התהלך בדרכי יהוה בלב מאוחד
”הוריני, יהוה... יַחֵד לבבי ליראה שמך”. — תהלים פ״ו:11.
1. כיצד גומל יהוה לנאמניו?
”אתה אלהים לבדך”, הצהיר המשורר בתהלים פ״ו:8, 10. דוד הילל את יהוה אלהים מלב שופע הערכה. עוד בטרם החל דוד למלוך על כל עם־ישראל, הושיע אותו יהוה מיד המלך שאול ומיד הפלישתים. לפיכך, יכול היה דוד לשיר: ”יהוה סלעי ומצודתי ומפלטי לי. עם חסיד תתחַסָּד”. (שמואל ב׳. כ״ב:2, 26) יהוה הגן על חסידו ומשרתו הנאמן, לנוכח נסיונות רבים. דוד אכן יכול היה לשים את אמונו ובטחונו באלהיו הנאמן, אך נזקק להדרכה מתמדת. לכן, הפציר דוד באלהים: ”הורֵני, יהוה, דרכך”. — תהלים פ״ו:11.
2. כיצד סיפק לנו יהוה את האמצעים ללמוד ממנו?
2 דוד התרחק לחלוטין מכל ההשקפות והפילוסופיות של העולם הזה. הוא חפץ להיות אחד מ”לימודי יהוה”, כפי שהתבטא הנביא ישעיהו מאוחר יותר. (ישעיהו נ״ד:13) כפי הנראה, לרשות דוד עמדו אותה עת רק תשעה מספרי המקרא, בהם יכול היה להרהר. בכל זאת, הוא הוקיר את ההדרכה הזאת מיהוה! בלימודינו כיום, יכולים אנו ליהנות מסעודה רוחנית דשנה המוגשת ב־66 הספרים המרכיבים את כתבי־הקודש, וכן משפע הספרות הנושאת את בשורת המלכות, שמספק ”העבד הנאמן והנבון”. (מתי כ״ד:45, ד”ץ) בדומה לדוד, הבה נבקש כולנו מיהוה שרוחו תעזור לנו להתעמק בדברים ”אשר הכין האלהים לאוהביו. ... עמוקות האלהים”. — קורינתים א׳. ב׳:9, 10.
3. באילו דרכים נוכל להפיק תועלת מלימוד כתבי־הקודש?
3 בכתבי־הקודש ישנן תשובות לכל שאלה או בעיה העלולות להתעורר בחיינו. ”והרי כל מה שנכתב מקדם, נכתב להדרכתנו, כדי שתהיה לנו תקווה מתוך הסבלנות והנחמה שבכתובים”. (רומיים ט״ו:4) ההתעמקות בהדרכה שמספק יהוה תחזק אותנו לעמוד בקשיים, תנחם אותנו בעיתות מצוקה ודיכאון, ותבטיח שתקוות המלכות תבער תמיד בלהט בלבנו. הבה נתענג בקריאת דבר־אלהים ובהירהורים בו ”יומם ולילה”, מאחר שחכמה המבוססת על המקרא היא כ”עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר”. — תהלים א׳:1–3; משלי ג׳:13–18; ראה גם יוחנן י״ז:3.
4. באשר לדרך בה עלינו לנהוג, איזו דוגמה הציב לנו ישוע?
4 ישוע, בנו של אלהים, המכונה ”בן דוד”, פנה תמיד אל יהוה לשם קבלת הדרכה. (מתי ט׳:27)a הוא אמר: ”הבן איננו יכול לעשות דבר מלבו זולתי מה שהוא רואה את האב עושה. כל מה שעושה האב — זאת גם הבן עושה כמוהו”. ”כי אינני עושה דבר מתוך עצמי, אלא על־פי מה שלימדני אבי — את זאת אני מדבר”. (יוחנן ה׳:19; ח׳:28) ישוע התווה לנו דגם ’כדי שנלך בעקבותיו’. (פטרוס א׳. ב׳:21) עצור וחשוב! אם נלמד כפי שוודאי למד ישוע, נדע לנהוג בכל מצב ומצב בדרך בה יהוה חפץ שננהג. דרכו של יהוה היא תמיד הדרך הנכונה.
5. מהי ”אמת”?
5 בהמשך דבריו הצהיר דוד: ”אהלך באמיתך”. (תהלים פ״ו:11) כעבור אלף שנים, פנה פילטוס לישוע המשיח, ”בן דוד”, ושאל: ”מהי אמת?” אך, ישוע כבר סיפק לו את התשובה לשאלה, כשאמר לפילטוס שמלכותו ”איננה [חלק] מן העולם”, וכשהוסיף: ”אתה אומר שאני מלך... אני לכך נולדתי ולשם כך באתי לעולם, כדי שאעיד על האמת”. (יוחנן י״ח:33–38) בדרך זו הסביר ישוע כי האמת מתמקדת במלכות המשיח. למעשה, הנושא המרכזי של כתבי־הקודש הוא קידוש שם יהוה באמצעות המלכות. — יחזקאל ל״ח:23; מתי ו׳:9, 10; ההתגלות י״א:15.
6. בהתהלכנו באמת, מפני מה עלינו להיזהר?
6 מה משמע הדבר ’להתהלך באמת’? משמעו להפוך את תקוות המלכות לדבר החשוב ביותר בחיינו. עלינו לחיות את חיינו בתואם עם אמת המלכות. חיוני שלבנו יהא שלם בהציבנו את ענייני המלכות בראש מעיינינו, נלהבים, ככל שנסיבותינו מרשות, בנשיאת עדות על אמת המלכות, כדוגמת ישוע. (מתי ו׳:33; יוחנן י״ח:37) איננו יכולים ’להלך באמת’ חלקית, כשהשתתפותנו בשירות יהוה סמלית בלבד, ובו בזמן ללכת בדרכים שעיקרן עיסוק מופרז בתכניות נופש ובילוי, רדיפה אחר קריירה התובעת את מרבית זמננו, או ’שיעבוּד לממון’. (מתי ו׳:24) אנו עלולים לתעות באחד מאותם ’שבילים’ צדדיים ולעולם לא למצוא את הנתיב חזרה אל ’הדרך הצרה המוליכה לחיים’. הבה לא נסור מדרך זו! (מתי ז׳:13, 14) מורנו הנשגב, יהוה אלהים, האיר את דרך האמת באמצעות דברו ואירגונו, באמרו: ”’זה הדרך. לכו בו’, כי תאמינו וכי תשמאילו”. — ישעיהו ל׳:21.
יראה הולמת
7. כיצד נוכל ’לייחד’ את לבנו?
7 תפילתו של דוד המשיכה בפסוק 11: ”יַחֵד לבבי ליראה שמך”. בדומה לדוד, עלינו לחפוץ שלבבנו לא יהיה חצוי, אלא שלם בעשיית רצון אלהים. הדבר תואם את עצת משה: ”ועתה, ישראל, מה יהוה אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את יהוה אלהיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך; לשמור את מצוות יהוה ואת חוקותיו אשר אנכי מצווך היום, לטוב לך”. (דברים י׳:12, 13) יהא זה אך לטובתנו להקדיש את כל לבנו ונפשנו לשירות יהוה. כך נגלה את היראה הראויה לשמו המפואר. משמעותו המילולית של השם ”יהוה” היא: זה הגורם לדברים להתהוות, בעיקר כשמדובר בהשלמת מטרתו הנפלאה. שמו מייצג גם את ריבונותו על היקום כולו. בשרתנו את האל העליון תוך יראת־כבוד עמוקה, חרדת־אדם לא תסיטנו מן הדרך. אל יחצה לבנו, אלא נחשוש מפני עשיית דבר כלשהו שעלול לעורר את זעמו של יהוה, השופט העליון וריבון היקום, אשר חיינו נתונים בידו. — ישעיהו י״ב:2; ל״ג:22.
8, 9. (א) מה משמע הדבר לא להיות חלק מהעולם הזה? (ב) אילו צעדים עלינו לנקוט בזכרנו שאנו מהווים ”מחזה”?
8 אפילו לנוכח דברי חרפה ורדיפות, נתמיד לחקות את דוגמתו האמיצה של ישוע, כשנימנע מלהיות חלק מהעולם המושחת הסובב אותנו. (יוחנן ט״ו:17–21) אין משמע הדבר שעל תלמידי ישוע לחיות כנזירים או להיסתר במנזר מבודד. בתפילה לאביו, אמר ישוע: ”אינני מבקש שתקחם מן העולם, אלא שתשמרם מן הרע. אין הם מן העולם, כשם שאני אינני מן העולם. קדש אותם באמת: דברך אמת. כמו ששלחת אותי אל העולם כן גם אני שלחתי אותם אל העולם”. (יוחנן י״ז:15–18) בדומה לישוע, הוטל גם עלינו להכריז את אמת המלכות. ישוע היה תמיד זמין ופנוי עבור אלה שביקשו לגשת אליו. אנשים מצאו מרגוע לנפשם מהאופן בו לימד אותם. (השווה מתי ז׳:28, 29; י״א:28, 29; יוחנן ז׳:46.) הדבר צריך להיות נכון גם לגבינו.
9 גישתנו הידידותית, הופעתנו המשקפת טוב־טעם, שיחתינו האדיבה וההולמת, על כולן להקנות לנו ולבשורה שבפינו אופי המושך אנשים ישרי־לב. עלינו להימנע מתופעות שליליות כגון הופעה רשלנית, לבוש לא־צנוע, התרועעות העלולה להובילנו למעורבות עם העולם הסובב אותנו ולאורח־החיים המתירני וחסר־העקרונות המאפיין אותו. בהיותנו ”למחזה לעולם, הן למלאכים הן לבני־אדם”, עלינו לעמוד על המשמר 24 שעות ביממה, כדי לשרת ולחיות את חיינו כמשיחיים למופת. (קורינתים א׳. ד׳:9; אפסים ה׳:1–4; פיליפים ד׳:8, 9; קולוסים ד׳:5, 6) על לבנו להיות מאוחד לקראת השגת מטרה זו.
10. מה הבטיח יהוה לאלה המייחדים את לבבם לשירותו המקודש?
10 יהוה יזכור את אלה המאחדים לבבם תוך יראה, ההוגים במטרתו הנשגבת והממלאים חייהם בשירותו המקודש. ”כי יהוה, עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו”. (דברי־הימים ב׳. ט״ז:9) במלאכי ג׳:16, אנו קוראים נבואה המתייחסת לימינו: ”אז נדברו יראי יהוה איש אל רעהו, ויקשֵב יהוה וישמע. וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי יהוה ולחושבֵי שמו”. הבה יהא לבבנו אחד ביראת יהוה!
חסד יהוה
11. כיצד יבטא יהוה את חסדו כלפי נאמניו?
11 כמה חמימה ומרגשת תפילתו של דוד! הוא ממשיך: ”אודך, יהוה, אלהי בכל לבבי, ואכבדה שמך לעולם. כי חסדך גדול עלי, והיצלת נפשי משאול תחתִיָה”. (תהלים פ״ו:12, 13) בפעם השנייה במזמור זה, מהלל דוד את יהוה על חסדו — אהבתו הנאמנה. כה עזה אהבה זו עד כי יש בכוחה כדי להציל את הזוכים בה ממצבים הנראים חסרי־מוצא. כשנרדף בידי שאול במדבר, יתכן שכל אשר אבה דוד היה לזחול אל תוך פינה שקטה ולמצוא שם את מותו. היה זה כמו להתייצב פנים־אל־פנים מול ’תחתיות שאול’. אך, יהוה הושיעו! באורח דומה, יהוה הקל תדירות על משרתיו בני־זמננו בדרכים נפלאות, ואף דאג לשומרי־נאמנות אשר החזיקו מעמד במסירות אפילו עד מוות. כל אדם נאמן ייזכה לגמול הראוי לו, גם אם כרוכה בכך הקמתו לתחייה.b — השווה איוב א׳:6–12; ב׳:1–6, 9, 10; כ״ז:5; מ״ב:10; משלי כ״ז:11; מתי כ״ד:9, 13; ההתגלות ב׳:10.
12. כיצד הביעה כמורת הנצרות את יומרנותה הזדונית ועריצותה, וכיצד יגמול יהוה על מעשיה?
12 באשר לרודפים, קרא דוד: ”אלהים, זדים קמו עלי; ועדת עריצים ביקשו נפשי, ולא שמוּךָ לנגדם”. (תהלים פ״ו:14) כיום, בין הרודפים נכללת כמורת הנצרות. אנשי הכמורה מתיימרים לעבוד את אלהים, אך מחליפים את שמו הקדוש בתואר הכללי ”אדון” ומציגים אותו בדמות ’שילוש’ מיסתורי, אשר אין לו כל זכר בכתבי־הקודש. איזו יומרנות זדונית! בנוסף לכך, הם מנסים לשכנע מנהיגים פוליטיים לשלול מעדי־יהוה את זכויותיהם החוקיות ולאסרם, כפי שעושים עדיין במספר רב ומפתיע של מדינות ברחבי העולם. עוטי־גלימה אלה, המחללים את שמו של יהוה, יקצרו את גמולם, יחד עם שאר ”בבל הגדולה” דמוית־הזונה, הלא היא האימפריה הכלל־עולמית של דתות־הכזב. — ההתגלות י״ז:1, 2, 15–18; י״ט:1–3.
13. אילו תכונות גילה יהוה בהראותו את טוּבו?
13 בנימה חיובית, דוד ממשיך בתפילתו: ”ו־אתה, יהוה, אל רחום וחנון, ארך־אפיים ורב חסד ואמת”. (תהלים פ״ו:15) תכונותיו של אלהינו הן אכן עילאיות. מלים אלה מזכירות לנו את מה שנאמר במעמד הר־סיני, כאשר ביקש משה לראות את תפארת יהוה. יהוה השיב: ”אני אעביר את כל טוּבי על פניך, וקראתי בשם יהוה לפניך”. אך, הזהירו: ”לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי”. אחרי־כן ירד אלהים בענן, בהכריזו: ”יהוה, יהוה, אל רחום וחנון, ארך־אפיים ורב חסד ואמת”. (שמות ל״ג:18–20; ל״ד:5, 6) דוד ציטט מלים אלה בתפילתו כלשונן. תכונותיו של יהוה משמעותיות עבורנו הרבה יותר מכל הופעה גשמית! מנסיוננו האישי, אנו מעריכים את טובו של יהוה, הבא לידי ביטוי בתכונות נפלאות אלה!
”אות לטובה”
14, 15. כיצד נותן יהוה למשרתיו ”אות לטובה”?
14 פעם נוספת מתחנן דוד לקבל את בירכת יהוה, באמרו: ”פנה אלי וחנֵּני. תנה עוּזך לעבדך, והושיעה לבן־אֲמָתך. עשה עימי אות לטובה ויראו שונאי ויבוֹשו. כי אתה, יהוה, עזרתני ונחמתני”. (תהלים פ״ו:16, 17) דוד הכיר בכך שבתור ’בן אֲמָתו’ של יהוה, גם הוא שייך ליהוה. כמו־כן, נכון הדבר כיום לגבי כל אחד שהקדיש את חייו ליהוה ולשירותו. אנו זקוקים לכוחו המושיע של יהוה באמצעות רוח־קודשו. לפיכך, אנו מבקשים מיהוה שיספק לנו ”אות לטובה”. טובו של יהוה חולש על כל אותן תכונות נפלאות בהן דנו. בהסתמך על כך, לאיזה אות, או סמל, מאת יהוה יכולים אנו לצפות?
15 יהוה הוא מקור ”כל מתנה טובה וכל מתנה שלמה”, וכפי שהבטיח ישוע, הוא נדיב ונותן ”את רוח־הקודש למבקשים ממנו!” (יעקב א׳:17; לוקס י״א:13) רוח־הקודש — מתת מאת יהוה שלא תסולא בפז! באמצעות רוחו משמח יהוה את לבנו, אפילו בשעת רדיפות. לפיכך, בעומדם בנסיונות שסיכנו את חייהם, הכריזו תלמידי ישוע בשמחה שאלהים מאציל מרוח קודשו על אלה המצייתים לו כשליט. (מעשי־השליחים ה׳:27–32) השמחה שרוח־הקודש מעניקה היתה בשבילם ”אות לטובה”. — רומיים י״ד:17, 18.
16, 17. (א) איזה ”אות לטובה” העניק יהוה לפאולוס ולבר־נבא? (ב) איזה אות ניתן לאלה אשר נרדפו בעיר תסלוניקי?
16 במהלך מסע־ההטפה שלהם באסיה הקטנה, נתקלו השליחים פאולוס ובר־נבא בקשיים, ואף ברדיפות חריפות ביותר. בהטיפם באנטיוכיה אשר בפיסידיה, דחו היהודים את הבשורה שבפיהם, ועקב כך פנו השליחים לגויים. ומה היתה התוצאה? ”הגויים שמחו מאוד לשמוע את בשורת יהוה מפי פאולוס, וכל מי שרצה בחיי־נצח האמין”. אך, היהודים עוררו מהומות וגרמו לכך שהשליחים יגורשו מהארץ. האם רוחם שלהם ושל המאמינים החדשים נפלה עקב כך? כלל וכלל לא! נהפוך הוא: ”ותלמידיהם באנטיוכיה נמלאו שמחה ורוח־הקודש”. (מעשי־השליחים י״ג:48, 52, הדרך) יהוה העניק להם ”אות לטובה”.
17 לאחר־מכן, נקלעה הקהילה החדשה שבתסלוניקי לרדיפות. הדבר גרם לשליח פאולוס לכתוב לחברי הקהילה איגרת נחמה, בשבחו את עמידתם האיתנה בסבל הרב בו התנסו. הוא אמר להם: ”קיבלתם את דבר הבשורה בתוך סבל רב, בשמחת רוח־הקודש”. (תסלוניקים א׳. א׳:6) אותה ”שמחת רוח־הקודש” המשיכה לחזק אותם כאות גלוי מאת אלהים, אותו ”אל רחום וחנון, ארך־אפיים ורב חסד ואמת”.
18. כיצד גילו אחינו שבמזרח־אירופה את הערכתם לטובו של יהוה?
18 בשנים האחרונות, הוכיח יהוה את טובו כלפי האחים הנאמנים שבמזרח־אירופה, לחרפת שונאיהם — רודפיהם לשעבר. אף־על־פי שלאחרונה זכו להקלה לאחר שנות דיכוי ארוכות, על אחים יקרים אלה עדיין לעמוד איתן בסבל, כיון שלרבים מהם קשיים כלכליים רציניים. אולם, ”שמחת רוח־הקודש” שלהם, מחזקת אותם. אין שמחה גדולה יותר מזו האופפת אותם בנצלם לטובה את חירותם החדשה להרחבת פעילות ההטפה! אנשים רבים שומעים להם, כפי שמסתבר מן הדיווחים שנתקבלו מהכינוסים וממספר הנטבלים. — השווה מעשי־השליחים ט׳:31.
19. כיצד נוכל לאמץ לעצמנו את דברי התפילה שבתהלים פ״ו:11?
19 מאמר זה וקודמו העלו על הנס את דברי תפילתו המרגשת של דוד אל יהוה: ”הורֵנִי, יהוה, ... יַחֵד לבבי ליראה שמך”. (תהלים פ״ו:11) הבה נאמץ ללבנו את דברי הפסוק השנתי ל־1993, כשנתמוך בלב שלם בענייני המלכות, תוך הערכה לטוּבו הבלתי־נדלה של האל האחד והיחיד, יהוה.
(מקור המאמר: 1992/12/15)
[הערות שוליים]
a בתור ה”זרע” אשר נחזה מראש, היה ישוע יורש למלכות דוד ולכן היה ”בן דוד” הן במובן הגשמי והן במובן הרוחני. — בראשית ג׳:15; תהלים פ״ט:30, 35–38.
b ניתן למצוא פרטים על דוגמאות בנות־זמננו, בספר־השנה של עדי־יהוה [באנגלית] לשנים 1974 (עמודים 113–212), 1985 (עמודים 194–197), 1986 (עמודים 237, 238), 1988 (עמודים 182–185), 1990 (עמודים 171, 172), 1992 (עמודים 174–181)
כיצד תשיב?
◻ מה מבקשים אנו בהתפללנו: ”הורני, יהוה”?
◻ מה משמע הדבר ’לייחד לבבנו ליראה את שם יהוה’?
◻ כיצד יוכיח יהוה את חסדו כלפי נאמניו?
◻ כיצד נותן לנו יהוה ”אות לטובה”?
[תיבה בעמוד 26]
הפסוק השנתי לשנת 1993: ”הוֹרֵנִי, יְהוָֹה, ... יַחֵד לבָבִי לְיִרְאָה שְמֶךָ”. — תהלים פ״ו:11.
[תמונה בעמוד 24]
יהוה הוא סלע ומצודה לאלה ’המתהלכים באמת’
[תמונה בעמוד 25]
בכינוס הבינלאומי ”נושאי האור” של עדי־יהוה שנערך בחודש יוני 1992 בעיר סנט פטסבוּרג, שברוסיה, הנוכחות היתה 214,46, ו־256,3 נטבלו. אנשים אלה מניחים לטוּבו של יהוה לפעול בקרבם בצורה נפלאה, ב”שמחת רוח־הקודש”