פרק 98
השליחים שוב שואפים למעמד בולט
מתי כ׳:17–28 מרקוס י׳:32–45 לוקס י״ח:31–34
ישוע שוב חוזה את מותו
טיפול בשאיפתם של השליחים למעמד בולט
בשעה שישוע ותלמידיו משלימים את המסע דרומה לכיוון ירושלים דרך אזור פֶּרַיָה, הם חוצים את נהר הירדן בקרבת יריחו. גם אחרים מתלווים אליהם כדי לחגוג את חג הפסח של שנת 33 לספירה.
ישוע הולך לפני התלמידים והוא נחוש בדעתו להגיע בזמן אל העיר לחג הפסח. אבל התלמידים מפחדים. קודם לכן, כאשר אלעזר מת וישוע עמד ללכת מפריה אל יהודה, אמר תומא לאחרים: ”נלך גם אנחנו, כדי שנמות אתו” (יוחנן י״א:16, 47–53). אם כן, מסוכן להגיע לירושלים, וחששם של התלמידים מובן.
כדי להכין אותם לקראת הבאות לוקח ישוע את השליחים הצידה ואומר להם: ”הנה אנחנו עולים לירושלים, ובן האדם יימסר לכוהנים הראשיים ולסופרים, והם ידונו אותו למוות. הם ימסרו אותו לגויים, ואלה ילעגו לו וילקו אותו וימיתו אותו בהוקעה, וביום השלישי יוקם לתחייה” (מתי כ׳:18, 19).
זאת הפעם השלישית שישוע מדבר עם תלמידיו על מותו ותחייתו (מתי ט״ז:21; י״ז:22, 23). אך הפעם הוא אומר שהוא יומת על עמוד הוקעה. הם מקשיבים לדבריו אך אינם מבינים את כוונתו. ייתכן שהם מצפים שהמלכות תינתן שוב לעם ישראל עלי אדמות, והם רוצים ליהנות מכבוד ותפארת במלכות ארצית עם המשיח.
אמם של השליחים יעקב ויוחנן, ככל הנראה שלומית, נמצאת בין מי שהולכים עם ישוע. ישוע נתן לשני השליחים הללו כינוי שמשמעו ”בני רעם”, ללא ספק בשל מזגם החם (מרקוס ג׳:17; לוקס ט׳:54). במשך זמן מה קיננה בלב שני השליחים הללו השאיפה להשיג מעמד בולט במלכות המשיח. אמם מודעת לכך. היא כעת ניגשת אל ישוע בשמם, משתחווה לו ומבקשת ממנו טובה. ישוע שואל: ”מה בקשתך?” והיא משיבה: ”צווה ששני בניי אלה ישבו אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך” (מתי כ׳:20, 21).
הבקשה היא למעשה של יעקב ושל יוחנן. לאחר שזה עתה דיבר על הבושה וההשפלה שהוא יחווה, ישוע אומר להם: ”אינכם יודעים מה אתם מבקשים. האם אתם יכולים לשתות מן הכוס אשר ממנה אני עומד לשתות?” הם משיבים לו: ”אנחנו יכולים” (מתי כ׳:22). למרות זאת, הם כנראה אינם באמת מבינים את משמעות הדבר עבורם.
אף־על־פי־כן ישוע אומר להם: ”מכוסי אומנם תשתו, אך לשבת לימיני ולשמאלי אין בסמכותי לתת. מקומות אלה שייכים למי שאבי הכין אותם עבורם” (מתי כ׳:23).
כאשר עשרת השליחים האחרים שומעים על מה שביקשו יעקב ויוחנן, הם מתמלאים כעס. האם יעקב ויוחנן התבלטו בוויכוח הקודם בין השליחים לגבי מי הגדול ביניהם? (לוקס ט׳:46–48) כך או כך, הבקשה הנוכחית מגלה שהשנים עשר לא יישמו את העצה שנתן להם ישוע להתנהג כקטנים ביותר. הם עדיין שואפים למעמד בולט.
ישוע מחליט לטפל במריבה הנוכחית וברגשות העוינים שהיא יוצרת. הוא קורא אליו את השנים עשר ומתקן אותם באהבה: ”אתם יודעים שמושלי הגויים שולטים בהם ושנכבדיהם רודים בם. לא כך הוא ביניכם; אדרבה, מי שרוצה להיות גדול ביניכם צריך להיות לכם למשרת, ומי שרוצה להיות ראשון ביניכם צריך להיות עבד לכול” (מרקוס י׳:42–44).
ישוע מזכיר את הדוגמה שעליהם לחקות — את דוגמתו שלו. הוא מסביר: ”בן האדם לא בא כדי שישרתו אותו, אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כופר בעד רבים” (מתי כ׳:28). במשך כשלוש שנים ישוע משרת את הזולת. והוא עתיד להמשיך לשרת אחרים עד כדי הקרבת חייו עבור האנושות! על השליחים לטפח את הלך הרוח של המשיח — לרצות לשרת במקום לרצות שישרתו אותם ולשאוף להיות הקטנים ביותר במקום להיות בעלי מעמד בולט.