מה יוכל להיות משך חיינו?
”לאנשים רבים החיים כיום, תהיה הזדמנות לחיות חיים ארוכים הרבה יותר. אפילו חיי־אלמוות נראים עתה בגדר האפשר.” ”מיליונים החיים עתה, עשויים לא למות לעולם.”
מה ההבדל בין שתי ההצהרות האלה? הראשונה היא הצהרה מאת ד״ר לורנס א. לאמבּ, בעל טור ופרופסור לרפואה, בספרו Get Ready for Immortality (התכונן לחיי־אלמוות), שיצא לאור ב־1975. השנייה היא שם של הרצאה פומבית ושל ספר שיצא בעקבותיה, מאת ג׳. פ. רותרפורד, הנשיא השני של חברת המצפה. ההרצאה הפומבית ניתנה לראשונה בלוס אנג׳לס, קליפורניה, ב־1918.
אולם, שתי ההצהרות הדומות לכאורה, היו שונות באופן ניכר מבחינת הטיעונים והמחקר שהוביל אליהן. דבריו של ד״ר לאמבּ אופייניים לרבים ממחפשי חיי־האלמוות. הללו סבורים שההתקדמות במדע־הרפואה, כולל חקר ההזדקנות, יפתרו בקרוב את תעלומת הזיקנה וינצחו בסופו־של־דבר את המוות עצמו. אך, על אף הישגי המדע בן־זמננו, שהאריך את תוחלת־החיים הממוצעת ועזר לרבים ליהנות מחיים טובים יותר, התחזיות לחיי־אלמוות עודן בגדר נבואות אופטימיות.
מאידך גיסא, תחזיותיו של ג׳. פ. רותרפורד לא היו מבוססות על המדע והרפואה. הדיון שלו התבסס על המקרא. הוא הסביר באמצעות נבואות מקראיות שהתגשמו, שעולם האנושות נכנס ל’עת הקץ’ שלו. (דניאל י״ב:4) אזי הצביע על התקווה המעוגנת בכתבי־הקודש, שכפי שנוח ובני־משפחתו ניצלו מקץ העולם בימיהם, יינצלו מיליוני אנשים מהשמדת העולם הזה וימשיכו לחיות בעולם חדש רב־צדק, תוך שהם נהנים מחיי־נצח בגן־עדן עלי־אדמות. — צפניה ב׳:2, 3; ישעיהו ס״ה:17; כ״ה:8.
רבים מבין קהל מאזיניו של רותרפורד, נדהמו לשמע דבריו. אפילו כיום, אנשים רבים סבורים שהרעיון לחיות לנצח עלי־אדמות, תחת שלטון מלכות אלהים, לא מציאותי, דבר שקשה להאמין בו. (תהלים ל״ז:10, 11, 29) אך, האם מה שנאמר במקרא באשר לסיבת הזיקנה והמוות, באמת לא ייאמֵן? מה, בעצם, נאמר בו על הנושא?
האדם נברא כדי לחיות, לא למות
מדרך ההיגיון, המקרא פותח בתיאור ראשיתם של החיים האנושיים. לאחר שברא אלהים את זוג האנשים הראשון, נאמר בבראשית פרק א׳: ”ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים: ’פרו ורבו ומלאו את הארץ וכיבשוּהָ, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ.” — בראשית א׳:28.
כדי שאדם וחוה אכן ימלאו משימה זאת, היה עליהם לחיות זמן ארוך מאוד, וכמוהם גם צאצאיהם. אך, כמה זמן? ספר בראשית אינו מציין את אורך־החיים שנקבע לאדם וחוה. אך, אנו למדים ממנו, שהיה עליהם לעמוד בתנאי מסוים כדי להמשיך לחיות. אלהים אמר לאדם: ”ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות.” — בראשית ב׳:17.
אם כן, המוות נועד לבוא עליהם רק אם לא יצייתו לצוו שהטיל עליהם אלהים. אם ישמעו בקולו, תהיה להם התוחלת להמשיך לחיות עד אין סוף בגן־עדן עלי־אדמות. מכאן ברור, שבני־האדם נועדו לחיות ולא למות.
אך, הכתוב בבראשית ממשיך ומספר, שאדם וחוה בחרו להתעלם מהצוו החד־משמעי של אלהים, וחטאו. אי־צייתנותם הביאה עליהם — ולאחר־מכן על כל צאצאיהם — עונש מוות. כעבור אלפי שנים, נאמר: ”כשם שעל־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני־אדם, משום שכולם חטאו.” — רומיים ה׳:12.
על־פי חוקי התורשה, יכולים היו אדם וחוה להוריש לצאצאיהם אך ורק מה שהיה להם עצמם. כשנבראו, יכלו הם להעביר לדורות הבאים חיים מושלמים עד אין קץ. אך עתה, משהחטא והמוות העכירו את חייהם, שוב לא יכולים היו להנחיל לצאצאיהם ירושה נפלאה זאת. מאז ואילך, הפכו החטא, אי־השלימות והמוות למנת־חלקה של האנושות כולה, על אף כל המאמצים להאריך את משך־החיים של האדם.
במובן מסוים, ניתן להשוות זאת לתוכנה של מחשב שיש בה פגם — ”וירוס”. כל עוד לא יבודדו את ה”וירוס” ויתקנו את השיבוש, לא תפעל התוכנה כייאות, והתוצאות עלולות להיות הרות־אסון. האדם לא הצליח לבודד, ועוד פחות מכך לתקן, את הפגם התורשתי שכתוצאה ממנו גופנו אינו מתפקד כייאות, פגם המביא לידי זיקנה ומוות.
אך, יהוה אלהים, בורא האדם, אכן מסוגל לתקן זאת. הוא הצהיר בדברו הכתוב, כתבי־הקודש, על כוונתו לעשות כן, ובכך לממש את מטרתו המקורית. הוא אמר: ”עצתי תקום וכל חפצי אעשה.” והוסיף: ”כן יהיה דברי אשר יֵצא מפי, לא ישוב אלי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי, והצליח אשר שלחתיו.” (ישעיהו מ״ו:10; נ״ה:10, 11) אלהים לא ויתר על מטרתו הראשונית, והוא יעניק חיי־נצח עלי־אדמות לכל מי שישביע את רצונו.
לאיוב הצדיק הובטח: ”ויחוננו ויאמר: ’פדָעֵהו [פדֶה אותו] מרדת שחת! מצאתי כופר. רוּטפש [נעשה רענן] בשרו מנוער; ישוב לימי עלומיו.’” (איוב ל״ג:24, 25) ה”כופר” המוזכר בהקשר זה מתייחס ל’פדיון’ שנועד המשיח לשלם בהקריבו את חייו למען האנושות. אדם הראשון איבד את חייו המושלמים, יחד עם התוחלת לחיי־נצח, אך המשיח, בתור ”אדם האחרון”, נועד להקריב את חייו ולכפר על חטאו של אדם. כמי שישמש אמצעי להחזרת חיי־הנצח לבני־אנוש, מכונה המשיח בישעיהו ט׳:5, ”אבי עד”, כלומר, ”אב” שיש לו היכולת להעניק חיי־עולם למצייתים לאלהים. דוד המלך התפלל: ”חיים שָאַל ממך. נתתה לו אורך־ימים, עולם ועד.” — תהלים כ״א:5; קורינתים א׳. ט״ו:45.
”כימי העץ”
שווה בנפשך שאתה נוטע שתיל של עץ סקוויָה, רואה כיצד הוא מתנשא מאות מטרים אל־על ונהנה מצמיחתו לאורך שנות חייו. אַחַר, תאר לעצמך שאתה שורד אחריו ונוטע עץ נוסף לאחר אלפי שנים, ושוב נהנה מצמיחתו ויופיו.
האם מחשבה זו מציאותית? כן, כיון שהיא מבוססת על הבטחתו של בורא האדם, יהוה אלהים, האומר: ”כימי העץ ימי עמי.” (ישעיהו ס״ה:22) הבטחה זו יש בה כדי להשיב על השאלה, מה יוכל להיות משך חיינו? התשובה היא: חיים נצחיים, חיי עולם. — תהלים קל״ג:3.
הנביא ישעיהו מושיט את ההזמנה: ”הוי, כל צמא! לכו למים.” (ישעיהו נ״ה:1) אילו ”מים”? הנביא יחזקאל ראה בחזון נחל הנובע מתחת לבית יהוה, כלומר, מיהוה עצמו, ו”אל כל אשר יבוא שם יחיה, ... וחי כל אשר יבוא שמה הנחל.” (יחזקאל מ״ז:9) ספר ההתגלות כ״ב:17 חוזר על ההזמנה ומבהיר: ”הצמא יבוא נא, והחפץ ייקח נא מים חיים [מי־חיים, ע״ח] חינם.” יהוה אלהים מושיט הזמנה זו לכל האנשים ישרי־הלב. ההזמנה היא לנצל את אשר סיפק אלהים לאדם מבחינה רוחנית, כדי שיחיה לנצח בגן־עדן עלי־אדמות.
האם תיענה להזמנה זו? סיכוייך לחיות חיים ארוכים יותר, חיי־נצח, תלויים במה שהנך בוחר לעשות עתה!
[תיבה בעמוד 8]
תוחלת־החיים
אדם שנולד בסוף המאה ה־18 באמריקה הצפונית, או באירופה המערבית, יכול היה לצפות לחיות מ־35 עד 40 שנה. כיום, גברים בארצות־הברית יכולים לצפות לחיות כ־71 שנה ונשים כ־78 שנה. בארצות אחרות הושג שיפור דומה בתוחלת־החיים. אנו מממשים עתה יותר את הפוטנציאל הטמון בנו בנוגע לאריכות־ימים. אך, היש גבול מסוים להארכת תוחלת־החיים של האדם?
בהיסטוריה בת־זמננו, אין אדם שחי או שציפה לחיות 500, 300, או אפילו 200 שנה. על אף הקידמה הרפואית, תוחלת־החיים כיום עודנה למטה מגיל 80. עם זאת, יש ידיעות על יחידים החיים עד 140 ואפילו עד 150 שנה. ובתקופת המקרא, אנשים הגיעו לגיל מופלג של מאות שנים. האם אין זו אלא אגדה?
מעניין שהאנציקלופדיה בריטניקה החדשה מציינת, כי ”אורך הזמן האפשרי של החיים האנושיים אינו ידוע.” המאמר מסביר, שאם נניח שאחדים אכן הגיעו ל־150 שנות חיים, ”אין כל סיבה מוצדקת לבטל את האפשרות שאדם אחר יחיה 150 שנה ודקה. ואם אנו מקבלים שהאדם עשוי לחיות 150 שנה ודקה, מדוע לא 150 שנה ושתי דקות, וכן הלאה?” המאמר מוסיף: ”בהסתמך על הידע שיש בידינו עתה בנוגע לאריכות־ימים, לא ניתן לקבוע מספר שנים מדויק לגבי אורך־החיים האנושי.”
המסקנה המתבקשת מכך היא, שמה שמדע הרפואה למד על הזיקנה והמוות מבוסס על מצב העניינים כיום. השאלה המכרעת היא, האם המצב היה כזה תמיד, ואם הוא יישאר כך תמיד. הבטחתו של אלהים היא: ”כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה, ולא תיזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב.” ועוד הוא מבטיח: ”בילע המוות לנצח, ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל פנים.” ”גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו.” — ישעיהו ס״ה:17; כ״ה:8; ההתגלות כ״א:4, 5.
[תמונה בעמודים 6, 7]
’והנה מים יצאו מתחת מפתן בית אלהים, וחי כל אשר יבוא שמה הנחל.’ — יחזקאל מ״ז:1, 9