הנשים המשיחיות ראויות לכבוד ולהוקרה
”אתם, הבעלים, חיו יחד עימהן בידיעה שהאשה היא כלי חלש יותר, ותנו להן כבוד” (פטרוס א׳. ג׳:7).
1, 2. (א) איזה חשש עוררה שיחת ישוע עם האשה השומרונית ליד הבאר, ומדוע? (ראה גם הערת־שוליים.) (ב) בהטיפו לאשה השומרונית, מה הראה ישוע?
ליד באר עתיקה בקרבת העיר סיכר, בצהרי היום, בשלהי שנת 30 לספירה, גילה ישוע כיצד לדעתו יש לנהוג בנשים. הוא בילה את כל שעות הבוקר במסע בארץ שומרון ההררית והגיע לבאר כשהוא עייף, רעב וצמא. ביושבו ליד הבאר, ניגשה אשה שומרונית לשאוב מים. ”תני לי לשתות”, אמר לה ישוע. האשה ודאי הביטה בו בתדהמה. היא שאלה: ”איך אתה, שיהודי אתה, מבקש ממני לשתות ואני אשה שומרונית?” מאוחר יותר, כששבו תלמידיו לאחר שקנו אוכל, השתוממו ותמהו, על כי ישוע ”מדבר עם אשה” (יוחנן ד׳:4–9, 27).
2 מה עורר את שאלת האשה ואת חשש התלמידים? היא היתה שומרונית, והיהודים לא התערבו עם השומרונים (יוחנן ח׳:48). אך, ככל הנראה היתה סיבה נוספת לחששם. באותה עת, הלכות רבניות הרתיעו את הגברים מלדבר עם נשים בפומבי.a אולם, ישוע הטיף בגלוי לאשה כנה, ואף גילה לה שהוא המשיח (יוחנן ד׳:25, 26). בכך הראה ישוע כי הוא מסרב להיות כבול למסורות בלתי מקראיות, לרבות אלו שהשפילו נשים (מרקוס ז׳:9–13). נהפוך הוא, במעשיו ובדברים שלימד, הראה ישוע שיש לנהוג בנשים בכבוד ובהוקרה.
כיצד התייחס ישוע לנשים?
3, 4. (א) מה היתה תגובת ישוע כלפי האשה שנגעה בבגדו? (ב) כיצד הציב ישוע דוגמה נאותה לגברים המשיחיים ובמיוחד למשגיחים?
3 חמלתו העדינה של ישוע כלפי אנשים התבטאה באופן שבו נהג בנשים. באחד המקרים, אשה אשר היתה זבת־דם במשך 12 שנה, חיפשה את ישוע בקרב ההמון. רשמית, מצבה הפך אותה לטמאה, ולכן היא לא היתה אמורה להימצא שם (ויקרא ט״ו:25–27). אך, היא היתה כה מיואשת עד כי התגנבה אל מאחורי ישוע. כשנגעה בבגדו, מייד נרפאה! אף שישוע היה בדרכו לביתו של יאיר, אשר בתו היתה חולה מאוד, הוא עצר. מאחר שחש שיצאה ממנו גבורה, הביט סביבו לראות את זה אשר נגע בו. לבסוף, בעודה רועדת, ניגשה האשה ונפלה לפניו. האם ישוע יגער בה על שהיתה בקרב ההמון או על שנגעה בבגדו ללא רשותו? להיפך, היא נוכחה לדעת שהוא מאוד לבבי וטוב־לב. ”בתי”, אמר לה, ”אמונתך הושיעה אותך”. זו היתה הפעם היחידה שבה פנה ישוע לאשה בכינוי ’בת’. איזו נחמה ודאי הביאה מלה זו ללבבה! (מתי ט׳:18–22; מרקוס ה׳:21–34).
4 ישוע הביט אל מעבר ל’חוק היבש’. הוא ראה את רוח הדברים שמאחורי החוק ואת הצורך בחמלה וברחמים. (השווה מתי כ״ג:23.) ישוע הבחין בנסיבותיה המייאשות של האשה החולה, והתחשב בכך שהניעה אותה אמונה. בדרך זו, הציב דוגמה נאותה לגברים משיחיים ובמיוחד למשגיחים. אם אחות משיחית נתקלת בבעיות אישיות, במצב קשה במיוחד או ניצבת לנוכח מבחן, על זקני־הקהילה לנסות לראות מעבר למילים או למעשים המיידיים, ולהתחשב בנסיבות ובמניעים. הבחנה מעין זו עשויה להצביע על כך שדרושים אורך־רוח, הבנה ורחמים במקום תוכחה ותיקון (משלי י׳:19; ט״ז:23; י״ט:11).
5. (א) באיזו דרך הוגבלו הנשים על־ידי הלכות רבניות? (ראה הערת־שוליים.) (ב) מי היו הראשונים שראו את ישוע המוקם לתחייה והעידו על כך?
5 כשהן מוגבלות על־ידי הלכות רבניות, הנשים שחיו כשישוע היה עלי־אדמות היו פסולות לעדות בבית־משפט.b שקול את אשר אירע זמן קצר לאחר שישוע קם לתחייה בבוקר הט”ז בניסן, שנת 33 לספירה. מי היו הראשונים שראו את ישוע המוקם לתחייה, והעידו בפני שאר התלמידים, כי אדונם קם מן המתים? הסתבר שהיו אלה הנשים שנשארו בשדה־הראייה של מקום הוקעתו עד שמת (מתי כ״ז:55, 56, 61).
6, 7. (א) מה אמר ישוע לנשים שבאו אל הקבר? (ב) כיצד הגיבו הגברים שבתלמידי ישוע לעדות הנשים, ומה ניתן ללמוד מכך?
6 השכם בבוקרו של יום ראשון, הלכו מרים המגדלית ונשים נוספות אל הקבר כשבידן בשמים על־מנת למשוח את גופת ישוע. לאחר שמצאה את הקבר ריק, רצה מרים לספר לפטרוס וליוחנן. הנשים האחרות נשארו במקום. כעבור זמן קצר, נגלה אליהן מלאך ואמר להן שישוע קם מן המתים. ”לכנה מהר והגדנה לתלמידיו”, הורה המלאך. בעוד הנשים ממהרות לספר את החדשות, הופיע בפניהן ישוע עצמו. ”לכנה והגדנה לאחיי”, אמר להן (מתי כ״ח:1–10; מרקוס ט״ז:1, 2; יוחנן כ׳:1, 2). כשאינה מודעת לביקורו של המלאך ובהיותה הלומת צער, שבה מרים המגדלית אל הקבר הריק. שם נגלה אליה ישוע, ולאחר שזיהתה אותו לבסוף, אמר: ”לכי אל אחיי והגידי להם: ’אני עולה אל אבי ואביכם, אל אלוהי ואלוהיכם’” (יוחנן כ׳:11–18; השווה מתי כ״ח:9, 10).
7 ישוע יכול היה להתגלות תחילה לפטרוס, ליוחנן או לכל גבר אחר מתלמידיו. במקום זאת, הוא בחר לנטות חסד לנשים אלו, כשהפך אותן לעדות־הראייה הראשונות לתחייתו, וכששלח אותן להעיד על כך בפני תלמידיו הגברים. מה היתה תגובתם הראשונה של הגברים? הכתוב מציין: ”אלא שדבריהן נראו בעיניהם כדברי הבל, ולא האמינו להן” (לוקס כ״ד:11). הייתכן שהם התקשו להאמין לעדותן, משום שיצאה מפיהן של נשים? אם כך הדבר, הרי שעם הזמן הם קיבלו שפע עדויות לכך שישוע הוקם מן המתים (לוקס כ״ד:13–46; קורינתים א׳. ט״ו:3–8). כיום, גברים משיחיים נוהגים בתבונה כאשר הם מנסים להביא בחשבון את הערותיהן של אחיותיהם הרוחניות. (השווה בראשית כ״א:12.)
8. מה גילה ישוע בדרך שבה נהג בנשים?
8 אכן, מה מלבב להבחין בדרך שבה נהג ישוע בנשים. בהיותו תמיד רחום ומאוזן לחלוטין ביחסו כלפי הנשים, מעולם לא רומם אותן ולא המעיט בערכן (יוחנן ב׳:3–5). הוא התנער מן ההלכות הרבניות אשר גזלו מן הנשים את כבודן ואשר הפרו את דבר־אלוהים. (השווה מתי ט״ו:3–9.) בהתייחסו לנשים בכבוד ובהוקרה, גילה ישוע ממקור ראשון מהי השקפת יהוה אלוהים באשר לדרך שיש לנהוג בהן (יוחנן ה׳:19). ישוע אף הציב מופת נפלא לחיקוי עבור הגברים המשיחיים (פטרוס א׳. ב׳:21).
הוראתו של ישוע בנוגע לנשים
9, 10. כיצד סתר ישוע הלכות רבניות בנוגע לנשים, ומה אמר לאחר שהפרושים עוררו את השאלה בנוגע לגירושין?
9 ישוע סתר את ההלכות הרבניות וכיבד את הנשים לא רק במעשיו, אלא גם בהוראתו. למשל, שקול את אשר לימד בנוגע לגירושין ולניאוף.
10 בנוגע לגירושין, נשאל ישוע שאלה זו: ”האם מותר לאיש לגרש את אשתו על כל דבר?” על־פי תיאורו של מרקוס, אמר ישוע: ”כל המגרש את אשתו [שלא על־דבר זנות] ונושא אחרת נואף הוא [עליה, ד”ץ]. ואם היא תגרש את בעלה ותינשא לאחר, נואפת היא” (מרקוס י׳:10–12; מתי י״ט:3, 9). מילים פשוטות אלה שציין ישוע גילו כבוד כלפי האשה. הכיצד?
11. על מה מצביעים דברי ישוע ”שלא על דבר זנות” באשר לקשר הנישואין?
11 ראשית, באמצעות המילים ”שלא על־דבר זנות” (המצויות בתיאור שבספר הבשורה של מתי), ישוע הצביע על כך שאין להקל ראש בקשר הנישואין ושלא ניתן להתירו בנקל. התורה הרבנית הרווחת התירה גירושין מסיבות שוליות ביותר, למשל אם הקדיחה האשה את תבשילה או שוחחה עם גבר זר. שהרי, גירושין היו מותרים גם אם הבעל מצא אשה, שלדעתו, יפה מאשתו! אחד מחוקרי המקרא מציין: ”כשישוע אמר את שאמר... תמך הוא בנשים בבקשו להשיב לנישואין את מעמדם היאה”. למעשה, מן הראוי שהנישואין יהיו קשר קבוע, שבו תוכל האשה לחוש ביטחון (מרקוס י׳:6–9).
12. איזו תפיסה הציג ישוע באמצעות הביטוי ”נואף הוא”?
12 שנית, באמצעות הביטוי ”נואף הוא [עליה, ד”ץ]”, הציג ישוע השקפה שבתי־הדין הרבניים לא הכירו בה — התפיסה שבעל נואף בוגד באשתו. ביאור המקרא לפרשן מסביר: ”ביהדות הרבנית, אשה שלא גילתה נאמנות לבעלה נחשבה לנואפת; ואיש אשר קיים יחסי־מין עם אשת־איש, נחשב לנואף, כי בגד ברעהו. אך, גבר מעולם לא נחשב לנואף אם בגד באשתו, יהיו מעשיו אשר יהיו. ישוע, אשר לגביו הבעל היה כפוף למחויבות מוסרית זהה לזו של האשה, רומם את מעמד האשה ואת כבודה”.
13. באשר לגירושין, כיצד הראה ישוע שבסדר המשיחי אמות־המידה באשר לגברים ולנשים זהות?
13 שלישית, באמצעות הביטוי ”תגרש את בעלה”, הכיר ישוע בזכותה של האשה לגרש בעל לא־נאמן — מנהג שככל הנראה היה מוכר על־פי החוק היהודי, אך לא היה נפוץ באותם ימים.c נאמר ש”ניתן לגרש אשה בהסכמתה ובניגוד לרצונה, אך גבר מגורש רק ברצונו”. אולם, לדברי ישוע, בסדר המשיחי אמות־המידה המתייחסות לגברים ולנשים זהות.
14. מה שיקף ישוע באמצעות הוראתו?
14 הוראתו של ישוע גילתה בבירור דאגה עמוקה לרווחת הנשים. לפיכך, ניתן להבין בנקל מדוע נשים מסוימות כה אהבו את ישוע, עד כי דאגו למחסורו מנכסיהן (לוקס ח׳:1–3). ”תורתי אינה שלי”, אמר ישוע, ”כי אם של שולחי” (יוחנן ז׳:16). בדברים אשר לימד, שיקף ישוע את התחשבותו העדינה והאישית של יהוה בנשים.
”תנו להן כבוד”
15. מה כתב השליח פטרוס בנוגע לדרך שבה על הגברים לנהוג בנשיהם?
15 השליח פטרוס ראה במו־עיניו כיצד נהג ישוע בנשים. כעבור כ־30 שנה, נתן פטרוס עצה אוהבת לנשים נשואות, ואז כתב: ”אתם, הבעלים, חיו יחד עימהן בידיעה שהאשה היא כלי חלש יותר, ותנו להן כבוד כשותפות בנחלת חסד החיים, למען לא תעוכבנה תפילותיכם” (פטרוס א׳. ג׳:7). למה התכוון פטרוס במילים ”תנו להן כבוד”?
16. (א) מהי משמעות הפועל היווני המתורגם ל”כבוד”? (ב) כיצד כיבד יהוה את ישוע במהלך השתנוּתו, ומה אנו למדים מכך?
16 לפי אחד המילונאים, משמעו של הפועל היווני המתורגם ל”כבוד” (טִימִי) הוא ”שווי, ערך, יְקָר, הוקרה”. צורות שונות של מלה יוונית זו מתורגמות ל”מחוות כבוד” ול”יקר” (מעשי־השליחים כ״ח:10; פטרוס א׳. ב׳:7). אנו מקבלים מושג ברור על משמעות המונח לכבד מישהו, כשאנו בוחנים את השימוש של פטרוס באחת הצורות של מלה זו בפטרוס ב׳. א׳:17. שם הוא אמר ביחס להשתנוּת ישוע: ”קיבל יקר וכבוד מאת אלוהים האב כאשר נישא אליו הקול הזה מהדרת הכבוד: ’זה בני אהובי אשר בו חפצתי’”. בעת השתנוּתו של ישוע, כיבד יהוה את בנו בהביעו את קורת־רוחו מישוע, ואלוהים עשה כן בטווח־שמיעתם של אחרים (מתי י״ז:1–5). אם כן, איש המכבד את אשתו אינו משפיל או מבזה אותה. אדרבה, הוא מגלה בדבריו ובמעשיו — ביחידות ובפומבי — כי הוא מעריך אותה (משלי ל״א:28–30).
17. (א) מדוע האשה המשיחית זכאית לכבוד? (ב) מדוע אל לגבר לחוש שערכו בעיני אלוהים רב מזה של האשה?
17 כבוד זה, אומר פטרוס, על הבעלים המשיחיים ’לתת’ לנשיהם. הדבר נועד להיעשות לא כחסד אלא כזכותן החוקית של נשיהם. מדוע זכאיות הנשים לכבוד זה? משום שהן ”שותפות בנחלת חסד החיים”, מסביר פטרוס. במאה הראשונה לספירה, כל הגברים והנשים שקיבלו את איגרתו של פטרוס נקראו להיות יורשים השותפים למשיח (רומים ח׳:16, 17; גלטים ג׳:28). לא כולם נשאו באותה אחריות בקהילה, אך בסופו־של־דבר, כולם ימלכו יחד עם המשיח בשמים (ההתגלות כ׳:6). גם כיום, כשלמרבית עם אלוהים תקווה ארצית, תהא זו טעות חמורה מצד כל גבר משיחי שהוא, אם יחוש שערכו בעיני אלוהים רב מזה של האשה, עקב הזכויות, שאפשר שיש לו בקהילה. (השווה לוקס י״ז:10.) גברים ונשים זוכים למעמד רוחני שווה בעיני אלוהים, שהרי מות הקורבן של ישוע פתח בפני הגברים והנשים הזדמנות שווה — ההזדמנות להשתחרר מן ההרשעה של החטא והמוות, עם התקווה לחיי־נצח (רומים ו׳:23).
18. איזו סיבה משכנעת מספק פטרוס לכך שעל הבעל לכבד את אשתו?
18 פטרוס מספק סיבה משכנעת נוספת לכך שעל בעל לכבד את אשתו, ’למען לא תעוכבנה תפילותיו’. מקור המלה ”תעוכבנה” הוא בפועל יווני (אֶנְקוֹפְּטוֹ) שמשמעו המילולי הוא ”לקטוע”. על־פי המילון הפרשני למילים בברית החדשה מאת ווין, ”השתמשו בו לעיכוב אנשים באמצעות הריסת הכביש או הערמת מכשול באמצע הדרך”. לפיכך, הבעל שאינו מתייחס לאשתו בכבוד עלול למצוא שהדרך בין תפילותיו ובין שמיעתו של אלוהים חסומה. האיש עלול לחוש שאינו ראוי לפנות לאלוהים, או שיהוה אינו מוכן להקשיב. ללא ספק, יהוה מתעניין מאוד בדרך שבה גברים מתייחסים אל נשים. (השווה איכה ג׳:44.)
19. כיצד יכולים הגברים והנשים בקהילה לשרת יחדיו תוך כבוד הדדי?
19 החובה לגלות כבוד אינה בלעדית לבעלים. בעוד שעל הבעל לכבד את אשתו בגילוי יחס אוהב כלפיה ובהוקרתה, על האשה לכבד את בעלה בהיותה כנועה ובגלותה הערכה עמוקה כלפיו (פטרוס א׳. ג׳:1–6). יתרה מזו, פאולוס הפציר במשיחיים ”לנהוג כבוד איש ברעהו” (רומים י״ב:10). גברים ונשים בקהילה נקראים במילים אלה לשרת יחדיו תוך כבוד הדדי. כששוררת רוח מעין זו, נשים משיחיות לא תדברנה בדרך שתזלזל בסמכות המנהיגים. אדרבה, הן תתמוכנה בזקני־הקהילה ותשתפנה עימם פעולה (קורינתים א׳. י״ד:34, 35; עברים י״ג:17). מבחינתם, משגיחים משיחיים יתייחסו ”אל הזקנות כאל אמהות, ואל הצעירות כאל אחיות — במלוא הטוהר” (טימותיאוס א׳. ה׳:1, 2). בתבונה, זקני־הקהילה ישקלו בכובד־ראש ובאדיבות את דברי אחיותיהם המשיחיות. כך, כשאחות מביעה את דאגתה לראשות התיאוקרטית, ותוך גילוי כבוד שואלת שאלה, או אף מצביעה על דבר־מה הטעון טיפול, זקני־הקהילה ישמחו להתייחס לשאלה או לבעיה שהעלתה.
20. על־פי הכתוב במקרא, כיצד יש לנהוג בנשים?
20 מאז כניסתו של החטא לתמונה בגן־עדן, נשים הושפלו למעמד של חוסר כבוד בתרבויות רבות. אך, אין זה סוג היחס שאלוהים הועיד להן מלכתחילה. תהא אשר תהא ההשקפה התרבותית הרווחת לגבי נשים, הכתוב בתנ״ך ובכתבי־הקודש המשיחיים גם יחד מראה בבירור כי נשים יראות אלוהים ראויות ליחס של כבוד והוקרה. זוהי זכות שהעניק להם אלוהים.
[הערות שוליים]
a האנציקלופדיה המקראית הבינלאומית הסטנדרטית מסבירה: ”הנשים לא אכלו עם הגברים האורחים, והגברים נרתעו מלדבר עם נשים... שיחה עם אשה במקום ציבורי היתה שערורייתית במיוחד”. המשנה, אוסף הלכות של התורה הרבנית, יעצה: ”אל תרבה שיחה עם האשה... כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה, גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גֵּיהִנָּם” (אבות א׳, ה׳).
b הספר Palestine in the Time of Christ (ארץ־ישראל בתקופת המשיח) מציין: ”במקרים אחדים, מעמד האשה כמעט השתווה לזה של עבד. למשל, היא לא היתה יכולה להעיד בבית־דין, למעט אישורה את מות בעלה”. בהתייחסה לויקרא ה׳:1, המשנה מסבירה: ”שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים” (שבועות ד׳, א׳).
c יוסף בן־מתתיהו, ההיסטוריון היהודי בן המאה הראשונה לספירה, מדווח כי שלומית, אחות המלך הורדוס, שלחה לבעלה ”ספר (כריתות שבו) ביטלה את הנישואין, שלא לפי חוקי היהודים. שכן אצלנו רשאי [רק] הגבר לעשות זאת” (קדמוניות היהודים, ספר ט״ו, פרק ז׳, סעיף י׳).
מהי תשובתך?
◻ אילו דוגמאות מראות שישוע נהג בנשים בכבוד ובהוקרה?
◻ כיצד הוראתו של ישוע גילתה כבוד כלפי נשים?
◻ מדוע על הבעל לכבד את אשתו המשיחית?
◻ איזו חובה של גילוי כבוד מוטלת על כל המשיחיים?
[תמונה בעמוד 14]
לשמחתן, נשים יראות אלוהים היו הראשונות שראו את ישוע לאחר תחייתו, והוא הטיל עליהן להעיד על כך לאחיו