דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר לוקס
ספר הבשורה על־פי מתי ידוע כספר שנכתב בראש ובראשונה למען הקורא היהודי, וספר הבשורה על־פי מרקוס נכתב למען הקורא הלא־יהודי. ואולם, ספר הבשורה על־פי לוקס הועד לאנשים מבני כל העמים. הוא נכתב בסביבות השנים 56–58 לספירה ומדווח בהרחבה אודות חייו ושירותו של ישוע.
לוקס מתחקה ”היטב על כל הדברים מראשיתם” בעין בוחנת של רופא ובאכפתיות, וסוקר תקופה של 35 שנה — משנת 3 לפה״ס ועד 33 לספירה (לוקס א׳:3). כמעט 60 אחוז מהמידע שבספר לוקס מופיע אך ורק בו.
תחילת השירות
(לוקס א׳:1 עד ט׳:62)
לאחר פירוט סיפור הולדתם של יוחנן המטביל ושל ישוע, לוקס מספר לנו שיוחנן החל את שירותו בשנת חמש עשרה לשלטון הקיסר טיבריוס, זאת אומרת, באביב 29 לספירה (לוקס ג׳:1, 2). ישוע נטבל אצל יוחנן בסתיו של אותה שנה (לוקס ג׳:21, 22). בשנת 30 לספירה, ’ישוע חוזר לגליל ומלמד בבתי הכנסת’ (לוקס ד׳:14, 15).
ישוע יוצא למסע ההטפה הראשון שלו בגליל. הוא אומר להמון העם: ”גם לערים אחרות עליי לבשר את מלכות האלוהים” (לוקס ד׳:43). ישוע לוקח את שמעון הדייג ואחרים. הוא אומר להם שמעתה ידוגו בני אדם (לוקס ה׳:1–11; מתי ד׳:18, 19). שנים עשר השליחים מתלווים אליו במסע ההטפה השני שלו בגליל (לוקס ח׳:1). במסע ההטפה השלישי, הוא שולח את השנים עשר ”להכריז על מלכות האלוהים ולרפא” (לוקס ט׳:1, 2).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:35 — האם הייתה לביצית של מרים תפקיד כלשהו בתהליך ההתעברות? על מנת שהבטחת אלוהים תתקיים, ובנה של מרים אכן יוולד מזרע אברהם, יהודה ודוד היה צורך להפרות את הביצית שלה (בר׳ כ״ב:15, 18; מ״ט:10; שמ״ב ז׳:8, 16). עם זאת, יהוה השתמש ברוח קודשו כדי להעביר את חיי בנו המושלמים ולגרום להתעברות (מתי א׳:18). ככל הנראה, התערבות זו ביטלה כל אי־שלמות שהייתה בביצית של מרים וכבר מרגע ההתעברות סוככה על העובר מפני כל השפעה מזיקה.
א׳:62 — האם הפך זכריה לחירש־אילם? לא. רק כושר הדיבור שלו נפגע. מי ש”רמזו” לו כיצד ירצה לקרוא לילד לא עשו כן משום שהיה חירש. קרוב לוודאי שזכריה שמע את דברי אישתו באשר לשם שיינתן לבנם. ייתכן ששאלו את זכריה בקשר לכך על ידי רמזים, כלומר באמצעות סימנים או תנועות ידיים. העובדה שהוחזר לו כושר הדיבור בלבד, מעידה על כך ששמיעתו לא אבדה לו (לוקס א׳:13, 18–20, 60–64).
ב׳:1, 2 — כיצד אזכור ”המפקד הזה, הראשון” עוזר בקביעת שנת לידתו של ישוע? בימי שלטונו של הקיסר אוגוסטוס נערך יותר ממפקד אוכלוסין אחד — הראשון היה בשנת 2 לפה״ס כהתגשמות לנבואת דניאל י״א:20, והשני היה בשנת 6 או 7 לספירה (מה״ש ה׳:37). קירניוס היה נציב סוריה בשני מפקדי האוכלוסין הללו, כנראה התמנה לתפקיד זה פעמיים. העובדה שלוקס מזכיר את המפקד הראשון מצביעה על כך שישוע נולד בשנת 2 לפה״ס.
ב׳:35 — באיזה מובן ”תעבור חרב” בליבה של מרים? המילים הללו מתייחסות לצער שעתידה הייתה מרים לחוות כאשר תראה כיצד רוב רובו של העם דוחה את ישוע כמשיח, וכן ליגון שתחוש בשעת מותו המייסר (יוח׳ י״ט:25).
ט׳:27, 28 — מדוע לוקס מציין שחזון ההשתנות התרחש ”שמונה ימים” אחרי שהבטיח ישוע לתלמידיו שחלק מהם ”לא יטעמו מוות” עד אשר יראו אותו בא במלכותו, בעוד שהן מתי והן מרקוס מציינים שהחזון התרחש ”לאחר שישה ימים”? (מתי י״ז:1; מר׳ ט׳:2) לוקס כולל ככל הנראה בדיווחו יומיים נוספים — יום ההבטחה ויום ההתרחשות.
ט׳:49, 50 — מדוע לא מנע ישוע בעד האיש מלגרש שדים, אף־על־פי שלא הלך עימם? ישוע לא מנע זאת מאותו אדם מפני שהקהילה המשיחית טרם נוסדה. לפיכך, האיש לא היה צריך ללכת פיזית אחרי ישוע על מנת להפגין אמונה בשמו ולגרש שדים (מר׳ ט׳:38–40).
לקחים עבורנו:
א׳:32, 33; ב׳:19, 51. מרים שמרה בליבה מאורעות ואמירות שהיוו הגשמת נבואות. האם אנו מוקירים בליבנו את מה שניבא ישוע באשר ”לסיום הסדר העולמי”, ומשווים בין מה שאמר לבין מאורעות המתרחשים בימינו? (מתי כ״ד:3, ע״ח).
ב׳:37. דוגמתה של חנה מלמדת אותנו שעלינו לשרת את יהוה באופן קבוע, ’להתמיד להתפלל’ וכן לא להזניח את ”התכנסותנו” באסיפות הקהילה (רומ׳ י״ב:12; עב׳ י׳:24, 25).
ב׳:41–50. יוסף נתן עדיפות לעניינים רוחניים בחייו ודאג לרווחתה הפיזית והרוחנית של משפחתו. הוא הציב בתחומים אלה מופת לראשי משפחות.
ד׳:4. אל לנו להרשות שיחלוף יום אחד מבלי שנהרהר בדברים רוחניים.
ו׳:40. מורה של דבר־אלוהים צריך להציב דוגמה טובה לתלמידיו. עליו נאה לדרוש ונאה לקיים.
ח׳:15. על מנת ’להחזיק בדבר ולעשות פרי בסבלנות’ עלינו להבין, להעריך ולהפנים את דברו של אלוהים. מן ההכרח שנהרהר ונתפלל בעת שאנו קוראים את המקרא ופרסומים מקראיים.
לקראת סיום שירותו של ישוע
(לוקס י׳:1 עד כ״ד:53)
ישוע ממנה עוד 70 איש ושולח אותם לפניו אל ערים ומקומות ביהודה (לוקס י׳:1, דל’). הוא עובר ’בערים ובכפרים ומלמד’ (לוקס י״ג:22).
חמישה ימים לפני חג הפסח של שנת 33 לספירה, ישוע נכנס לירושלים רכוב על עַיִר. הגיעה העת שהמילים שאמר לתלמידיו תתגשמנה: ”צריך שבן־האדם יסבול הרבה, שהזקנים וראשי הכוהנים והסופרים ידחוהו, שייהרג וביום השלישי יקום” (לוקס ט׳:22, 44).
תשובות לשאלות מקראיות:
י׳:18 — לְמה התכוון ישוע באומרו ל־70 התלמידים: ”ראיתי את השטן נופל כברק מן השמיים”? ישוע לא אמר שהשטן כבר גורש מן השמיים. גירושו התרחש זמן קצר לאחר שהמשיח הוכתר למלך שמימי ב־1914 (ההת׳ י״ב:1–10). אומנם איננו יכולים לקבוע מסמרות, אך התייחסותו למאורע עתידי בלשון עבר מצביעה על כך שישוע כנראה הדגיש כי הדבר גשום יתגשם.
י״ד:26 — באיזה מובן על תלמידי המשיח ’לשנוא’ את קרוביהם? אחת מהוראותיה של המילה ’שנאה’ במקרא היא לאהוב מישהו או משהו במידה פחותה יותר (בר׳ כ״ט:30, 31). על המשיחיים ’לשנוא’ את קרוביהם במובן שעליהם לאהוב אותם פחות מאשר את ישוע (מתי י׳:37).
י״ז:34–37 — מי הם ”הנשרים”, ומהו ”הגוף” ששם הם מתקבצים? מי ש’יילקחו’, כלומר יינצלו, מושווים לנשרים מרחיקי ראות. ה”גוף” ששם הם מתקבצים הוא המשיח האמיתי בנוכחותו הסמויה מן העין, וכן המזון הרוחני שיהוה מספק להם (מתי כ״ד:28).
כ״ב:44 — מדוע סבל ישוע ייסורים כה עזים? הדבר אירע בשל מספר סיבות. מה שהדאיג את ישוע הייתה ההשפעה שתהיה להוצאתו להורג כפושע על יהוה אלוהים ועל שמו. בנוסף לכך, ישוע ידע היטב שחיי הנצח שלו ועתיד הגזע האנושי כולו תלויים בנאמנותו.
כ״ג:44 — האם ליקוי חמה הוא שגרם לחושך שנמשך שלוש שעות? לא. ליקוי חמה מתרחש רק במולד ירח ולא כאשר הירח מלא, תופעה המתרחשת במועד שבו חל חג הפסח. החושך שהשתרר ביום מותו של ישוע היה נס שחולל אלוהים.
לקחים עבורנו:
י״א:1–4. ישנם שינויי נוסח קלים בין ההנחיות הללו לבין התפילה לדוגמה שניתנה בדרשת ההר כ־18 חודשים לפני כן. מכאן שתפילותינו אינן צריכות להיות חזרה על מילים מסוימות ותו לא (מתי ו׳:9–13).
י״א:5, 13. אף־על־פי שיהוה מוכן לענות לתפילותינו, עלינו בכל זאת להתמיד להתפלל אליו (יוח״א ה׳:14).
י״א:27, 28. אושר אמיתי נעוץ בעשיית רצון אלוהים בנאמנות ולא עקב קרבה משפחתית או צבירת רכוש.
י״א:41. מעשי הצדקה שלנו צריכים לנבוע מלב חדור אהבה ומנפש חפצה.
י״ב:47, 48. למי שניתנת אחריות גדולה יותר ואינו עומד בה, אשם יותר ממי שאינו יודע מהן חובותיו או שאינו מבין אותן לאשורן.
י״ד:28, 29. ניטיב לעשות אם נחיה כפי שמשגת ידנו.
כ״ב:36–38. ישוע לא ביקש מתלמידיו לשאת נשק להגנה עצמית. אדרבה, הלילה שבו נמסר ישוע היווה שעת כושר עבורו ללמד את תלמידיו שנשאו עליהם חרבות לקח חשוב: ”כל האוחזים בחרב, בחרב יאבדו” (מתי כ״ו:52).
[תמונה בעמוד 31]
יוסף הציב מופת כראש משפחה
[תמונה בעמוד 32]
לוקס סיפק את מירב הפרטים באשר לחייו ולשירותו של ישוע