מותו ותחייתו של ישוע — כיצד הם נוגעים לך?‏

בני האדם לא נועדו למות

‏”‏וייקח יהוה אלוהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה.‏ ויצו יהוה אלוהים על האדם לאמור:‏ ’‏מכל עץ הגן אכול תאכל.‏ ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו,‏ כי ביום אכלך ממנו מות תמות’‏”‏ (‏בראשית ב׳:‏15–17‏)‏.‏

אלוהים הניח את אדם הראשון בגן עדן עלי אדמות,‏ והיו בו שפע בעלי חיים וצמחים מרהיבים.‏ גדלו שם עצי פרי שמהם יכול היה אדם לאכול כאוות נפשו.‏ אולם יהוה אלוהים אסר על אדם לאכול מעץ מסוים והזהיר אותו שאם יאכל מפריו,‏ מות ימות.‏

האם אדם הראשון הבין את האיסור?‏ הוא ידע מהו מוות,‏ שהרי הוא היה עד למותם של בעלי חיים.‏ אילו אלוהים התכוון שאדם הראשון ימות בסופו של דבר,‏ אזי לאזהרתו לא הייתה משמעות רבה.‏ אדם הבין שאם יציית לאלוהים ולא יאכל מהפרי האסור,‏ הוא יחיה לנצח — ולא ימות לעולם.‏

יש המאמינים שהעץ סימל יחסי מין,‏ אך אין זה כך.‏ אחרי הכול,‏ יהוה אמר לאדם וחוה:‏ ”‏פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה”‏ (‏בראשית א׳:‏28‏)‏.‏ האיסור נגע לעץ ממשי.‏ יהוה כינה אותו ”‏עץ הדעת טוב ורע”‏ מפני שהוא סימל את זכותו לקבוע עבור בני האדם מה טוב ומה רע.‏ אילו אדם לא היה אוכל מן העץ,‏ הוא היה מוכיח את צייתנותו ואת הערכתו כלפי מי שברא אותו ובירך אותו בשפע.‏

אדם הראשון מת מפני שהמרה את פי אלוהים

‏”‏לאדם אמר [‏אלוהים]‏:‏ ’‏כי.‏.‏.‏ [‏אכלת]‏ מן העץ אשר ציוויתיך לאמור ”‏לא תאכל ממנו”‏,‏ .‏.‏.‏ בזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה,‏ כי ממנה לוקחת.‏ כי עפר אתה ואל עפר תשוב’‏”‏ (‏בראשית ג׳:‏17,‏ 19‏)‏.‏

אדם אכל מן הפרי האסור.‏ מעשה זה,‏ שהעיד על חוסר צייתנות,‏ היה חמור מאוד.‏ היה זה מרד — זלזול משווע בכל הדברים הטובים שעשה עבורו יהוה.‏ באכלו מן הפרי דחה אדם הראשון את יהוה ובחר בקו פעולה עצמאי שגרר אחריו השלכות הרסניות.‏

כפי שחזה יהוה,‏ אדם הראשון לבסוף מת.‏ אלוהים יצר את אדם ”‏עפר מן האדמה”‏ ואמר לו:‏ ”‏אל עפר תשוב”‏.‏ אדם לא המשיך להתקיים כצורת חיים אחרת ולא עבר לעולם אחר.‏ במותו הוא הפך לחסר חיים כמו העפר שממנו נוצר (‏בראשית ב׳:‏7;‏ קהלת ט׳:‏5,‏ 10‏)‏.‏

אנו מתים מפני שאנו צאצאיו של אדם הראשון

‏”‏על־ידי אדם אחד נכנס החטא אל העולם ועקב החטא בא המוות,‏ וכך התפשט המוות אל כל בני האדם משום שכולם חטאו”‏ (‏רומים ה׳:‏12‏)‏.‏

לחטאו של אדם,‏ כלומר לאי־צייתנותו,‏ היו השלכות מרחיקות לכת.‏ כשאדם הראשון חטא,‏ הוא לא איבד חיים של 70 או 80 שנה,‏ אלא את התוחלת לחיות לנצח.‏ הוא גם איבד את שלמותו,‏ ולא היה בידו אלא להוריש אי־שלמות לכל יוצאי חלציו.‏

כולנו צאצאיו של אדם,‏ וירשנו ממנו אי־שלמות בלי שהייתה לנו אפשרות בחירה בעניין.‏ זו הסיבה שאנו נוטים לחטוא ובסופו של דבר מתים.‏ פאולוס תיאר היטב את מצבנו העגום.‏ הוא כתב:‏ ”‏אני בשר ודם ונמכרתי לחטא.‏ אדם אומלל שכמוני!‏ מי יציל אותי מגוף זה המוביל למותי?‏”‏ פאולוס השיב על שאלתו שלו:‏ ”‏תודה לאלוהים על ישוע המשיח אדוננו!‏”‏ (‏רומים ז׳:‏14,‏ 24,‏ 25‏)‏.‏

ישוע הקריב את חייו כדי שנוכל לחיות לנצח

‏”‏האב שלח את בנו כמושיע העולם”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ד׳:‏14‏)‏.‏

יהוה אלוהים דאג לאמצעי שיבטל את השלכות החטא וישחרר אותנו מדין מוות נצחי.‏ כיצד?‏ הוא שלח את בנו אהובו מן השמיים כדי שייוולד כאדם מושלם כמו אדם הראשון.‏ אך בשונה מאדם הראשון,‏ ישוע ”‏לא עשה כל חטא”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏22‏)‏.‏ הואיל והיה מושלם,‏ דין המוות לא חל עליו,‏ והוא יכול היה לחיות לנצח כאדם מושלם.‏

אולם יהוה הרשה שישוע יומת בידי אויביו.‏ שלושה ימים לאחר מכן הקים אותו יהוה לתחייה כיצור רוחני,‏ ובהמשך שב ישוע לשמיים.‏ שם הציג בפני אלוהים את הערך של חיי האנוש המושלמים שלו שהוקרבו במטרה להשיב את מה שאיבדו צאצאי אדם הראשון בשל חטאו.‏ יהוה קיבל את הקורבן ופתח בפני מי שמגלים אמונה בישוע את האפשרות לזכות בחיי עולם (‏רומים ג׳:‏23,‏ 24;‏ יוחנן א׳.‏ ב׳:‏2‏)‏.‏

ישוע שילם את המחיר הדרוש כדי להשיב לאנושות את שאיבד אדם.‏ הוא סבל ומת עבורנו על מנת שנוכל לחיות לנצח.‏ במקרא נאמר:‏ ”‏ישוע.‏.‏.‏ סבל מוות;‏ בחסד אלוהים הוא טעם מוות למען הכול”‏ (‏עברים ב׳:‏9‏)‏.‏

האופן שבו פעל יהוה מלמד אותנו רבות עליו.‏ על־פי דרישות הצדק הנעלות שלו,‏ אנשים לא־מושלמים אינם יכולים לגאול את עצמם.‏ אך אהבתו ורחמיו הניעו אותו לעמוד בדרישותיו שלו במחיר אישי כבד — להקריב את בנו יחידו כדי לספק את מחיר הפדות (‏רומים ה׳:‏6–8‏)‏.‏

ישוע קם מן המתים וגם אחרים יקומו לתחייה

‏”‏המשיח אכן קם מן המתים,‏ ביכורי כל המתים;‏ שכן הואיל והמוות בא על־ידי אדם,‏ גם תחיית המתים היא על־ידי אדם.‏ הן כפי שבגלל אדם הכול מתים,‏ כך גם בזכות המשיח הכול יוחיו”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏20–22‏)‏.‏

אין עוררין על כך שישוע חי ומת.‏ אולם אילו ראיות יש לכך שהוא קם לתחייה?‏ אחת הראיות החותכות ביותר היא העובדה שלאחר תחייתו התגלה ישוע לאנשים רבים בנסיבות שונות ובמקומות שונים.‏ באחד המקרים הוא נראה ליותר מ־500 איש.‏ השליח פאולוס כתב על מקרה זה באיגרתו אל הקורינתים וציין שחלק מעדי הראייה עדיין היו בחיים,‏ ולכן יכלו להעיד על מה שראו ושמעו (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏3–8‏)‏.‏

כשפאולוס כתב שהמשיח הוא ”‏ביכורי”‏ המוקמים לתחייה,‏ הוא למעשה הצביע על כך שגם אחרים עתידים לקום לתחייה.‏ ישוע עצמו אמר שתבוא העת ש”‏כל שוכני הקברים.‏.‏.‏ יצאו”‏ (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏

עלינו לגלות אמונה בישוע כדי לחיות לנצח

‏”‏כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו,‏ למען לא יאבד כל המגלה אמונה בו,‏ אלא ינחל חיי עולם”‏ (‏יוחנן ג׳:‏16‏)‏.‏

הפרקים הראשונים במקרא מספרים כיצד נכנס המוות לעולם וכיצד אבד גן העדן.‏ הפרקים האחרונים מספרים על העת שבה המוות ימוגר ואלוהים ישיב את תנאי גן העדן לכדור הארץ.‏ בימים ההם יוכלו בני האדם לחיות לנצח וליהנות מחיים מאושרים ומספקים.‏ בספר ההתגלות כ״א:‏4 כתוב:‏ ”‏המוות לא יהיה עוד”‏.‏ כדי להדגיש עד כמה ודאית התגשמותה של הבטחה זו,‏ נאמר בפסוק 5‏:‏ ”‏מילים אלו נאמנות ומהימנות”‏.‏ אין דבר היכול למנוע מיהוה להגשים את הבטחותיו.‏

האם אתה מאמין ש”‏מילים אלו נאמנות ומהימנות”‏?‏ אם כן,‏ למד עוד על ישוע המשיח וגלה אמונה בו.‏ אם תעשה זאת,‏ תשביע את רצונו של יהוה.‏ הוא יברך אותך כיום בשפע,‏ ותהיה לך התקווה לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות,‏ שבו ”‏המוות לא יהיה עוד;‏ גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד”‏.‏