”עתה עת רצון”
”הנה עתה עת רצון, הנה עתה יום ישועה” (קור״ב ו׳:2).
1. מדוע עלינו לקבוע מה הדבר החשוב ביותר לעשות בכל זמן נתון?
”לכול זמן, ועת לכל חפץ תחת השמיים” (קהלת ג׳:1). במילים אלו כתב שלמה על החשיבות שיש בקביעת הזמן המתאים ביותר לכל דבר חשוב; למשל לעבודה חקלאית, לנסיעות, לעסקים או לשיחות עם אחרים. גם אנחנו צריכים להחליט מה הדבר החשוב ביותר שעלינו לבצע בכל זמן נתון. במילים אחרות, עלינו לקבוע לעצמנו סדר עדיפויות ברור.
2. מניין לנו שישוע היה מודע היטב למשמעות הזמנים שבהם חי בהיותו על הארץ?
2 בהיותו על כדור־הארץ היה ישוע מודע היטב למשמעות הזמנים שבהם הוא חי ולמה שנדרש ממנו לעשות. לנגד עיניו עמד סולם עדיפויות ברור — הוא ידע שנבואות משיחיות רבות, שלהתגשמותן חיכו זמן רב, עמדו להתגשם (פט״א א׳:11; ההת׳ י״ט:10). הייתה לו עבודה לבצע; היה עליו להציג הוכחות בדבר זהותו כמשיח המובטח. היה עליו להעיד ביסודיות על האמת אודות המלכות ולקבץ את מי שעתידים היו להיות יורשים השותפים לו במלכות. עוד היה עליו להניח את היסוד לבניית הקהילה המשיחית. הוטל עליה לבצע את פעילות הבישור ועשיית התלמידים עד קצה הארץ (מר׳ א׳:15).
3. כיצד השפיעה מודעותו של ישוע לדחיפות הזמנים בהם חי על מעשיו?
3 מודעותו של ישוע לדחיפות הזמנים בהם חי דחקה בו לגלות קנאות בעשיית רצון אביו. הוא אמר לתלמידיו: ”הקציר רב, אלא שהפועלים מעטים, ... לכן התפללו לאדון הקציר שישלח פועלים אל קצירו” (לוקס י׳:2; מל׳ ג׳:23, 24). ישוע בחר ב־12 ולאחר מכן ב־70 אנשים מקרב תלמידיו. הוא נתן להם הוראות מפורטות ושלח אותם להכריז את המסר המעודד: ”קרבה מלכות שמיים”. ובאשר לישוע אנו קוראים: ”[הוא] סיים את הוראותיו לשנים עשר תלמידיו והלך משם ללמד ולהטיף בעריהם” (מתי י׳:5–7; י״א:1; לוקס י׳:1, דל’).
4. כיצד הלך פאולוס בעקבות ישוע המשיח?
4 כל תלמידיו של ישוע יכולים לראות בו דוגמה מושלמת לקנאה ומסירות. השליח פאולוס התייחס לכך כשהאיץ באחיו לאמונה: ”לכו בעקבותיי, כשם שגם אני הולך בעקבות המשיח” (קור״א י״א:1). כיצד הלך פאולוס בעקבות המשיח? בעיקר בכך שלא חסך מאמצים בהכרזת הבשורה הטובה. באגרותיו אל הקהילות, אנו מוצאים ביטויים כמו: ”שיקדו ואל תתעצלו”, ”שרתו את האדון”, ”הייו תמיד עתירי פועל בעבודתו של האדון”, ו”כל מה שאתם עושים, עשו בכל נפשכם, כעושים למען יהוה” (רומ׳ י״ב:11; קור״א ט״ו:58; קול׳ ג׳:23). פאולוס מעולם לא שכח את המפגש שהיה לו עם האדון ישוע המשיח בדרך לדמשק, ואת דבריו של ישוע שנמסרו לו מאת חנניה: ”כלי נבחר הוא לי לשאת את שמי לפני גויים ומלכים ולפני בני ישראל” (מה״ש ט׳:15; רומ׳ א׳:1, 5; גל׳ א׳:16).
”עת רצון”
5. מה הניע את פאולוס למלא את שירותו בקנאות?
5 כשקוראים את ספר מעשי השליחים, אי־אפשר שלא לשים לב לאומץ ולקנאות שגילה פאולוס במילוי שירותו (מה״ש י״ג:9, 10; י״ז:16, 17; י״ח:5). פאולוס הבין את משמעות הזמנים בהם חי. הוא אמר: ”הנה עתה עת רצון, הנה עתה יום ישועה” (קור״ב ו׳:2). שנת 537 לפה״ס הייתה עת רצון עבור גולי בבל — הייתה זו העת לשוב למולדתם (יש׳ מ״ט:8, 9). אך למה התייחס השליח בדבריו? על־פי ההקשר ניתן להבין למה התכוון.
6, 7. איזה כבוד גדול ניתן למשיחיים המשוחים כיום, ומי מצטרפים אליהם במלאכתם?
6 פאולוס כתב קודם לכן על הכבוד הגדול שניתן לו ולאחיו המשיחיים המשוחים. (קרא קורינתים ב׳. ה׳:18–20.) הוא הסביר שהם נקראו על־ידי אלוהים לשם מטרה מסוימת — למלא את ”שירות הריצוי”. היה עליהם להתחנן לאנשים ’שיתרצו לאלוהים’, כלומר שיתקנו את יחסיהם עם אלוהים ויתפייסו עימו.
7 מאז המרד בגן עדן נוצר ריחוק בין יהוה לבין כל בני האדם (רומ׳ ג׳:10, 23). מצב זה גרם לאנושות בכללותה לשקוע בחשיכה רוחנית שסופה סבל ומוות. ”אנו יודעים שכל הבריאה נאנחת וסובלת כבצירי לידה עד היום הזה”, כתב פאולוס (רומ׳ ח׳:22). אבל אלוהים ”מפציר”, כלומר מתחנן, בפני בני האדם שישובו אליו ויתפייסו עימו. זה היה השירות שהופקד באותם ימים בידי פאולוס ואחיו המשיחיים המשוחים. ”עת רצון” זו יכולה הייתה להפוך ל”יום ישועה” עבור מי שגילו אמונה בישוע. כל המשיחיים המשוחים ובני לווייתם חברי ’הצאן האחרות’ העובדים איתם שכם אחד, ממשיכים להזמין אנשים להפיק תועלת מ”עת רצון” זו (יוח׳ י׳:16).
8. מדוע קריאתו של אלוהים לפיוס היא צעד יוצא מגדר הרגיל?
8 קריאתו של אלוהים לבני האדם שיתפייסו עימו היא צעד יוצא מגדר הרגיל, מכיוון שהם היו האחראים הבלעדיים לקרע שנוצר ביחסיהם עימו בגלל המרד בגן עדן, אך אלוהים הוא זה שנקט את היוזמה לאיחוי הקרע (יוח״א ד׳:10, 19). מה עשה אלוהים? פאולוס משיב: ”אלוהים היה במשיח מרצה את העולם אל עצמו מבלי לחשוב להם את עוונותיהם, והוא שם בנו את דבר הריצוי” (קור״ב ה׳:19; יש׳ נ״ה:6).
9. מה עשה פאולוס מתוך הערכתו לרחמי אלוהים?
9 בזכות קורבן הכופר שסיפק יהוה יכולים המאמינים לזכות לסליחה על חטאיהם, לתקן את יחסיהם עם אלוהים ולהתפייס עימו. זאת ועוד, יהוה שלח נציגים שיאיצו באנשים באשר הם לבוא עימו ביחסי שלום כל עוד הם יכולים לעשות כן. (קרא טימותיאוס א׳. ב׳:3–6.) פאולוס הבין מהו רצון אלוהים והכיר בדחיפות הזמנים בהם חי. זו הסיבה שנתן את כל כולו ב”שירות הריצוי”. רצונו של יהוה לא השתנה — ידו עדיין מושטת לשלום. דבריו של פאולוס, ”עתה עת רצון” ו”עתה יום ישועה”, עדיין בתוקף. יהוה אכן אל רחום וחנון! (שמ׳ ל״ד:6, 7).
אל ”תקבלו לריק”
10. איזו משמעות הייתה ל’יום הישועה’ עבור המשיחיים המשוחים בעבר, ואיזו משמעות הוא נושא עבורם כיום?
10 הראשונים שהפיקו תועלת מחסד זה היו ’מי שנמצאו במשיח’ (קור״ב ה׳:17, 18). ’יום הישועה’ החל עבורם בחג השבועות 33 לספירה. מאז הופקדה בידיהם המשימה להכריז את ”דבר הריצוי”. שארית המשיחיים המשוחים עדיין ממלאת את ”שירות הריצוי”. הם מכירים בכך שארבעת המלאכים שראה השליח יוחנן בחזונו הנבואי ”אוחזים את ארבע רוחות הארץ כדי שלא תישוב רוח... על הארץ”. מכאן שזהו עדיין ”יום ישועה” ו”עת רצון” (ההת׳ ז׳:1–3). לכן מתחילת המאה ה־20 והלאה, מבצעת השארית המשוחה בקנאות את ”שירות הריצוי” בכל קצות תבל.
11, 12. כיצד הוכיחו המשיחיים המשוחים בתחילת המאה ה־20 שהם מודעים לדחיפות הזמנים? (ראה תמונה בעמוד 15.)
11 למשל, כפי שמוזכר בספר עדי־יהוה — מכריזי מלכות אלוהים (בלעז), לקראת המאה ה־20, ”צ׳. ט. ראסל ועמיתיו האמינו בכל ליבם שהם חיים בעת הקציר ושאנשים צריכים לשמוע את האמת המשחררת”. מה החליטו לעשות? מכיוון שהבינו שהם חיים בעת הקציר, כלומר ב”עת רצון”, חשבו האחים שעליהם לעשות יותר מאשר רק להזמין אנשים לנכוח באסיפות דתיות. זה מה שכמורת הנצרות עשתה זה זמן רב. משיחיים משוחים אלה חשבו על דרכים מעשיות אחרות להפצת הבשורה הטובה. למשל, הם ניצלו בתבונה את הטכנולוגיה האחרונה לקידום פעילותם.
12 כדי להפיץ את הבשורה הטובה על המלכות, השתמשה קבוצה קטנה זו של משרתים נלהבים בעלונים, בחוברות, בכתבי עת ובספרים. הם גם כתבו דרשות ומאמרים שהודפסו באלפי עיתונים. הם שידרו תוכניות המבוססות על המקרא בתחנות רדיו ארציות ובינלאומיות. הם הפיקו סרט המורכב מתמונות נעות בליווי פסקול עוד לפני שתעשיית הסרטים הוציאה לאקרנים סרט המשלב תמונות נעות וקול. מה קרה בעקבות ההתמדה וההתלהבות של אחים אלה? כשבעה מיליון אנשים כיום כבר נענו בחיוב למסר ”התרצו נא לאלוהים”, והם משתתפים בהכרזתו. כן, משרתי יהוה אלה מראשית המאה ה־20 מהווים דוגמה טובה בגילוי קנאות בנסיבות מגבילות.
13. מהי מטרת אלוהים שיש לתת עליה את הדעת?
13 דבריו של פאולוס, ”עתה עת רצון”, עדיין תקפים. אנחנו כבר טעמנו מחסדו של יהוה, ואנו אסירי תודה על כך שניתנה לנו ההזדמנות לשמוע את מסר הריצוי ולהיענות לו. אין אנו יושבים בחיבוק ידיים; אנחנו מתייחסים ברצינות לדבריו אלו של פאולוס: ”אנו גם מבקשים מכם: אל נא תקבלו לריק את חסד אלוהים” (קור״ב ו׳:1). מטרת חסדו של אלוהים היא ’לרצות את העולם אל עצמו’ דרך המשיח (קור״ב ה׳:19).
14. איזו התפתחות חיובית מתרחשת בארצות רבות?
14 השטן מעוור את מרבית האנושות והיא עדיין מרוחקת מאלוהים ואינה מודעת למטרת החסד שלו (קור״ב ד׳:3, 4; יוח״א ה׳:19). אולם בעקבות ההחמרה במצב העולם, רבים נענו למסר לאחר שלמדו שהריחוק מאלוהים הוא השורש של כל הרשע וסבלות האדם. גם בארצות שבהן רוב האנשים גילו אדישות למסר שבפינו, רבים כיום מקבלים את הבשורה הטובה ונוקטים צעדים על מנת להתפייס עם אלוהים. הבה, אם כן, נכיר בכך שזו העת להתמסר בקנאות רבה עוד יותר להשמעת המסר: ”התרצו נא לאלוהים!”
15. במקום לשעשע את אוזני האנשים, איזה מסר עלינו להשמיע להם?
15 המשימה שקיבלנו היא לא רק לומר לאנשים שאם יפנו לאלוהים הוא יפתור את כל בעיותיהם והם ירגישו טוב יותר. זה בדיוק מה שרבים רוצים לשמוע כשהם באים לכנסייה, והכנסיות מצידן ממהרות לנצל את הרצון הזה (טימ״ב ד׳:3, 4). אך אין זו המטרה שלשמה אנו מבשרים. הבשורה הטובה שאנו מכריזים היא שיהוה ברוב אהבתו מוכן לסלוח על חטאינו באמצעות המשיח. כך יכולים בני האדם להתקרב אל אלוהים ולהתפייס עימו (רומ׳ ה׳:10; ח׳:32). אולם קיצה של ”עת רצון” זו קרב ובא!
”הייו נלהבים בעזרת הרוח”
16. מה סייע לפאולוס לגלות אומץ לב וקנאות?
16 כיצד נוכל לפתח קנאות לעבודת אלוהים האמיתית ולשמרה? חלקנו ביישנים או ממעיטים בדיבור ואולי מתקשים להתבטא בחופשיות. אך חשוב שנזכור שקנאות אינה הפגנת רגשות או גילוי התלהבות כלפי חוץ, ואין היא תלויה באישיותו של האדם. פאולוס אמר מהו המפתח לגילוי קנאות כשהאיץ באחיו המשיחיים: ”הייו נלהבים בעזרת הרוח” (רומ׳ י״ב:11, ע״ח). השליח גילה אומץ לב וכוח סבל בפעילות הבישור בראש ובראשונה הודות לרוח יהוה. במשך למעלה מ־30 שנה, מאז שקיבל את תפקידו מישוע ועד מאסרו האחרון ומותו על קידוש השם ברומא, לא שככה קנאותו. פאולוס נשען תמיד על אלוהים אשר העניק לו ברוחו את הכוח שהיה דרוש לו. ”הכול אני יכול בעזרתו של הנותן בי כוח”, אמר השליח (פיל׳ ד׳:13). אם נלמד מדוגמתו תצמח לנו תועלת רבה.
17. כיצד נוכל להיות ”נלהבים בעזרת הרוח”?
17 משמעה המילולי של המילה ”נלהבים” בפסוק הוא ”רתוחים” (תרגום המלכות בין השיטין [אנג׳]). לדוגמה, אם ברצוננו שהמים בקומקום יישארו במצב רתיחה, אנו זקוקים לאספקת חום קבועה. במקביל, אם ברצוננו להיות ”נלהבים בעזרת הרוח”, אנו זקוקים לזרימה קבועה של רוח אלוהים. כדי שזה יקרה עלינו לנצל את כל האמצעים שמעניק לנו יהוה לחיזוק רוחניותנו. עלינו לקחת ברצינות את שירותנו לאלוהים הן במסגרת המשפחה והן במסגרת הקהילה, כלומר לערוך שיעורים אישיים קבועים וללמוד באופן סדיר עם משפחתנו, להתמיד להתפלל ולנכוח בכל האסיפות עם אחינו לאמונה. אם נעשה את כל זה, נוכל להיות ”נלהבים בעזרת הרוח”, ממש כשם שמים בקומקום ממשיכים לרתוח מעל להבה בוערת (קרא מעשי השליחים ד׳:20; י״ח:25).
18. באיזו מטרה עלינו להתמקד כמשיחיים מוקדשים?
18 אדם המוקדש למשהו מרוכז כל כולו במטרה העומדת לפניו, הוא דבק בה, ודעתו אינה מוסחת ממנה בקלות. כמשיחיים מוקדשים מטרתנו היא לעשות את כל מה שיהוה רוצה שנעשה, כפי שעשה ישוע (עב׳ י׳:7). בימינו יהוה חפץ שאנשים רבים ככל האפשר יתפייסו עימו. אם כן, הבה נלך בעקבות דוגמתם של ישוע ופאולוס ונתמסר בקנאות למשימה החשובה והדחופה ביותר שיש לבצע כיום.
האם אתה זוכר?
• מהו ”שירות הריצוי” שהופקד בידי פאולוס ושאר המשיחיים המשוחים?
• כיצד מוכיחים חברי השארית המשוחה שהם מנצלים בחוכמה ”עת רצון” זו?
• מה יכולים המשיחיים לעשות כדי להיות ”נלהבים בעזרת הרוח”?
[תמונה בעמוד 12]
פאולוס מעולם לא שכח את המפגש שהיה לו עם האדון ישוע המשיח