דבר יהוה חי
נקודות בולטות מהאיגרת אל הרומים
בערך בשנת 56 לספירה, במהלך מסע ההטפה השלישי שלו, מגיע השליח פאולוס לעיר קורינתוס. הגיעה לאוזניו הידיעה כי ישנם חילוקי דעות בין משיחיים ממוצא יהודי למשיחיים ממוצא נוכרי ברומא. מתוך שאיפה לאחד ביניהם במשיח, מחליט פאולוס לכתוב להם איגרת.
באיגרתו אל הרומים מבהיר פאולוס כיצד בני אדם מוצדקים וכיצד הנצדקים צריכים לחיות את חייהם. האיגרת מעשירה את שכלנו בידע אודות אלוהים ודברו, מבליטה את חסדו של אלוהים ומעלה על נס את תפקידו של המשיח בישועתנו (עב׳ ד׳:12).
מוצדקים — כיצד?
(רומ׳ א׳:1 עד י״א:36)
”הכול חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה”, כותב פאולוס. ”הם מוצדקים בחסדו [של אלוהים], בחינם, הודות לפדות שבמשיח ישוע”. עוד אומר פאולוס: ”האדם מוצדק על־ידי אמונה ללא תלות במעשי התורה” (רומ׳ ג׳:23, 24, 28). באמצעות אמונה ב”מעשה צדקה אחד”, מתאפשר הן למשיחיים המשוחים והן לאנשי ’ההמון הרב’ מן ’הצאן האחרות’ להיצדק — הראשונים למען יחיו בשמיים כיורשים השותפים למשיח והאחרונים כידידי אלוהים, כשלנגד עיניהם התקווה לשרוד את ”הצרה הגדולה” (רומ׳ ה׳:18; ההת׳ ז׳:9, 14; יוח׳ י׳:16; יעקב ב׳:21–24, ע״ח; מתי כ״ה:46).
”האם נחטא מפני שאין אנו תחת יד התורה אלא תחת יד החסד?” שואל פאולוס. ”חס וחלילה!” הוא משיב. ”עבדים אתם... או לחטא המוליך אל מוות, או לציות המוליך אלי צדקה”, מסביר פאולוס (רומ׳ ו׳:15, 16). ”אם על־ידי הרוח תמיתו את מעללי הגוף, תחיו”, הוא אומר (רומ׳ ח׳:13).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:24–32 — האם ההתנהגות הלא־מוסרית המתוארת בפסוקים אלו מיוחסת ליהודים או לנוכרים? המילים הללו אומנם ראויות היו להיאמר הן על היהודים והן על הנוכרים, אך פאולוס התכוון מפורשות לבני ישראל שמרדו באלוהים. אף שידעו את חוקת אלוהים, ”לא חשבו לנכון להכיר באלוהים”, ועל כן היו ראויים לגינוי.
ג׳:24, 25 — כיצד יכול היה הכופר ששילם ה”משיח ישוע” לכפר על ”חטאי העבר” עוד לפני ששולם? הנבואה המשיחית הראשונה שבבראשית ג׳:15, התגשמה ב־33 לספירה עם הוצאתו להורג של ישוע על עמוד הוקעה (גל׳ ג׳:13, 16). ואולם, מרגע שנבואה זו נאמרה מפי יהוה, היה זה בעיניו כאילו הכופר כבר שולם, שהרי מאומה אינו יכול לעצור בעדו מלהגשים את מטרותיו. מכאן שעל בסיס קורבנו העתידי של ישוע המשיח, יכול היה יהוה לסלוח על חטאי צאצאיו של אדם הראשון אשר האמינו בהבטחה זו. כמו כן, בזכות הכופר יוקמו לתחייה בני אדם שמתו לפני בוא המשיח (מה״ש כ״ד:15).
ו׳:3–5 — מה פשר המילים להיטבל למשיח ישוע ולהיטבל למותו? כאשר יהוה מושח את תלמידי המשיח ברוח הקודש, הם מתאחדים עם ישוע והופכים לחברי הקהילה שהיא גוף המשיח, והמשיח הוא הראש (קור״א י״ב:12, 13, 27; קול׳ א׳:18). במובן זה הם נטבלים למשיח ישוע. המשיחיים המשוחים נטבלים גם ”למותו” במובן זה שהם חיים חיי הקרבה ומוותרים כליל על התקווה לחיות לנצח עלי אדמות. מותם הוא אפוא מות קורבן כמותו של המשיח, אם כי אין למותם ערך מכפר חטאים. טבילתם למות המשיח נשלמת במותם ובתקומתם לחיים בשמיים.
ז׳:8–11 (ע״ח) — באיזה מובן ’שידל הדיבר לחטא’? התורה סייעה לבני האדם להבין לעומק מהו חטא וגרמה להם להיות מודעים יותר לעובדת היותם חוטאים. כתוצאה מכך, הם הבינו שמעשים רבים יותר מרשיעים אותם כחוטאים, ועוד אנשים נחשפו כחוטאים. במובן זה שידלה התורה לחטא.
לקחים עבורנו:
א׳:14, 15. יש לנו לא מעט סיבות להכריז את הבשורה בלהיטות. אחת מהן היא שזהו חוב שאנו חבים לבני אדם שנקנו בדם ישוע. מחובתנו לעזור להם מבחינה רוחנית.
א׳:18–20. בני אדם המתכחשים לאלוהים ועושים מעשי רשעה ”אין להם במה להצטדק”, שכן תכונותיו הנעלמות של אלוהים נראות בבריאה.
ב׳:28; ג׳:1, 2; ז׳:6, 7. לאחר שאמר דברים שעלולים היו להיתפס כאמירות מעליבות כנגד היהודים, הוסיף פאולוס אמירות שריככו את דבריו. זו דוגמה עבורנו לטפל בנושאים רגישים בטקט ובמיומנות.
ג׳:4. אם מוצא פי האדם עומד בסתירה למה שאומר אלוהים בדברו, דואגים אנו ש”יוכר כי האלוהים נאמן” ודובר אמת. כעדות לכך אנו בוטחים במקרא ופועלים בהתאם לרצון אלוהים. אם נהיה נלהבים בהכרזת בשורת המלכות ובעשיית תלמידים, נוכל לעזור לזולת להיווכח שאלוהים דובר אמת.
ד׳:9–12. אמונתו של אברהם נחשבה לו צדקה זמן רב לפני שנימול בגיל 99 (בר׳ י״ב:4; ט״ו:6; ט״ז:3; י״ז:1, 9, 10). בדרך מרשימה זו הראה אלוהים מה נדרש כדי להיחשב בעיניו צדיקים.
ד׳:18. התקווה היא גורם מרכזי באמונה — אמונתנו מיוסדת על התקווה (עב׳ י״א:1).
ה׳:18, 19. פאולוס הראה באופן הגיוני את הדמיון בין ישוע לאדם הראשון והסביר בתמציתיות כיצד אדם אחד יכול ”לתת את נפשו כופר בעד רבים” (מתי כ׳:28). עלינו לאמץ את שיטות ההוראה היעילות הללו, כלומר, להציג טיעונים הגיוניים ולא להרבות במילים (קור״א ד׳:17).
ז׳:23. איברי גוף כמו יד, רגל ולשון עלולים ’לשעבד אותנו לחוק החטא’, ועל כן עלינו להישמר לבל נעשה בהם שימוש פסול.
ח׳:26, 27. בשעה שאנו נתונים במצבים מבלבלים מאוד ואין אנו יודעים מה לבקש בתפילה, ”הרוח עצמה מפגיעה בעדנו”. במקרה כזה, יהוה, ’שומע התפילה’, מוכן לקבל תפילות הולמות המתועדות בדברו כאילו הן יוצאות מפינו (תהל׳ ס״ה:3).
ח׳:38, 39. לא אסונות, לא יצורים רוחניים רעים ולא ממשלות אנוש לא יוכלו לגרום ליהוה שלא לאהוב אותנו; אל ניתן לדברים אלה לגרום לנו שלא לאהוב את יהוה.
ט׳:22–28; י״א:1, 5, 17–26. נבואות רבות העוסקות בשיקום עם ישראל מתגשמות בקהילת המשיחיים המשוחים, שחבריה ’נקראים לא רק מקרב היהודים אלא גם מקרב הגויים’.
י׳:10, 13, 14. לצד אהבת אלוהים ואהבת הרֵע, אמונה איתנה ביהוה ובהבטחותיו תניע אותנו להיות נלהבים בשירות המשיחי.
י״א:16–24, 33. עד כמה מאוזנים להפליא ’טובו של אלוהים וחומרתו’! כן, ”הצור תמים [מושלם] פועלו, כי כל דרכיו משפט [צדק]” (דב׳ ל״ב:4).
לחיות כיאה למוצדקים
(רומ׳ י״ב:1 עד ט״ז:27)
”ובכן, אחיי, בגלל רחמי אלוהים”, אומר פאולוס, ”אני מבקש מכם שתמסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים” (רומ׳ י״ב:1). המילה ”ובכן” משמעה כאן ”הואיל וכך”. לאור העובדה שהמשיחיים נצדקים בזכות אמונתם, ראוי שדברי פאולוס בהמשך ישפיעו על גישתם כלפי עצמם, כלפי הסובבים אותם וכלפי רשויות השלטון.
”הריני אומר לכל אחד מכם: איש אל יחשוב את עצמו ליותר משראוי לו לחשוב”, כותב פאולוס. ”תהא אהבתכם ללא העמדת פנים” (רומ׳ י״ב:3, 9). ”כל אדם ייכנע לרשויות השלטון” (רומ׳ י״ג:1). בעניינים מצפוניים מעודד פאולוס את המשיחיים ’לא לשפוט’ זה את זה (רומ׳ י״ד:13).
תשובות לשאלות מקראיות:
י״ב:20 — באיזה מובן ’חותים אנו גחלים’ על ראש אויבנו? בימי המקרא נהוג היה להניח את העַפְרָה בכבשן על גבי מצע גחלים, ועליה הניחו שכבת גחלים נוספת. בזכות החום המוגבר שמעל העפרה הותכה המתכת וניתקה מן הפסולת שבעפרה. בדומה לכך, אנו חותים גחלים על ראש אויבנו על־ידי כך שאנו מיטיבים עימו, ובאופן זה מרככים את יחסו הנוקשה ומוציאים ממנו את הטוב.
י״ב:21 — כיצד ניתן ”להתגבר על הרע בטוב”? אחת הדרכים היא לדבוק באומץ לב במשימה שהטיל עלינו אלוהים, כלומר, לבשר את בשורת המלכות עד שפעילות זו תושלם לשביעות רצונו של יהוה (מר׳ י״ג:10).
י״ג:1 — באיזה מובן ’נקבעים השלטונות הנוכחיים מטעם אלוהים’? רשויות השלטון החילוניות ’נקבעות מטעם אלוהים’ במובן זה שהן שולטות ברשותו, ובמקרים מסוימים שלטונן נחזה מראש על־ידיו. מסקנה זו עולה ממה שניבא המקרא לגבי מספר שליטים.
לקחים עבורנו:
י״ב:17, 19. המשיב רעה תחת רעה נוטל לידיו את מה שראוי להותיר בידי יהוה. תהיה זו עזות מצח מצידנו ’לשלם רעה תחת רעה’!
י״ד:14, 15. בל נגרום צער לאחינו ובל נכשילו במאכל ובשתייה שנגיש לו.
י״ד:17. יחסים טובים עם אלוהים אינם תלויים בעיקר במה שאנו אוכלים או שותים או במה שאין אנו אוכלים ושותים, אלא קשורים בצדקה, בשלום ובשמחה.
ט״ו:7. עלינו לקבל אל הקהילה ללא משוא פנים את כל שוחרי האמת הכנים ולבשר את בשורת המלכות לכל אדם.
[תמונות בעמוד 31]
האם הכופר חל גם על חטאים שנעשו לפני שהוא שולם?