הולדת ישוע — הסיפור האמיתי

חשוֹב על אירוע מפורסם בתולדות ארצך.‏ הוא תועד היטב בידי יותר מהיסטוריון אחד.‏ נניח שמישהו יאמר לך שלא היו דברים מעולם,‏ והכל אגדה או סיפור בדים.‏ והנה דוגמה אחרת,‏ אישית יותר:‏ נניח שמישהו יטען שחלק נכבד ממה שסיפרה לך משפחתך על הולדת סבך ועל ילדותו לא היה ולא נברא.‏ אולי עצם העלאת טענות אלו תכעיס אותך.‏ אין ספק שלא תקבל את הדברים כמות שהם!‏

ואולם,‏ לא מעט מבקרי מקרא מבטלים במחי יד את מה שכתבו מתי ולוקס על הולדת ישוע.‏ הם אומרים שסיפורים אלו סותרים בתכלית.‏ עוד נטען כי בשניהם יש שקרים בוטים ושגיאות היסטוריות גסות.‏ הייתכן כדבר הזה?‏ במקום לקבל את ההאשמות כמות שהן,‏ הבה נבחן בעצמנו את הכתוב בספרי הבשורה ונראה מה ניתן ללמוד מהם.‏

מטרת התיעוד

ראשית כל מוטב לזכור את מטרת הסיפורים המקראיים הללו.‏ אין הם ביוגרפיות;‏ הם ספרי בשורה.‏ ההבדל משמעותי.‏ בביוגרפיה עשוי הכותב למלא מאות דפים כדי להראות כיצד הפכה הדמות לאישיות כה מפורסמת.‏ על כן,‏ דפים לאין ספור מוקדשים בביוגרפיות לפירוט ייחוסה של הדמות,‏ הולדתה וילדותה.‏ לא כך בספרי הבשורה.‏ מבין ארבעת ספרי הבשורה רק מתי ולוקס מספרים על הולדת ישוע וילדותו.‏ אך,‏ המטרה אינה להראות כיצד התפתח ישוע והפך לאיש שהיה.‏ זכור שתלמידי ישוע ידעו שהוא חי כיצור רוחני לפני בואו לעולם (‏יוחנן ח׳:‏23,‏ 58‏)‏.‏ לכן מתי ולוקס לא הסתייעו בסיפורים מילדותו של ישוע כדי להסביר את דמותו בגיל מבוגר.‏ הם בעצם סיפרו על מקרים שקלעו למטרת ספרי הבשורה שכתבו.‏

מה היתה מטרת כתיבתם?‏ לשניהם היה מסר אחד — ישוע הוא המשיח המובטח;‏ הוא מת בגלל חטאי האנושות והוקם לתחייה השמיימה.‏ אלא ששני הכותבים באו מרקעים שונים מאוד,‏ וכל אחד דיבר אל קהל יעד אחר.‏ מתי,‏ שהיה מוכס,‏ פנה בספרו בעיקר אל הציבור היהודי.‏ לוקס,‏ רופא במקצועו,‏ כתב אל ”‏תאופילוס הנכבד”‏ — כנראה איש מהמעמד העליון — ובהרחבה אל הציבור היהודי והנוכרי (‏לוקס א׳:‏1–3‏)‏.‏ כל כותב בחר באירועים שהיו רלוונטיים ביותר ומשכנעים ביותר בהתאם לקהל היעד.‏ לפיכך,‏ הכתוב במתי מבליט את נבואות התנ״ך שהתגשמו בישוע.‏ לוקס,‏ לעומתו,‏ בוחר יותר בגישה ההיסטורית הקלאסית שהיתה מוכרת לקהל הנוכרי.‏

אין פלא אפוא,‏ שהסיפורים שונים.‏ אולם,‏ אין הם סותרים,‏ כטענת מבקרי המקרא,‏ אלא משלימים זה את זה ומשתלבים יחדיו ליצירת תמונה ברורה יותר.‏

הולדת ישוע בבית־לחם

גם מתי וגם לוקס מספרים על נס מדהים בדבר הולדת ישוע — הוא נולד מבתולה.‏ מתי מציין,‏ שהנס הגשים נבואה שניבא ישעיהו מאות שנים קודם לכן (‏ישעיהו ז׳:‏14;‏ מתי א׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏ לוקס מבהיר,‏ שישוע נולד בבית־לחם מפני שיוסף ומרים נאלצו ללכת לשם ולהירשם במפקד אוכלוסין כמצוות הקיסר.‏ (‏ראה מסגרת בעמוד 7.‏)‏ לעובדה שישוע נולד בבית־לחם נודעת חשיבות רבה.‏ מאות שנים לפני כן ניבא הנביא מיכה,‏ שהמשיח יבוא מעיירה קטנה ושולית לכאורה זו שבקרבת ירושלים (‏מיכה ה׳:‏1‏)‏.‏

ליל הולדת ישוע התפרסם כבסיס ליצירת ’‏אורוות ישוע’‏.‏ אלא שהסיפור האמיתי די שונה מן התיאור המקובל.‏ ההיסטוריון לוקס,‏ המספר לנו על מִפקד האוכלוסין שבגללו באו יוסף ומרים לבית־לחם,‏ מוסיף ומדווח על רועים שישנו באותו לילה חשוב תחת כיפת השמים עם עדריהם.‏ על סמך שתי עובדות אלו מסיקים חוקרי מקרא רבים,‏ כי לא ייתכן שישוע נולד בדצמבר.‏ לטענתם,‏ קטנים מאוד הסיכויים שהקיסר יצווה על היהודים,‏ שנאמנותם לו היתה בספק,‏ לצאת למסע אל ערי הולדתם בעונת הקור והגשמים,‏ דבר שעלול היה לעורר עליו עוד יותר את חמתו של העם.‏ באותה מידה קלושים הסיכויים,‏ מציינים החוקרים,‏ שהרועים ילונו עם עדריהם תחת כיפת השמים במזג אוויר קר וסוער (‏לוקס ב׳:‏8–14‏)‏.‏

שים לב שיהוה החליט לבשר על הולדת בנו לעובדי כפיים קשי יום שלנו בחוץ,‏ ולא למנהיגי הדת המלומדים ובעלי ההשפעה.‏ קרוב לוודאי שהסופרים והפרושים מיעטו להתרועע עם רועי צאן שעבדו בשעות לא־רגילות,‏ ושמשום כך לא יכלו לקיים מצוות מסוימות מן התורה שבעל פה.‏ אך אלוהים כיבד את אותם גברים נאמנים וענווים בכבוד גדול — מלאכים הודיעו להם שהמשיח,‏ אשר לו ייחל עם אלוהים אלפי שנים,‏ נולד בבית־לחם.‏ הם,‏ ולא ”‏שלושת המלכים”‏ הנראים ב’‏אורוות ישוע’‏,‏ אשר ביקרו את מרים ויוסף וראו את התינוק התמים שוכב באבוס (‏לוקס ב׳:‏15–20‏)‏.‏

יהוה נוטה חסד לשוחרי אמת ענווים

אלוהים נוטה חסד לענווים האוהבים אותו וכמהים לראות את התגשמות מטרותיו.‏ זהו מוטיב חוזר באירועים שנסובו סביב הולדת ישוע.‏ כחודש אחרי הולדת הילד הציגוהו יוסף ומרים בבית המקדש,‏ כמצוּוה בתורת משה,‏ והקריבו ”‏שתי־תורים או שני בני יונה”‏ (‏לוקס ב׳:‏22–24‏)‏.‏ למעשה,‏ התורה דרשה להקריב כבש,‏ אבל התירה לדלי האמצעים להקריב קורבן פחות יקר (‏ויקרא י״ב:‏1–8‏)‏.‏ צא וחשוב.‏ יהוה אלוהים,‏ ריבון היקום,‏ לא בחר במשפחה עשירה כי אם בענייה,‏ שבקרבה יגדל בנו יחידו אהובו.‏ אם אתה הורה,‏ ראה בזה תזכורת שהמתנה הטובה ביותר שתוכל לתת לילדיך — טובה פי כמה וכמה מעושר ומהשכלה יוקרתית — היא סביבה ביתית המציבה את הערכים הרוחניים במקום הראשון.‏

בבית המקדש נטה יהוה חסד לעוד שניים מעובדיו הנאמנים והענווים.‏ האחת היא חנה,‏ אלמנה בת 84 ש”‏לא עזבה את המקדש”‏ (‏לוקס ב׳:‏36,‏ 37‏)‏.‏ השני קשיש נאמן ששמו שמעון.‏ שניהם התרגשו מן הזכות שהעניק להם אלוהים — לראות לפני מותם את מי שנועד להיות המשיח המובטח.‏ שמעון ניבא נבואה בעניין הילד.‏ נבואתו שופעת תקווה ומהולה בקורטוב של אבלות.‏ הוא ניבא שביום מן הימים צער חד כחרב יפלח את לבה של מרים,‏ האֵם הצעירה,‏ על מות בנה אהובה (‏לוקס ב׳:‏25–35‏)‏.‏

ילד בסכנה

נבואת שמעון היא תזכורת מצערת שילד תמים זה יהפוך מושא לשנאה.‏ עוד בהיותו תינוק בערה השנאה כלפיו.‏ הכתוב במתי מספר בפרטי פרטים על גילוייה.‏ חלפו עברו מספר חודשים ויוסף,‏ מרים וישוע גרו בביתם שבבית־לחם.‏ והנה הגיעו אליהם במפתיע כמה זרים.‏ חרף מה שנראה ב’‏אורוות ישוע’‏ רבות,‏ אין מתי מציין את מספרם ואין הוא מכנה אותם ”‏חכמים”‏ או ”‏מלכים”‏.‏ הוא משתמש במילה היוונית מאגי שמשמעה ”‏אסטרולוגים”‏.‏ די בזה כדי לרמוז לקורא שמשהו מרושע התחולל שם,‏ כי דבר־אלוהים מגנה את האסטרולוגיה,‏ והיהודים הנאמנים הקפידו שלא להתעסק בדבר (‏דברים י״ח:‏10–12;‏ ישעיהו מ״ז:‏13,‏ 14‏)‏.‏

האסטרולוגים עקבו אחר כוכב במזרח ובאמתחתם מתנות ל”‏מלך היהודים אשר נולד”‏ (‏מתי ב׳:‏2‏)‏.‏ אלא שהכוכב לא הוליכם לבית־לחם,‏ אלא אל ירושלים ואל הורדוס הגדול.‏ לאיש מלבדו לא היו אמצעים ומניעים כה חזקים לפגוע בישוע הפעוט.‏ אדם שאפתן ורצחני זה חיסל חלק מבני משפחתו הקרובה כי ראה בהם איום.‏a בהיוודע לו על הולדת ”‏מלך היהודים”‏ נטרדה מנוחתו,‏ ועל כן שלח את האסטרולוגים למוצאו בבית־לחם.‏ בלכתם קרה דבר מוזר.‏ ה”‏כוכב”‏ שהנחה אותם לירושלים זז ממקומו!‏ (‏מתי ב׳:‏1–9‏)‏.‏

אין אנו יודעים אם היה זה אור של ממש בשמים או חזון.‏ דבר אחד בטוח — ה”‏כוכב”‏ לא היה מאת אלוהים.‏ בדייקנות מבשרת רעות הוביל הכוכב את עובדי האלילים אל ישוע — ילד רך,‏ חסר ישע שחסה בצל קורתם של נגר עני ואשתו.‏ האסטרולוגים,‏ פתיים שהולכו שולל בידי הורדוס,‏ היו ודאי חוזרים למלך הנקמן,‏ ומובילים להשמדת הילד.‏ אבל אלוהים נגלה אליהם בחלום ושלחם לביתם בדרך אחרת.‏ אם כן,‏ ה”‏כוכב”‏ ללא ספק שימש כלי בידי השטן,‏ אויב אלוהים,‏ אשר לא בחל בשום אמצעי כדי לפגוע במשיח.‏ עד כמה אירוני הדבר שה”‏כוכב”‏ והאסטרולוגים מתוארים ב’‏אורוות ישוע’‏ כשליחי אלוהים!‏ (‏מתי ב׳:‏9–12‏)‏.‏

השטן לא אמר נואש.‏ המלך הורדוס,‏ שהיה כלי שרת בידיו,‏ ציווה להרוג את כל הילדים שבבית־לחם מבני שנתיים ומטה.‏ אך השטן לעולם לא ינצח במערכה נגד יהוה.‏ מתי מְסַפר שאלוהים חזה שנים רבות קודם לכן טבח המוני מרושע זה של ילדים חפים מפשע.‏ לסיכול מזימת השטן שלח יהוה מלאך,‏ שיורה ליוסף להימלט מצריימה אל מקום מבטחים.‏ מתי מוסיף,‏ שזמן מה אחרי כן חזר יוסף ארצה עם משפחתו הקטנה והשתקע בנצרת,‏ ובה גדל ישוע עם אחיו ואחיותיו (‏מתי ב׳:‏13–23;‏ י״ג:‏55,‏ 56‏)‏.‏

הולדת המשיח — מה משמעה עבורך?‏

האם אתה מופתע במקצת מסיכום האירועים הקשורים בהולדת ישוע וילדותו?‏ רבים ישיבו בחיוב.‏ לאמיתו של דבר,‏ הם מופתעים שהסיפורים הללו עולים בקנה אחד זה עם זה ומדויקים,‏ חרף העובדה שיש הטוענים נחרצות שההיפך הוא הנכון.‏ הם מופתעים שחלק מן האירועים נובאו מאות שנים מראש.‏ והם מופתעים שכמה יסודות מרכזיים בספרי הבשורה שונים במידה ניכרת מן המתואר בסיפורים המסורתיים וב’‏אורוות ישוע’‏.‏

ואולם,‏ מה שמפתיע,‏ אולי יותר מכל דבר אחר,‏ הוא שחגיגות חג המולד המסורתיות מחמיצות ברובן את עיקרי הדברים שבספרי הבשורה.‏ לדוגמה,‏ תשומת לב מועטה מאוד מוקדשת לאביו של ישוע — לא יוסף,‏ אלא יהוה אלוהים.‏ תאר לעצמך מה הרגיש בהפקידו את בנו אהובו בידי יוסף ומרים כדי שיגדלוהו ויטפלו בו.‏ דמיין את הכאב שחש בתיתו לבנו לגדול בעולם שבו מלך אכול שנאה זומם להורגו עוד בהיותו עולל!‏ מאהבתו העמוקה לבני אדם היה יהוה מוכן להקריב עד כדי כך (‏יוחנן ג׳:‏16‏)‏.‏

ברוב חגיגות חג המולד נפקד מקומו של ישוע האמיתי.‏ לא כתוב שהוא אמר לתלמידיו מהו תאריך הולדתו;‏ ואין שום רמז שתלמידיו חגגו את יום הולדתו.‏

ישוע לא ציווה על תלמידיו לציין את זכר יום הולדתו,‏ אלא את זכר מותו,‏ על משמעותו הרת הגורל (‏לוקס כ״ב:‏19,‏ 20‏)‏.‏ לא,‏ הוא לא רצה שיזכרוהו כתינוק חסר ישע באבוס,‏ מפני שמצבו היום שונה לגמרי.‏ יותר מ־60 שנה אחרי הוצאתו להורג התגלה ישוע בחזון אל השליח יוחנן כמלך גיבור הדוהר אלי קרב (‏ההתגלות י״ט:‏11–16‏)‏.‏ בתפקיד זה,‏ מלך במלכות אלוהים השמימית,‏ עלינו להכיר את ישוע כי הוא המלך שישנה את העולם.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 7]‏

האם טעה לוקס?‏

כיצד זה שישוע,‏ אשר גדל בנצרת ונהגו לכנותו ישוע מנצרת,‏ נולד בבית־לחם,‏ כ־150 קילומטר משם?‏ לוקס מסביר:‏ ”‏בימים ההם [‏לפני הולדת ישוע]‏ יצא צו מאת הקיסר אוגוסטוס לערוך רישום תושבים בכל הארצות.‏ המִפקד הזה,‏ הראשון,‏ נערך בהיות קירניוס נציב סוריה.‏ הכל הלכו להתפקד,‏ איש איש לעירו”‏ (‏לוקס א׳:‏1;‏ ב׳:‏1–3‏)‏.‏

מבקרי מקרא מותחים ביקורת קשה על פסוקים אלו וטוענים שהם שגיאה גסה או גרוע מזה,‏ מעשה רמייה.‏ הם עומדים על כך שקירניוס שלט בשנת 6 או 7 לספירה,‏ ובשנים אלו נערך המִפקד.‏ אם הם צודקים מוטל ספק רב בכתוב בלוקס,‏ שכן על־פי הראיות ישוע נולד ב־2 לפה״ס.‏ אלא שהמבקרים מתעלמים משתי עובדות מרכזיות.‏ ראשית,‏ לוקס מודה שהתקיים יותר ממפקד אחד — שים לב שהוא כותב ”‏המפקד הזה,‏ הראשון”‏.‏ הוא ידע היטב על מִפקד אחר שנערך מאוחר יותר (‏מעשי־השליחים ה׳:‏37‏)‏.‏ על מפקד מאוחר זה,‏ שהתקיים ב־6 לספירה,‏ דיבר ההסטוריון יוסף בן מתתיהו.‏ שנית,‏ העובדה שקירניוס היה בשלטון אינה מחייבת אותנו לייחס את הולדת ישוע לתאריך מאוחר זה.‏ חוקרים רבים מודים,‏ שכהונתו הראשונה חלה בערך ב־2 לפה״ס.‏

יש מבקרי מקרא האומרים שלוקס בדה מלבו את מִפקד האוכלוסין כדי להסביר מדוע ישוע נולד בבית־לחם ומתוך כך להגים את נבואת מיכה ה׳:‏1‏.‏ תיאוריה זו מציגה את לוקס כשקרן זדוני,‏ ואין שום מבקר מקרא שיוכל להסביר מדוע היסטוריון דקדקן שכתב את ספר הבשורה ואת ספר מעשי־השליחים יעולל דבר שכזה.‏

ועוד דבר ששום מבקר אינו יכול להסביר:‏ המִפקד עצמו הגשים נבואה!‏ במאה השישית לפה״ס ניבא דניאל על שליט ש’‏יעביר נוגשׂ הדר מלכות’‏.‏ האם בהמשך מנובא שבתקופת שלטונו של יורש השליט ”‏יישבר”‏ המשיח,‏ או ’‏נגיד הברית’‏.‏ וישוע אכן ’‏נשבר’‏,‏ כלומר הוצא להורג,‏ בתקופת שלטונו של טיבריוס,‏ יורשו של אוגוסטוס (‏דניאל י״א:‏20–22‏)‏.‏

‏[‏תמונות]‏

הקיסר אוגוסטוס (‏27 לפה״ס עד 14 לספירה)‏

הקיסר טיבריוס (‏14 עד 37 לספירה)‏

‏[‏שלמי תודה]‏

Musée de Normandie, Caen, France

Photograph taken by courtesy of the British Museum

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

מלאך יהוה בישר לרועים ענווים בשורה טובה על הולדת המשיח