לסחורה יקרה,‏ כמו השרפים והשמנים הריחניים שהיו עתידים להניב להם רווחים במצרים הרחוקה.‏

כאשר נמכר יוסף לסוחרים,‏ הוא היה בן 17 או קצת יותר.‏ תאר לעצמך את יוסף הצעיר מביט אל שמי המערב,‏ בשעה שהשמש מתקרבת לקו האופק של הים הגדול,‏ ומנסה להבין כיצד התהפך עליו הגלגל.‏ היה לו קשה להאמין שאחיו זממו להרוג אותו ושלבסוף הם מכרו אותו לעבדות.‏ יוסף נאבק לכבוש את דמעותיו.‏ הוא לא יכול היה להעלות בדעתו מה יעלה בגורלו.‏

כיצד נקלע יוסף למצב הנורא הזה?‏ מה נוכל ללמוד מאמונתו של בחור צעיר זה שבני משפחתו התעמרו בו ודחו אותו?‏

רקע משפחתי מורכב

יוסף גדל במשפחה גדולה מאוד — אך היא לא הייתה מאושרת ומאוחדת.‏ התיאור המקראי של משפחתו של יעקב ממחיש בצורה חיה את השפעותיה השליליות של הפוליגמיה — מנהג מושרש שאלוהים הרשה שיתקיים בקרב משרתיו עד שבנו השיב על כנה את אמת המידה המקורית:‏ מונוגמיה (‏מתי י״ט:‏4–6‏)‏.‏ ליעקב היו לפחות 14 ילדים מארבע נשים — רעיותיו,‏ לאה ורחל,‏ ושפחותיהן,‏ זילפה ובלהה.‏ כבר מההתחלה אהב יעקב את רחל יפת התואר.‏ מעולם לא היו לו רגשות כאלה כלפי לאה,‏ אחותה הגדולה של רחל,‏ שניתנה לו במרמה.‏ בין שתי הנשים שררה יריבות מרה וממושכת,‏ ורגשות הקנאה דבקו גם בילדיהן (‏בראשית כ״ט:‏16–35;‏ ל׳:‏1,‏ 8,‏ 19,‏ 20;‏ ל״ז:‏35‏)‏.‏

במשך זמן רב הייתה רחל עקרה,‏ וכשלבסוף הביאה לעולם את יוסף,‏ העניק יעקב לבן זקוניו יחס מיוחד.‏ לדוגמה,‏ כאשר עשתה המשפחה דרכה למפגש מסוכן עם אחיו של יעקב,‏ עשיו,‏ שבעבר רצה להרגו,‏ הציב יעקב את רחל ויוסף הקטן במקום הבטוח ביותר בסוף השיירה.‏ יום מתוח זה ודאי נחקק בזיכרונו של יוסף.‏ תאר לעצמך כיצד חש באותו בוקר בשעה שהתבונן בעיניים פעורות באביו,‏ שהיה חזק וחסון חרף גילו המתקדם,‏ ותהה מדוע הוא צולע.‏ עד כמה נדהם לגלות את הסיבה לכך:‏ אביו נאבק במהלך הלילה הקודם עם מלאך רב־עוצמה!‏ מדוע?‏ מכיוון שרצה שיהוה אלוהים יברך אותו.‏ כגמול על מאמציו שונה שמו של יעקב לישראל.‏ עם שלם נועד לשאת את השם הזה!‏ (‏בראשית ל״ב:‏23–32‏)‏ לימים התברר ליוסף שבניו של ישראל עתידים להיות אבות השבטים שירכיבו את אותו עם!‏

בהמשך חווה יוסף הצעיר אובדן קשה כשנאלץ להיפרד בטרם עת מהאדם היקר לו מכול.‏ אמו נפטרה בזמן לידת אחיו הקטן,‏ בנימין,‏ ואביו התאבל עליה עמוקות.‏ תאר לעצמך את יעקב מוחה בעדינות את דמעותיו של יוסף ומנחם אותו בעזרת התקווה שניחמה בעבר את אברהם,‏ סבו של יעקב‏.‏ עד כמה שמח יוסף ללמוד שביום מן הימים יקים יהוה את אמו לתחייה!‏ אין ספק שכתוצאה מכך גברה אהבתו של יוסף כלפי ”‏אלוהי החיים”‏ רב־החסד (‏לוקס כ׳:‏38;‏ עברים י״א:‏17–19‏)‏.‏ בעקבות מותה של רחל,‏ רחש יעקב חיבה מיוחדת כלפי שני הבנים שילדה לו (‏בראשית ל״ה:‏18–20;‏ ל״ז:‏3;‏ מ״ד:‏27–29‏)‏.‏

במקרים רבים יחס מיוחד גורם לילדים להפוך למפונקים או אנוכיים;‏ אולם יוסף חיקה את תכונותיהם הטובות הרבות של הוריו ופיתח אמונה איתנה ויכולת להבחין בין טוב לרע.‏ בגיל 17,‏ בזמן שרעה את הצאן יחד עם כמה מאחיו הגדולים,‏ הוא שם לב שהם ביצעו מעשה שלא ייעשה.‏ האם התפתה לשמור על שתיקה כדי לזכות באהדתם?‏ גם אם כן,‏ הוא עשה את הדבר הנכון.‏ הוא דיווח על המקרה לאביו (‏בראשית ל״ז:‏2‏)‏.‏ מעשה אמיץ זה ודאי העלה את קרנו בעיני אביו.‏ צעירים רבים כיום יכולים ללמוד מדוגמתו המצוינת של יוסף.‏ כאשר הם מתפתים להסתיר חטא חמור של אדם אחר — אולי של אח או חבר — יהיה זה נבון מצדם לחקות את יוסף ולדאוג שהעניין יגיע לידיעתם של מי שמתפקידם לעזור לחוטא (‏ויקרא ה׳:‏1‏)‏.‏

נוכל גם ללמוד לקח נוסף מהנסיבות המשפחתיות של יוסף.‏ פוליגמיה אומנם אינה קיימת בקרב המשיחיים האמיתיים,‏ אך יש ביניהם משפחות מעורבות,‏ ולרבים יש הורים חורגים,‏ ילדים חורגים או אחים חורגים.‏ משפחתו של יעקב היא דוגמה מוחשית לכך שיחס מועדף ומפלה גורע מאחדות המשפחה.‏ הורים נבונים במשפחות חורגות עושים כל מאמץ כדי לנסוך בכל אחד מילדיהם,‏ הן הביולוגיים והן החורגים,‏ את הביטחון שהם אהובים,‏ שיש להם כישרונות ייחודיים ושהם תורמים לאושרה של המשפחה (‏רומים ב׳:‏11‏)‏.‏

הקנאה מכה שורשים

ייתכן שבשל העובדה שיוסף עשה באומץ את הדבר הנכון והישר,‏ החליט יעקב להעניק לו כבוד מיוחד.‏ הוא נתן לבנו בגד יוצא דופן — כתונת פסים (‏בראשית ל״ז:‏3‏)‏.‏ מעניין לציין שמשמעותה של המילה המקראית ”‏פסים”‏ שונה ממשמעותה בימינו.‏ ככל הנראה כתונת הפסים לא הייתה בגד בעל רצועות בצבעים שונים,‏ אלא גלימה ארוכה ומהודרת שהגיעה עד כפות הידיים והרגליים.‏ סביר להניח שבימים עברו נסיכים ואנשי אצולה נהגו ללבוש בגד כזה.‏

אין ספק שליעקב היו כוונות טובות ושביטוי זה של כבוד וחיבה נגע ללבו של יוסף.‏ אך הגלימה הביאה עליו צרות צרורות.‏ ראשית,‏ הנער היה רועה צאן,‏ מלאכה שכרוכה במאמץ פיזי רב.‏ דמיין לעצמך את יוסף צועד בכבדות בכותונת המלכותית בתוך עשב גבוה,‏ מטפס על סלעים או מנסה לחלץ כבש משיח קוצני.‏ אך גרוע מכך,‏ גלימה זו,‏ שהייתה ביטוי לחיבה המיוחדת שרחש לו אביו,‏ השפיעה לרעה על יחסיו עם אחיו.‏

המקרא מציין:‏ ”‏ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו,‏ וישנאו אותו,‏ ולא יכלו דַברו לשלום”‏a (‏בראשית ל״ז:‏4‏)‏.‏ אומנם ניתן להבין מדוע אחיו של יוסף חשו קנאה,‏ אך לא היה זה נבון מצדם לתת לרגש הרסני זה לשלוט בהם (‏משלי י״ד:‏30;‏ כ״ז:‏4‏)‏.‏ האם קרה לך פעם שבערת מקנאה כשמישהו אחר קיבל תשומת לב או כבוד שאתה רצית לקבל?‏ אם כן,‏ זכור את אחיו של יוסף.‏ קנאתם גרמה להם לבצע מעשים שלימים התחרטו עליהם עמוקות.‏ דוגמתם מזכירה לנו שמן החוכמה ’‏לשמוח עם השמחים’‏ (‏רומים י״ב:‏15‏)‏.‏

יוסף ללא ספק חש באיבתם של אחיו.‏ האם הסתיר את גלימתו המהודרת כשהיה בקרבתם?‏ אולי הוא התפתה לעשות זאת.‏ אך זכור שיעקב רצה שהגלימה תהיה עדות לחיבתו הרבה כלפיו.‏ יוסף רצה להראות שהוא ראוי לאמון שנתן בו אביו,‏ ולכן התמיד ללבוש את הגלימה.‏ אנו יכולים להפיק תועלת מדוגמתו.‏ אף שאבינו השמימי לעולם אינו נוהג במשוא פנים,‏ הוא לעיתים מעניק זכויות מיוחדות ליחידים מקרב משרתיו הנאמנים.‏ עם זאת,‏ הוא מצפה מכל משרתיו להיבדל מהעולם המושחת והלא־מוסרי שבו אנו חיים.‏ בדומה לגלימה המיוחדת של יוסף,‏ התנהגותם של המשיחיים האמיתיים מבדילה אותם מן הסובבים אותם.‏ התנהגות זו לעיתים גורמת לאחרים לקנא בהם ולשנוא אותם (‏פטרוס א׳.‏ ד׳:‏4‏)‏.‏ אך המשיחיים אינם צריכים להסתיר את זהותם האמיתית כמשרתי אלוהים,‏ בדיוק כפי שיוסף לא הסתיר את גלימתו (‏לוקס י״א:‏33‏)‏.‏

חלומותיו של יוסף

בהמשך חלם יוסף שני חלומות יוצאי דופן.‏ בחלום הראשון ראה יוסף את עצמו ואת אחיו אולמים אלומות.‏ אך לפתע האלומה שלו הזדקפה,‏ והאלומות של אחיו נעמדו סביבה והשתחוו לה.‏ בחלום השני השמש,‏ הירח ו־11 כוכבים השתחוו ליוסף (‏בראשית ל״ז:‏6,‏ 7,‏ 9‏)‏.‏ מה אמור היה יוסף לעשות לאחר שחלם את חלומותיו התמוהים שנראו לו כה מוחשיים?‏

החלומות נבעו מיהוה אלוהים.‏ הם הכילו מסר נבואי,‏ ואלוהים רצה שיוסף יעביר את המסר הזה הלאה.‏ במובן מסוים היה על יוסף לעשות את מה שעשו לימים נביאי אלוהים כשמסרו את מסריו ואת משפטיו לעמו הממרה.‏

יוסף אמר לאחיו בנועם:‏ ”‏שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי”‏.‏ אחיו הבינו את החלום וכלל לא אהבו את משמעותו.‏ הם אמרו:‏ ”‏המלוך תמלוך עלינו?‏ אם משול תמשול בנו?‏”‏ בהמשך כתוב:‏ ”‏ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו”‏.‏ כאשר סיפר יוסף לאביו ולאחיו על החלום השני שחלם,‏ הוא לא זכה לתגובה טובה בהרבה.‏ אנו קוראים:‏ ”‏ויגער בו אביו ויאמר לו:‏ ’‏מה החלום הזה אשר חלמת?‏ הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה?‏’‏”‏ אולם יעקב המשיך להרהר במה ששמע.‏ האם ייתכן שהנער קיבל מסר מיהוה?‏ (‏בראשית ל״ז:‏6,‏ 8,‏ 10,‏ 11‏)‏.‏

יוסף לא היה הראשון ולא האחרון מבין משרתי יהוה שהתבקש להעביר מסר נבואי לא־אהוד שהוביל לרדיפות.‏ ישוע היה הנביא הגדול ביותר שנשא מסר כזה,‏ והוא אמר לתלמידיו:‏ ”‏אם רדפו אותי ירדפו גם אתכם”‏ (‏יוחנן ט״ו:‏20‏)‏.‏ משיחיים מכל הגילים יכולים ללמוד רבות מאמונתו ואומץ לבו של יוסף הצעיר.‏

השנאה מגיעה לשיאה

זמן קצר לאחר מכן שלח יעקב את יוסף הצעיר למסע.‏ בניו הגדולים רעו את הצאן צפונה משם ליד שכם,‏ היכן שעשו לעצמם אויבים מושבעים זמן מה קודם לכן.‏ מטבע הדברים דאג יעקב לשלומם של בניו,‏ ולכן שלח את יוסף כדי לבדוק מה מצבם.‏ האם אתה יכול לתאר לעצמך מה חש יוסף?‏ הוא היה מודע לכך שבאותה עת אחיו שנאו אותו יותר מתמיד!‏ כיצד יגיבו כשיגיע אליהם כנציג מטעם אביהם?‏ על אף חששותיו ציית יוסף לאביו ויצא לדרך (‏בראשית ל״ד:‏25–30;‏ ל״ז:‏12–14‏)‏.‏

היה זה מסע מפרך שארך ככל הנראה בין ארבעה לחמישה ימי הליכה.‏ שכם שכנה כ־80 קילומטר צפונית לחברון.‏ אך בהגיעו לשכם גילה יוסף שאחיו התקדמו לדותן,‏ ששכנה 20 קילומטר או יותר צפונה משם.‏ כאשר לבסוף התקרב יוסף לדותן,‏ הבחינו בו אחיו מרחוק.‏ מייד החלה שנאתם לבעור בקרבם.‏ הכתוב מציין:‏ ”‏ויאמרו איש אל אחיו:‏ ’‏הנה בעל החלומות הלזה בא.‏ ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות,‏ ואמרנו חיה רעה אכלתהו.‏ ונראה מה יהיו חלומותיו’‏”‏.‏ אולם ראובן שכנע את אחיו לא להרוג את יוסף אלא להשליכו חי לבור,‏ בתקווה שיוכל להצילו מאוחר יותר (‏בראשית ל״ז:‏19–22‏)‏.‏

יוסף התקרב אליהם מבלי לחשוד בדבר וקיווה שהמפגש יעבור בשלום.‏ אך אחיו תקפו אותו!‏ הם הפשיטו ממנו בכוח את גלימתו המפוארת,‏ גררו אותו לבור מים יבש וזרקו אותו פנימה.‏ לאחר שהתאושש יוסף מהנפילה הוא קם במאמץ רב על רגליו,‏ אך לא היה מסוגל לצאת מן הבור בכוחות עצמו.‏ הוא יכול היה רק לראות עיגול של שמיים,‏ כשברקע קולותיהם של אחיו הולכים ומתרחקים.‏ הוא צעק והתחנן לעזרה,‏ אך הם התעלמו ממנו.‏ בקשיחות לבם הם ישבו לאכול את ארוחתם בקרבת מקום.‏ כשראובן לא היה באזור,‏ הם שוב זממו להרוג את הנער,‏ אך יהודה שכנע אותם למכור אותו לסוחרים נודדים.‏ דותן שכנה בסמוך לדרך המסחר שהובילה למצרים,‏ ולא עבר זמן רב עד שחלפה באזור שיירה של ישמעאלים ומדיינים.‏ כאשר חזר ראובן,‏ העסקה כבר בוצעה — הם מכרו את אחיהם לעבדות תמורת 20 שקלי כסףb (‏בראשית ל״ז:‏23–28;‏ מ״ב:‏21‏)‏.‏

כך הגיע יוסף למצב שתואר בתחילת המאמר.‏ כאשר צעד דרומה בדרך המוליכה למצרים,‏ נראה היה שאיבד הכול.‏ הוא נעקר ממשפחתו,‏ ובמשך שנים לא ידע עליהם דבר.‏ הוא לא ידע איזה צער עמוק חש ראובן כשחזר וגילה שהוא איננו,‏ ועד כמה מר היה יגונו של יעקב כשרימו אותו ואמרו לו שבנו האהוב מת.‏ הוא לא שמע דבר על סבו הקשיש יצחק,‏ שעוד היה בין החיים,‏ ועל אחיו הקטן והאהוב,‏ בנימין,‏ שאליו התגעגע מאוד.‏ אך האם יוסף נותר חסר כול?‏ (‏בראשית ל״ז:‏29–35‏)‏.‏

ליוסף היה משהו שאחיו לא יכלו לקחת ממנו:‏ אמונה.‏ היה לו ידע נרחב על יהוה אלוהיו,‏ ודבר לא יכול היה לגזול ממנו את אמונתו — לא אובדן ביתו,‏ לא תנאי השבי הקשים בדרך הארוכה למצרים ואף לא ההשפלה שחווה כשנמכר כעבד למצרי אמיד ששמו פוטיפר (‏בראשית ל״ז:‏36‏)‏.‏ אמונתו של יוסף ונחישותו להישאר קרוב אל אלוהיו רק התעצמו לנוכח הקשיים שחווה.‏ במאמרים שיתפרסמו בעתיד נראה כיצד אמונתו של יוסף הפכה אותו לכלי יעיל בידי יהוה אלוהיו,‏ וכיצד עלה בידו לעזור למשפחתו בשעת צרה.‏ אמונתו של יוסף בהחלט ראויה לחיקוי.‏ עד כמה נבון יהיה זה מצדנו ללכת בעקבותיו!‏