הכרז את הבשורה בלהיטות
”הייו נלהבי רוח ושרתו את האדון” (רומים י״ב:11).
1, 2. איזו גישה משתדלים המשיחיים לגלות כמבשרי הבשורה הטובה?
אדם צעיר מגיע למקום עבודה חדש וכולו נרגש. ביום העבודה הראשון להוט הצעיר לקבל הוראות מפי המעסיק. הוא מצפה בכיליון עיניים למשימה הראשונה ומטפל בה ברצינות רבה. העובד החדש להוט לעשות את מיטבו.
2 במובן מסוים אנו, כמשיחיים, נחשבים לעובדים חדשים. הואיל ותקוותנו היא לחיות לנצח, ניתן לומר שרק התחלנו לעבוד עבור יהוה. אין ספק שהבורא מועיד לנו אינספור משימות שיעסיקו אותנו לעולמי עולמים. אך המשימה הראשונה שהוטלה עלינו היא להכריז את הבשורה הטובה על מלכותו (תסלוניקים א׳. ב׳:4). מה גישתנו כלפי משימה זו? בדומה לצעיר, אנו מעוניינים לבצעה כמיטב יכולתנו, במסירות, בשמחה ובלהיטות.
3. מה דרוש מאיתנו כדי להצליח כמבשרי הבשורה הטובה?
3 לא קל לשמור על גישה חיובית זו. בנוסף לפעילות ההטפה, יש לנו התחייבויות רבות אחרות, וחלקן מכבידות עלינו מבחינה פיסית ורגשית. על־פי־רוב, אנו מצליחים לטפל בהתחייבויות אלו ולהקדיש תשומת לב מספקת לשירות השדה. אך הדבר עלול להיות כרוך במאבק ממושך (מרקוס ח׳:34). ישוע הדגיש שכדי להצליח כמשיחיים דרושים מאיתנו מאמצים רבים (לוקס י״ג:24).
4. כיצד עלולות דאגות החיים להשפיע על גישתנו הרוחנית?
4 כשיש כל כך הרבה דברים לעשות, קל לחוש שהמעמסה כבדה מנשוא. קיים החשש ש”דאגות החיים” יחנקו את מסירותנו ואת הערכתנו כלפי הפעילויות התיאוקרטיות (לוקס כ״א:34, 35; מרקוס ד׳:18, 19). בשל היותנו בלתי מושלמים, אנו עלולים ’לעזוב את אהבתנו הראשונה’ (ההתגלות ב׳:1–4). צדדים מסוימים בשירות יהוה עלולים להפוך במידת מה לדבר שבשגרה. כיצד יכול המקרא לעודד אותנו לשמור על התלהבותנו בשירות?
כ”אש בוערת” בלבנו
5, 6. מה חשב השליח פאולוס על הזכות שניתנה לו כמבשר?
5 השירות שהפקיד יהוה בידינו יקר מאוד מכדי להפוך לדבר שגרתי. השליח פאולוס החשיב את הטפת הבשורה לזכות גדולה, וראה את עצמו כמי שאינו ראוי להחזיק בה. ”לי, הקטן מכל הקדושים, ניתן החסד הזה לבשר לגויים את עושר המשיח, העצום לאין חקר, ולהאיר עיני כל לדעת מהי תוכנית הסוד אשר היה צפון מעולמים באלוהים בורא הכל” (אפסים ג׳:8, 9).
6 פאולוס שימש דוגמה מעולה בגישתו החיובית כלפי השירות. באיגרתו אל הרומים אמר: ”ברצוני לבשר את הבשורה”. הוא לא התבייש בבשורה הטובה (רומים א׳:15, 16). היתה לו גישה נכונה ובערה בקרבו הלהיטות למלא את שירותו.
7. מפני מה הזהיר פאולוס באיגרתו אל הרומים?
7 השליח פאולוס הבין שיש צורך לשמור על הלהיטות, וזו הסיבה שהאיץ ברומים: ”שיקדו ואל תתעצלו. הייו נלהבי רוח ושרתו את האדון” (רומים י״ב:11). המילה היוונית שתורגמה ל”תתעצלו” משמעה להיות ”נרפה, חסר מרץ”. אולי איננו מתעצלים בשירות, אך כל אחד מאיתנו חייב להיות ער לתסמינים ראשוניים של רפיון רוחני ולחולל את השינויים הדרושים בגישה, במקרה שתסמינים אלו ניכרים בנו (משלי כ״ב:3).
8. (א) מה היה כ”אש בוערת” בלב ירמיהו, ומדוע? (ב) איזה לקח ניתן ללמוד ממה שקרה לירמיהו?
8 גם רוח אלוהים יכולה לעזור לנו להתמודד עם רפיון ידיים. לדוגמה, בפרק זמן מסוים נפלה רוחו של ירמיהו, והוא חכך בדעתו להפסיק לנבא. הוא אף אמר: ”לא אזכרנו [את יהוה] ולא אדבר עוד בשמו”. האם העיד הדבר על ליקוי רוחני חמור בירמיהו? לא. רוחניותו האיתנה של ירמיהו, אהבתו ליהוה וקנאותו לאמת הפיחו בו את הכוח להמשיך לנבא. הוא אמר: ”והיה בלבי [דבר יהוה] כאש בוערת, עצור בעצמותיי; ונלאיתי כלכל ולא אוכל” (ירמיהו כ׳:9). טבעי הדבר שמדי פעם חשים משרתי יהוה הנאמנים רפיון ידיים. אך אם יתפללו לעזרה, יבחן יהוה את לבבם וירעיף עליהם את רוח קודשו, בתנאי שדברו יימצא בלבבם, כפי שנכון היה לגבי ירמיהו (לוקס י״א:9–13; מעשי השליחים ט״ו:8).
”אל תכבו את הרוח”
9. מה עלול לעכב את פעילותה של רוח הקודש למעננו?
9 השליח פאולוס הורה לתסלוניקים: ”אל תכבו את הרוח” (תסלוניקים א׳. ה׳:19). מעשים וגישות המתנגשים עם עקרונות אלוהים עלולים לעכב את פעילותה של רוח הקודש למעננו (אפסים ד׳:30). על המשיחיים מוטלת כיום המשימה לבשר את הבשורה הטובה. אנו רוחשים לזכות זו כבוד עמוק. אין אנו מופתעים שמי שאינם מכירים את אלוהים בזים לפעילות ההטפה. אך כאשר משיחי מזניח במכוון את שירותו, עלול הדבר לכבות את הרוח המדרבנת של אלוהים.
10. (א) כיצד עלולה השקפתם של אחרים להשפיע עלינו? (ב) איזו נקודת מבט נעלה בנושא שירותנו מובאת בקורינתים ב׳. ב׳:17?
10 יש אנשים מחוץ לקהילה המשיחית הסבורים ששירותנו אינו אלא חלוקת ספרות. אחרים חושבים בטעות שאנו הולכים מבית לבית כדי לגייס תרומות. אם נרשה להשקפות שליליות אלו להשפיע על גישתנו, עלול הדבר לפגוע ביעילותנו בשירות. במקום לתת לחשיבה כזו להשפיע עלינו, עלינו לראות את השירות מנקודת מבטם של יהוה וישוע. את נקודת מבטם הנעלה הביע פאולוס באומרו: ”אין אנו כמו הרבים העושים מסחר בדבר אלוהים, אלא לנגד עיני אלוהים, ביושר לב ומטעם אלוהים, במשיח אנו מדברים” (קורינתים ב׳. ב׳:17).
11. בזכות מה המשיכו המשיחיים הראשונים לבשר בהתלהבות אפילו תחת רדיפות, וכיצד צריכה דוגמתם להשפיע עלינו?
11 זמן קצר לאחר מותו של ישוע, עברה על תלמידיו בירושלים תקופה של רדיפות. רודפיהם איימו עליהם והורו להם שלא לבשר עוד. אך כתבי־הקודש מציינים שהם ”נתמלאו רוח הקודש ודיברו את דבר אלוהים באומץ לב” (מעשי השליחים ד׳:17, 21, 31). הדברים שאמר פאולוס אל טימותיאוס מספר שנים לאחר מכן ממחישים את הגישה החיובית שעל המשיחיים לאמץ. פאולוס אמר: ”האלוהים לא נתן לנו רוח של פחד, אלא רוח של גבורה ואהבה ויישוב הדעת. לכן אל תבוש לא בעדות אדוננו ולא בי, אסירו, אלא סבול איתי את חבלי הבשורה כפי כוח האלוהים” (טימותיאוס ב׳. א׳:7, 8).
מה חייבים אנו לרעינו?
12. מהי הסיבה העיקרית לכך שאנו מבשרים את הבשורה הטובה?
12 כדי לאמץ את הגישה הנכונה כלפי השירות, יש לפעול מתוך המניע הנכון. מדוע אנו מבשרים? הסיבה העיקרית מופיעה בדברים שכתב מחבר התהלים: ”חסידיך יברכוכה [יהוה]. כבוד מלכותך יאמֵרוּ וגבורתך יְדַבֵּרו, להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו” (תהלים קמ״ה:10–12). יוצא מכך שאנו מבשרים כדי להלל את יהוה ברבים ולקדש את שמו לפני כל בני האדם. גם אם מעטים מקשיבים לנו, הכרזת בשורת הישועה בנאמנות מסבה כבוד ליהוה.
13. אילו סיבות ממריצות אותנו לבשר לאחרים את תקוות הישועה?
13 אנו מבשרים גם מתוך אהבה לזולת וגם כדי שלא תרבוץ עלינו אשמת דמים (יחזקאל ל״ג:8; מרקוס ו׳:34). בעניין זה דיבר פאולוס על הלא־מאמינים ואמר: ”חייב אני ליוונים וגם לבני עמים אחרים, לבני תרבות וגם לחסרי תרבות” (רומים א׳:14). פאולוס חש שזו חובתו כלפי הזולת לבשר להם את הבשורה הטובה, שהרי אלוהים חפץ ש”כל בני אדם ייוושעו” (טימותיאוס א׳. ב׳:4). כיום אנו חשים את אותה אהבה ואותה מחויבות כלפי רעינו. מאהבתו את בני האדם שלח יהוה את בנו ארצה כדי למות למענם (יוחנן ג׳:16). זו היתה הקרבה גדולה. בהקדישנו זמן ומאמצים לבשר את הבשורה הטובה לגבי הישועה המבוססת על קורבן הכופר של ישוע, אנו למעשה מחקים את אהבתו של יהוה.
14. כיצד מתאר המקרא את העולם שמחוץ לקהילה המשיחית?
14 עדי־יהוה רואים בכל אדם חבר אפשרי באגודת האחים המשיחית. אנו חייבים לבשר בעוז, אך לא לשם יצירת עימותים. זה נכון שהמקרא מתנסח בצורה חריפה בהתייחסו לעולם בכללותו. את המילה ”עולם” מזכיר פאולוס בהקשר שלילי כשהוא מדבר על ”חוכמת העולם הזה” ועל ”תאוות העולם” (קורינתים א׳. ג׳:19; טיטוס ב׳:12). פאולוס הזכיר למשיחיים באפסוס שכאשר ’התהלכו לפי דור העולם הזה’, היו הם ”מתים” מבחינה רוחנית (אפסים ב׳:1–3, דל׳). אמירות אלו ואחרות עולות בקנה אחד עם דבריו של השליח יוחנן: ”העולם כולו שרוי ברע” (יוחנן א׳. ה׳:19).
15. מה אין אנו מרשים לעצמנו לעשות באשר ללא־מאמינים, ומדוע?
15 אך עליך לזכור שאמירות אלו מתייחסות לעולם בכללותו הזר לאלוהים, ולא לבני אדם כיחידים. המשיחיים אינם מרשים לעצמם לפסוק מראש כיצד יגיב אדם זה או אחר לפעילות ההטפה. אין להם בסיס לתייג את בני שיחתם כאנשים דמויי עז. לא לנו לומר מה יקרה כאשר יבוא ישוע ויפריד ”את הכבשים מן העזים” (מתי כ״ה:31–46). ישוע הוא השופט הממונה; לא אנחנו. בנוסף לכך, הניסיון מלמד שגם אנשים שהיו מעורבים בהתנהגות מחפירה ביותר קיבלו את המסר המקראי, השתנו ונעשו משיחיים המנהלים כעת חיים טהורים. לפיכך, גם אם לא נרצה בחברתם של אנשים כאלו, לא נהסס לשוחח עימם בהזדמנות הנכונה על תקוות המלכות. כתבי־הקודש מדברים על אנשים, אשר עוד בהיותם לא־מאמינים, ”היו מיועדים לחיי עולם” והם בסופו של דבר נעשו מאמינים (מעשי השליחים י״ג:48). לעולם אין לדעת מי באמת מיועד לחיי עולם אלא רק אחרי שמבשרים לו — ואולי יותר מפעם אחת. משום כך, אנו נוהגים במי שעדיין לא קיבלו את בשורת הישועה ”בענווה ויראה”, בתקווה שחלקם יקבלו את בשורת החיים (טימותיאוס ב׳. ב׳:25; פטרוס א׳. ג׳:15).
16. מהי אחת הסיבות שבגללן כדאי לפתח את אומנות ההוראה?
16 רכישת כישורי הוראה תגביר את להיטותנו בהכרזת הבשורה הטובה. לדוגמה, אדם שאינו יודע לשחק במשחק ספורט מרגש או כל משחק אחר אולי אינו מתעניין בו. אבל מי ששולט בו היטב נהנה מן המשחק. באותו אופן, משיחיים המפתחים את אומנות ההוראה מגבירים את שמחתם בשירות (טימותיאוס ב׳. ד׳:2; טיטוס א׳:9). פאולוס יעץ לטימותיאוס: ”הייה שקוד להתייצב נאמן לפני אלוהים — פועל לא יבוש, המחלק נכונה את דבר האמת” (טימותיאוס ב׳. ב׳:15). כיצד נוכל לפתח כישורי הוראה?
17. כיצד נוכל לפתח ’תאווה’ לידע מקראי, וכיצד יועיל לנו הידע בשירות?
17 אחת הדרכים היא לרכוש ידע מדויק נוסף. השליח פטרוס עודד אותנו: ”כעוללים אשר זה מקרוב נולדו התאוו לחלב הזך של הדבר, למען תגדלו באמצעותו לישועה” (פטרוס א׳. ב׳:2). תינוק בריא מתאווה באופן אינסטינקטיבי לחלב. אולם, המשיחי צריך אולי לפתח ’תאווה’ לידע מקראי. לשם כך, עליו לסגל לעצמו הרגלי לימוד וקריאה טובים (משלי ב׳:1–6). דרושים מאמצים ומשמעת עצמית כדי להיות מורים מיומנים של דבר־אלוהים, ומאמצים אלו כדאיים. השמחה שנשאב ממחקרנו בדבר־אלוהים תגרום לנו להיות נלהבים ברוח אלוהים ולהוטים לחלוק עם אחרים את מה שאנו לומדים.
18. כיצד יכולות אסיפות הקהילה לעזור לנו לחלק נכונה את דבר האמת?
18 גם אסיפות הקהילה ממלאות תפקיד מרכזי בקניית מיומנות בשימוש בדבר־אלוהים. כשקוראים פסוקים מן המקרא בנאומים פומביים ובדיונים מקראיים אחרים, מומלץ שנעקוב אחר הקריאה בספר המקרא שלנו. מן החוכמה להקשיב היטב באסיפות, כולל באסיפות העוסקות במיוחד בהטפת הבשורה. אל נקל ראש בערכן של ההדגמות, ואל ניתן לדברים אחרים להסיח את דעתנו. גם כאן יש צורך במשמעת עצמית ובריכוז (טימותיאוס א׳. ד׳:16). אסיפות הקהילה בונות את אמונתנו, עוזרות לנו לפתח תאווה לדבר־אלוהים ומלמדות אותנו להיות מבשרים להוטים של הבשורה הטובה.
הישען על יהוה
19. מדוע חשוב להשתתף דרך קבע בפעילות ההטפה?
19 משיחיים ”נלהבי רוח”, הלהוטים לבשר את הבשורה הטובה, משתדלים להשתתף דרך קבע בפעילות ההטפה (אפסים ה׳:15, 16). נכון, לכל אדם נסיבות משלו, ולא כל אחד יכול להקדיש את אותה כמות של זמן לפעילות מצילת חיים זו (גלטים ו׳:4, 5). אך, מה שחשוב יותר ממספר השעות שאנו מקדישים לפעילות ההטפה היא התדירות שבה אנו משוחחים על תקוותנו עם אחרים (טימותיאוס ב׳. ד׳:1, 2). ככל שנבשר יותר, כך נראה יותר את החשיבות שבפעילות זו (רומים י׳:14, 15). אנחנו נהיה יותר אמפתיים ומלאי חמלה במגעינו עם אנשים כנים וחסרי תקווה הנאנחים והנאנקים מן המצב בעולם (יחזקאל ט׳:4; רומים ח׳:22).
20, 21. (א) איזו עבודה צפויה לנו? (ב) כיצד תומך יהוה במאמצינו?
20 יהוה הפקיד בידינו את הבשורה הטובה. זו המשימה הראשונה שהוא הטיל עלינו כמי ש”עובדים יחד עם אלוהים” (קורינתים א׳. ג׳:6–9). אנו להוטים למלא משימה זו בלב ובנפש, וכמיטב יכולתנו (מרקוס י״ב:30; רומים י״ב:1). יש עדיין אנשים רבים המיועדים לחיי עולם וצמאים לאמת. המלאכה מרובה, אך אם נמלא את שירותנו נוכל להישען על יהוה (טימותיאוס ב׳. ד׳:5).
21 יהוה מציע לנו את רוחו ונותן לנו את ”חרב הרוח”, שהיא דבר־אלוהים. בעזרתו אנו יכולים ’לפתוח את פינו באומץ לב ולהודיע את סוד הבשורה’ (אפסים ו׳:17–20). מי יתן וייאמר עלינו מה שכתב השליח פאולוס אל המשיחיים בתסלוניקי: ”בשורתנו לא באה אליכם רק במילים, אלא גם בגבורה וברוח הקודש ובביטחון רב” (תסלוניקים א׳. א׳:5). הבה נבשר את הבשורה הטובה בלהיטות!
חזרה קצרה
• מה עלול לקרות למסירותנו בשירות מחמת דאגות החיים?
• באיזה מובן צריך הרצון לבשר את הבשורה הטובה להידמות ל”אש בוערת” בלבנו?
• מאילו גישות שליליות כלפי השירות עלינו להימנע?
• מה צריכה להיות גישתנו הכללית כלפי הלא־מאמינים?
• כיצד עוזר לנו יהוה לשמור על מסירותנו בפעילות ההטפה?
[תמונות בעמוד 9]
המשיחיים מחקים את מסירותם של פאולוס וירמיהו
[תמונות בעמוד 10]
להיטותנו בשירות נובעת מתוך אהבה לאלוהים ולזולת