הכנסת־אורחים משיחית בעולם מפולג
”על כן חובה עלינו לתמוך באנשים [”לארח אנשים”, ע״ח] כאלה, כדי שנהיה שותפים לעבודה בשירות האמת” (יוחנן ג׳. 8).
1. אילו מתנות רצויות ביותר נתן הבורא לאדם?
”אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח, והוא יִלוֶנו בעמלו ימי חייו, אשר נתן לו האלוהים תחת השמש” (קהלת ח׳:15). במילים אלה אמר לנו קהלת הקדום, שיהוה אלוהים רוצה שברואיו בני־האדם יהיו שמחים ומאושרים, וגם שהוא מספק להם את האמצעים לכך. בכל תולדות האנושות, נראה כי המשותף לכל בני־האדם באשר הם, הוא הרצון ליהנות מהחיים ולבלות בנעימים.
2. (א) כיצד האנשים ניצלו לרעה את מטרת יהוה לגביהם? (ב) מהי התוצאה?
2 כיום אנו חיים בחברה נהנתנית, שבה האנשים שקועים ראשם ורובם ברדיפה אחר תענוגות ובילויים. רוב האנשים הפכו ל”אוהבי עצמם... אוהבים תענוגות יותר משהם אוהבים את אלוהים”, כשם שניבא המקרא (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–4). כמובן, זה סילוף משווע של מטרת יהוה אלוהים. כאשר הרדיפה אחר בילויים הופכת למטרה עצמה וכאשר סיפוק המאוויים האישיים הופך ליעד העיקרי, אין כל סיפוק אמיתי, ו”הכל הבל ורעות רוח” (קהלת א׳:14; ב׳:11). לכן העולם מלא אנשים בודדים ומתוסכלים, ומכאן נובעות רבות מבעיות החברה (משלי י״ח:1). האנשים הופכים לחשדניים בזולת, ונעשים מפולגים על רקע גזעי, אתני, חברתי וכלכלי.
3. כיצד נוכל להפיק שמחה וסיפוק אמיתיים?
3 מה שונים היו פני־הדברים לו חיקו האנשים את הדרך שבה יהוה נוהג באחרים — בהיותו טוב־לב, נדיב ומכניס אורחים! הוא הבהיר כי הסוד לאושר אמיתי אינו טמון בניסיון לספק את רצונותינו האישיים. לאמיתו של דבר, הסוד הוא: ”גדול אושרו של הנותן משל המקבל” (מעשי־השליחים כ׳:35, ע״ח). כדי להפיק שמחה וסיפוק אמיתיים, עלינו להתגבר על המחסומים והפילוגים שעלולים להקיפנו. כמו־כן, עלינו לנסות להתקרב לאלה המשרתים את יהוה עימנו. חיוני שנישמע לעצה: ”על כן חובה עלינו לתמוך באנשים [”לארח אנשים”, ע״ח] כאלה, כדי שנהיה שותפים לעבודה בשירות האמת” (יוחנן ג׳. פסוק 8). אירוח הראויים, עד כמה שנסיבותינו מרשות, משתלם בשתי דרכים — הוא מועיל הן לנותנים והן למקבלים. אם כן, מי נמנים עם הראויים שאותם עלינו ”לארח”?
”לפקוד את היתומים והאלמנות”
4. איזה שינוי שחל בצביון המשפחה ניכר אפילו בקרב משרתי יהוה?
4 משפחות יציבות ונישואין מאושרים נדירים כיום. שיעור הגירושין ההולך וגדל והעלייה המסתמנת במספר האמהות הלא־נשואות ברחבי העולם, שינו ללא היכר את צביון המשפחה המסורתית. כתוצאה מכך, רבים המצטרפים לעדי־יהוה בשנים האחרונות באים ממשפחות הרוסות. הללו גרושים, חיים בנפרד מבן־זוגם לנישואין או חיים במשפחות חד־הוריות. יתרה מזו, כשם שחזה ישוע, האמת שלימד גרמה פילוגים במשפחות רבות (מתי י׳:34–37; לוקס י״ב:51–53).
5. אילו דברי ישוע עשויים להוות מקור עידוד לחיים במשפחות מפולגות?
5 לבנו מתמלא חמימות למראה חדשים הנוקטים עמדה נחרצת למען האמת, ופעמים רבות אנו מנחמים אותם בהבטחתו המעודדת של ישוע: ”אמן. אומר אני לכם, אין איש אשר עזב בית או אחים או אחיות או אֵם או אב או בנים או שדות למעני ולמען הבשורה, שלא יקבל כעת, בזמן הזה, פי מאה: בתים ואחים ואחיות ואמהות ובנים ושדות, עם רדיפות, ובעולם הבא [”העתיד לבוא”, ע״ח] — חיי עולם” (מרקוס י׳:29, 30).
6. כיצד נוכל להיות ”אחים ואחיות ואמהות ובנים” ל”יתומים והאלמנות” שבקרבנו?
6 אך, מי הם אותם ”אחים ואחיות ואמהות ובנים”? אדם הרואה אנשים רבים באולם־המלכות, לעתים קרובות מאה ויותר, המכנים זה את זה אחים ואחיות, אינו חש בהכרח שהם אכן האחים, האחיות, האמהות והבנים שלו. תן דעתך: התלמיד יעקב הזכיר לנו שכדי שעבודתנו את יהוה תהיה רצויה בעיניו, עלינו ’לפקוד את היתומים והאלמנות בצרתם, ולהישמר נקיים מטומאת העולם’ (יעקב א׳:27). משמע הדבר שאל לנו להרשות לגישות העולם, כגון גאוות הנכסים והתעלות לפי המעמד החברתי, למנוע מאיתנו לגלות חמלה כלפי ”היתומים והאלמנות”. תחת זאת, עלינו לנקוט יוזמה ולגלות כלפיהם ידידות והכנסת־אורחים.
7. (א) מהי המטרה האמיתית של אירוח ”היתומים והאלמנות”? (ב) מי עוד יכולים לגלות הכנסת־אורחים משיחית?
7 לא תמיד גילוי הכנסת־אורחים כלפי ”היתומים והאלמנות” כרוך במילוי מחסורם החומרי. משפחות חד־הוריות ובתים מפולגים מבחינה דתית אינם נתונים בהכרח בקשיים כלכליים. אולם, התרועעות בריאה, אווירה משפחתית, קשרי רֵעות עם אנשים בני גילים שונים ושיתוף איש את רעהו בדברים רוחניים חיוביים — כל אלה הם היבטים יקרי־ערך של החיים. לפיכך, בזוכרנו שמורכבות האירוע אינה העיקר אלא רוח האהבה והאחדות שבו, מה נפלא כשלעתים אפילו ”היתומים והאלמנות” יכולים להשתתף באירוח אחיהם המשיחיים! (השווה מלכים א׳. י״ז:8–16.)
היש זרים בקרבנו?
8. איזה שינוי מסתמן בקהילות רבות של עדי־יהוה?
8 אנו חיים בתקופה של הגירה המונית. ”יותר מ־100 מיליון איש ברחבי העולם אינם אזרחי הארצות שבהן הם מתגוררים, ויש 23 מיליון עקורים בארצם הם”, אומר הווֹרְלְד פְּרֶס רִיוְויוּ. כתוצאה ישירה מכך באזורים רבים, ובמיוחד בערים הגדולות, קהילות משרתי יהוה שהיו מורכבות בעבר בעיקר מבני גזע או לאום אחד, מכילות כיום אנשים ממקומות שונים בעולם. ייתכן שזה המצב במקום מגוריך. אך מה צריכה להיות השקפתנו לגבי ה”זרים” וה”נוכרים”, כינוי העשוי להיות שגור בפי אנשי העולם, אשר שפתם, מנהגיהם וסגנון־חייהם שונים משלנו?
9. באיזו מלכודת מסוכנת אנו עלולים ליפול כשמדובר בהשקפתנו לגבי ה”זרים” וה”נוכרים” המצטרפים אל הקהילה המשיחית?
9 במילים פשוטות, אל לנו להרשות לשום נטייה לשנאת זרים לגרום לנו לחוש שאנו ראויים מסיבה כלשהי לַזכוּת לדעת את האמת יותר מאלה שבאו מארץ זרה או עובדת־אלילים כביכול; כמו־כן, אל לנו לחשוב שמהגרים חדשים אלה פולשים לתחומנו כשהם משתמשים באולם־המלכות או בנכסים אחרים. השליח פאולוס נאלץ להזכיר למשיחיים מרקע יהודי בני המאה הראשונה, שקיננו בלבבם השקפות כאלה, כי בעצם איש אינו ראוי; חסד אלוהים הוא זה המאפשר כלל לכל אחד להיוושע (רומים ג׳:9–12, 23, 24). עלינו לשמוח שכיום אלוהים מושיט את חסדו לאנשים כה רבים, שמסיבה זו או אחרת, נשללה מהם ההזדמנות לשמוע את הבשורה הטובה (טימותיאוס א׳. ב׳:4). כיצד נוכל להוכיח כי חיבתנו כלפיהם אמיתית?
10. כיצד נוכל לגלות הכנסת־אורחים אמיתית כלפי ה”נוכרים” שבקרבנו?
10 נוכל להישמע לדברי העידוד של פאולוס: ”קבלו איש את רעהו, כשם שגם המשיח קיבל אותנו לכבוד אלוהים” (רומים ט״ו:7). בהיותנו מודעים לכך שאנשים שבאו מארצות ומרקעים שונים, הם לא אחת מעוטי יכולת, עלינו לגלות כלפיהם טוב־לב ודאגה כשיש לאל ידנו לעשות כן. עלינו לקבלם במאור פנים, להתייחס לכל אחד מהם ”כאזרח מכם”, ”ואהבת לו כמוך” (ויקרא י״ט:34). אפשר שאין זו משימה קלה, אך נצליח לעשות זאת אם נזכור את העצה: ”אל תידמו לעולם הזה, כי אם השתנו על־ידי התחדשות הדעת כדי שתבחינו מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיניו” (רומים י״ב:2).
תנו את חלקכם לצורכי הקדושים
11, 12. לאיזו התחשבות מיוחדת זכו משרתי יהוה מסוימים (א) בעם־ישראל הקדום (ב) במאה הראשונה לספירה?
11 עם אלה הראויים באמת להתחשבותנו ולהכנסת־האורחים שלנו נמנים משיחיים מבוגרים העמלים למען טובתנו הרוחנית. יהוה קבע סידורים מיוחדים לתמיכה בכוהנים ובלוויים בעם־ישראל הקדום (במדבר י״ח:25–29). במאה הראשונה לספירה, המשיחיים נתבקשו לדאוג לאלה ששירתו אותם בתפקידים מיוחדים. הכתוב ביוחנן ג׳. פסוקים 5–8 מאפשר לנו להעיף מבט חטוף בעבותות־האהבה שנקשרו בין המשיחיים הראשונים.
12 השליח יוחנן הקשיש הוקיר מאוד את טוב־הלב ואת הכנסת־האורחים שגילה גיוס כלפי אחים מסוימים, משגיחים נודדים, שנשלחו לבקר בקהילה. אחים אלה — לרבות דמטריוס, שהאיגרת נמסרה ככל הנראה באמצעותו — היו זרים או לא־מוכרים לגיוס. אך הם התקבלו במאור פנים, ”כי למען השם [של אלוהים] יצאו לדרך”. יוחנן ניסח זאת כך: ”על כן חובה עלינו לתמוך באנשים [”לארח אנשים”, ע״ח] כאלה, כדי שנהיה שותפים לעבודה בשירות האמת” (יוחנן ג׳. פסוקים 1, 7, 8).
13. מי מאיתנו כיום ראויים במיוחד ל’אירוח’, היינו להכנסת־האורחים שלנו?
13 בימינו, בארגונו של יהוה, רבים פועלים נמרצות למען אגודת־האחים כולה. נמנים עימם המשגיחים הנודדים, המקדישים מזמנם וממרצם שבוע אחר שבוע לחיזוק הקהילות; השליחים, המותירים מאחור משפחות וידידים כדי לבשר בארצות נכר; המשרתים בבתי־אל או במשרדי־הסניפים, העובדים בהתנדבות כדי לתמוך בפעילות ההטפה הכל־עולמית; והחלוצים שעיקר זמנם ומרצם מוקדשים לשירות־השדה. ביסודו של דבר, כל אלה אינם עמלים למען תהילה אישית או רווח כלשהם, אלא עושים כן מאהבה לאגודת־האחים המשיחית וליהוה. הם ראויים לחיקוי על שום מסירותם בלב ונפש ובהחלט ראויים ל’אירוח’, כלומר להכנסת־האורחים שלנו.
14. (א) כיצד אנו נעשים משיחיים טובים יותר, כשאנו מגלים הכנסת־אורחים כלפי הנאמנים? (ב) מדוע אמר ישוע כי מרים בחרה ”בחלק הטוב”?
14 השליח יוחנן ציין שכאשר אנו ’מארחים אנשים כאלה’, אנו נעשים ”שותפים לעבודה בשירות האמת”. במובן מסוים, אנו הופכים למשיחיים טובים יותר עקב כך. זאת משום שמעשים משיחיים כוללים את עשיית הטוב למען אחינו לאמונה (משלי ג׳:27, 28; יוחנן א׳. ג׳:18). אנו זוכים לגמול גם בדרך נוספת. כאשר מרים ומרתא אירחו את ישוע בביתן, מרתא רצתה להיות מארחת טובה והכינה ”דברים רבים” עבור ישוע. מרים גילתה הכנסת־אורחים בדרך שונה. היא ”ישבה לרגלי האדון ושמעה את דברו”, וישוע שיבח אותה על שבחרה ”בחלק הטוב” (לוקס י׳:38–42). שיחות ודיונים עם אלה שלזכותם נזקפות שנות־ניסיון רבות, מהווים בדרך־כלל את גולת־הכותרת של ערב שמבלים בחברתם (רומים א׳:11, 12).
באירועים מיוחדים
15. אילו אירועים מיוחדים עשויים להוות שעות יפות עבור משרתי יהוה?
15 אף שהמשיחיים האמיתיים אינם מקיימים את המנהגים המקובלים ואינם חוגגים את חגי העולם, יש אירועים שלכבודם הם נאספים יחדיו כדי ליהנות איש מחברת רעהו. למשל, ישוע נכח בחתונה שנערכה בקָנָה ותרם לשמחה כשחולל את הנס הראשון שלו (יוחנן ב׳:1–11). בדומה לכך כיום, משרתי יהוה מבלים שעות יפות בצוותא באירועים מיוחדים דומים, וחגיגה ושמחה הולמות תורמות רבות לאירועים אלה. אך, מה נחשב להולם?
16. אילו קווים־מנחים עומדים לרשותנו באשר להתנהגות הולמת גם באירועים מיוחדים?
16 המקרא מלמדנו איזו התנהגות יאה למשיחיים, וכך אנו נוהגים בכל עת (רומים י״ג:12–14; גלטים ה׳:19–21; אפסים ה׳:3–5). אירועים חברתיים, אם לרגל חתונה ואם מכל סיבה אחרת, אינם מקנים לנו חירות לנטוש את עקרונותינו המשיחיים ולעשות דבר־מה שאיננו נוהגים לעשותו בדרך־כלל; כמו־כן, איננו חייבים לקיים את כל המנהגים המקובלים בארץ מגורינו. מקורם של רבים ממנהגים אלה הוא בדת־כזב ובאמונות תפלות, ובאחרים כרוכה התנהגות שללא ספק אינה יאה למשיחיים (פטרוס א׳. ד׳:3, 4).
17. (א) אילו פרטים מעידים כי החתונה שבקָנָה היתה מאורגנת היטב ותחת השגחה מתאימה? (ב) מה מוכיח שישוע ראה את האירוע בעין יפה?
17 בקוראנו את הכתוב ביוחנן ב׳:1–11, נוכל לראות בנקל כי האירוע היה מורכב מאוד וכי מספר המוזמנים היה רב. אולם, ישוע ותלמידיו ”הוזמנו” לחתונה; הם לא ’קפצו לביקור’, אף שלפחות חלקם היו בוודאי קרובי־משפחתו של בעל השמחה. אנו גם שמים לב שהיו ”משרתים” והיה ”ראש המסיבה”, שמתפקידו לתת הוראות בנוגע למזון שיוגש ולתוכנית. הכל מעיד על כך שהאירוע היה מאורגן היטב ותחת השגחה מתאימה. הכתוב חותם בהצהרה שבמעשיו בחתונה, ישוע ”הראה את כבודו”. האם היה בוחר לנהוג כפי שנהג, לו היתה זו מסיבה פרועה ורועשת? קרוב לוודאי שלא.
18. מה עלינו לשקול בכובד־ראש באשר לכל אירוע חברתי?
18 מה אפוא באשר לאירועים מיוחדים שאנו עורכים? כדאי לזכור כי מטרת אירוח המוזמנים היא שכולנו נהיה ”שותפים לעבודה בשירות האמת”. לפיכך, אין די בכך שנכנה את האירוע מפגש של ”עדים”. השאלה הנשאלת, האם זו אכן עדות לגבי זהותנו כאנשים ולגבי אמונתנו? לעולם אל לנו לראות באירועים הללו הזדמנות לגלות עד לאיזו מידה נוכל להשתוות לעולם בדרכיו, בסיפוק ”תאוות בשרים, תאוות העיניים וגאוות הנכסים” (יוחנן א׳. ב׳:15, 16). להיפך, אירועים אלה חייבים לשקף אל־נכון את תפקידנו כעדיו של יהוה, ועלינו לוודא שהתנהגותנו תסב תהילה וכבוד ליהוה (מתי ה׳:16; קורינתים א׳. י׳:31–33).
’הייו מארחים בלי להתלונן’
19. מדוע עלינו ’להיות מארחים זה את זה בלי להתלונן’?
19 כשתנאי העולם ממשיכים להידרדר והפילוגים בין האנשים מתרבים ומחריפים, עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לחזק את הקשר ההדוק השורר בין המשיחיים האמיתיים (קולוסים ג׳:14). לשם כך, אנו חייבים ’לאהוב איש את רעהו אהבה עזה’, כפי שעודדנו פטרוס. אזי, במונחים מעשיים, הוסיף: ”הייו מארחים זה את זה בלי להתלונן” (פטרוס א׳. ד׳:7–9). האם אנו מוכנים לנקוט יוזמה כדי לארח את אחינו, להשתדל לגלות כלפיהם טוב־לב ולהיות להם לעזר? או שמא אנו רוטנים כשצצה הזדמנות מעין זו? אם אנו נוהגים כך, אנחנו משביתים את השמחה שהיתה יכולה להיות נחלתנו, ואף מפסידים את האושר שהוא הגמול על עשיית הטוב (משלי ג׳:27; מעשי־השליחים כ׳:35, ע״ח).
20. אילו ברכות תהיינה מנת־חלקנו אם נכניס אורחים בעולם המפולג בן־זמננו?
20 עבודתנו בכפיפה אחת עם אחינו המשיחיים, גילוי טוב־לב והכנסת־אורחים איש כלפי רעהו, יניבו שפע ברכות (מתי י׳:40–42). לאלה יהוה מבטיח כי ”יפרוש משכנו עליהם. [הם] לא ירעבו עוד ולא יצמאו”. הימצאות במשכנו של יהוה משמעה הנאה מהגנתו ומהכנסת־האורחים שלו (ההתגלות ז׳:15, 16; ישעיהו כ״ה:6). אכן, לפנינו התוחלת ליהנות לנצח מהכנסת־האורחים של יהוה! (תהלים כ״ז:4; ס״א:4, 5).
התוכל להסביר?
◻ ממה אל לנו להעלים עין אם נרצה להפיק שמחה וסיפוק אמיתיים?
◻ מי הם ”היתומים והאלמנות”, וכיצד נוכל ”לפקוד” אותם?
◻ מה צריכה להיות השקפתנו לגבי ה”זרים” וה”נוכרים” שבקרבנו?
◻ מי במיוחד ראויים להתחשבות כיום?
◻ כיצד אירועים מיוחדים צריכים לשקף את רוח הכנסת־האורחים האמיתית?
[תמונות בעמודים 16, 17]
באירועים חגיגיים נוכל לגלות הכנסת־אורחים כלפי נוכרים, יתומים, משרתים בשירות מלא ואורחים אחרים