‏”‏התחת אלוהים אני?‏”‏

לפנות ערב עמד יוסף בגנו.‏ ייתכן שנגלו לעיניו דקלים ועצי פרי אחרים,‏ בריכות עם צמחי מים וארמונו של פרעה מעבר לחומה.‏ נסה לדמיין את הקולות המגיעים לאוזני יוסף מביתו בשעה שבנו מנשה משחק עם אחיו הקטן,‏ אפרים,‏ וגורם לו לצחקק.‏ יוסף יכול היה לראות בעיני רוחו את אשתו יושבת בבית וצוחקת ברוך למראה בניהם המשתעשעים יחדיו.‏ הוא חייך וחשב לעצמו עד כמה הוא מבורך.‏

יוסף העניק לבכורו את השם מנשה מלשון נשייה,‏ או שִכחה (‏בראשית מ״א:‏51‏)‏.‏ הברכות שהרעיף עליו אלוהים בשנים האחרונות שיככו את הכאב שנלווה לזיכרונותיו מביתו,‏ מאחיו ומאביו.‏ שנאתם של אחיו הגדולים כלפיו שינתה את חייו.‏ הם תקפו אותו,‏ זממו להרגו ולבסוף מכרו אותו כעבד לסוחרים נודדים.‏ מאז חלו בחייו תפניות חדות בזו אחר זו.‏ במשך כ־12 שנה הוא היה נתון בעבדות ובמאסר,‏ ולתקופת מה אפילו נכבל בכבלי ברזל.‏ אך עתה הוא המשנה לפרעה,‏ שליט מצרים האדירה!‏a

במשך מספר שנים ראה יוסף כיצד התגשמו נבואותיו של יהוה.‏ שבע שנות השפע שנחזו מראש היו בעיצומן,‏ ויוסף פיקח על איסוף עודפי התבואה במצרים.‏ באותה התקופה ילדה לו אסנת אשתו שני בנים.‏ עם זאת,‏ לעיתים קרובות נדדו מחשבותיו למשפחתו ששכנה מאות קילומטרים ממנו.‏ יותר מכול התגעגע לבנימין,‏ אחיו הקטן,‏ וליעקב,‏ אביהם היקר.‏ הוא ודאי תהה אם הם בריאים ושלמים.‏ אולי הוא גם שאל את עצמו אם אחיו הגדולים שינו את דרכיהם האלימות ואם אי פעם יעלה בידו לאחות את הקרע שפילג את משפחתו.‏

אם השלום במשפחתך נפגע בשל קנאה,‏ בגידה או שנאה,‏ יש לך משהו במשותף עם יוסף.‏ מה נוכל ללמוד מאמונתו ומהאופן שנהג בבני משפחתו?‏

‏”‏לכו אל יוסף”‏

ימיו של יוסף היו עמוסים,‏ והשנים עברו חלפו ביעף.‏ בתום שנת השפע השביעית השתנה המצב מן הקצה אל הקצה,‏ בדיוק כפי שניבא יהוה בחלום שנתן לפרעה.‏ הארץ חדלה לתת יבולה.‏ תוך זמן קצר פשט הרעב בכל הארצות השכנות.‏ אך ”‏בכל ארץ מצרים היה לחם”‏,‏ נאמר במקרא (‏בראשית מ״א:‏54‏)‏.‏ אין ספק שלתושבי מצרים צמחה תועלת רבה מהנבואה שניבא יוסף בהשראת אלוהים ומהתנהלותו המאורגנת.‏

המצרים ודאי היו אסירי תודה ליוסף ושיבחו אותו על כישורי הארגון שלו.‏ אולם יוסף רצה שהכבוד על כך ייזקף אך ורק לזכותו של יהוה אלוהיו.‏ בדומה ליוסף,‏ אם נרתום את כישרונותינו לשירות אלוהים ונשמור על ענווה,‏ יהוה יוכל להשתמש בהם בדרכים העולות על כל ציפיותינו.‏

עם הזמן החל הרעב לכרסם גם במצרים.‏ כשבני העם זעקו אל פרעה לעזרה,‏ הוא הורה להם:‏ ”‏לכו אל יוסף,‏ אשר יאמר לכם תעשו”‏.‏ בעקבות זאת פתח יוסף את מחסני התבואה ואפשר למצרים לקנות כפי צורכם (‏בראשית מ״א:‏55,‏ 56‏)‏.‏

לעומת המצרים,‏ מצבם של תושבי הארצות השכנות היה בכי רע.‏ מאות קילומטרים הרחק משם,‏ בארץ כנען,‏ סבלה משפחתו של יוסף מהרעב.‏ כששמע יעקב הקשיש שיש תבואה במצרים,‏ הוא אמר לבניו לרדת לשם כדי לקנות מזון (‏בראשית מ״ב:‏1,‏ 2‏)‏.‏

יעקב שלח למצרים עשרה מבניו,‏ אך השאיר עמו את בנימין,‏ בן זקוניו.‏ יעקב לא יכול היה לשכוח את היום שבו שלח את יוסף,‏ בנו האהוב,‏ לדרוש בשלום אחיו הגדולים.‏ הייתה זו הפעם האחרונה שראה את הנער.‏ אחיו של יוסף שלחו ליעקב את הגלימה המהודרת שהוא נתן ליוסף כאות לאהבתו והערכתו,‏ והיא קרועה ומגואלת בדם.‏ הם שברו את לב אביהם הקשיש כשסיפרו לו שיוסף נטרף על־ידי חיית פרא (‏בראשית ל״ז:‏31–35‏)‏.‏

‏”‏ויזכור יוסף”‏

לאחר מסע ארוך הגיעו בני יעקב למצרים.‏ כשהם ביררו היכן אפשר לקנות תבואה,‏ הפנו אותם לשר בכיר ששמו צָפְנַת פַּעְנֵחַ (‏בראשית מ״א:‏45‏)‏.‏ האם בראותם אותו ידעו שזהו יוסף?‏ כלל וכלל לא.‏ הם ראו מולם שליט מצרי רם מעלה שהיה בידו לעזור להם.‏ לכן,‏ כמקובל,‏ הם ’‏השתחוו לו אפיים ארצה’‏ לאות כבוד (‏בראשית מ״ב:‏5,‏ 6‏)‏.‏

מה לגבי יוסף?‏ הוא מייד זיהה את אחיו!‏ כשראה אותם משתחווים,‏ ניעור בו זיכרון מימי נעוריו.‏ הכתוב מוסר ש’‏יוסף זכר את החלומות’‏ שנתן לו יהוה כשהיה נער,‏ חלומות שחזו כי ביום מן הימים ישתחוו לפניו אחיו — בדיוק כפי שקרה ברגע זה!‏ (‏בראשית ל״ז:‏2,‏ 5–9;‏ מ״ב:‏7,‏ 9‏)‏ מה יעשה יוסף?‏ האם יחבק אותם?‏ האם ינקום בהם?‏

איננו יודעים מה חלף במחשבותיו של יוסף,‏ אך הוא ידע שאל לו לפעול מתוך דחף רגעי.‏ היה ברור שיהוה מכוון את השתלשלות המאורעות המפליאה על מנת לקדם את מטרתו.‏ עוד קודם לכן הוא הבטיח שזרע יעקב יהפוך לעם עצום (‏בראשית ל״ה:‏11,‏ 12‏)‏.‏ אם אחי יוסף עדיין היו אנשים אלימים,‏ אנוכיים וחסרי מצפון,‏ בטווח הארוך עלולות היו להיות לכך השלכות הרות אסון.‏ מלבד זאת,‏ אילו יוסף היה פועל ללא מחשבה תחילה,‏ הוא עלול היה להפר את האיזון העדין שאולי שרר במשפחתו בארץ כנען,‏ ואף לסכן את אביו ואת בנימין.‏ הוא ודאי תהה אם הם עדיין בחיים.‏ כדי לבחון את אחיו ולעמוד על טיבם החליט לא לחשוף את זהותו.‏ הדבר נועד לעזור לו להבין כיצד יהוה מצפה ממנו לפעול.‏

סביר להניח שלעולם לא תמצא את עצמך במצב חריג כמו זה.‏ ואולם,‏ סכסוכים ומחלוקות במשפחה הם דבר נפוץ בימינו.‏ במצבים כאלה אנו עלולים להתפתות לנהוג לפי נטיית לבנו ולפעול מתוך דחפים פסולים.‏ יהיה זה נבון הרבה יותר לחקות את יוסף ולנסות להבין כיצד אלוהים מצפה מאתנו לטפל בבעיה (‏משלי י״ד:‏12‏)‏.‏ עלינו לזכור שיחסים טובים עם בני משפחתנו הם דבר חשוב,‏ אך יחסים טובים עם יהוה ועם בנו הם דבר חשוב פי כמה וכמה (‏מתי י׳:‏37‏)‏.‏

‏”‏בזאת תיבחנו”‏

יוסף העמיד את אחיו בסדרת מבחנים במטרה לחשוף את מניעי לבם.‏ תחילה הוא דיבר אליהם בקשיחות באמצעות מתרגם והאשים אותם בריגול.‏ בניסיון להגן על עצמם הם סיפרו לו על משפחתם ונתנו לו את פיסת המידע שעניינה אותו יותר מכול:‏ יש להם אח קטן שנותר בבית.‏ יוסף התאמץ לכבוש את התרגשותו.‏ הייתכן שאחיו הקטן עודנו חי?‏ כעת ידע יוסף כיצד עליו לפעול.‏ הוא קבע ”‏בזאת תיבחנו”‏ ודרש לראות את אחיהם הקטן.‏ כעבור זמן מה התיר להם לשוב לביתם כדי להביא את אחיהם הקטן בתנאי שאחד מהם יישאר במאסר במצרים (‏בראשית מ״ב:‏9–20‏)‏.‏

בשעה שהאחים דיברו ביניהם על העניין,‏ בלי לדעת שיוסף מבין את דבריהם,‏ הם הזכירו את העוון הנורא שביצעו לפני 20 שנה והכו על חטא.‏ הם אמרו:‏ ”‏אשמים אנחנו על אחינו,‏ אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו,‏ ולא שמענו,‏ על כן באה אלינו הצרה הזאת”‏.‏ יוסף הבין את הנאמר ועזב את המקום כדי שלא יבחינו בדמעותיו (‏בראשית מ״ב:‏21–24‏)‏.‏ אך הוא ידע שחרטה אמיתית על מעשה רע כרוכה בהרבה יותר מתחושת צער לנוכח השלכותיו.‏ לכן הוא המשיך במבחן.‏

יוסף שילח את אחיו לארצם והותיר את שמעון במאסר.‏ הוא גם דאג שיטמנו כסף בשקי המזון שלהם.‏ הם שבו לביתם,‏ ולאחר הפצרות רבות הצליחו לשכנע את יעקב להניח להם לקחת למצרים את בנימין יקירו.‏ בהגיעם למצרים סיפרו בגילוי לב לסוכן ביתו של יוסף על הכסף שמצאו בשקיהם והציעו להשיב את מלוא הסכום.‏ הצעתם הייתה ראויה לשבח,‏ אך יוסף רצה ללמוד עוד על טבעם האמיתי.‏ הוא הורה שיכינו להם ארוחה,‏ ובראותו את בנימין הצליח אך בקושי להסתיר את התרגשותו.‏ הוא שוב צייד אותם בשפע מזון ושלח אותם לביתם,‏ אך הפעם ציווה להטמין גביע כסף בשקו של בנימין (‏בראשית מ״ב:‏26 עד מ״ד:‏2‏)‏.‏

אז הגיע המבחן האחרון.‏ הוא הורה לאנשיו לרדוף אחרי אחיו,‏ לעצור אותם ולהאשימם בגניבת הגביע.‏ כשנמצא הגביע בשקו של בנימין,‏ כולם נלקחו חזרה ליוסף.‏ כעת נפתחה בפניו ההזדמנות לעמוד על טיבם האמיתי של אחיו.‏ יהודה מילא את תפקיד הדובר.‏ הוא התחנן לרחמים,‏ ואף הציע שכל 11 האחים יהפכו לעבדים.‏ אך יוסף מחה ופסק שבנימין לבדו צריך להישאר במצרים כעבד,‏ וכל השאר יכולים ללכת לדרכם (‏בראשית מ״ד:‏2–17‏)‏.‏

למשמע הגזירה פתח יהודה בנאום מרגש.‏ הוא אמר:‏ ”‏וייוותר הוא לבדו לאמו,‏ ואביו אהבו”‏.‏ אין ספק שמילים אלה חדרו ללבו של יוסף,‏ שהרי הוא היה בנה בכורה של רחל,‏ אשתו האהובה של יעקב שמתה בזמן לידתו של בנימין.‏ בדומה לאביו,‏ גם יוסף נצר בלבו זיכרונות יקרים מרחל.‏ קרוב לוודאי שקרבה משפחתית זו הפכה את בנימין ליקר במיוחד בעיני יוסף (‏בראשית ל״ה:‏18–20;‏ מ״ד:‏20‏)‏.‏

יהודה הפציר ביוסף לא לקחת את בנימין לעבד.‏ הוא אפילו הציע להיות עבד במקום בנימין.‏ הוא חתם את דבריו בתחינה נוגעת ללב:‏ ”‏איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי?‏ פן אראה ברע אשר ימצא את אבי”‏ (‏בראשית מ״ד:‏18–34‏)‏.‏ עתה היה ברור שיהודה השתנה לחלוטין.‏ הוא לא רק הביע חרטה,‏ אלא גם הפגין הזדהות,‏ חוסר אנוכיות וחמלה בצורה מרשימה.‏

יוסף לא יכול היה לשאת זאת עוד.‏ הוא היה מוכרח לתת דרור לרגשות שהצטברו בקרבו.‏ הוא שילח את כל משרתיו מעל פניו ונשא קולו בבכי גדול שנשמע עד לארמונו של פרעה.‏ לאחר מכן חשף בפניהם את זהותו:‏ ”‏אני יוסף אחיכם”‏.‏ הוא חיבק את אחיו ההמומים ואמר להם ברוך שהוא סולח להם על כל העוול שגרמו לו (‏בראשית מ״ה:‏1–15‏)‏.‏ בעשותו כן נהג כדוגמת יהוה,‏ המרבה לסלוח (‏תהלים פ״ו:‏5‏)‏.‏ כל אחד מאתנו יכול לשאול את עצמו:‏ ’‏האם גם אני פועל כך?‏’‏

‏”‏עודך חי”‏

כששמע פרעה את הסיפור שעמד מאחורי ההמולה בביתו של יוסף,‏ הוא הציע שאביו הקשיש של יוסף וכל משפחתו יעברו למצרים.‏ לא חלף זמן רב ויוסף סוף כל סוף התאחד עם אביו האהוב.‏ יעקב בכה ואמר:‏ ”‏אמותה הפעם,‏ אחרי ראותי את פניך,‏ כי עודך חי”‏ (‏בראשית מ״ה:‏16–28;‏ מ״ו:‏29,‏ 30‏)‏.‏

יעקב חי 17 שנה במצרים.‏ לימים הוא העניק ל־12 בניו ברכות נבואיות.‏ ליוסף,‏ בנו ה־11,‏ נתן חלק כפול,‏ דבר שבדרך כלל הוענק לבכור.‏ שניים משבטי ישראל עתידים היו לבוא מצאצאיו.‏ מה לגבי יהודה,‏ הבן הרביעי,‏ שהוכיח את עומק חרטתו בצורה הניכרת ביותר מבין כל האחים?‏ הוא זכה לברכה אדירה:‏ הובטח לו שהמשיח יגיע משושלתו!‏ (‏בראשית,‏ פרקים מ״ח,‏ מ״ט‏)‏.‏

לאחר מותו של יעקב בגיל 147,‏ חששו אחי יוסף שהוא ינצל את השפעתו הרבה כדי לנקום בהם.‏ אך יוסף נהג בהם באהבה והבטיח שלא יאונה להם כל רע.‏ עוד זמן רב קודם לכן הסביר להם שהמשפחה עברה למצרים בהכוונת יהוה,‏ ולכן אל להם להתייסר מאירועי העבר.‏ כעת הוא שאל אותם שאלה עוצמתית:‏ ”‏התחת אלוהים אני?‏”‏ (‏בראשית ט״ו:‏13;‏ מ״ה:‏7,‏ 8;‏ נ׳:‏15–21‏)‏ יוסף האמין שיהוה הוא השופט המושלם.‏ אם כן,‏ איזו זכות יש לו להעניש את מי שיהוה סלח להם?‏ (‏עברים י׳:‏30‏)‏.‏

האם לפעמים אתה מתקשה לסלוח לאחרים?‏ זה יכול להיות קשה במיוחד אם מישהו פגע בך בכוונה תחילה.‏ אך אם נסלח מכל הלב למי שהתחרטו בכנות,‏ נוכל לרפא פצעים רבים,‏ כולל הפצעים שלנו.‏ כך גם נחקה את אמונתו של יוסף ואת דוגמתו של אבינו הרחמן יהוה.‏