‏”‏הלוא לאלוהים פתרונים?‏”‏

יוסף פסע לאורך המסדרון האפל,‏ נוטף זיעה מעמלו בחום המחניק.‏ השמש היוקדת קפחה על כותלי בית הסוהר המצרי והפכה אותו לכבשן לוהט.‏ הוא הכיר כל לבנה וכל סדק בקיר.‏ בית הסוהר הפך עתה לכל עולמו.‏ יוסף אומנם זכה למעמד מכובד בקרב שאר האסירים,‏ אך הוא עדיין היה אסיר ותו לא.‏

יוסף שקע תכופות במחשבות על חייו בחברון,‏ היכן שרעה את עדרי אביו בין הגבעות וההרים הסלעיים.‏ הוא היה כבן 17 כשיעקב אביו שלח אותו למשימה הרחק מביתו.‏ אך החירות שהייתה לו בנעוריו הפכה כעת לזיכרון רחוק.‏ אחיו אחוזי הקנאה זממו להרגו אך לבסוף מכרו אותו לעבדות.‏ הוא הורד מצרימה ועבד בביתו של פוטיפר,‏ סריס מצרי.‏ יוסף זכה לאמונו של אדונו עד אשר אשת פוטיפר טפלה עליו אשמת אונס,‏ ובעקבות זאת הוא הושלך לבית הסוהרa (‏בראשית,‏ פרקים ל״ז,‏ ל״ט‏)‏.‏

בשלב זה בחייו היה יוסף כבר בן 28.‏ מאז הורד מצרימה חלפו כעשר שנים,‏ שבחלקן היה עבד ובחלקן אסיר.‏ חייו לא התפתחו כפי שציפה,‏ וזאת בלשון המעטה.‏ האם יֵצא אי פעם לחופשי?‏ האם ישוב לראות את אביו היקר הבא בימים ואת בנימין,‏ אחיו הקטן והאהוב?‏ כמה זמן עוד יישאר במקום הנורא הזה?‏

האם פעם חשת כפי שחש יוסף?‏ לעיתים החיים מתפתחים בצורה שונה לחלוטין מכפי שקיווינו בצעירותנו.‏ לפעמים מצבים מעיקים מתארכים עד אין קץ,‏ ואנו מתקשים לראות את דרך המוצא או לאזור כוח כדי להחזיק מעמד.‏ הבה נראה מה נוכל ללמוד מאמונתו של יוסף.‏

‏”‏ויהי יהוה את יוסף”‏

יוסף ידע שיהוה אלוהיו לא שכח אותו,‏ וידיעה זו עזרה לו להחזיק מעמד.‏ גם כאן,‏ בבית סוהר בארץ זרה,‏ מצא יהוה דרכים לברך אותו.‏ אנו קוראים:‏ ”‏ויהי יהוה את יוסף ויט אליו חסד וייתן חנו בעיני שר בית הסוהר”‏ (‏בראשית ל״ט:‏21–23‏)‏.‏ יוסף המשיך לעבוד בחריצות,‏ וכך נתן לאלוהיו סיבות לברכו.‏ עד כמה התנחם לדעת שיהוה תמיד לצדו!‏

האם יהוה ירשה שהוא יישאר לעד בבית הסוהר?‏ יוסף לא ידע את התשובה,‏ אך הוא ודאי הרבה להתפלל על כך לאלוהיו.‏ כפי שלא אחת קורה,‏ גם הפעם הגיעה התשובה בדרך בלתי צפויה לחלוטין.‏ יום אחד הגיעו לבית הסוהר שני אסירים חדשים.‏ הרוחות רחשו.‏ היו אלה שני שרים מקרב עוזריו האישיים של פרעה — שר האופים ושר המשקים (‏בראשית מ׳:‏1–3‏)‏.‏

ראש השומרים הטיל על יוסף את התפקיד לדאוג לצורכיהם של שני אישים חשובים אלה.‏b לילה אחד חלמו שניהם חלומות מוחשיים ותמוהים.‏ כשיוסף ראה אותם בבוקר,‏ הוא הבחין שמשהו אינו כשורה ושאל:‏ ”‏מדוע פניכם רעים היום?‏”‏ (‏בראשית מ׳:‏3–7‏)‏ בשל גישתו האדיבה של יוסף הם לא חששו לחשוף בפניו את אשר טרד את מנוחתם.‏ יוסף לא ידע ששיחה זו תוביל לנקודת מפנה בחייו.‏ אך האם השיחה הייתה מתקיימת אילולא התעניין יוסף בשלומם?‏ לאור דוגמתו מוטב שנשאל את עצמנו:‏ ’‏האם גם אני מגלה התעניינות אישית בזולת כביטוי לאמונתי באלוהים?‏’‏

השניים סיפרו ליוסף שהם מוטרדים מאוד מהחלומות התמוהים שחלמו ומכך שאיש אינו יכול לפרש להם אותם.‏ המצרים ייחסו חשיבות גדולה לחלומות,‏ ולכן פיתחו תלות רבה במי שהתיימרו להיות פותרי חלומות.‏ השניים לא ידעו שחלומותיהם נבעו מיהוה,‏ אלוהי יוסף.‏ אך יוסף ידע זאת.‏ הוא חיזק את ידיהם ואמר:‏ ”‏הלוא לאלוהים פתרונים?‏ ספרו נא לי [‏את החלום]‏”‏ (‏בראשית מ׳:‏8‏)‏.‏ דבריו של יוסף נושאים חשיבות רבה לכל תלמידי המקרא הכנים.‏ כמה טוב היה זה אילו כל אדם מאמין היה מגלה ענווה כזו.‏ עלינו להישען על אלוהים,‏ ולא על חוכמת אנוש,‏ במאמצינו להבין נכונה את המקרא (‏תסלוניקים א׳.‏ ב׳:‏13;‏ יעקב ד׳:‏6‏)‏.‏

שר המשקים היה הראשון שסיפר את חלומו.‏ הוא ראה גפן בעלת שלושה שריגים שמהם צמחו אשכולות ענבים.‏ לאחר שהבשילו הענבים,‏ הוא סחט אותם לכוס פרעה.‏ בעזרת יהוה הבין יוסף מייד מהו פשר החלום.‏ הוא אמר לשר המשקים ששלושת השריגים הם שלושה ימים אשר בסיומם ישיב אותו פרעה לתפקידו הקודם.‏ כששמע שר המשקים את פשר החלום התפשטה על פניו הבעת הקלה.‏ בהמשך ביקש ממנו יוסף:‏ ”‏ועשית נא עמדי חסד,‏ והזכרתני אל פרעה”‏.‏ יוסף סיפר לו שהוא נחטף מארצו ונאסר על לא עוול בכפו (‏בראשית מ׳:‏9–15‏)‏.‏

לאור החדשות הטובות שקיבל שר המשקים,‏ התרוממה רוחו של שר האופים וגם הוא ביקש מיוסף לפרש את חלומו.‏ הוא ראה בחלום שלושה סלי לחם מונחים על ראשו,‏ ועופות השמיים אוכלים מאחד מהם.‏ גם את פשרו של חלום זה גילה אלוהים ליוסף.‏ אך לא היו בפיו בשורות טובות.‏ יוסף אמר:‏ ”‏זה פתרונו:‏ שלושת הסלים שלושת ימים הם.‏ בעוד שלושת ימים יישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ,‏ ואכל העוף את בשרך מעליך”‏ (‏בראשית מ׳:‏16–19‏)‏.‏ בדומה לכל משרתיו הנאמנים של אלוהים,‏ גם יוסף הכריז באומץ את דברי אלוהים,‏ הן את הבשורות הטובות והן את גזרי הדין (‏ישעיהו ס״א:‏2‏)‏.‏

כעבור שלושה ימים התגשמו דבריו של יוסף.‏ פרעה ערך מסיבת יום הולדת — מנהג שלא היה קיים בקרב עובדי אלוהים בימי המקרא — והכריז מה פסק לגבי שני משרתיו.‏ כפי שחזה יוסף,‏ שר האופים הוצא להורג,‏ ושר המשקים הושב לתפקידו.‏ אך למרבה הצער,‏ יוסף נשכח לגמרי מזיכרונו של שר המשקים (‏בראשית מ׳:‏20–23‏)‏.‏

‏”‏בלעדיי,‏ אלוהים יענה את שלום פרעה”‏

עברו חלפו להן שנתיים תמימות (‏בראשית מ״א:‏1‏)‏.‏ תאר לעצמך את עומק תסכולו של יוסף.‏ הוא ודאי פיתח ציפיות גבוהות לאחר שיהוה סייע לו להבין את פשר חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים.‏ מדי יום,‏ בהפציע השחר,‏ הקיץ יוסף מלא תקווה שהגיע יום שחרורו,‏ אך אז שוב גילה שהוא עדיין כלוא בשגרת החיים האפרורית בבית הסוהר ושהכול נשאר כפי שהיה.‏ ייתכן שאותן שנתיים היו השנים הקשות ביותר עבור יוסף.‏ למרות זאת,‏ הוא מעולם לא איבד את ביטחונו ביהוה אלוהיו.‏ הוא לא שקע בייאוש,‏ אלא היה נחוש לעמוד איתן.‏ למעשה,‏ התקופה הקשה הזו רק חישלה אותו (‏יעקב א׳:‏4‏)‏.‏

בזמנים הקשים שבהם אנו חיים כולנו צריכים לפתח כוח עמידה.‏ על מנת להתמודד עם קשיים שאינם מרפים,‏ אנו זקוקים לנחישות,‏ סבלנות ושלווה פנימית מהסוג שרק אלוהים יכול להעניק.‏ כפי שהוא עזר ליוסף,‏ הוא יעזור גם לנו להילחם בייאוש ולא לאבד תקווה (‏רומים י״ב:‏12;‏ ט״ו:‏13‏)‏.‏

יוסף אומנם נשכח מזיכרונו של שר המשקים,‏ אך לא מזיכרונו של יהוה.‏ לילה אחד גרם אלוהים לפרעה לחלום שני חלומות בלתי נשכחים.‏ בחלום הראשון ראה המלך שבע פרות יפות מראה ובריאות עולות מן היאור ולאחריהן שבע פרות רעות מראה ורזות.‏ הפרות הרזות בלעו לקרבן את הפרות הבריאות.‏ בהמשך חלם פרעה חלום נוסף.‏ הוא ראה קנה ועליו שבע שיבולים טובות.‏ אחרי כן צמחו שבע שיבולים דקות ושדופות ובלעו את השיבולים הטובות.‏ למחרת בבוקר התעורר פרעה נסער מן החלומות שחלם.‏ הוא זימן אליו את כל חרטומי מצרים וחכמיה כדי שיפרשו לו את החלומות.‏ אך איש לא הצליח לפתור אותם (‏בראשית מ״א:‏1–8‏)‏.‏ ייתכן שלמשמע החלום הם נותרו אובדי עצות או ניסו להעלות פירושים מפירושים שונים.‏ כך או כך,‏ הם הסבו לפרעה מפח נפש,‏ והוא הוסיף לחפש נואשות אחר פתרון לחלומותיו.‏

לבסוף נזכר שר המשקים ביוסף.‏ הוא נתקף נקיפות מצפון וסיפר לפרעה ששנתיים קודם לכן פגש בבית הסוהר בחור יוצא דופן אשר פירש נכונה את חלומו ואת חלום שר האופים.‏ בו במקום ציווה פרעה להוציא את יוסף מבית הסוהר (‏בראשית מ״א:‏9–13‏)‏.‏

דמיין לעצמך כיצד חש יוסף כששליחי המלך זימנו אותו להתייצב לפני פרעה.‏ הוא החליף במהירות את בגדיו והתגלח — ככל הנראה הסיר את כל שער ראשו כמנהג המצרים.‏ אין ספק שהוא התפלל בחוזקה שיהוה יברך את המפגש עם המלך.‏ תוך זמן קצר הוא ניצב מול פרעה בחצר הארמון המפואר.‏ אנו קוראים:‏ ”‏ויאמר פרעה אל יוסף:‏ ’‏חלום חלמתי,‏ ופותר אין אותו,‏ ואני שמעתי עליך לאמור,‏ תשמע חלום לפתור אותו’‏”‏.‏ תשובתו של יוסף המחישה שוב את גודל ענוותו ואמונתו באלוהיו.‏ הוא אמר:‏ ”‏בלעדיי [‏אני חסר חשיבות]‏,‏ אלוהים יענה את שלום פרעה”‏ (‏בראשית מ״א:‏14–16‏)‏.‏

יהוה אוהב אנשים ענווים ונאמנים,‏ ולכן אין פלא שהוא חשף בפני יוסף את הפתרון שנסתר מהחכמים והחרטומים.‏ יוסף הסביר ששני החלומות בעלי משמעות זהה.‏ הישנות החלום הצביעה על כך שדברי יהוה לבטח יתגשמו.‏ הפרות הבריאות והשיבולים הטובות מסמלות שבע שנות שפע שיבואו על מצרים,‏ ואילו הפרות הרזות והשיבולים הדקות מסמלות שבע שנות רעב שיפקדו את הארץ לאחר מכן.‏ תקופת הרעב הכבד תמחה כל זכר לתקופת השפע (‏בראשית מ״א:‏25–32‏)‏.‏

פרעה הבין שהפתרון שבפי יוסף הוא הפתרון הנכון.‏ אך מה עליו לעשות?‏ יוסף הציע תוכנית פעולה.‏ הוא יעץ לפרעה למצוא ”‏איש נבון וחכם”‏ שיפקח על איסוף עודפי התבואה בשבע שנות השפע ועל חלוקת המזון לנזקקים בשנות הרעב (‏בראשית מ״א:‏33–36‏)‏.‏ אף שביד יוסף היו הניסיון והכישורים הדרושים למילוי המשימה,‏ הוא לא הציע את עצמו לתפקיד.‏ ענוותו לא הניחה לו לנהוג ביהירות כזו,‏ ואמונתו נסכה בו את הביטחון שאין כל צורך בכך.‏ אם תהיה לנו אמונה שלמה ביהוה,‏ לא נגלה שאפתנות ולא ננסה לקדם את עצמנו;‏ ואם נותיר את הטיפול בבעיותינו בידיו האמונות של יהוה,‏ נזכה לשלוות נפש.‏

‏”‏הנמצא כזה איש?‏”‏

תוכניתו של יוסף נשאה חן בעיני פרעה וכל משרתיו.‏ פרעה הכיר בכך שאלוהיו של יוסף הוא זה שעמד מאחורי דברי החוכמה שיצאו מפיו.‏ הוא אמר למשרתיו בחצר הארמון:‏ ”‏הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו?‏”‏ אחרי כן פנה אל יוסף ואמר:‏ ”‏אחרי הודיע אלוהים אותך את כל זאת,‏ אין נבון וחכם כמוך.‏ אתה תהיה על ביתי,‏ ועל פיך יישק כל עמי,‏ רק הכיסא אגדל ממך”‏ (‏בראשית מ״א:‏38–41‏)‏.‏

פרעה עמד בדיבורו.‏ יוסף הולבש בבגדי פשתן משובח.‏ פרעה ענד ענק זהב לצווארו של יוסף וטבעת חותם לאצבעו,‏ העמיד לרשותו מרכבה מלכותית והעניק לו סמכות מלאה לעבור לאורכה ולרוחבה של הארץ כדי לממש את תוכניתו (‏בראשית מ״א:‏42–44‏)‏.‏ תוך יום אחד השתנו חייו מן הקצה אל הקצה — הוא עבר מבית הסוהר אל בית המלך.‏ הוא הקיץ משנתו כאסיר נחות ועלה על משכבו בתור המשנה למלך.‏ ברור אפוא שאמונתו של יוסף ביהוה אלוהים לא הייתה לשווא!‏ כל העוולות שפקדו את משרתו לאורך השנים לא נעלמו מעיניו של יהוה.‏ הוא ידע מהו הזמן הנכון ביותר ומהי הדרך הטובה ביותר לטפל במצב.‏ ליהוה היה חשוב לא רק לתקן את העוולות שנעשו ליוסף,‏ אלא גם להגן על זרע יעקב,‏ שממנו עתיד היה לקום עם ישראל.‏ על כך נלמד במאמר הבא בסדרה.‏

אם אתה מתמודד כבר שנים על גבי שנים עם קושי מסוים או עם מצב לא הוגן,‏ אל תאמר נואש.‏ זכור את יוסף.‏ הוא תמיד גילה אדיבות,‏ ענווה,‏ כוח עמידה ואמונה,‏ ולכן היו ליהוה סיבות למכביר לגמול לו על כל פעליו.‏